התוועדויות תשל"ד
א. פרשת תרומה ב. ב' דר"ח אדר: "משמיעין על השקלים ועל הכלאים" ג. פרשת שקלים: גודל ההשפעה של מצוה אחת מאמר (כעין שיחה) ד"ה כי תשא ד. 1) פרש"י (כה, ה) ד"ה תחשים: מה שולל בפירושו שהוא "מין חי' כו'" (הוגה) (יא) 2) לקוטי לוי"צ (ע' קיב): משל הזונה ובן המלך ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) מבצע פורים: השתדלות יתירה בשנת הקהל (מוגה) |
קדימה לחתן באמירת קדיש; ניחום אבלים – תוכנו וקישורו לנחמת הכלל (א-ב)המקור לענין הגלגולים; "פינחס זה אליהו" – ע"י גלגול או שהאריך ימים; פינחס זה אליהו – או להיפך (ג-ה)ביאור השקו"ט באיזה גוף מבין הגלגולים תתלבש הנשמה, וההתאמה עם הכלל שאליהו יכול להתלבש רק בגוף א' באותו זמן (ו-ט)האמונה בתחה"מ – בנוגע לגופו של כאו"א מישראל, מצד מציאות הגוף; קיום "אל עפר תשוב" ע"י מיתה ברוחניות (י-יא)נ' אלפים יובלות – ברוחניות; גדר הזמן בתחה"מ – כמו עכשיו (שלכן שייכת פלוגתא אם מצוות בטילות), ועיקר הפלא בזה – לההכרעה שתחה"מ נעלית גם מג"ע (יב-טו) |
מעלת מרדכי שנקרא איש יהודי – ע"ש ענין ההודאה שבתפלה, אף שלכאורה היתה עיקר מעלתו בענין התורה. וכן בשמותיו בן יאיר בן שמעי בן קיש מודגשת מעלת התפלה – שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, שמע את תפלתו, והקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, אף שהשמות יאיר שמעי וקיש קשורים עם המוחין חב"ד (יאיר – חכמה, שמעי – בינה, והקיש על שערי רחמים – קו האמצעי, דעת). ויובן בהקדים החילוק שבין ברכה והודאה, שברכה הו"ע של גילוי אור שבא בהשגה, משא"כ הודאה שהיא בדבר שאינו משיג, אבל יש בה מעלת הביטול. ענין הברכה הוא בשם אלקים, בחי' ממכ"ע, וענין ההודאה הוא בשם הוי', בחי' סוכ"ע. ודוגמתו החילוק שבין תורה, המשכה מלמעלמ"ט, שע"י ההשגה וההתאחדות עם התורה נעשה בתוקף המציאות, לתפלה, העלאה מלמטלמ"ע, שענינה ביטול והעדר המציאות. אך ע"י הביטול דתפלה נעשה הרמה והגבהה גם במעלת התורה. וזהו בן יאיר, שע"י שהאיר כו' בתפלתו, ניתוסף אצלו באור השכל. וזהו גם הענין דכי תשא את ראש – הרמת והגבהת הראש (תורה) ע"י תפלה. |
א. פורים וש"פ תשא: שייכות מצות שקלים לביטול גזירת המן ב. ש"פ תשא: ההוראה מענין "תשא את ראש" ג. פורים דמוקפין: בירור בגדר "ימי יהושע", ומה דין יריחו מאמר ד"ה כי תשא ד. 1) פרש"י לאסתר (ט, כח) ד"ה משפחה ומשפחה 2) פרש"י פרשתנו (לב, כ) ד"ה וישק: "ג' מיתות נידונו שם" ה. 1) הביאור בפרש"י פרשתנו 2) הביאור בפרש"י לאסתר 3) ע"ד "מיהו יהודי" ו. 1) לקוטי לוי"צ (אג"ק ע' רסז): "במגילת אסתר משתווים הגדול והקטן" 2) ע"ד "מיהו יהודי" (המשך) |
מעלת ר"ח ניסן, שנקבע משבחר ביעקב ובניו, לגבי שאר ראשי חדשים שנקבעו משבחר בעולמו – ר"ח של גאולה, למעלה מהעולם וכללות סדר השתלשלות, בדוגמת המעלה שלאחרי מ"ת לגבי קודם מ"ת, שאז נתבטלה הגזירה ונעשה חיבור עליונים ותחתונים. בכל ר"ח – ראשי חדשיכם, תרין ראשין, יעקב ויוסף, יחוד חיצוני ויחוד פנימי (המשכה עצמית שלמעלה מהשתלשלות). ועד"ז בעבודת ההכנה בערב ר"ח – בלבושים חיצונים דמחדו"מ, ובכחות פנימיים דחב"ד ועד לרצון ותענוג. ובר"ח ניסן הרי זה באופן נעלה יותר, ובכללות ה"ז החילוק שבין שם הוי' דלתתא ושם הוי' דלעילא, לאחר הצמצום ולפני הצמצום; ובעבודה דער"ח – עבודה שע"פ טו"ד ושלמעלה מטו"ד. ובר"ח ניסן גופא ישנו העילוי דיוסף לגבי יעקב – שהרי גם בשם הוי' דלעילא יש שם הוי' שלמעלה מאותיות. ובעבודה הו"ע מס"נ מצד עצמה (לא רק בשביל קיום התומ"צ), והביטול בבחי' העדר המציאות לגמרי. |
א. ההוראה מסמיכות פ' החודש לר"ח ניסן, וער"ח שחל בשבת ב. 1) המשך: ער"ח שחל בשבת – חיבור קבלת-עול ותענוג 2) ר"ח ניסן: "קבע בו ראש חודש של גאולה" מאמר (כעין שיחה) ד"ה החודש ג-ד. 1) הטעם שלא פרש"י למה נכפל מעשה המשכן בתורה (הוגה) (טו-טז) 2) לקוטי לוי"צ (ע' קסא): "אתעבד אתתקן ואתקשר" משכנא (יח) ה. ע"ד "מיהו יהודי" ו. הביאור בלקוטי לוי"צ |
יצי"מ בפעם הראשונה היא ההתחלה ונתינת כח לענין דיצי"מ בט"ו ניסן בכל שנה, לענין דיצי"מ שבכל יום, בשעת ק"ש, ועד לענין דיצי"מ כפי שיהי' לעתיד לבוא, שגם אז יהי' הזכרון והפעולה דיצי"מ. כללות הענין דמצרים, מיצרים וגבולים, מתחיל ממצרים דקדושה, החל מצמצום הראשון, שלאחרי השתלשלות מסכים ופרסאות כו', נעשה מזה מצרים כפשוטו. וענין זה מתבטל ע"י עבודת האדם למעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאדך", שנעשה אצלו כליון ותשוקה ותענוג לאלקות, כמ"ש "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ", שאינו רוצה אפילו "דאַיין ג"ע" (כפי שנרגש שהוא שלך), אלא רק עצמותו ית' לבדו. ומצד גודל המעלה שבביטול המיצרים וגבולים של העולם, ע"י העבודה דאתכפיא, שיש בה תענוג מיוחד שאינו גם בעבודה דאתהפכא – יזכירו את הענין דיצי"מ גם לעתיד לבוא. |
א. פתיחה – בברכה, והתעוררות למבצע מצה ב. המשך: מבצע צדקה ג. המשך: ניצול כח ההשפעה שניתן לכאו"א במילואו ד. 1) סיום על מסכת מגילה 2) בגדר תענית בכורות נדחה, והנפק"מ לקטן שהגדיל בערב פסח (או בפורים) שחל בשבת (הוגה) (כ) 3) "מיהו יהודי" מאמר ד"ה בכל דור ודור ה. נשי ישראל: הדגשת מעלתן בפורים ופסח ו. ע"א המוסדות: דו"ח על מצבם, והקמת מוסדות חדשים (כט) |
ההכנה דקריעת ים סוף (השלימות דיצי"מ) למ"ת – התגלות ההעלם – היתה בב' דברים: (א) הכנת העולם שיהי' מוכשר וראוי למ"ת, ע"י זיכוך החומריות כו', (ב) והכנת האדם – נש"י, שבהם תלוי העולם, להראות להם איך שיכול להיות גילוי ההעלם. הענין דקרי"ס הוא גילוי בחי' שלמעלה מהשתלשלות, שעי"ז הפך ים ליבשה – שגם ביבשה, שמורה על היבשות מגילוי אלקות (מצד העלם הבורא מהנברא, שנפרד ממקור חיותו), נמשך בגלוי בחי' ים, שהנבראים שבו בטלים לגמרי למקור חיותם. וזה הי' הכנה למ"ת, שהתורה שהיא נעלמה מעין כל חי, נמשכה ובאה בגילוי למטה דוקא. וענינו בכל יום בעבודת התפלה – שבחי' בכל מאדך, בחי' בלי גבול (הכחות דרצון ותענוג שהם בבחי' תשוקה וכליון, כלה שארי ולבבי), נמשכת ומתגלה בבחי' בכל לבבך ובכל נפשך, שהעבודה בעשר כחות הנפש ובשני חללי הלב היא באופן דבלי גבול, כמו מצד בחי' בכל מאדך. ולעת"ל יהי' גילוי זה באופן נעלה יותר – שאז יהי' עיקר הגילוי דבחי' ים הקדמוני, ולמעלה מזה, כמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים גו' אל הים הקדמוני, מצד גודל מעלת נש"י שיהיו באופן דעד יעבור עמך הוי' עד יעבור עם זו קנית, למעלה משם הוי', ולכן יומשך משרש נש"י (ירושלים) אל הים הקדמוני. אך מ"מ יש מעלה בקרי"ס, מצד הנעימות דנצחון שבעבודה דאתכפיא. |
א. זמן חירותינו: מעלת ענין החירות בימים אחרונים של פסח ב. אחש"פ: מעלת הגאולה העתידה לגבי יצי"מ ג. ע"ד ה"תהלוכה": המשכה מהראש ברגל ד. ימים ראשונים ואחרונים דפסח: עבודה פרטית וכללית ה. מעלת התורה ביחס למעשה: הוראה לתלמידי ישיבה ו. (המשך) ז. אחרון של פסח תש"ד: "חכמות בחוץ תרונה" מאמר ד"ה והחרים ח. 1) "חכמות בחוץ תרונה" (המשך) 2) ע"ד "מיהו יהודי" ט. ל"כינוס תורה": בגדר ברכת "שהחיינו" בחג (הוגה) (לה) י. נשי ישראל: הנהגתן באופן ד"שה לבית" |
"קרא משה" – שדוקא משה קרא והמשיך את השכינה למטה, כיון שבאותו האופן שהי' באצי' הי' גם בבי"ע, ולכן על ידו הי' הענין דמ"ת, ביטול הגזירה והמחיצה בין עליונים לתחתונים. וענין זה קשור עם "ביום השמיני" – בחי' בינה שלמעלה משבעת ימי הבנין, שקשורה עם השלימות דלעת"ל – כינור של שמונה נימין, ועד לעשר נימין, עשר עטרות. במ"ת וכן ביצי"מ וקרי"ס (שהמשכם במ"ת) – שיש בהם ג' ענינים כלליים: (א) כפי שהיו בפעם הראשונה, (ב) כפי שהם בכל שנה, (ג) וכפי שיהיו באופן נעלה יותר לעת"ל – יש מעלה יתירה בפעם הראשונה (שלכן יזכירו גם לעת"ל הענין דיצי"מ וקרי"ס, וגם תורתו של משיח ניתנה כבר במ"ת), כיון שלעת"ל יהי' הענין דאתהפכא, ואילו בפעם הראשונה היו כל הענינים באופן דאתכפיא (ביצי"מ – כי ברח העם, בקרי"ס – שגם לאחרי שראתה שפחה על הים כו', נשארה שפחה, ובמ"ת – שהגילוי הי' רק לפי שעה, ועדיין לא נזדכך העולם), והרי יש מעלה בענין דאתכפיא דוקא שמעורר את מדת הנצחון. וזהו גם הענין דספה"ע בימים שבין יצי"מ למ"ת – שמנחת העומר באה מן השעורים, מאכל בהמה, שהו"ע בירור נפש הבהמית בבחי' אתכפיא דוקא. |
א. אחרון של פסח: ההוראה מהיעוד "מלאה גו' כמים לים מכסים" הפטרת אחש"פ היא בענינו של משיח – "כמים לים מכסים", שיראו לא את הנברא אלא אלקות, ע"י שמשיח ילמד תורה באופן של ראי'. ויעוד זה הוא הוראה לכאו"א ותלוי בעבודתו עתה (כיון ששייך למשיח בעצם מציאותו) – שבעת לימוד התורה צ"ל מונח בזה לגמרי ("מכסים"); המשכת ענינו של משיח על כל השנה מיום השבת שלאחרי אחש"פ (ב-ו) ב. ביזת הים: הטעם שמשה הוצרך להסיעם בעל כרחם (הוגה) (ז) ג. שבת כ"ח ניסן: נפילת חומת יריחו מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויהי ביום השמיני ד. 1) פרש"י עה"פ (ט, כב) וישא אהרן גו' ויברכם וירד גו' (הוגה) (יב) 2) בענין מצה שיכולה לבוא לידי חימוץ ה. 1) לקוטי לוי"צ (ע' רסז): "ר' יצחק פתח כו'" 2) פרקי אבות: משנת כל ישראל ו. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) ע"ד "מיהו יהודי" (כ) 3) הביאור בפרקי אבות 4) המשך הביאור בפרש"י בענין ברכת כהנים (כה) ז. חודש אייר: עבודת האתהפכא (כו) |
דביקות היא בחיצוניות, והתקשרות היא בפנימיות. ב' ענינים אלו בעבודה מלמטה למעלה – קרבנות וקטורת, ובהמשכה מלמעלה למטה – מצוות ותורה. החיבור שע"י התורה כמו שנמשכה בהשתלשלות – גם הוא בכלל דביקות (אלא שהוא דביקות דאורות, משא"כ הדביקות דמצוות היא דביקות דכלים), כי באופן זה ההתקשרות דישראל היא בהחיצוניות (גליא) דאורייתא. וענין ההתקשרות הוא מצד עצם התורה שלמעלה מהתפשטות וגילוי, שהתקשרות זו היא בסתים דאורייתא ובסתים דקוב"ה. ולמעלה מזה הוא הענין ד"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד", שהו"ע הקשר העצמי דישראל עם הקב"ה שלא ע"י אמצעות התורה, מצד שרשם של ישראל בהעצמות. וע"י שישראל ממשיכים העצמות בתורה נעשית גם התורה חד עם העצמות. וזהו "בחד קטירא אתקטרנא", שלימוד התורה דרשב"י הי' באופן דהתקשרות שלמעלה מדביקות, ועד לההתקשרות ד"כולא חד" ("בחד קטירא"). אלא שבמשך ימי חייו הי' נרגש בגילוי רק ענין ההתקשרות, וביום הסתלקותו האיר אצלו בגילוי הקשר דישראל וקוב"ה שמצד עצם הנשמה, "בי' אחידא בי' להיטא". |
א. קביעות השנה: ל"ג בעומר שחל בערב שבת ב. ל"ג בעומר וז' אדר: רשב"י ומשה ג. ההוראה מרשב"י לכל אחד ואחת מאמר (כעין שיחה) ד"ה פתח רבי שמעון (מוגה) ד. 1) פרש"י (כג, ג) ד"ה ששת ימים (הוגה) (יג) 2) ע"ד המצב באה"ק ו"מיהו יהודי" ה. אבות פ"ד מי"א: "כל כנסי' כו'" (ופ"ה מי"ז: "כל מחלוקת כו'") ו. לקוטי לוי"צ (לזח"ג ע' תסב): "בי' אחידא כו' בי' אתדבקת" ז. כינוס הנשים: ע"ד המשתתפות שבאו מאחורי מסך הברזל (כט) ח. ההוראה מפרש"י, והקישור לרשב"י (ל) |
פרשת השבוע: לימודים ממצות שמיטה לכל המצוות |
בחוקותי תלכו – ענין החקיקה בלימוד התורה – לא רק באותיות הדיבור והמחשבה, שהם ע"ד אותיות הכתיבה שיכולים להפרידם מהקלף, אלא באותיות החקיקה, כשחושב השכל כפי שהוא בעצמו, טרם שמתלבש באותיות המחשבה. ולמעלה מזה – שהאותיות מיוחדים עם השכל כפי שהוא בהעלם בנפש. ועי"ז נעשה ההילוך לבחי' החקיקה שלמעלה – בחי' הכתר, שלמעלה מאותיות הכתיבה, שהם ע"ס דאצילות. ואת מצוותי תשמרו גו' ונתנה הארץ יבולה – שע"י המעשה שקשור עם בחי' המלכות (ארץ) מגיעים לבחי' העצם שלמעלה מאותיות החקיקה (שרש הכלים), כי, מצד שרש המלכות ברדל"א ה"ה למעלה מכלים ואורות. והקשר עם מ"ש בסיום הפרשה וזכרתי להם ברית ראשונים (ברית השבטים, שיומשך להם מבחי' אריך ועתיק) – שגם בדרגא היותר נעלית דראשונים יש צורך בכריתת ברית, כיון שצ"ל עלי' למעלה גם מאותיות החקיקה (שבבחי' הכלים) – לבחי' האורות ועד לבחי' העצם. |
א. ע"ד המאורע במעלות: תיקון המעשים – מבצע מזוזה ב. המשך: ע"ד מבצע מזוזה; המצב בהר חרמון; "מיהו יהודי" ג. לימוד ממצות שמיטה, ושייכותה לל"ג בעומר וקביעותו (המשך) מאמר (כעין שיחה) ד"ה וזכרתי להם ברית ראשונים ד. 1) פשש"מ (בחוקותי כו, מו): "אלה החוקים וגו'" – מדוע נאמר לפני פרשת ערכין (כ) 2) לקוטי לוי"צ (ע' של): "גזירין דאורייתא . . נק' חק" 3) פרקי אבות (פ"ה מי"ז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים כו'" ה. 1) הביאור בנוגע לפרש"י 2) הביאור בלקוטי לוי"צ 3) הביאור בפרקי אבות (וסיומם במשנת "ר' חנניא") |
ב' אופנים במדבר (מקום שאינו ראוי לישוב האדם): (א) מדבר שלמטה מסדר ההשתלשלות, מקום הקליפות, (ב) מדבר שלמעלה מהעולמות, בחי' הכתר, כי לא אדם הוא. והשייכות ביניהם – שביטול והעברת הקליפות היא ע"י גילוי בחי' הכתר דוקא. ובעבודת האדם – הפיכת שטות דלעו"ז ע"י שטות דקדושה, עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, והו"ע דאתכפיא, שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה (בחי' סובב) בכולהו עלמין; ע"י מעשה, מלשון כפי', שמתחיל במ' ד"אדם" – באים ל"מאד", בל"ג. ב' בחי' מדבר הנ"ל הם בהתאם לב' הפסוקים ד"מי זאת עולה מן המדבר": (א) "כתמרות עשן גו'", שקאי על העלי' מהמדבר לאחר יצי"מ – שעשן מורה על בירור החומר והגשם, (ב) "מתרפקת על דודה גו'", שקאי על זמן התחי' לעת"ל – שענין התחי' בעבודה הוא התגלות הניצוץ אלקי שבדבר גשמי (שהו"ע ובחרת בחיים, לבחור את הרוחניות שבדבר הגשמי), ועי"ז נעשה דבר חי. אך יש בחי' שלמעלה גם מהמדבר למעליותא, ועז"נ "עילוי' מן המדבר" – כי, מדבר (ארץ לא זרועה, בחי' המצח שאין בו צמיחת שערות) הוא בחי' אריך, ולמעלה מזה היא בחי' עתיק. ובענין המצוות: מדבר, ארץ לא זרועה – היא הזריעה בקיום בחי' לא, שמירת מצוות לא תעשה, שעי"ז ממשיכים מבחי' לא ישב אדם שם (למעלה מקיום מ"ע שהם בחי' אדם). ולמעלה מזה – הו"ע הצוותא וחיבור עם העצמות. וענין זה שייך למ"ת, שענינו ביטול לבעל הרצון (שלמעלה מהרצון, בחי' אריך) – בחי' עתיק. |
א. "במדבר": ההוראה משם הפרשה והספר בשייכות למ"ת ב. חומש הפקודים: ההוראה משם הספר בשייכות למ"ת מאמר (כעין שיחה) ד"ה וידבר גו' במדבר סיני ג. 1) פרש"י (ג, י) ד"ה "ושמרו את כהונתם" (הוגה) (יא) 2) לקוטי לוי"צ (נשא ע' שעב): במ"ש בסיום פרשתנו "ושמו אותם איש איש גו'" 3) פרקי אבות (פ"ו מ"ט): "אריב"ק פ"א הייתי מהלך בדרך'" ד. ע"ד "מיהו יהודי" והמצב באה"ק ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) הביאור בפרקי אבות 3) השלמת המדובר בש"פ בהו"ב |
החידוש דמתן תורה הוא חיבור עליונים ותחתונים, ולכן נאמרו בעשה"ד דברים פשוטים, כי ההמשכה צ"ל בתחתונים דוקא, דירה בתחתונים. החיבור דעליון ותחתון נעשה ע"י ב' התנועות דהעלאה והמשכה, רצוא ושוב. והם ב' הקוין שבמ"ת: "וידבר אלקים גו' לאמר אנכי הוי'" – 'שם אלקים ושם הוי'; דיבור לשון קשה ואמירה לשון רכה. אך התחלת הענין הוא בשם אלקים, כי הכוונה לפעול בתחתונים ובהעלם דשם אלקים. |
א. ג' הרועים: נצחיות הענין דמ"ת שקשור עם משה רבינו ב. ג' הרועים: נצחיות ענין המלכות דדוד בכאו"א ג. ג' הרועים: גילוי רצונו הנצחי של כאו"א ע"י הבעש"ט ד. המשך; ע"ד ה"תהלוכה" ה. מתן תורה: במרז"ל "תורה בגויים אל תאמין" וההוראה בענין החינוך ו. שבועות תש"ד: חידושו של אדה"ז בפתגם הבעש"ט הנ"ל ז. מבצע מזוזה: שייכותו לחג השבועות ח. 1) מזמור ע"ג: ע"ד הניגון עה"פ "ואני קרבת אלקים לי טוב וגו'" (כט) 2) ל"כינוס תורה": נבואת משה ושייכותה לענין התורה (הוגה) (ל) מאמר ד"ה וידבר אלקים ט. ע"ד מבצע מזוזה וכללות המבצעים (לב) |
ב' סדרים בדרכי עבודה: גרשון קהת ומררי (כסדר תולדותם) – מלמטה למעלה, סור מרע ואח"כ עשה טוב כו'. קהת גרשון ומררי (כסדר עבודתם) – שההתחלה בענין התורה (קהת), מלמעלה למטה. ובתורה גופא – פנימיות התורה (קהת) וחיצוניות התורה (גרשון). הקשר עם ב' הקוין שבתורה – אלקים והוי', לשון קשה ולשון רכה, כיון שהשלימות היא בב' קוין דוקא. וענינם בעבודת האדם בלימוד התורה. |
א. קביעות השבת: עלי' וגם השלמה לעניני חג השבועות ב. ע"ד ה"מבצעים", והשייכות לג' האבות ולמשה רבינו ג. המשך: ע"ד מבצע צדקה ובית מלא ספרים המשך הביאור בענין נבואת ותורת משה (הוגה); שייכות התורה לנבואה גם עתה – ע"י הרצון לזה כו' (יב) ד. המשך: התעסקות במבצעים באופן ד"והפלא" לצד הטוב מאמר (כעין שיחה) ד"ה נשא את ראש ה. 1) פרש"י (ד, מז) ד"ה עבודת עבודה; מנין הלויים כבעלי כח (הוגה) (יח) 2) לקוטי לוי"צ (ע' שעא): ירושלים של מעלה ושל מטה ו. 1) פרקי אבות (פ"א מי"ב-ד): ג' מאמרי הלל 2) דוד המלך: שייכותו לכאו"א ולעניני המבצעים 3) הביאור בלקוטי לוי"צ 4) ע"ד "מיהו יהודי" ז. 1) הביאור בפרקי אבות 2) חמשת המבצעים: שייכות עניניהם עם הבעש"ט (לא) |
"בהעלותך את הנרות" – קאי על הנשמות; "יאירו שבעת הנרות" – קאי על המאורות שברקיע. והיינו, שע"י עבודתו של אהרן שיהי' הרצוא לאלקות בגילוי בהנשמות דבי"ע, נעשה תוספות אור בהמאמר "יהי מאורות". הטעם שנאמר "בהעלותך את הנרות" סתם (ולא "שבעת הנרות") – כי התחלקות הנשמות לז' נרות (שהיא מצד אופן עבודתם) היא רק בהדרגא ד"אתה בראתה", והעלי' ד"בהעלותך את הנרות" היא גם לגבי הדרגא ד"טהורה היא", כי גם בדרגא זו הנשמה היא כמו דוגמת הבן שנמשך ממוח האב, וע"י עבודת הנשמה למטה מתגלית עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות, דוגמת הבן כמו שהוא במוח האב. וכן להפירוש ש"בהעלותך את הנרות" קאי על המצוות, שיש בהם ב' מדריגות פנימיות ("אל מול פני המנורה"): "אנכי ולא יהי' לך" – ר"ת או"י, אהבה ויראה; ו"על פני" – אמיתית הפנימיות שהוא הקב"ה, דהיינו שע"י שהאדם מקיים את המצוות ה"ה ממשיך בהם מהעצמות. וענין זה נמשך גם ל"יאירו שבעת הנרות", שגם בהמאורות שברקיע ניתוסף עילוי גם לגבי דרגתם כמו שהיו בבחי' "שני המאורות הגדולים". |
מאמר ד"ה בהעלותך את הנרות (מוגה) א. ט"ו סיון: "אתהפכא" דענין המאסר ב. מטעמי ההתוועדות: בקשה ישירה להוספה בחמשת המבצעים ג. הוראות בנוגע למקומות שהי' בהם הענין ד"והפלא" ד. סיום: נתינת שקל לילדים שיעסקו בא' המבצעים |
ויתורו את ארץ כנען – ע"ד יתרון ארץ בכל היא, שבספירת המלכות (ארץ) יש יתרון ועילוי לגבי הספירות שלמעלה הימנה, שדוקא בה מתגלה כח הא"ס לברוא יש מאין. ובעבודה הו"ע היתרון שבקיום המצוות, הארץ הדום רגלי, על לימוד התורה, השמים כסאי. אמנם, היתרון שבמלכות הוא דוקא ע"י השפעת היסוד, בחי' כל, וכמו בתומ"צ, שכדי לידע את המעשה אשר יעשון צ"ל לימוד התורה, והיינו, שכדי שתהי' העלאה מלמטלמ"ע (ע"י המצוות) צ"ל תחילה המשכה מלמעלמ"ט (ע"י התורה), עי"ז שהעליון מצמצם ומשפיל את עצמו לירד למטה. וזהו ענין שילוח המרגלים שיתורו (מלשון יתרון) את ארץ כנען – לפעול יתרון האור מן החושך ע"י בירור ארץ כנען. ובשביל זה יש צורך בהמשכה מלמעלה – שלח לך, מבחי' ומדריגת משה, שם מ"ה. אמנם, המרגלים לא רצו להשפיל את עצמם לירד לעולם המעשה, אלא רצו להישאר במדבר. וגם בענין זה הוצרכו לנתינת כח ממשה, שהי' עניו מכל האדם, שגם אצלם יהי' ענין הביטול והשפלות, לירד למטה לפעול הבירור בארץ. וזהו כללות ענין מעשינו ועבודתנו בבירור הארץ ע"י מעשה המצוות, שעי"ז באים לגילויים דלעת"ל, שאז יהי' מעשה גדול. |
א. פרשת שלח: ההוראה משם הפרשה בנוגע ל"מבצעים" ב. המשך: אופן השמירה שנפעל ע"י המבצעים ג. המשך: התעסקות במבצעים גם בתקופת מנוחה ד. המשך: ההוראה משילוח המרגלים בנוגע לענין המבצעים ה. כ"ה סיון: ביטול טענות אוה"ע ע"י גביהא בן פסיסא מאמר (כעין שיחה) ד"ה שלח לך ו-ח. 1) פרש"י (יד, יב) ד"ה זה עשר פעמים: מנין הנסיונות וגדרם (הוגה) (כב) 2) ע"ד מצב השכונה: שלילת אמירת דברים בשמי (כג) 3) לקוטי לוי"צ (ע' שעז): מזוזות ומשקוף – מי קודם; השייכות למצות מזוזה (כד) |
פ' קרח: ההוראה מב' הדוגמאות בטענת קרח בענין החינוך |
העילוי דפרח מטה אהרן שניתוסף לאחרי מחלוקת קרח – כמשל תוקף התגברות המים ע"י מניעה ועיכוב הליכת המים, כידוע בענין מן המיצר גו' ענני במרחב, כמבואר גם בד"ה מן המיצר תרפ"ז. הביאור במ"ש בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים (שנתבאר גם במאמר הנ"ל) – שענין הבטחון הוא רק בבחי' שבה יש תפיסת מקום לעבודת האדם בקיום התומ"צ, שלכן סמוך ובטוח בה' שימלא מבוקשו, משא"כ בדרגא שעלי' אמרו מה איכפת לי' כו', לא שייך ענין הבטחון, אלא רק לחסות בה', בבחי' מקיף. אבל יש דרגא נעלית יותר, שעלי' נאמר "בטח עליו", "השלך על ה' יהבך", ודוקא שם הו"ע הבטחון, כיון שמצד התלבשות פנימיות המקיף בחו"ב – י"ה (שלמעלה מהוי') – נמשכת ההשפעה למקום הראוי דוקא. וזהו מן המיצר קראתי י"ה (ועי"ז) ענני במרחב י"ה – י"ה דוקא. וההוראה – שצריך לילך לבטח דרכו, ועי"ז יתבטלו המניעות והעיכובים, ותהי' ההמשכה מלמעלה באופן דעד מהרה ירוץ דברו. |
א. בין ר"ח לג' תמוז: ההוראה מהעילוי שניתוסף ע"י המאסר ב. 1) סיבת ההתוועדות: הוקרה ועידוד לעוסקים ב"מבצעים" (ו-ז) 2) מבצע מזוזה: מעלתו המיוחדת והשייכות לזמן זה ג. מבצע מזוזה (המשך): השייכות לפ' קרח מאמר ד"ה והנה פרח מטה אהרן ד. 1) פשש"מ: מחלוקת קרח וההבטחה "וגם בך יאמינו לעולם" (הוגה) (יד) 2) לקוטי לוי"צ (ע' שעח): "אשתדל באורייתא . . בשמא קדישא" (טו) 3) ע"ד "מיהו יהודי" ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) הוראות בנוגע למבצע תורה ומבצע צדקה 3) חודש תמוז: הוספה באהבת חנם (כב) ו. מחלוקת קרח וההבטחה על נאמנות משה (המשך) |
בפירוש הספורנו ש"קיים את בניו בין אוה"ע נגד הטבע", נכלל בענין הטבע גם תכלית שלימות הטבע (כמו השלימות ש"באו נשתחוה גו' לפני הוי' עושנו" שבמזמור צ"ה), וגם על זה נאמר "השם נפשנו בחיים", למעלה (ולהיפך) גם משלימות הטבע: שלימות הטבע – העדר השינוי ד"לא ישבותו" שבזה ניכר הענין ד"אני הוי' לא שניתי". ובעבודת האדם – עבודה ע"פ טבע נפש האלקית, עבודת הצדיקים. ולמעלה מזה – הנהגה נסית מבחי' סוכ"ע, ועד לנס דאתהפכא, שזהו אופן העבודה דבעלי תשובה. וזהו השם נפשנו בחיים – שאף שהנפש הוא חי בעצם, הרי זה עדיין מצד טבע נפש האלקית, ולכן שם הקב"ה את נפשנו בחיים, נגד ולמעלה מהטבע, ע"י התשובה. השייכות דכל הנ"ל לענין המאסר והגאולה. |
א. י"ב תמוז: ההשפעה על מי ששומע זה עתה על המאסר והגאולה ב. התוועדות י"ב תמוז: הדגשת הענין ד"כולנו כאחד" ולא רק "חברים" ג. 1) המשך: ההדגשה גם בענין ד"חברים" 2) ע"ד "מיהו יהודי" ד. י"ב תמוז וחמשת המבצעים: "מבצע תורה" במאסר ה. המשך: "מבצע ספרים" במאסר (והשייכות להדפסה ב"פאיד") ו. המשך: ביאור השייכות ד"מבצע מזוזה" למאסר – ע"פ המענה שזהו מקום שפטור ממזוזה (הוגה) (לא) ז. המשך; "מבצע תפילין" ו"מבצע צדקה" במאסר מאמר ד"ה השם נפשנו בחיים ח. יהודי רוסיא: עידוד הנשארים שם למלא שליחותם (לח) ט. הרמז ב"טנק" המבצעים: ר"ת "טהרות נזיקין קדשים" י. ע"ד הניגון "אי וואַדיע מי ניע פּאַטאָנים וכו'" יא. 1) מגבית: השתתפות בממון בשליחות בעל הגאולה (מז) 2) נשי ובנות ישראל: חלקן גם בעניני המבצעים (מח) יב. ענין "טנק" המבצעים (המשך) |
מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו – סיפור שבח מעלת המדות (ז"א) כפי שהם בשרשם בחכמה (צורים, אבות) ובינה (גבעות, אמהות). והחילוק ביניהם – שהתכללות המדות בחכמה היא באופן שלא נצטיירו עדיין בציור מדות, בדוגמת התכללות האברים בטיפת האב; ואח"כ באים בבינה, כמו עובר במעי אמו, שאז ישנו כבר ענין המדות בגילוי קצת, אלא שאינם מורגשים למציאות בפ"ע. ובהתאם לכך הוא גם החילוק בהמשכת ופעולת החו"ב לאחרי לידת והתגלות המדות בלב. וענינו בעבודה: ענין הצור (מראש צורים) – כמשל צור החלמיש שיסוד האש שבו הוא בכח ובהעלם – כח המס"נ שמבחי' החכמה שישנו בכל אחד מישראל; וצריך להמשיכו גם בבינה, ועד שיחדור בכל הכחות. וענין זה נמשך אח"כ גם בעולם, כדאיתא במדרש משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה כו' והיו המים עולים כו' ומצא שם צור גדול, שזהו ענינם של האבות שעליהם מכונן הקב"ה את עולמו, שמצד עצמו הוא בחי' חיצוניות הרצון בלבד – שע"י האבות ובניהם אחריהם יומשך בו בחי' עצמות א"ס, להיות דירה לו ית' בתחתונים. |
א. שבת שלאחרי י"ב תמוז: שייכותם וההדגשה בשנה זו ב. הלימוד מ"טנק" (המשך למדובר בי"ב תמוז) ג. המשך; ע"ד ה"טנקיסטים" שנשלחו למקומות רחוקים ד. חמשת המבצעים: השתתפות בהוצאות – במספר חמש מאמר (כעין שיחה) ד"ה כי מראש צורים אראנו ה. בנוגע לפרש"י: מדוע חשש בלק מפני בנ"י שנצטוו "אל תצר גו'" (הוגה) (יד) ו. 1) לקוטי לוי"צ (ע' תיא): "פתח ואמר כי תצור אל עיר וגו'" 2) מבצע מזוזה: קריאה לממשלה בא"י לפעול בזה ז. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) ע"ד "מיהו יהודי" ח. מבצע תורה: הוספה במוסדות חינוך לתורה (כולל "גנון") באה"ק |
עולת חודש בחדשו – כי בכל חודש יש צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי', ובכל ר"ח היתה הכוונה לפי הצירוף של חודש זה. וכמו בקרבנות הנשיאים, שהיו שוים, ואעפ"כ נתפרש קרבנו של כל נשיא, כיון שקרבנו של כל נשיא היתה בכוונה מיוחדת, לפי שרש שבטו. ונוסף על ההתחלקות בפרטיות דעולת חודש בחדשו, יש גם בחי' הכוללת כולם – עולת תמיד. כשם שבקרבנות יש כללות ופרטות – כך גם בכללות התורה, שבפרטיות יש בה תרי"ג מצוות. וכן עשרת הדברות, שתחילה נאמרו בדיבור אחד. וזהו עולת תמיד העשוי' בהר סיני – שהבחי' הכללית דקרבנות נמשכת מהכלל דאנכי שבהר סיני. וענינו בעבודת האדם – אדם כי יקריב מכם – ענין הקבלת עול ומסירת נפש, שצריך להמשיך באופן שיחדור בכל הכחות הפנימיים. |
א. "בין המצרים": ענין המיצר למעליותא ב. בין המצרים: תכלית ה"מיצר" כפשוטו שבימים אלו ג. בין המצרים: מעלת הקביעות מאמר (כעין שיחה) ד"ה עולת תמיד ד. פרש"י (כו, א) ד"ה ויהי אחרי המגיפה: צריכות ב' הפי' (הוגה) (יח) ה. לקוטי לוי"צ (ע' תכה): ביאור ג' הלשונות "יקירא יאה ושפירא" ו. המשך הביאור בפרש"י, והקשר ל"מיהו יהודי" |
התחלת ענין ערי מקלט היא בפרשה שקורין לעולם בימי בין המצרים, כי, ענין הגלות הוא מפני חטאינו, ששרשם חטא עה"ד, שבגלל זה נידון אדה"ר בגירושין, כדרך הרוצח בשגגה שגולה לערי מקלט. עיר מקלט הו"ע התורה – דברי תורה קולטין, כי דוקא ע"י התורה נעשה ענין הקליטה – יחוד נפלא עם התורה ונותן התורה. ובפרטיות: עיר (מקלט) בקדושה – עיר אלקינו, שנעשית מקיבוץ ריבוי בתים ביחד, שכל בית נעשה מאבנים – צירופי אותיות התורה. ושש ערי מקלט הם ששה סדרי משנה – תושבע"פ, שצ"ל בהבנה והשגה, שדוקא עי"ז נעשה יחוד נפלא – ענין הקליטה. ומתחלקים לשלש שלש – כנגד מחשבה דיבור ומעשה שישנם בלימוד התורה. ע"י לימוד התורה באופן דגדול לימוד שמביא לידי מעשה, מבטלים את סיבת הגלות, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. |
מאמר ד"ה והקריתם לכם ערים א. "ערי מקלט" – חמשת המבצעים ב. ט' הימים: לפרסם ע"ד "עם לבדד ישכון" והוספה בצדקה ג. 1) מגבית (שלא כרגיל) (י) 2) ע"ד "מיהו יהודי" ד. מעשה בפועל: ההנהגה בער"ח, ובשבת ר"ח מנ"א |
מעלת המתקת הגבורות – מרה – לא רק ע"י עץ מתוק (עץ החיים), אלא דוקא ע"י עץ מר – שהחושך עצמו נהפך לאור. וזהו"ע והפכתי אבלם לששון, שתשעה באב יהי' יו"ט גדול. ובהקדים – שגבורה דקדושה היא בשביל החסד, ואדרבה: המשכת החסד היא רק חיצוניות החסד, ודוקא ע"י גבורה נמשך פנימיות החסד, כמשל המלך שרוחץ צואת בנו מרוב אהבתו. וזוהי מעלת תשעה באב – רחץ ה' צואת בנות ציון, לגבי התגלות חיצוניות החסד בפסח. וזהו והפכתי אבלם לששון – גילוי פנימיות אור האהבה והחסד. אך יש אופן שהבן אינו יכול לקבל היסורים בגלל שאינו מרגיש שזהו מצד אהבת האב, ואז מתחרט האב על היסורים (שהרי ביכלתו לתקן החטא גם ללא יסורים) ומשפיע לו חסדים בגלוי. וזהו "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה" ("כי מרים הם" – בנ"י עצמם, שהיו במעמד ומצב ירוד, שלא הרגישו החסדים ד"מרה"), ולכן "ויורהו ה' עץ גו' וימתקו המים" – שהו"ע המתקת המים ע"י עץ החיים שהו"ע התורה (ע"ד דברי תורה קולטין). ואז – "ויסעו ממרה", שנתעלו מהגבורות דמרה, "ויבואו אלימה" – אותיות אלקים (גבורה), אבל הצירוף הוא "אלי" –בחי' חסד (אל) הנמשך מחכמה (אלי). |
א. מעלת הקביעות: הגדלת השמחה "משנכנס אב" שחל בשבת ב. מעשה בפועל: הגברת חיל בחמשת המבצעים ג. 1) המשך: מי שהחסיר בפעולות דימים אלו – ישלים בכפלים (מוגה) (י) 2) המשך הביאור במנהגנו בהפטרת שבת ר"ח מנ"א (יא) מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויסעו ממרה ויבואו אלימה ד. 1) פרש"י (מסעי לה, כה) ד"ה עד מות הכה"ג: צריכות ב' הטעמים (הוגה) (יג) 2) לקוטי לוי"צ – בקשר לפ' מטות ולפ' מסעי (יד) 3) ההוראה מפרש"י במעלתן גם של הפחותים שבישראל (טו) 4) ע"ד "מיהו יהודי" ו"אתחלתא דגאולה" ה. מעשה בפועל: חיזוק הבטחון בה' וחמשת המבצעים |
העילוי בהמשכת רחמים וחסד ע"י משפט וצדקה (י"ג מדה"ר והבחי' שלמעלה מהם) בזמן הגלות – כיון שדוקא ע"י ירידת הגלות באים לעלי' גדולה יותר. ביאור הפסוק "איכה יעיב וגו'" – למעליותא – ש"יעיב" הוא בחי' עב וענן דקדושה, שעל ידו נעשה הענין ד"איכה" – חיבור "אי" (ע"ס והבחי' שלמעלה מהם) עם "כה" (מלכות). וענין זה נעשה ע"י בירור בחי' העב דקליפה, שזהו"ע התשובה – "באפו", שמורה על הגבורות שבעבודת התשובה. "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" – שע"י הירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ניתוסף ב"תפארת ישראל" (עבודת הצדיקים) העילוי דעבודת התשובה שהיא באופן של השלכה – למעלה מהשתלשלות. "ולא זכר הדום רגליו ביום אפו" – שלעת"ל תהי' ההשפעה למלכות שלא ע"י ז"א (הדום רגליו, בחי' היסוד). |
א. שבת חזון: הקשר דשני הפירושים ב"חזון" ב. מעלת הקביעות: ערב ת"ב שחל בשבת חזון ג. חיזוק הבטחון בה': מעלת הדיבור בזה, וההוראה מפרשת המן מאמר (כעין שיחה) ד"ה ציון במשפט תפדה ד. 1) פרש"י (א, כז) ד"ה ותרגנו באהליכם: ההוספה על התלונה שבפ' שלח (הוגה) (טו) 2) לקוטי לוי"צ (ויקרא ע' קצח): ועתה שמע גו' מקדשך השמם 3) ע"ד מבצע מזוזה וחמשת המבצעים (יז) 4) עניני היום: תשעה באב איך ממלאים החסרון בלימוד התורה בת"ב; שייכות ענין המזוזה במקומות הפטורים; טעם השינוי באופן נטילת ידים בת"ב ויו"כ; בת"ב יעסקו בחמשת המבצעים וחיזוק הבטחון (ומה גם שהקב"ה זימן שהאומות טרודים בסכסוכיהם כו') (יח-כ) 5) ע"ד "מיהו יהודי" ה. 1) בפרש"י (א, ז) ד"ה עד הנהר הגדול: "משל הדיוט כו'" 2) (ערב) תשעה באב: התעסקות בחמשת המבצעים (באופן המותר) (כו) |
א. ביאור ענין השמחה בקשר ליאָרצייט ולשבעה דנחמתא ב. סיום על מסכת מכות ג. 1) ביאור סיפור המדרש ע"ד מענה ד' התנאים לטענת המין ברומי 2) ע"ד גיור כהלכה, וענין הגיור בעבודה ד. הקמת מוסדות: העילוי בהפיכת חלק מארץ העמים ל"מקדש מעט" ה. מגבית (לב) ו. מבצע מזוזה: מענה לתמי' בנוגע לצורך לבדוק מזוזות (ותפילין) ז. ע"ד חיזוק הבטחון דבנ"י ח. "ויהי בשלשים שנה": פעולת מיתת צדיקים בנצחון מלחמת היצר |
קביעת מזוזה – ב' פרשיות דק"ש – בפתח הבית היא בכדי להמשיך בחי' ה' יבנה בית, ע"י קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות (שלמעלה גם מעבודת הקרבנות – שמוע מזבח טוב) בנוגע לכל הדברים שבביתו וקנינו. ומרומז בתיבת "מזוזה" – זו זה – שבנ"י, עם זו, מתחברים עם זה א-לי, ועד שנעשים תיבה אחת. בנין הבית הוא בחכמה ובתבונה – המשכת אור פנימי ע"י התורה ותפלה, עבודה ע"פ טו"ד; אך עיקר השמירה וקיום הבית היא עי"ז שה' יבנה בית, שהו"ע המשכת מקיף עליון על הבית, שנמשך ע"י העבודה דקבלת עול. ונוסף על ענין הבית (דכללות העולם, והבית הפרטי של כל אחד מישראל) – כן הוא באדם עצמו, שנוסף על הבנין דד' הבחי' שבנשמה (טהורה, בראתה, יצרתה, נפחת), שהו"ע העבודה שע"פ טו"ד, בכחות פנימיים, צריך להיות ואתה משמרה בקרבי, המשכת בחי' המקיף, ע"י העבודה דקב"ע, הקשורה עם בחי' היחידה. |
א. כ"ף מנ"א: השלמה לסיום על מס' מכות ב. המשך: ביאור הדיוק "שועל שיצא מבית קדשי הקדשים" מאמר (כעין שיחה) ד"ה וכתבתם על מזוזות ג-ד. 1) פרש"י עה"פ (יא, יד) ונתתי מטר ארצכם בעתו – החילוק מ"ונתתי גשמיכם בעתם" שבפ' בחוקותי (כ"שתהיו עמלים כו'") (הוגה) (יג) 2) "ק"כ מיל" (שנזכר בהסיום): תיווך פירושי רש"י גבי "כנפי נשרים" 3) לקוטי לוי"צ (ע' תנח): "אתה . . דא רזא דימינא וכו'" 4) ההוראה מפרש"י במעלת שינוי טבע הרגילות גם דקדושה (הוגה) (טז) 5) גיור כהלכה: ההכרח לזה מצד הנס שבענין הגיור (יז) 6) ההוראה מפרש"י (המשך): הפעולה בההשפעה מלמעלה (הוגה) (יח) ה. הביאור בלקוטי לוי"צ |
שהם וישפה – כנגד יוסף ובנימין, צדיק עליון וצדיק תחתון, המשכה והעלאה. ובעבודה – תורה ותפלה. ויש מעלה בכל אחד מהם: המשכה מלמעלה – אין בה הגבלות, ויכולה לירד עד למטה מטה; והעלאה – היא ע"י עבודתו ויגיעתו, ולא מתנת חנם. ולכן, לאחרי שישנם ב' האופנים הנ"ל כפי שהם ב' קוין – הנה בכחו של הקב"ה שלמעלה מהתחלקות קוין, נעשית ההתכללות ד"להוי כדין וכדין". ושעריך (ששער משמש ליציאה וכניסה, המשכה והעלאה) – נו"ן שערי בינה, לאבני אקדח – שע"י המשכתם במדות נעשה גם לב האבן בבחי' אש קדחה, להתלהב באהבת ה'; וכל גבולך (לב), ל"ב נתיבות חכמה – נעשים אבני חפץ, פנימיות הרצון; וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך – התקשרות המשפיע ומקבל מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, וקישור וחיבור שניהם יחד. ע"י העבודה בכהנ"ל פועלים קיום היעודים הנ"ל גם בענינים גשמיים (שהרי ההמשכה מצד העליון אין בה הגבלות כלל, ולכן נמשכת עד למטה מטה), שזוהי תכלית הכוונה – דירה בתחתונים דוקא, כשם שבקיום המצוות העיקר הוא מעשה בפועל דוקא. |
א. חודש החשבון: הכנה לבנין העולם בשלימות ב. המשך: היציאה לעבודה דאלול בתיקון העולם – מתוך בטחון ג. המשך: קבלת החלטות טובות – בנוגע לחמשת המבצעים מאמר (כעין שיחה) ד"ה ושמתי כדכד שמשותיך ד. 1) פירושי רש"י עה"פ (יב, כ) כי ירחיב גו' בכל אות נפשך גו' 2) לקוטי לוי"צ (לש"ס ע' קכ): קיום מצות הענקה ביוסף 3) המשך הביאור בסיום מסכת מכות: הנפק"מ משיטת ר"ע וחבריו להלכה, וענין הזכרת שמותם במס' מעשר שני וסוכה (הוגה) (יח) 4) המשך הביאור בפרש"י פ' עקב (ביחס לפירושו בבחוקותי) (יט) ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ 2) ע"ד "מיהו יהודי" 3) הביאור בפרש"י |