בס"ד. ש"פ בלק, ט"ז תמוז, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו1. ופירש רש"י, אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות, והיינו, שפסוק זה שנקבע בתורה שהיא נצחית2, נאמר על כל אחד מישראל בכל הזמנים, שבאיזה מצב שימצא, הנה להיותו בן אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה, אזי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, שכשמסתכלים בו רואים שיסודתו ושרשו ומקורו הם הצורים וגבעות, שהם האבות והאמהות3.

ועוד פי' בזה, כדאיתא בזהר4, ציורא ודיוקנא דאבוי אתרשים בי' ממש, ומבואר בארוכה בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי5 והצמח צדק6, שקאי על ישראל דלעילא [וקשור גם עם הפירוש הפשוט שקאי על בנ"י למטה, והא בהא תליא, כי כל הענינים למטה נשתלשלו מהן7, מהענינים כפי שהם למעלה], דהיינו בחי' ז"א דאצילות, וגם עז"נ כי מראש צורים אראנו, דהיינו סיפור שבח מעלת הז"א (שאין להסתכל עליו כפי שהוא במקומו, אלא) איך ששרשו גבוה מאד, בבחי' המוחין, שזהו מראש צורים (אבות), בבחי' אור אבא דאצילות, ומגבעות (אמהות) היינו בחי' בינה שמקבלת מחכמה. ועז"נ8 ששם עלו שבטים שבטי י-ה, שהשבטים מצד עצמם הם בחי' ז"א, ועלו השבטים היינו כפי שהם בשרשם בבחי' או"א, שאז נקראים שבטי י"ה, שי"ה הו"ע המוחין חו"ב.

ומזה מובן שענין זה ישנו גם בנפש האדם, שהיא חלק אלקה ממעל ממש9 [הן בקומה שלימה של בנ"י, שיש בה ראשי אלפי ישראל וגם כל שאר הבחי' דשבטיכם זקניכם גו' עד חוטב עציך ושואב מימיך10, והן בכל אחד מישראל שכלולים בו כל עשר הבחי' הנ"ל], וכן בעבודת האדם לקונו, שזהו כל ענינו, כמארז"ל11 אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. וכיון שמבנ"י נמשך גם בעולם, שהרי בבריאת העולם נאמר בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית12, צריך להיות ענין זה גם בעולם, כדלקמן.

ב) והענין בזה, דהנה, מבואר בתניא7 שחב"ד נקראו אמות (שלש אמות) ומקור למדות, כי המדות הן תולדות חב"ד. אך ישנו ענין המדות (ז"א) באופן היותר נעלה, שזהו כפי שהם בחו"ב, ועז"נ כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, היינו, כפי שהמדות הם בבחי' חכמה ובינה, שזהו מראש צורים (אבות, חכמה) אראנו ומגבעות (אמהות, בינה) אשורנו, שראי' היא מרחוק13, שנאמר14 וירא את המקום מרחוק, שזהו כפי שהמדות כלולים בחכמה, שעם היות ששם הוא ראשית התהוות המדות, מ"מ, עדיין אין שם ציור המדות, כי ענין הציור הוא בבינה, דבינה ציירא ציורים15, אבל בחכמה לא נצטיירו עדיין בציור מדות. דהנה, החילוק בין התכללות המדות בחכמה להתכללות המדות בבינה, הוא כמו החילוק בין אב ואם בענין ההולדה (שהרי חכמה ובינה הם כמו אב ואם שמהם נולדים המדות16 ), שבטיפת האב לא ניכר פרטי התחלקות האברים כו', שזה נעשה ע"י שהייתה תשעה חדשים בבטן האם וכו', שאז נעשה הציור וההתחלקות של כל פרטי האברים וכו', אבל בטיפת האב, אע"פ שיש בה כל פרטי הולד, הרי הם בהתכללות בהעלם ואינם ניכרים כלל. ובאופן כזה היא התכללות המדות בחכמה, שאינם בציור מדות כלל. ואח"כ באים המדות להיות בבחי' עיבור בבטן דאמא, באופן דתלת גו תלת כו'17, שאע"פ שזהו כמו העובר שנמצא במעי אמו ועדיין לא יצא לאויר העולם, מ"מ, ישנו כבר ענין המדות בגילוי קצת (ועד שאושיט פסיעה לבר4, שהו"ע המלכות), אלא שהמדות אינם מורגשים למציאות בפ"ע, כפי שהם לאחרי שבאים בהתגלות הלב, אלא הם בהעלם ובהתכללות בענין השכל.

ונוסף לזה, יש חילוק גם לאחרי שכבר נולדו ונתגלו המדות18, שגם אז יש בהם פעולת החכמה והבינה, וכמו בעובר, שגם לאחרי שנולד ה"ה קשור עם האב ואם19, וכמו"כ גם לאחרי התגלות המדות בלב ה"ה קשורים בחו"ב, שזהו"ע המשכת החו"ב במדות. ובזה יש חילוק בין פעולת החכמה במדות לפעולת הבינה במדות. דהנה, חכמה ענינה ביטול20, ולכן בהמשכתה במדות הנה אין בהמדות מציאות פרטים וכו', אלא הם במציאות כללי, והמציאות עצמה היא בביטול. משא"כ מצד בינה, הנה אף שמוח שליט וגובר על הלב21, מ"מ, המדות הם מציאות לעצמם, ויש בהם בחי' התחלקות, אלא שישנה גם פעולת השכל, שלהיותו בתקיפות יותר מהמדות, ה"ה פועל על המדות.

ג) ויש להוסיף ולבאר הדיוק דמראש צורים, צור דייקא. דהנה, מבואר בלקו"ת22 במ"ש במשה רבינו ושמתיך בנקרת הצור23, שענין הצור הוא, כמו למשל24 צור החלמיש שמכין בו להוציא האש, שיסוד האש שבו הוא בכח ובהעלם ולא בפועל, ואינו דומה לשלהבת הקשורה בגחלת, שהיא מציאות אש בכל הפרטים, משא"כ בצור, אין האש במציאות כלל. וכדמוכח בפשטות מזה שגם כאשר הצור יהי' נשרה במים משך זמן, לא יוחלש כלל הכח והיכולת שבו להוציא ניצוץ אש, משא"כ בגחלת, הנה מיד שישימו אותה במים תכבה האש, והיינו לפי שהאש שבגחלת היא מציאות אש בכל הפרטים, משא"כ בצור יש רק כח ויכולת על אש. וזהו גם הטעם שכדי להוציא ניצוץ אש מהצור, יש צורך בהשתדלות והכאה בחוזק דוקא, משא"כ בשלהבת הקשורה בגחלת הנה אפילו רוח מצוי' דלית בה מששא יגדיל השלהבת, אם רק תהי' הגחלת כדבעי. וענינו בנמשל הוא בחי' החכמה כפי שהיא רק באופן של כח ויכולת על שכל, אבל עדיין אין כאן מציאות של שכל, כיון שזוהי בחי' שמובדלת עדיין מענין השכל כו', ובכדי שיומשך משם ענין של שכל יש צורך בהשתדלות ויגיעה דוקא, כיון שזוהי בחי' שלמעלה מכחות הנפש כפי שהם בהתגלות, אלא כפי שנמצאים בעצם הנפש, ששם אינם בבחי' מציאות כו'. וענינו בעבודה הוא הכח על מס"נ שמצד בחי' החכמה שישנו בכל אחד מישראל תמיד, בכל זמן ובכל מקום, ואינו משתנה כו', שמצד זה, הנה גם קטן שבקטנים, אף שאין לו השגה באלקות כו', ה"ה מוסר נפשו בפועל על קידוש השם כו'25. וממשיך בכתוב ומגבעות אשורנו, שענין המס"נ דחכמה (ראש צורים) צריך להיות נמשך בבינה כו', באופן של נקודה בהיכלא26, ועד שחודר (נעמט דורך) בכל הכחות כו'.

ד) וענין זה נמשך אח"כ גם בעולם. דהנה, איתא במדרש27 מראש צורים אראנו אלו האבות, מוצאים אנו מתחלה הי' המקום מבקש לכונן את העולם, ולא הי' מוצא, עד שעמדו האבות, משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה כו' בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים כו', ומצא שם צור גדול, אמר, כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו, כך מתחלה הי' העולם מים במים, והי' האלקים מבקש לכונן עולמו, ולא היו הרשעים מניחים כו', כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקב"ה על אלו אני מכונן העולם. ובהקדים משנ"ת במאמר הקודם28, שגם לאחרי השלימות דעולם על מילואו נברא29, קודם חטא עה"ד, יש צורך בשלימות נעלית יותר שנעשית ע"י עבודת האדם. וזהו גם מה שנוסף לכך שישנה מציאות העולם כפי שהוא מצד עצמו, ישנו גם הענין שהאלקים מבקש לכונן את העולם, שזה נעשה דוקא ע"י האבות. והענין בזה, כמבואר בהמשך תרס"ו30 שבחי' הרצון שבבריאת והתהוות העולמות הוא בחי' חיצוניות הרצון, שזהו מ"ש31 ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בחי' ההתפשטות שחוץ לעצמותו כביכול, והיינו בחי' החיצוניות דמלכות דא"ס כו'. אבל בחי' הפנימיות והעצמיות דמלכות דא"ס, זהו שרש נש"י, שהם עיקר הכוונה בבריאת והתהוות העולמות שהיא בשביל ישראל (כנ"ל ס"א), להיותם מושרשים בבחי' העצמות, ועל ידם נשלמת הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים32. וזהו שהעולם צריך יסוד שעליו יתכונן, כי העולם מצד עצמו אינו בערך כלל שיהי' בו הרצון כו', כי אם מצד הכוונה הפנימית שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, שזהו יסוד וקיום העולם. וזהו כי מראש צורים אראנו אלו האבות, שהם הצורים שעליהם מכונן הקב"ה את העולם, כי על האבות נאמר31 כל הנקרא בשמי, כפי' התרגום, כל דא בגין אבהתכון צדיקיא דאתקרי שמי עליהון, שמושרשין בשמי המיוחד, והמשיכו בחי' העצמות, וכן בניהם אחריהם שממשיכים בחי' עצמות א"ס ע"י תומ"צ כו'. וזהו גם מה שהי' האלקים מבקש לכונן את העולם, האלקים דייקא (וע"ד בראשית ברא אלקים33 ), כי, אלקים הוא בחי' העלם העצמי דא"ס, ששם שרש נש"י, והם ממשיכים בחי' העצמי למטה עד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו. ומבחי' זו נמשכים גם כל הברכות למטה, כמ"ש34 ויתן לך האלקים, האלקים דייקא35, ובאופן דיתן ויחזור ויתן36, הן בנוגע להשפעת ענינים רוחניים, כדאיתא במדרש37 מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה כו', והן בנוגע להשפעת ענינים גשמיים, מטל השמים ומשמני הארץ כפשוטם. ועד שפועלים את שלימות העולם כפי שיהי' בביאת משיח, ע"י מעשינו ועבודתינו כו', כמארז"ל38 אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד הי' בן דוד בא, וכדאיתא בגמרא סנהדרין39 ששאלו אצל מלך המשיח לאימת אתי מר, וענה, היום אם בקולו תשמעון40, שאז אתי מר, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.