בס"ד. אור ליום ועש"ק פ' מטו"מ, ער"ח מנחם-אב, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה גו'1. הנה פרשה זו שבה נאמרה התחלת ענין ערי מקלט (אף שענין זה נזכר גם בפרשה שלאח"ז2 ) קורין לעולם בימי בין המצרים. והשייכות שביניהם מובנת3 ע"פ המבואר בילקוט ובמדרשים4, והקריתם לכם ערים, זש"ה טוב וישר הוי' על כן יורה חטאים בדרך5, זכור רחמיך וחסדיך גו'6, אמר דוד, רבש"ע, אלולי חסדיך שקדמו לאדה"ר, לא היתה לו עמידה, שנאמר7 ביום אכלך גו' (שלכן הי' יכול להיות עונש חמור ביותר על חטא עה"ד), ו(אעפ"כ) לא עשית לו כן, אלא הוצאת אותו מג"ע כו' וגירשתו, כדרך הרוצח בשגגה8 וגולה ממקומו לערי מקלט. והיינו, שמ"ש בערי מקלט ונס שמה הוא בדוגמת ענין הגירושין אצל אדה"ר (דנתיו בגירושין9 ) לאחרי חטא עה"ד. וזהו גם הקשר לזמן של בין המצרים (החל משבעה עשר בתמוז), שזהו כללות ענין הגלות, גלינו מארצנו10, שהסיבה לכך היא מפני חטאינו10, ששרשם הוא חטא עה"ד.

ב) והנה התיקון לזה הוא ע"י ענין התורה. דהנה, תכלית ענין הגירושין דאדה"ר מג"ע הי' לשמור את דרך עץ החיים11, שהו"ע התורה, כמ"ש12 עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר. ודוגמתו בערי מקלט, שדברי תורה קולטין13, והיינו, שערי מקלט הו"ע התורה. והענין בזה, דהנה, מקלט הוא מלשון קליטה, וענין הקליטה כפי שהוא בזמן הו"ע ביום השמיני עצרת תהי' לכם14, כנישין תהי לכון, שהו"ע הקליטה בתוקף באופן עצמי, ועד שנעשית קליטה המביאה פירות כו'. וזהו גם כללות ענין העילוי של התורה, ובפרט ענין ידיעת התורה, שדוקא ע"י התורה נעשה ענין הקליטה, כמבואר בתניא15 שע"י לימוד התורה נעשה יחוד נפלא (שאין יחוד כמוהו כו' נמצא כלל) בין האדם הלומד עם (הדבר הנלמד) התורה שלומד, ועי"ז גם עם נותן התורה. ואז נעשה מעמד ומצב דבאור פני מלך חיים16, כידוע17 המשל בזה, שמבלי הבט על גודל העונש ח"ו, הנה בשעה שפוגש את המלך, אזי באור פני מלך חיים. וזהו גם מ"ש בערי מקלט וחי18, עביד לי' מידי דתהוי לי' חיותא13, והיינו, שהישיבה בעיר מקלט צ"ל באופן שנקרא וחי.

ג) ובפרטיות יותר, הנה ענין המקלט קשור עם ענין ומציאות של עיר דוקא, כדיוק הלשון ערי מקלט. ובהקדים, שאע"פ שהמציאות של עיר מצינו גם בלעו"ז, הרי זה ככל הענינים שבעולם, שאפילו הענינים שישנם בלעו"ז הם לפי שלפנ"ז ישנו ענין זה בקדושה, ונשתלשלו מהן19, ע"י מסכים ופרסאות והשתלשלות עד אין קץ, שעי"ז יכול להיות ענין זה גם בלעו"ז, אבל ההתחלה והשרש ומקור הרי זה בקדושה. ובנוגע לענין העיר, הנה ההתחלה בזה היא בענין עיר אלקינו, שעז"נ20 גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו21. ומבואר בזה, ע"פ מ"ש בספר יצירה22 שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים וכו', עד לאופן דאין קץ. וע"י קיבוץ ריבוי בתים יחד, נעשה עיר. וזהו שאמיתית ענין העיר הוא בקדושה דוקא, כי, כדי שמצירוף ריבוי בתים תהי' מציאות חדשה של עיר, יש צורך בענין של אחדות אמיתית, ואחדות אמיתית שייכת דוקא בצד הקדושה, משא"כ בעלמא דפרודא23 בכלל, ובפרט כשישנו ענין של פירוד כפשוטו כו'. וזהו גם ענין התורה, שניתנה ע"י אותיות שמצירופיהם נעשים תיבות כו', כמו שמאבנים נעשים בתים, ועד שעי"ז נעשית עיר שנקראת עיר אלקינו, כיון שאורייתא וקוב"ה כולא חד, והיינו, שזוהי מציאות אחת של תורה ונותן התורה, ובמילא גם מציאות אחת עם לומד התורה.

ונוסף על כללות ענין העיר (מקלט), כתיב24 שש ערי מקלט תהיינה לכם, ומבואר במאמר באוה"ת25 על פסוק זה: "י"ל עד"ז ששה סדרי משנה". ויש לומר הביאור בזה, שאע"פ שיש גם חמשה חומשי תורה, אעפ"כ, נוגע כאן דוקא כפי שנמשך בתורה שבע"פ, כי, ע"פ המבואר לעיל שמקלט הוא מלשון קליטה, שמורה על הלימוד באופן שנעשה יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו' נמצא כלל, הרי מובן שענין זה שייך דוקא כשהלימוד הוא בהבנה והשגה, ועד לאופן של דעת שהוא תכלית השלימות בהבנה והשגה, ועד להכרה וראי' (כפי שנתבארו כל הפרטים בענין הדעת26 ). והרי הלימוד באופן של הבנה והשגה כו' קשור דוקא עם לימוד תושבע"פ27, שנחלקת לששה סדרי משנה, שזהו ענין שש ערי מקלט.

ד) וממשיך במאמר באור התורה25: בשם הבעש"ט ראיתי28, ג' ערי מקלט [ולהעיר במאמר המוסגר, שאע"פ שיש שש ערים, הרי הם נחלקים לשלש שלש, שלש בעבר הירדן ושלש בארץ ישראל29, ולאחרי זה, ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך (אזי) ויספת לך עוד שלש ערים גו'30. ולכן גם ביאור הענין דערי מקלט ע"ד הקבלה, בשער המצוות ובלקו"ת להאריז"ל31, הוא באופן דשלש שלש – שלש ספירות, כפי שמבאר בארוכה ענין השלש ספירות בכמה עולמות ובכמה דרגות. ועל זה מביא שג' ערי מקלט הם] ג' בחי' מחשבה דיבור ומעשה. ומבאר: ויובן איך שהם יש בהם כח להגין על הנפש, ע"פ מ"ש בתניא פ"ד-ה.

והענין בזה, דהנה, אע"פ שמחשבה דיבור ומעשה נקראים בשם לבושים, הרי גדלה מעלתם, שדוקא בהם ישנו ענין התורה ומצוותי', וביחוד הוא בענין התורה, ובתורה עצמה – בענין היגיעה בתורה, כמבואר בתניא32 החילוק שבין מצוות שנקראים רמ"ח אברים33, לאורייתא שהיא כולא חד עם קוב"ה34, והיינו, שדוקא התורה היא באופן של יחוד נפלא. והרי ענין התורה קשור עם מחשבה דיבור ומעשה, כי, עיקר לימוד התורה הוא באופן דלמוציאיהם בפה, כמ"ש35 חיים הם למוצאיהם, אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה36 (שהו"ע הדיבור). וענין יגיעת התורה עיקרו במחשבה, שהו"ע של הבנה והשגה. והלימוד צ"ל גם באופן דערוכה (ושמורה) בכל רמ"ח אברים36 (כמבואר בתניא37 ), והיינו, שנוסף לכך שדיבור התורה הוא גם ענין של מעשה, עכ"פ מעשה זוטרתא38, צריך להיות הדיבור באופן שחודר אותו (עס נעמט אים דורך) לגמרי, שאז התורה משתמרת36, והיינו, שהיחוד נפלא עם התורה הוא למעלה וגם למטה, באופן שלא שייך בו שכחה כו'.

ה) ומסיים במאמר במ"ש השל"ה39 בשם האריז"ל40 ע"פ30 ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים גו', דהיינו בביאת המשיח, דלכאורה אינו מובן, דכיון שאז יקויים היעוד41 את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, מדוע צריך אז ערי מקלט42. ולהעיר, שביאור האריז"ל הובא בד"ה ענין קין והבל לאדמו"ר האמצעי (שנדפס בתורת חיים שמות43 ), אבל כאן לא הובא ביאור האריז"ל, אלא הצ"צ כותב: "וי"ל דאין הכוונה שיהיו רוצחים (הורג נפש כפשוטו, ואפילו לא בשגגה) ח"ו, אלא ע"ד שחטא עה"ד נידון כהורג נפש בשגגה, ויובן עפמ"ש בלקו"ת44 בפי' לא תרצח, ששופך דם האדם45 דקדושה באדם בליעל ע"י החטא כו'"46. ויתירה מזה י"ל, שהוספת ג' ערי מקלט בביאת המשיח היא47 רק בשביל עניני קדושה שלא נפעלו בשלימותם, שזהו עדיין בהמשך לחטא עה"ד, ובגלל זה יצטרכו עדיין את הענין של ערי מקלט, שענינם לא רק הגנה, אלא גם כפרה, ועד לשלימות הכפרה, כמבואר באגה"ת48 שענינה לא רק מחילת וסליחת החטא באופן שאין מזכירין לו דבר וחצי דבר כו', אלא שנעשה לרצון לפני הוי' ומרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא, ולמעלה מזה, כמעלת בעלי תשובה על צדיקים כו'49.

ו) וזהו כללות הענין דערי מקלט, ששייך במיוחד לערב ר"ח אב, כי, משנכנס אב צריך להגביר חיל בענין ביטול סיבת הגלות כו', כדי שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה50, וענין זה נעשה ע"י לימוד התורה, שדברי תורה קולטין, כי אין עבירה מכבה תורה51 (כפי שמביא במאמר גם ענין זה), ולימוד באופן דגדול לימוד (עי"ז) שמביא לידי מעשה52, שאז בטל ועד שנעקר מעיקרו הענין דחטאינו (סיבת הגלות), אפילו לפי הפירוש מלשון חסרון53, ואדרבה, שנעשה בתכלית השלימות, ועד להשלימות בענין המעשה מלשון מעשין על הצדקה54, שהו"ע הכפי', אתכפיא, שהיא הקדמה והכנה קרובה לענין דאתהפכא. ועי"ז נעשה והפכתי אבלם לששון55, שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. וכמו בכל הענינים שמקדימים רפואה למכה56, הרי זה מתחיל עוד לפני שנכנס אב, ועד שהרפואה נעשית באופן שלא אשים עליך (מלכתחילה) כי אני הוי' רופאך57, שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בגאולה האמיתית והשלימה, ובקרוב ממש.