בס"ד. ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
עולת תמיד העשוי' בהר סיני וגו'1. ומביא הצ"צ באוה"ת2 מ"ש באו"ת מהמגיד נ"ע3 (וכותב: וי"א שהוא מכי"ק אאזמו"ר נ"ע4, ואינו ברור), וז"ל: עולת תמיד העשוי' בהר סיני, וכתיב5 עולת חודש בחדשו לחדשי השנה (היינו, לא עולת תמיד, שעלי' נאמר בהתחלת פרשת הקרבנות6 שנים ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, אלא רק מדי חודש בחדשו, בר"ח), כי בכל חודש יש צירוף אחר [וכמ"ש בהגה"ה, שיש י"ב צירופים בשם הוי', ובכל חודש מאיר צירוף אחד מי"ב צירופים הנ"ל7, ומוסיף, וגם י"ב ראשי חדשים הם י"ב אותיות שבשם אדנ"י מלא, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד8 ], ולפי הצירוף (נעשית) עליית הקרבנות (דכל ר"ח) בפרטות, מלבד ענין התמיד שהוא כללות כולם דרך כלל.
ב) ומוסיף הצ"צ לבאר ע"ד החסידות: אמנם עדיין אינו מובן מ"ש ולפי הצירוף עליית הקרבן בפרטות, שהרי קרבנות של כל י"ב ראש חודש הן שוין, אף שהצירופים אינן שוין. וצ"ל דבכוונה תליא מילתא, שהכוונה הי' בכל ר"ח לפי הצירוף. וכה"ג נתבאר במ"א9 בענין קרבנות י"ב הנשיאים (בס"פ נשא), שהרי כל הקרבנות שלהם היו שוין, וא"כ למה נתפרש כל קרבן של כל נשיא באריכות, והל"ל וכן הקריב נתנאל ביום השני וכו', אלא מפני שכל קרבן של כל נשיא הי' המשכה אחרת בפ"ע, לפי שורש שבטו, והכוונה הי' בפ"ע, וכמבואר ג"כ ברבות שם10 שהקערה והכף של כל נשיא מרמז לענין בפ"ע. ויש להוסיף בזה, שבקרבנות הכוונה היא ענין עיקרי, וכמאמר המשנה11 לשם ששה דברים הזבח נזבח וכו' (אע"פ שמי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו, כשר, שהוא תנאי בית דין כו'), וידוע שעבודת הכהנים בהקרבת הקרבנות היא בחשאי וברעותא דליבא כו'12. ומסיים הצ"צ, שענין י"ב נשיאים שייך ג"כ לי"ב ראשי חדשים. ולכן, מענין הכוונה שבקרבנות הנשיאים יובן גם לענין הכוונה בקרבנות ר"ח, שאע"פ שבמעשה כל הקרבנות שוים, מ"מ, הכוונה בקרבנות של כל ר"ח היתה באופן שונה לפי צירופי שמות הוי' ואדנ"י השייכים לחודש זה, שבהם תלויים גם שינויי התקופות זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (שלא ישבותו), שני חדשים לכל אחד ואחד13 (אלא שבנוגע לקרבנות הנשיאים מודגש הדבר יותר, כיון שהכתוב מאריך לפרש קרבנו של כל נשיא בפ"ע, משא"כ בנוגע לר"ח שבכתוב נאמר רק עולת חודש בחדשו).
ג) ומבאר גם החילוק בין עולת חודש בחדשו (עליית הקרבנות בפרטות) לעולת תמיד (שהוא כללות כולם דרך כלל), שענין י"ב הצירופים (שבכל חודש מאיר א' מהם) זהו כשמתחלק לפרטות, אבל יש בחי' הכוללת כולם כאחד. ודוגמא לדבר, כמ"ש בענין ראש השנה שבו נמשך חיות כללי הכוללת כל י"ב ראשי חדשים כאחד, וכמו עד"מ בראש של האדם נכלל כל פרטי התחלקות החיות כאחד14, וכך עד"ז הו"ע בחי' הכולל כל י"ב צירופים הנ"ל. וזהו סדר הכתובים שתחילה נאמר עולת תמיד ואח"כ עולת חודש בחדשו, שתחילה בא הכלל שלמעלה מהתחלקות פרטים, ואח"כ באה ההתחלקות לפרטים כו'.
ד) וממשיך באו"ת מהמגיד נ"ע: והנה בתורה יש ג"כ בפרטיות תרי"ג מצוות, ודרך כלל י' דברות, וכולם נאמרו בדיבור א' שהוא אנכי. והענין בזה, דכשם שבקרבנות יש כללות ופרטות, כן הוא בכללות התורה, שבפרטיות יש בה תרי"ג מצוות. וכיון שכללות הענין דלימוד התורה צ"ל באופן שגדול לימוד שמביא לידי מעשה15, לכן נחלק לימוד התורה באופן שלכל מצוה מתרי"ג מצוות יש לימוד מיוחד בתורה שעל ידו יודעים איך לקיים מצוה זו כו'. וכן הוא בנוגע לכלל דעשרת הדברות, כפי שמביא הצ"צ16 שבעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות, כמ"ש ברבות פר' קרח17 (והובא בפרש"י18 בשם הרס"ג). ובעשה"ד גופא, הנה עוד לפני ההתחלקות לעשרת הדברות ישנו גם ענין הכלל, שהרי עשה"ד כלולים בשני דברות הראשונים אנכי ולא יהי' לך, כמבואר בתניא19 שהם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מצוות עשה, ולא יהי' לך כולל כל שס"ה מצוות ל"ת20, ולכן שמענו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה כמארז"ל21, מפני שהם כללות התורה כולה. אמנם, ההתכללות דעשה"ד ודכל התורה כולה באנכי ולא יהי' לך היא באופן של התחלקות לב' הקוין דעשה ולא תעשה, ולפנ"ז ישנו הכלל שלמעלה מהתחלקות, שזהו שכולם נאמרו בדיבור אחד שהוא אנכי. ובפרט ע"פ הידוע22 שאנכי (אנכי מי שאנכי23 ) הוא למעלה מעלה מהשמות הוי' אלקיך, כי הוא בחי' דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל כו' (כמ"ש בזהר24 ), שבבחי' זו הו"ע ההתכללות באופן הכי נעלה, למעלה מגדרי הכלל וגדרי הפרט.
ה) ומסיים באו"ת: וזהו עולת תמיד העשוי' בהר סיני. והענין בזה, כפי שמבאר הצ"צ16, שהעלאת מ"ן דתמיד שהוא כללי, נמשך ע"י דיבור אנכי שבהר סיני כו', וזהו25 העשוי' בהר סיני, ששם האיר בחי' שלמעלה מהתחלקות, ועד"ז בענין התמיד הוא העלאת מ"ן כללי הכולל כל פרטי הבחינות די"ב ר"ח. ולהעיר, שכל אחד מפרטי הבחינות די"ב ר"ח הוא כלל בנוגע לכל ימי החודש, שזהו שנקרא בשם ראש חודש, להיותו כמו ראש שכולל את החיות של כל ימי החודש (כמבואר בארוכה בעטרת ראש26 ), ומה שנקרא בשם פרט, הרי זה רק לגבי הכלל היותר גדול, וכידוע שיש כלל סתם וכלל גדול כו'27, וע"ד המבואר לעיל (ס"ד) בנוגע לכללות התורה, שישנו הכלל דעשה"ד וכו' ועד לדיבור אנכי שבהר סיני (העשוי' בהר סיני), שלהיותו בחי' דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל כו', ה"ה למעלה מצירופי אותיות לגמרי כו'28.
ו) והענין בעבודת האדם, דהנה, כללות ענין הקרבנות הו"ע נעלה ביותר, ועד שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס29, ומזה מובן גם גודל ענין הקרבנות בעבודה בנפש האדם, שזהו מ"ש30 אדם כי יקריב מכם, היינו, שענין הקרבנות צ"ל באופן שיחדור (דורכנעמען) את האדם שיקריב את עצמו כו'31, ובכללות הו"ע הקבלת עול ומסירת נפש כו', שבבחי' זו אין שום שינויים32, להיותה למעלה מזמן ומקום, פרט וכלל כו'. אמנם, ענין זה צריך להמשיך באופן שיחדור בכל פרטי הכחות הפנימיים כו'. וענין זה נעשה ע"י כל פרטי הענינים דסדר התפלה, החל מפסוקי דזמרה ועד לק"ש, הן פרשה ראשונה שענינה הו"ע האהבה, כמ"ש33 ואהבת גו' ובכל מאדך, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא34, והן פרשה שני' כו', ועד לשמו"ע כו', ולאח"ז אומרים אליך הוי' נפשי אשא35, שהו"ע המס"נ כו'36, ובפרטיות יותר הם ב' התפלות שכנגד התמידים (עולת תמיד37 ), תפלת שחרית כנגד תמיד של שחר ותפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים38, ועד שנמשך גם בכל צרכי האדם שנזכרו בתפלה שענינה בקשת צרכיו כו'39, ענינים גשמיים, שזהו כללות ענין התפלה, שהיא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה40, שעל ידו נעשית העלי' מלמטה למעלה ואח"כ גם ההמשכה מלמעלה למטה41, לעשות דירה לו ית' בתחתונים42, בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו43, כפי שיהי' בגלוי כאשר יקויים היעוד44 וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה