בס"ד. ש"פ קרח, ב' תמוז, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
והנה פרח מטה אהרן וגו' ויגמול שקדים1. ומבואר בזה בלקו"ת2 (וגם בסהמ"צ להצ"צ3 ), להבין למה שקדים, הנה שקדים הם ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות, וע"כ נקרא שקד שהוא ענין מהירות, כמ"ש4 מקל שקד גו' כי שקד אני על דברי לעשותו. וזהו רמז על הכהונה, כי הנה אהרן אותיות נראה5, שעל ידו היו כל ההתגלות והמשכות האורות מלמעלה למטה במהירות גדולה בלי שום עיכובים. וכפי שממשיך לבאר (ובארוכה בקונטרס ומעין6 ), שכיון שההמשכה מלמעלה למטה, מרום המעלות עד למטה, צריכה לעבור דרך השתלשלות מדרגות רבות, הרי יש אפשרות שיהי' עיכוב וכיו"ב באופן ההמשכה כו'. אמנם כשנמשך האור והשפע מלמעלה ע"י אהרן וכל הכהנים שנושאים את ידיהם ומברכים את העם בברכת כהנים, אזי השפע היא נמשכת במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב, וכמ"ש7 עד מהרה ירוץ דברו, שפירושו שהשפע הולך במהירות כו' [לא רק מהירות בכמות, אלא גם מהירות באיכות, היינו, שהאור והשפע נמשך למטה כפי שהוא למעלה]. וטעם הדבר הוא לפי ששורש ומקור ההמשכה הוא מבחי' רב חסד, שהוא חסד עליון שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן המשכתו היא באופן שאין מונע ומעכב בעדו, וכמשל נהר גדול במאד שהליכת המים היא בתגבורת גדולה, ולא יוכלו עצים ועפר וכיו"ב לעכב הליכת המים, כי הנהר הלוך ילך כמנהגו וישטוף העצים והעפר המעכבים כו'.
ב) ויש להוסיף בזה, בהקדים, שהמאורע דמטה אהרן (שמורה על מעלת הכהונה שעל ידה באה ההמשכה מלמעלה באופן דעד מהרה ירוץ דברו) הי' לאחרי המחלוקת של קרח על הכהונה, לפי8 שרצה לעשות מהגבורות עיקר, שזהו ענינם של הלוים שהם מבחי' הגבורות, שהו"ע הרצוא והעלי' למעלה כו'. וכמבואר בלקו"ת במאמר שלפנ"ז ד"ה ועבד הלוי הוא9, שהפי' בזה כמ"ש בזהר10 שכל עבודת הלוים היינו להמשיך מבחי' הוא, בחי' בינה, עלמא דאתכסיא, והיינו, להוציא המדות אהוי"ר מההעלם (דבחי' הוא, עלמא דאתכסיא) אל הגילוי, שהו"ע הרצוא להיכלל למעלה כו', שנולד מההתבוננות בגדולתו ית', שהוא בחי' מוחין דאימא כו'. ולכך היתה עבודתם בשירה בפה בקול ובזמרה בכלי כו'11, וכענין כל בעלי השיר יוצאין בשיר12, שהו"ע היציאה מההגבלה להיכלל באוא"ס כו'. ולאח"ז הי' הענין דמטה אהרן שמדגיש את מעלת הכהנים דוקא, שענינם הוא ההמשכה מלמעלה למטה, ואילו עבודת הלוים היא באופן דילוו עליך וישרתוך13, שהם טפלים בלבד אל הכהנים. ונמצא, שדוקא לאחרי וע"י מחלוקת קרח ניתוסף תוקף בענין הכהונה, ע"ד הידוע בענין מן המיצר גו' ענני במרחב14, שלפי ערך המיצר והדוחק כן ערך המרחב כו', וכהמשל מאמת המים15, שדוקא ע"י המניעה והעיכוב וסתימת הליכת המים, נעשה תוקף התגברות המים שהולכים בתוקף ההילוך יותר ועד שמוליכים עמהם גם את הסתימה כו' (ע"ד האמור לעיל בביאור הענין דעד מהרה ירוץ דברו ע"פ המשל מתגבורת המים כו').
ג) ויש לקשר ענין זה עם המבואר במאמר ד"ה מן המיצר קראתי י"ה דא' דר"ח תמוז תרפ"ז16, דהנה, כל קריאה היא קריאה בתפלה לעורר רחמים כו', וא"כ, מהו אומרו17 מן המיצר קראתי י"ה דוקא, דלכאורה הי' צ"ל הקריאה לשם הוי', כמ"ש18 כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו, ולמה במקום המיצר הקריאה היא לי"ה, שהם ב' אותיות הראשונות דשם הוי'.
וממשיך במאמר לבאר מ"ש19 בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים (שגם בפסוק זה נאמר י"ה, וקודם להוי', היינו, שהוא נעלה יותר מהוי'), דפירושו, שהבטחון בהוי' צריך להיות עדי עד, היינו עד בחי' מדריגת עד (דבבטחון יש כמה מדריגות, והמדריגה היותר עליונה היא עדי עד), וטעם הדבר הוא לפי כי בי"ה הוי' צור עולמים, לפי שהתהוות העולמות היא בב' אותיות ראשונות דשם הוי' שהם י"ה, כאמרם ז"ל20 ביו"ד נברא עוה"ב ובה"א נברא העוה"ז.
ד) והענין בזה, ע"פ מ"ש בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי21 והצמח צדק22, שענין הבטחון הוא רק בבחי' עד, דקאי על ספירת המלכות, כי הלשון עדי עד קשור עם ענין הזמן, ששרשו מספירת המלכות23, ועד לכללות בחי' ז"א, כמרומז בתיבת ע"ד, כי, ע' הוא ז"א שכולל ז' ספירות כל אחד כלול מעשר, וד' הוא המלכות, כי שרש הבטחון הוא בבחי' המדות, כמשל האדם שבוטח באהבת חבירו כו', וזהו גם ענין הבטחון בה', שבא מבחי' תוקף ועוז תגבורת המדות אהוי"ר כו', להיות נכון לבו בטוח בה' שלא יעזוב ג"כ חסדו ואהבתו ממנו לעוזרו ולמלא בקשתו כו'. אמנם, למעלה מבחי' עד, דהיינו בבחי' י"ה, הנה לשם לא מגיע הבטחון של האדם, כי שם הוא תכלית הביטול שלמעלה ממדריגת האהבה שממנה נמשך הבטחון שמובטח באוהבו האמיתי, ואילו מענין הביטול נמשך הריחוק והשפלות כו', שאז לא שייך כ"כ שיהי' אצלו הרגש של בטחון להיות לבו נכון ובטוח בלי שום ספק כו'. וי"ל גם באופן אחר, שענין הבטחון הוא מצד זה שמקיים תומ"צ ובטל להקב"ה כו', דכיון שהביטול פועל השראת השכינה (כמבואר בתניא24 ), לכן יכול להיות סמוך ובטוח שיתמלא מבוקשו כו'. אמנם, ענין זה שייך רק בדרגא ששם נוגע ענין התומ"צ כו', משא"כ בדרגא נעלית יותר שענין התומ"צ אינו תופס מקום כו', כמאמר25 וכי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן הצואר או מן העורף כו', וכמ"ש26 שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, שאינו תופס מקום כלל כו'.
אמנם אף שבבחי' זו לא שייך ענין של בטחון, הנה עז"נ27 טוב לחסות בהוי' מבטוח באדם, מבטוח הוא מלשון וטח את הבית28, שהוא לשון טיחה ודיבוק, שדבקה בחי' זו בפנימיותו ותוך תוכו, ולחסות הוא שחוסה בצל ומקיף שלמעלה, וזהו טוב לחסות בבחינת מקיף שמבחי' הוי' יותר מבחי' השראה פנימית של בחי' אדם העליון כו'29, והיינו, שבבחי' זו לא שייך ענין של בטחון, שהוא לשון טיחה ודביקות, אלא רק לחסות בה', שאינו כמו שמובטח ממש כו'.
ה) אך יש עוד פירוש בענין בטחו בהוי' עדי עד, שעדי עד הוא מלשון ותבואי בעדי עדיים30 (כפי' רש"י שהוא לשון עד, כמו בטחו בה' עדי עד), שהו"ע הקישוטים, ומבואר בלקו"ת פקודי31 שקאי על בחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות כו', וקשור גם עם הפי' הפשוט בעד, כמו עד פה תבוא32, דהיינו, שעד כאן שייך בחי' השגה, ולא עד בכלל, שאין בבחי' הכתר שום השגה כלל, באופן שלא קיימא לשאלה כו'33. אך דוקא מצד בחי' זו שייך ענין הבטחון, וכפי שמבאר במאמר34 שבחי' עדי עד הוא בחי' סוכ"ע, כי, כל מה שיש מניעות ועיכובים על לימוד התורה וקיום המצוות הוא מצד הגלות, שזהו לפי סדר ההשתלשלות בבחי' ממכ"ע, משא"כ מצד בחי' סוכ"ע כו'. והענין בזה, כמבואר בראשית חכמה35 בפי' הכתוב36 בטח עליו והוא יעשה, שעליו זה הוא כמו השלך על הוי' יהבך37, דפי' על הוי' היינו בחי' שלמעלה משם הוי', וא"כ, הבטחון הוא דוקא בע"ק שלמעלה מז"א. וכן מבואר שם35, שהבטחון נמשך מההשגחה התדירא דעינא פקיחא38, שעז"נ39 הנה לא ינום ולא יישן גו', משא"כ בז"א נאמר40 עורה למה תישן גו'. ואין סתירה לזה מהאמור לעיל שבדרגא נעלית יותר אמרו מה איכפת לי' להקב"ה כו', ושממית בידים תתפש כו', כי41, מצד פנימיות המקיף מגעת ההמשכה רק בקדושה, לבנ"י דוקא, באופן שיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך42.
וי"ל שזהו מה שמסיים בכתוב בטחו בהוי' עד עדי כי בי"ה הוי' גו', שי"ה קודם להוי' שהוא למעלה משם הוי', שמורה על ההמשכה מפנימיות עתיק (פנימיות המקיף) כפי שמתלבשת בחו"ב, י"ה, שעי"ז באה למקום הראוי דוקא, כידוע בענין ויוציאנו הוי' אלקינו גו'43, ע"י שאו"א הלבישו לזרועות דא"א כו'44.
ו) והנה כדי להגיע להגיע למדריגה נעלית זו, הרי זה ע"י ענין המיצר דוקא, שאז הקריאה היא מן המיצר, שהוא מקום צר ולחץ ביותר, וכמו היושב בבית האסורים כו' (כמובא בהתחלת המאמר16), כמבואר במאמר45 שדוקא ע"י דחיקה ולחיצה מגיעים למעלה ומדריגה עליונה יותר כו', וכמאמר46 אין התורה מתקיימת אלא במי שמוסר נפשו עלי', ואז אור תורה מחייהו47. וזהו34 מן המיצר, דבעת המיצר ולחץ כו' עד אשר כשל כח הסבל48, אזי הקריאה היא אל י"ה כו'. ואז ענני במרחב י"ה, שהוא ענין פדי' בשלום49, שהוא תורה50 אור51, דכל העוסק בתורה טל תורה מחייהו52 (שזהו"ע תחיית המתים בעבודה, כידוע בענין זוטרא דבכו מחי' מתים53 ).
ז) וענין זה מהוה הוראה לכל אחד מישראל, וגם נתינת כח שנמשכת מנשיא הדור שפעל פתיחת הענין כו'54, שאין להתחשב במניעות ועיכובים, ואפילו דברים המעלימים ומסתירים כו', אלא לילך לבטח דרכו כו', ומתוך שמחה (וכידוע55 שעצם היציאה למלחמה מתוך שמחה פועלת הנצחון כו'), ועי"ז מתבטלים כל המונעים ומעכבים המעלימים ומסתירים כו', וכנ"ל ממשל הליכת המים דנהר גדול שהלוך ילך כמנהגו וישטוף כל הדברים המעכבים כו'. ואז גם ההמשכה מלמעלה היא מבחי' ורב חסד, שהולך ונמשך באופן דעד מהרה ירוץ דברו, כמו שפרח מטה אהרן ויגמול שקדים, וע"פ הידוע בענין בהעלותך את הנרות56, הרי זה נמשך ע"י אהרן לכללות נש"י ולכל אחד מישראל (כלשון הכתוב57 ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל), ובאופן דאהרן אותיות נראה, שיומשך האור למטה להיות נראה אור58, לעיני בשר59.
הוסיפו תגובה