בס"ד. שיחת ש"פ קרח, ב' תמוז, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. בנוגע לפרשת המאסר והגאולה, ידוע (לכל אלו שהיו שם באותו זמן, וגם לאלו שלא היו שם – ע"פ המסופר בשיחות1 ) שבתחילה היתה ידיעה וקס"ד שכ"ק מו"ח אדמו"ר ישתחרר מהמאסר ויבוא לביתו ביום חמישי א' דר"ח תמוז (כפי שהיתה הקביעות בשנה ההיא, כקביעות שנה זו, הן בנוגע לט"ו סיון והן בנוגע לר"ח, ג' וי"ב-י"ג תמוז), ולאחרי שהמתינו לבואו, התברר בסופו של דבר שלא יבוא היום, ובפועל השתחרר ובא לביתו ביום ראשון ג' תמוז.

ונמצא, שיום הש"ק זה, ב' תמוז, הוא בין שני זמנים אלו – היום שבו היתה קס"ד שיבוא, והיום שבו בא בפועל.

וישנו גם המאמר של בעל השמחה והגאולה ד"ה מן המיצר קראתי י-ה2 מיום א' דר"ח תמוז (שכבר נדפס3 ), ובסיומו4 : "ואז ענני במרחב י-ה2 שהוא ענין פדי' בשלום, שהוא תורה אור5, דכל6 העוסק בתורה טל תורה מחייהו".

ובביאור קשר הענינים יש לומר:

כיון שכל ענין שבעולם מתחיל בתורה7, הנה כדי לפעול ענין הגאולה בעולם, צ"ל תחילה ענין הגאולה בתורה.

ולכן, עוד בהיותו במאסר, במעמד ומצב דמיצר כו' (כפי שנזכר גם במאמר3 "שהוא מקום צר ולחץ ביותר, וכמו .. היושב בבית האסורים כו'") – הזכיר כבר באמירת המאמר (תורה) את הענין ד"ענני במרחב י-ה, שהוא ענין פדי' בשלום"4,

והוסיף לבאר "שהוא תורה אור, דכל העוסק בתורה טל תורה מחייהו", והרי הענין ש"טל תורה מחייהו" הוא באופן של חיים כפשוטם (גם בגשמיות) כפי שהם בתכלית השלימות, ומובן, שבשביל זה צ"ל לכל לראש היציאה ממאסר כו'.

ולאחרי שישנו ענין הגאולה כפי שהוא בתורה, אזי יכולים להמשיך זאת גם בפועל ובגלוי בעולם.

ב. והנה, בנוגע לעריכת התוועדות בקשר עם כל הנ"ל – הי' מן הראוי לעשות זאת בג' תמוז, או בר"ח תמוז. אבל מצד כמה סיבות, כולל גם טירחא דציבורא, נערכת ההתוועדות ביום הש"ק שבין ר"ח לג' תמוז8.

ובהתאם לכך, יש להתעכב על הקשר והשייכות לפרשת השבוע – פרשת קרח.

ובהקדמה – שקביעות הפרשיות בשנה ההיא היתה אמנם באופן אחר, אבל אעפ"כ, יש ללמוד הוראה גם מקביעות הפרשיות בשנה זו, שהפרשה שקורין בשבת שבין ר"ח לג' תמוז היא פרשת קרח (נוסף על ההוראה שלמדים מקביעות הפרשיות בשנה ההיא).

ג. בפרשת השבוע מדובר אודות העילוי דכהונת אהרן. וסיום ה"פרשה החסידית" (בלקוטי תורה9 ) – במאמר ד"ה "והנה פרח מטה אהרן כו' ויגמול שקדים"10.

ומבואר שם, ש"שקדים הם ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות כו'", "וזהו רמז על הכהונה", כי, "כשנמשך האור והשפע ע"י אהרן .. (וה)כהנים הנושאים את כפיהם ומברכים את העם בברכת כהנים, אזי השפע היא נמשכת במהירות .. באין מונע ומעכב כו'", באופן ש"עד מהרה ירוץ דברו"11.

וממשיך לבאר, שזהו "עד"מ נהר גדול במאד שהליכת המים הוא בהתגברות גדולה לא יוכלו לעכב הליכת המים .. ע"י עצים ועפר .. כי אם הלוך ילך כמנהגו וישטוף העצים והעפר המעכבים כו'".

וענין זה קשור עם תוכן המאמר הנ"ל, שכאשר "מן המיצר קראתי", "אז ענני במרחב"12 – כפי שרואים במשל הנ"ל ממרוצת המים, שלא זו בלבד שעצים ועפר אינם יכולים לעכב הליכת המים, אלא אדרבה: דוקא עי"ז שישנם דברים שמנגדים למרוצת הנהר, נעשית הליכת ומרוצת המים בהתגברות גדולה יותר.

וע"ד תורת הבעש"ט13 על הפסוק14 "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", "ממנה" דייקא, ש"מן הצרה ההיא תצא לו עוד ישועה", שאז הישועה היא בתוקף ורעש ("שטורעם") גדול יותר מאשר ישועה סתם.

ד. וכיון ש"בתר רישא גופא אזיל"15, הרי מובן, שכל האמור לעיל נוגע לכל אלו השייכים לבעל השמחה והגאולה (אם השייכות היא בעבר, בהוה או בעתיד) – שגם הם צריכים לעבוד עבודתם מבלי להתפעל ממניעות ועיכובים העלמות והסתרים כו', ואדרבה, שע"י המניעות והעיכובים גופא נעשית העבודה בתוקף והתגברות עוד יותר.

ולהעיר, שעכשיו, כש"הימים האלה נזכרים ונעשים"16, הרי זה באופן נעלה יותר מכמו שהי' בר"ח תמוז בשנה ההיא – כיון שאז הי' עדיין מעמד ומצב של מיצר כו', ולא ראו איך ש"מן המיצר" (מה"צרה") גופא נעשה מעמד ומצב של מרחב (ישועה) כו'. – ענין זה נפעל אמנם בתורה, אבל לא ראו זאת בפועל ובגילוי; ואילו לאחרי ש"לשנה אחרת קבעום"17, הנה כבר בר"ח תמוז יודעים בבירור ובוודאות שישנו הענין ד"ענני במרחב י-ה, שהוא ענין פדי' בשלום", ובאופן ד"עד מהרה ירוץ דברו", החל מהגאולה בג' תמוז, בי"ב-י"ג תמוז, ועד לשלימות הגאולה באופן שיכולים לברך ברכת הגומל18.

ה. וההוראה מזה – ע"פ דברי בעל השמחה והגאולה19 שהתכלית והבחינה של כל דבר היא המסקנא וה"בכן" בנוגע לפועל ממש:

במכתבו מיום ט"ו סיון, יום התחלת המאסר, בשנה שלאח"ז20, כותב בעל השמחה והגאולה שיש לנצל זאת ל"התעוררות לחיזוק התורה והיהדות", "הרבצת התורה וחיזוק הדת". ומוסיף להבהיר, שאין כוונתו ליחידי סגולה בלבד, אלא ל"כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", כך, שכל אחד יכול לעסוק בזה, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, שאז, בא הדבר לידי פועל.

ויה"ר שכל אחד יעסוק בענינים אלו, ומתוך רצון, שמחה וטוב לבב, ובאופן ד"עד מהרה ירוץ דברו", ועי"ז פועלים גם את ענין הגאולה באופן ש"מיד הן נגאלין"21, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ו. האמור לעיל אודות ההוראה ממכתב בעל השמחה והגאולה לעסוק בחיזוק התורה והיהדות, אינו סיבה מספקת לעריכת התוועדות ביום הש"ק ב' תמוז, שזהו זמן בלתי רגיל לעריכת התוועדות.

ומה גם שעריכת התוועדות בכלל, שיש בה טירחא דציבורא, להקהיל את כל הקהל וכו', הו"ע הדורש אחריות גדולה, כיון שעי"ז מבטלים כו"כ מישראל מלימוד התורה כו'.

[ובפרט שישנם כאלו שמפהקים וישנים כו', ובכלל לא שומעים את הדברים הנאמרים בהתוועדות, ויש שגם מפריעים לאלו שרוצים לשמוע כו'. ואפילו בנוגע לאלו ששומעים את הדברים הנאמרים בהתוועדות, על מנת להביאם לידי פועל (ולא כמו אלו שמסתפקים בשמיעת הדברים בלבד, אבל לא באופן שיהי' נוגע בפועל) – הרי אם היו יושבים ללמוד בעצמם המכתב הנ"ל עם המאמר שצורף אליו22, וכיו"ב, יתכן שהיו פועלים יותר].

ואף שענין זה שייך בנוגע לכל התוועדות – הנה בשלמא בשבת מברכים החודש, כיון שיש ציווי מכ"ק מו"ח אדמו"ר לערוך התוועדות23, אזי צועדים על גשר ברזל ("אַן אייזערנעם בריק")...

אלא שגם בשבת מברכים אפשר לצאת י"ח קיום הציווי ע"י התוועדות קצרה, וכידוע שאדמו"ר מהר"ש, שהנהגתו היתה באופן של התנשאות כו', "אַ בעל-שם'סקע הנהגה"24, הי' מתוועד במשך 25 דקות25, והי' די בכך לפעול מה שצריך כו'. אבל עכ"פ, ההתוועדות עצמה היא על יסוד הציווי, ונטילת האחריות היא רק בנוגע לאריכות הזמן במשך כמה שעות;

ואילו בנוגע ליום הש"ק זה, שאינו זמן הרגיל להתוועדות, הרי המבקש לערוך אותה, צריך ליטול אחריות על עצם עריכתה.

ז. ובכן, יש סיבה מיוחדת לעריכת התוועדות זו:

לאחרונה מרעישים מתוך להט רב ("מ'טומלט און מ'קאָכט זיך שטאַרק") אודות חמשת המבצעים: תורה, תפילין, מזוזה, צדקה ובית מלא ספרים.

וכיון שיש כאלו שקיבלו על עצמם לעסוק במבצעים, ועושים זאת במרץ כו' – לכן הרוויחו ("זיי האָבן זיך פאַרדינט") התוועדות מיוחדת זו, בתור הכרת תודה, ביחד עם עידוד והתחזקות על להבא להוסיף ולעסוק בעניני המבצעים עוד יותר.

והתקוה חזקה שהתוועדות זו תפעל גם על אלו שעדיין לא החליטו לעסוק במבצעים,

– הם ראו אמנם שיש אחרים שעוסקים במבצעים, אבל עדיין לא החליטו לעסוק בעצמם [ואולי לא מתאים להם לעסוק בזה, כיון שמישהו אחר הקדימם לעסוק בזה], ובלשון המשנה בפרקי אבות26 בנוגע ל"ארבע מדות בנותני צדקה": "יתנו אחרים והוא לא יתן", ומסתפקים בכך שלכל-הפחות לא מפריעים לאחרים לעסוק (שהרי "לאו ברשיעי עסקינן"27, כמו אלו שטבעם להפריע לכל דבר28, בבחינת "לא יתן ולא יתנו אחרים") –

שגם הם יקבלו על עצמם החלטה לעסוק במבצעים, ובאופן שההחלטה תבוא לידי פועל.

ואם עי"ז יתוסף עוד יהודי שיתחיל לעסוק במבצעים או להוסיף עוד יותר לגבי אופן התעסקותו עד עתה – הי' כדאי כל המאמץ והיגיעה שבעריכת ההתוועדות!... שהרי הרמב"ם פוסק29 ש"צריך כל אדם שיראה עצמו .. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב .. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה", וכיון שכן, יכול להיות שזו תהי' ה"מצוה אחת" שתכריע את כל העולם ותפעל תשועה והצלה!

ח. וכאן המקום לבאר ההדגשה המיוחדת שב"מבצע מזוזה", כפי שרואים בפועל שמבצע זה התקבל ביותר30 :

המעלה של מזוזה לגבי שאר הענינים – שהיא מצוה כללית, כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בסידור31 ש"מצות מזוזה כוללת כל המצות" ושקולה כנגדן, שזוהי מעלה גדולה יותר ממה שאמרו חז"ל32 בנוגע לתפילין ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין" (ולא אמרו שכוללת או שקולה כו').

ועוד מעלה מיוחדת במצות מזוזה:

איתא בגמרא33 אודות אונקלוס הגר, שמלך רומי שלח פלוגת חיילים אחריו להביאו אליו, אך בפועל התגיירו גם הם, ואח"כ שלח עוד פלוגת חיילים וגם הם התגיירו, ואז חזר ושלח עוד פלוגת חיילים וצוה להם שלא יכנסו לשקו"ט ולא ידברו עמו מאומה, אלא יקחוהו עמהם, ובצאתו מהבית, הניח אונקלוס את ידו על המזוזה, ובמענה לשאלתם, אמר להם: "מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה, עבדיו מבפנים, והוא משמרן מבחוץ34, שנאמר35 ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", ובשמעם זאת – התגיירו גם הם!

מסיפור זה רואים גודל מעלת מצות מזוזה עוד יותר מאשר מצות תפילין – שהרי על מצות תפילין נאמר36 "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", היינו, שמצות תפילין פועלת רק יראה ופחד על עמי הארץ, אבל אינה פועלת להפכם כו'; ואילו מצות מזוזה פעלה על החיילים של מלך רומי – תוקף הקליפה – שהם בעצמם התהפכו מן הקצה אל הקצה, עי"ז שהתגיירו כו'.

וזהו הטעם שמדגישים ביותר את מבצע מזוזה, ומה גם שכיון שמצות מזוזה כוללת את כל המצוות ושקולה כנגדן, הרי ההתעסקות במבצע מזוזה תפעל גם את ההתעסקות בכל שאר המבצעים, מלבד כללות הענין ד"מצוה גוררת מצוה"37.

ט. ויש להוסיף ולקשר הענין של מבצע מזוזה עם חודש תמוז (ועוד לפני שמזכירים פרטי הענינים דג' תמוז וי"ב-י"ג תמוז) – כפי שמשתדלים תמיד לקשר כל ענין עם תוכן הזמן כו', ובאופן גלוי ובולט המובן בפשטות (לא רק ע"ד הדרוש, הרמז והסוד) גם לכל אשר בשם ישראל יכונה:

בתיבת "תמוז" ישנם האותיות מ'ו'ז' שב"מזוזה",

– ואע"פ שבתיבת "מזוזה" מופיעה אות ז' ב"פ, יש לומר, שהאות ז' ד"תמוז." היא כמו שורש (כשיטת רש"י ששורש תיבה יכול להיות גם מב' אותיות ואפילו מאות אחת38 ) שכולל ב' אותיות ז' שב"מזוזה" –

והאות ת' ד"תמוז" רומזת לאות ת' שניתוסף לתיבת מזוזה כפי שנאמרה בפסוק39 "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

ובפרט ע"פ המבואר בקהלת יעקב40 (ספר שהצ"צ מרבה להביאו בתור יסוד לביאורים בתורת חסידות חב"ד41 ) ש"תמוז למפרע ר"ת ז.עיר ו.נוקבא מ.לכות תפארת"; וענין זה קשור גם עם מזוזה, כפי שנתבאר42 ש"מזוזה" אותיות ז"ו ז"ה, שקאי על ספירת המלכות וז"א כו'.

י. ויש לקשר את ענין המזוזה גם עם ענינו של יום השבת שבו נערכת ההתוועדות:

ענינו של שבת – שבו נעשית עלי' בכללות העולם (שהעולם נעשה "למעלה מהעולם"), כמבואר בתורת רבינו הזקן43 על יסוד מאמר הזהר44 "פרש חגיכם קאמר45, ולא פרש שבתכם", והעלי' היא באופן שניכר גם אצל עמי הארץ46, ועד שניכר גם בגשמיות באופן שאפילו גוי רואה זאת, כמובן מסיפור הגמרא47 "שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא .. מה יום מיומים (למה תחשב יום שבת יותר משאר ימים) .. מי יימר דהאידנא שבתא, אמר לו, נהר סמבטיון יוכיח" (נהר אחד של אבנים, ובכל ימות השבת שוטף והולך, וביום השבת שוקט ונח).

ודוגמתו בענין המזוזה – שקביעת המזוזה על פתח הבית פועלת עלי' בכל הבית, וגם באדם הדר בבית ובכל עניניו, שנעשים באופן ש"ה' ישמר צאתך ובואך גו'", וכיון ש"את העולם נתן בלבם"48, ובלשון נגלה דתורה: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"49, הרי זה פועל עלי' ב"בית" דכללות העולם,

והעלי' היא באופן של הזזה – כמרומז בתיבת "מזוזה", שיש בה האותיות "זז", החל מהזזת עצמו ("ער גיט זיך אַ טרייסל") בנוגע לכל מציאותו, שכלו ומדותיו כו', באופן ד"בכל לבבך ובכל נפשך"50, ופועל זאת גם בחלקו בעולם ובכל העולם,

ובזה נכללת גם הפעולה בנוגע לדברים המנגדים כו' – שהו"ע השמירה מן המזיקין כו'51, ועד לשמירה שהיא באופן ש"גם אויביו ישלים אתו"52,

ועד שממשיכים בגלות את אלופו של עולם, שעי"ז נעשה מ"גולה" – "גאולה"53, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *

יא. בהמשך להמדובר אודות מבצע מזוזה – הרי זה קשור גם עם פרשת השבוע:

בנוגע למחלוקת קרח ועדתו – מצינו שאחת הטענות של קרח היתה שבית מלא ספרים צריך להיות פטור ממזוזה54. אבל האמת היא, כדברי משה – "משה אמת ותורתו אמת"55 – שציווי הקב"ה הוא שגם בית מלא ספרים חייב במזוזה.

והענין בזה:

"בית מלא ספרים" קאי על כל אחד מישראל – כי, הנשמה שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"56 (כב' הפירושים ההפכיים שבתיבת "ממש": מחד גיסא – אלקה ממש, ומאידך גיסא – שנמשך למטה באופן שנתפס בחוש המישוש), יש בה "עשר בחי' כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשלו מהן"57, והיינו, שאין זה רק בבחי' "יחידה לייחדך"58, ניצוץ נברא שבו מלובש ניצוץ בורא59, אלא באופן שנמשך בעשר ספירות כו', והרי ידוע שהספירות נקראים "ספרים" (כמ"ש הצ"צ60 ); וכאשר הנשמה יורדת להתלבש בגוף, הרי זה בבחינת בית מלא ספרים.

וכיון שהנשמה יורדת למטה למקום של פירוד כו', כמ"ש61 "ומשם יפרד", דקאי על כללות עולמות בי"ע, ובפרט בעוה"ז כו' – יש צורך בענין של שמירה, שזהו ענינה של המזוזה כו'.

יב. ובהמשך הפרשה מדובר אודות התוקף שנפעל בענין הכהונה לאחרי וע"י מחלוקת קרח – שזהו הענין ש"פרח מטה אהרן גו' ויגמול שקדים"10,

וכמבואר בלקו"ת9 ש"שקדים הם ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות .. וזהו רמז על הכהונה כו'", שעל ידה "יהי' נמשך השפעת החסד במהירות .. מבלי עכבה כו'", "וזהו ענין ברכת כהנים, יברכך ה' וישמרך62, וארז"ל63 יברכך בממון כו' יברכך בבנים כו' וישמרך מן המזיקים",

ולהעיר גם מהמובא בפירוש רש"י בפירוש "וישמרך", "שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו, אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר" – שזהו ע"ד האמור לעיל (ס"ט) בנוגע לשמירת המזוזה, ש"הקב"ה, עבדיו מבפנים, והוא משמרן מבחוץ",

עד "וישם לך שלום"64, שבזה נכלל גם הענין ש"גם אויביו ישלים אתו"52, שגם המנגד, החל מה"אל זר אשר בקרבך"65, מתהפך להיות מסייע כו', שזהו כללות ענין התשובה,

ועי"ז באה הגאולה, כפי שהבטיחה תורה ש"סוף ישראל לעשות תשובה .. ומיד הן נגאלין"21, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאתא לאתבא צדיקייא ("עמך כולם צדיקים"66 ) בתיובתא67, בקרוב ממש.

* * *

יג. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה והנה פרח מטה אהרן.

* * *

יד. כרגיל לבאר ענין בפירוש רש"י בפרשת השבוע, או להתעכב על ענין מוקשה בפשוטו של מקרא, שרש"י אינו מבאר, אף שידוע הכלל שרש"י מפרש כל מה שדורש ביאור בפשוטו של מקרא, ועל דבר שאין לו ביאור בפשוטו של מקרא, אומר "לא ידעתי"68. ובנוגע לפרשתנו – יש קושיא חזקה ("אַ קלאָץ קשיא", וכאמור כמ"פ שדוקא על "קלאָץ קשיא" לא מתעכבים) בכללות הענין של מחלוקת קרח.

הביאור איך יתכן שקרח חלק על משה, למרות הבטחת הקב"ה למשה רבינו "וגם69 בך יאמינו לעולם"70 (ולא כבשאר החטאים שלפנ"ז, כמו חטא המרגלים, וכל העשרה נסיונות שניסו בנ"י את הקב"ה71, שבהם לא כפרו בנבואת משה)72,

– שקרח לא כפר בנבואת משה73, אלא הי' סבור שאפשר לשנות ממה שנצטווה ע"י הקב"ה (כשם שיכולים לשנות גזר דין ע"י תפלה, כפי שפעל משה ע"י תפלתו לאחרי חטא העגל וחטא המרגלים74 ), ולפעול שהקב"ה יטול כהונה גדולה מאהרן ויתננה לקרח.

אלא שמשה הי' סבור שקרח ועדתו חולקים עליו וטוענים ש"לא ה' שלחני"75, כי, מצד גודל ענוותנותו "מכל76 האדם אשר על פני האדמה"77, חשב שיתכן שלא נתקיימה הבטחת ה' "וגם בך יאמינו לעולם", ע"ד שמצינו ביעקב, שאע"פ שהיתה לו הבטחת הקב"ה, הי' "ירא שמא .. נתלכלכתי בחטא כו'"78 –

נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש חי"ח ע' 188 ואילך.

טו. בהערות על הזהר דפרשתנו79 מתעכב אאמו"ר על מאמר הזהר80 "כל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמא קדישא ואשתזיב מכלא וכו'", ומבאר, ש"שמא קדישא קאי על מלכות דאצי', כי מל' נקראת שם, ושמא קדישא הוא מל' דאצי', כי קדש הוא אור אבא המקנן באצי', א"כ שמא קדישא הוא מל' דאצי' .. כשמקבלת מחכ'".

ויש להוסיף בזה עוד ענין שאאמו"ר לא ביאר, כיון שסמך שיבינו לבד, ע"פ המבואר במ"א, וכפי שיתבאר לקמן.

טז. האמור לעיל (סי"ד) בנוגע להבטחת הקב"ה למשה רבינו "וגם בך יאמינו לעולם" – דקאי על החידוש שנפעל במ"ת בנוגע לנאמנות של משה בתור נביא, כמ"ש הרמב"ם81 ש"מעמד הר סיני לבדו היא הראי' לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי", ש"הקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך" (נוסף על מש"נ לפנ"ז "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"82 ) – קאי לא רק על משה רבינו בלבד, אלא גם על כל עניני התורה, תושב"כ ותושבע"פ, שנתגלו ע"י הנביאים שלאח"ז, עליהם אמר משה "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון"83, וכן ע"י חכמי ישראל שהם סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו84.

אמנם עפ"ז נשאלת השאלה: איך יתכן שיש מי שחולק על "דבר ה' זו הלכה"85, לעשות דבר שהוא בניגוד להלכה, כמו בנוגע לגזירה של מיהו יהודי, שיוכל להיות גיור שלא כהלכה רח"ל, שבזה חולק על משה רבינו – הרי זה היפך ההבטחה ש"גם בך יאמינו לעולם"?!

יז. אך הביאור בזה – שבאמת יודעים גם הם את האמת, ש"גיור" שאינו כהלכה אינו גיור, אלא הגוי (שהוא בעצמו לא מסכים להיות יהודי...) נשאר גוי כמקודם, וגם ה"קומוניסט" מסכים לכך שאם יש צורך בגיור, לא יתכן שהגיור יהי' שלא כהלכה; אלא מאי, הם לא יכולים לוותר על ה"כסא"!

בתחילה היו ארבע שהתעקשו שלא לוותר על ה"כסא", ואח"כ נשארו שתים שהתעקשו עד הסוף – עד שזרקו אותם... – ולא היו יכולים לעזוב את ה"כסא" אפילו למשך זמן קצר, ולא הי' איכפת להם מכל הבזיונות והצעקות כו' שהיו להם גם מבני משפחתם ("זיינע אייגענע קינדער"); הכל כדאי, ובלבד שיהי' לו את ה"כסא"... כי, ללא ה"כסא", יאבד את כל מעמדו ("אויס קאַפּעלוטש מאַכער"...), בחשבו שזהו "כסא גדול", בה בשעה שזהו "באר שחת"!...

ומה שאומרים עכשיו שלא יסכימו לחזור ולהכנס לממשלה עד שיתקנו את החוק – הרי יודעים ש"מאחורי הדלת" הם מחפשים לחזור ולהכנס בכל מחיר, בדרכים לא דרכים; לשבור דלתות, לפרוץ פתחים חדשים או להשתחל דרך החלונות...

ועז"נ במשנה86 "העובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי":

בשעה שאמרו להם שיחתמו על התחייבות בכתב שלא יכנסו לממשלה עד שיתקנו את החוק, אמרו: זאת לא! וכששאלו אותם לסיבת הדבר, השיבו, שאין צורך לחתום, לפי שזהו דבר המובן מאליו. – (כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך בבת-שחוק:) ואכן "מובן" בפשטות... כי, דבר שנאמר בעל-פה, הנה למחרת יכול להכחיש ש"לא היו דברים מעולם", משא"כ דברים שבכתב שאושרו בחתימתו, לא יוכל להכחיש!

אמנם כבר היו דברים מעולם שקרעו דברים שבכתב, וגם כאשר הכתב הי' מונח אצל מישהו אחר, לא התפעלו כו', באמרם: "אלקיכם87 ישן הוא"... אבל אעפ"כ, קשה יותר להכחיש דברים שבכתב, ולכן לא הסכימו לכתוב זאת.

ובכן: אנשים כאלו – אם פעם חשבו שאסור שיהי' להם תפקיד של מנהיג גדול, אבל עדיין יכולים לשמש במנהיגות כלשהי או משרה חשובה כו', רואים עתה שאסור להם להיות מנהיגים בכלל; וכפי שאירע עם השניים הקודמים, שחדלו להיות מנהיגים ("אויס מנהיגים"), ומתחילים כבר לשכוח מהם... – צריכים גם הם לחדול לגמרי להיות מנהיגים; שישבו בביתם וילמדו תורה כו' עד מאה ועשרים שנה, אבל אסור להם להיות מנהיגים.

יח. ובכל אופן, כיון שעכשיו הם מחוץ לממשלה – יש הזדמנות לתקן את החוק:

עד עכשיו הי' טעם שלא לתקן את החוק – בגלל נצחנות, כי, כאשר 15 אומרים שצ"ל גיור כהלכה, ו-58 אומרים באופן אחר, אזי לא מתאים שה-58 ימלאו את דרישתם של ה-15.

[ולהעיר: לאמיתתו של דבר, הנה גם ה-58 לא רוצים שגיור יהי' שלא כהלכה, שאז ירשמו גוי בתור יהודי, שזוהי פירצה במחיצה שבין ישראל לעמים, והרי גם הם יודעים את גודל הסכנה מפני אותם גוים – שזוהי סכנה לכל השלש וחצי מליון יהודים, שלפעמים הוא חושב אודותם ולפעמים לא... וזוהי סכנה גם למשפחתו!

אלא שהם מוכרחים לומר באופן אחר, כיון שמצד "דמוקרטיא" צריכים יהודים וגוים להיות בשוה, ואם אומרים "אתה בחרתנו מכל העמים" – הרי זה היפך הדמוקרטיא!

ובגלל זה, הנה גם כשמדובר אודות גוי ימ"ש שהרג את קרוביו – אומר פלוני שהוא שוה אליו!...].

אבל עכשיו, כאשר ה-15 הם מחוץ לממשלה, כך, שבתוך הממשלה אין מי שדורש את תיקון החוק – הרי זה הזמן המתאים לנצל את ההזדמנות ולתקן את החוק (לא בגלל שמישהו דורש ומכריח כו', אלא) מרצונם הטוב!

הם יכולים לומר שהחליטו לתקן את החוק ולקבוע שגיור חייב להיות כהלכה, ומה שעד עכשיו הי' גיור שלא כהלכה, אין זה בגלל שהיתה להם טעות,

– משה רבינו הי' יכול לטעות88, אבל הם אינם יכולים לטעות... –

אלא שעכשיו החליטו שצריך לשנות ולתקן את החוק שיצטרך להיות גיור כהלכה דוקא, כיון שנשתנו העתים: עכשיו יש צורך לפעול אחדות בעם, כדי שפלוני מהמפלגה השמאלית יוכל "להשתדך" עם פלוני מהמפלגה הימנית...

ולכן יש צורך לנצל את הזמן שהם נמצאים בחוץ ולתקן את החוק, עוד לפני שיספיקו לחזור ולהכנס לממשלה, שהרי יודעים, כאמור, שהם מחפשים דרכים לחזור ולהכנס כו'.

וכאשר יפעלו תיקון החוק, הנה עשיית דבר טוב זה תביא לעשיית דבר טוב נוסף, וכן הלאה, ועד שנזכה לקיום היעוד89 "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *

יט. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר – יש להוסיף:

כללות השייכות של התורה ל"שמא קדישא" היא – ע"פ הידוע שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה90.

אמנם, בשמותיו של הקב"ה יש דרגות נעלות יותר מ"שמא קדישא" (שקאי על מלכות דאצילות) – עד לבחי' הוא ושמו בלבד (כפי שהי' עד שלא נברא העולם – דהיינו לפני הצמצום)91. והרי גם לשם זה שייכת התורה, שקדמה לעולם92, "שעשועים גו' לפניו"93.

והטעם שנקט כאן "שמא קדישא" (מלכות דאצילות) דוקא – כי, כאן מבואר שהתורה פועלת ש"אשתזיב מכלא", שהו"ע ההצלה "מכל הצרות ומכל בחי' הרע שיש בבי"ע"94, ולכן נוגע כאן השייכות של התורה לבחי' מלכות דאצילות דוקא, שהיא המקור דבי"ע, ששם יש צורך בענין ההצלה כו'.

וכפי שמצינו גם בגמרא מעלת התורה בנוגע לענין ההצלה – ש"מצוה, בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא", ואילו "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא"95, ועוד זאת, שההגנה וההצלה של התורה היא באופן של "מקלט" – "דברי תורה קולטין"96 – שמקיף את כל מציאות האדם כו',

ועד שההגנה וההצלה היא לא רק בשעה שיש מצב של סכנה כו' (ע"ד שמצינו במדרש97 בנוגע למצות צדקה: "אמר הקב"ה, נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באין לידי כו', ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם כו'"), אלא באופן שמלכתחילה אין מצב בלתי-רצוי, ע"ד מ"ש98 "כל המחלה גו' לא אשים עליך (מלכתחילה) כי אני ה' רופאך".

כ. ובהמשך לזה יש לעורר אודות ההשתדלות וההתחזקות בנוגע למבצע תורה, בפרט באותם מקומות שבהם אירעו מאורעות בלתי- רצויים, כך, שיש צורך בתוספת שמירה כו'.

ובהקדמה:

כיון שרואים לאחרונה שניתוסף התגברות בצד הלעו"ז באופן מופלא שלא הי' אפילו במקולקלים שבאומות,

– ובודאי כבר יצאו י"ח כו' עבור כל המקומות, ויקויים מאמר קדושי עליון99 על זה שאומרים שאחר השריפה מתעשרים, כיון שסדר השתלשלות מדות העליונות הוא חסד דין רחמים, ולכן לאחרי מדת הדין בשריפה מתעוררת מדת הרחמים כו' –

יש צורך לפעול התגברות יתירה גם בצד הקדושה, החל מלימוד התורה,

כולל ובמיוחד עי"ז שיקימו במקומות אלו מוסדות תורה חדשים [ולא רק שלא יהי' מיעוט במוסדות הקיימים בגלל מאורעות הנ"ל], הן מוסדות קבועים, והן מוסדות זמניים, כמו מחנות קיץ שמיועדים עבור חדשי הקיץ בלבד,

שגם בהם ישנו העילוי שמבאר רבינו הזקן בנוגע ליחוד שנעשה ע"י עניני תומ"צ – ויש מעלה יתירה בלימוד התורה לגבי קיום המצוות, כיון ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד"100 (שהרי הוא וחכמתו א'101 – ע"ד שלימוד התורה למטה הוא באופן ד"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו .. להיות לאחדים ומיוחדים ממש כו'"102 ), "ולא אברין דמלכא לחוד כפיקודין"103 – ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, כי הוא ית' ורצונו למעלה מהזמן, וכן גילוי רצונו שבדבורו שהיא התורה הוא נצחי"104.

וענין זה קשור גם עם בית מלא ספרים, להיותם ספרים של תורה – תושב"כ ותושבע"פ, וכן סידור תפלה, שיש בו גם ענינים מתושב"כ ותושבע"פ; וכאשר הבית הוא מלא ספרים, הרי כיון שעניני התורה הם רצונו וחכמתו שמאוחדים עמו (כנ"ל), אזי נעשה הבית דירה לו ית'.

כא. ויש להוסיף ולהבהיר בנוגע למבצע צדקה:

א) מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל"105, כדאי ונכון שעל גבי קופות הצדקה עצמם לא יציינו שם של מוסד מסויים, כדי שלא יחשבו שרוצים להרויח כסף כו', אלא יאפשרו לכל אחד ליתן הצדקה לאיזה מוסד שרוצה כו',

וגם לא יציינו את שם המוסד שמארגן כל ענינים אלו, כדי שלא יאמרו שלכבוד עצמו הוא דורש כו' (כפי שמצינו בגמרא106 ש"בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך107, אמרו אומות העולם, לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך108, חזרו והודו למאמרות הראשונות").

ב) כדאי ונכון שע"ג קופות הצדקה יהיו גם ציורים של תפילין, מזוזה, ספרי קודש וכו', כדי שנוסף לכך שקופות הצדקה יזכירו לכל הרואים אותם אודות מצות הצדקה, יזכירו ציורים הנ"ל ויעוררו גם אודות שאר עניני המבצעים כו'.

כב. וכן יש לעורר אודות ענין נוסף:

בעמדנו בהתחלת חודש תמוז, לפני שבעה עשר בתמוז, יש להשתדל להבטיח ולוודא ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה"109, עי"ז שיבטלו את הסיבה שגרמה לענינים הבלתי-רצויים די"ז בתמוז כו', שזהו הענין דשנאת חנם110 – ע"י ההוספה באהבת ישראל באופן של אהבת חנם,

– ובפרט שאין זו אהבת חנם, אלא כפי שמבאר רבינו הזקן בתניא פרק ל"ב, שכאשר "גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהי' שמחת הנפש לבדה [ועכ"פ באופן שגם הגוף תופס מקום, אלא שבטל ומתנהג ע"פ רצון הנשמה, אבל לא באופן ש"עושים גופם עיקר ונפשם טפלה"], הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך111, לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן .. (כי) הנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן וכו'" –

ואז יקויים הענין ד"ברכנו112 אבינו כולנו כאחד"113.

* * *

כג. בהמשך להאמור לעיל (סי"ד) שמצד ענוותנותו הי' משה סבור שלא מאמינים בו, אבל האמת היא שהאמינו בו – יש לבאר דברי רש"י על הפסוק114 "רב לכם בני לוי":

רש"י מפרש: "ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וכו'", וממשיך: "וקרח שפקח הי', מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו .. אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט, אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו".

ולכאורה: אם קרח לא האמין במשה רבינו – מה לו להתייחס למה "ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט"?!

ועכצ"ל, שגם הוא האמין במשה רבינו, בידעו ש"משה אמת"55, ולכן כ"ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט", הי' בטוח שכך יהי' בפועל, אלא ש"טעה ותלה בעצמו".

כד. ויש לבאר גם הסיום בפירוש רש"י, "ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה הי' רואה":

לכאורה אינו מובן: מה נוגע כאן ש"משה הי' רואה", וכי יש צורך לספר כאן מעלת משה?

אך הענין הוא – שבזה בא רש"י לתרץ שאלה:

כיון שמשה ידע שקרח פיקח הי', הנה בראותו שקרח חולק עליו וטוען שהוא צריך להיות כהן גדול (ולא אהרן), הי' לו לחשוב ולשער שכנראה "ראה" משהו שגרם לו לטעון כו'.

וכיון שכן, אינו מובן, איך הי' משה בטוח שקרח לא צודק בטענתו נגד כהונת אהרן, ובודאי לא יוכל לפעול שינוי למעלה (ע"י תפלה כו') בנוגע לכהונת אהרן; לכאורה הי' צריך לחזור ולשאול את הקב"ה, ואיך הי' בטוח שדוקא אהרן ישאר בכהונה גדולה?!

ועל זה מתרץ רש"י, שקרח סמך על מה ש"ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו", ולכן, בשמעו מפי משה "שכולם אובדים ואחד נמלט .. תלה בעצמו", אבל האמת היא ש"לא ראה יפה", כי, השלשלת הגדולה שעתידה לצאת ממנו היתה עי"ז ש"בניו עשו תשובה"; אבל "משה הי' רואה" אמיתת הדברים, ולכן לא הי' אצלו ספק בדבר.

ונקודת הענין – שהאפשרות שיתעורר ספק אצל משה בגלל מחלוקת קרח אינה אלא בנוגע למשה עצמו (הנאמנות שלו כו'), שמצד ענוותנותו יכול לחשוב שמא גרם החטא ולא נתקיימה ההבטחה ש"גם בך יאמינו לעולם", ולכן יש צורך להוכיח ש"ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי גו'"; אבל בנוגע לכהונת אהרן – לא הי' אצל משה נתינת מקום לספק, כיון שמינוי אהרן לכהונה גדולה הי' ע"פ ציווי הקב"ה, ולכן הי' משה יכול לעמוד בכל התוקף ולהוכיח ש"ה' שלחני גו'".

כה. וההוראה מזה:

גם כאשר רואים יהודי שאומר שהוא חולק על משה רבינו, צריך לדעת שכיוון שישנה ההבטחה "וגם בך יאמינו לעולם", הרי בוודאי שלאמיתו של דבר גם הוא מאמין במשה רבינו, אלא שאין זה נראה בגלוי, בגלל שישנו דבר שמבחוץ שמעלים ומסתיר על האמונה כו', וצריך רק להסיר את ההעלם וההסתר, ואז תהי' האמונה בגלוי כו'.

ועז"נ115 "ורעה אמונה", שצריך לרעות ולפרנס את האמונה שנמצאת בהעלם אצל כל אחד מישראל, ולפעול שתבוא מן ההעלם אל הגילוי, ותומשך ותחדור בכל עניני ההנהגה שבסדר החיים113.

[לאחרי אמירת ברכה אחרונה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כדי להבטיח שהמדובר בהתוועדות יומשך ויבוא בפועל, יש לקשר זאת עם דבר גשמי116 – עי"ז שיקחו מהתוועדות זו יין ומזונות על מנת לחלק בהתוועדות שיערכו בנוגע לענין ה"מבצעים".

התחילו לנגן הניגון117 של ר' מיכאל דוואָרקין118, וכ"ק אדמו"ר שליט"א עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו משך זמן רב. ולאחרי תפלת מנחה התחיל לנגן ניגון הנ"ל].