בס"ד. י"ב תמוז, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו1. ומדייק בזה בעל המאסר והגאולה בא' ממאמרי הגאולה2 שמתחיל בפסוק זה, דהנה הנפש הוא חי בעצם (וכפי שמאריך שם בביאור ענין זה אפילו ביחס לכחות הנפש), וא"כ, מהו אומרו השם נפשנו בחיים, הרי הנפש הוא חי מצד עצמו, ועד שהוא חי בעצם, ומהו פירוש ותוכן הענין שהקב"ה שם את נפשנו (השם דייקא, ולא השומר וכיו"ב) במקום החיים (שזהו ב.חיים, בי"ת השימוש לתיבת חיים), בדוגמת הלוקח חפץ ושם אותו במקום חדש (לא בהמקום שבו הי' לפנ"ז). וגם צריך להבין השייכות להמשך הכתוב, ולא נתן למוט רגלנו, שזה כולל גם שלילת ענין של נטי' (אנבויגונג) בלבד, מלשון מטה ידו3, והיינו, שגם בנוגע לרגל לא נתן שיהי' הענין דלמוט, התחלת הכפיפה של הרגל בלבד.

ב) וממשיך במאמר4, שהספורנו פירש השם נפשנו בחיים, שהחיינו וקיים את בניו בין אוה"ע נגד הטבע, ולא נתן למוט רגלינו, שלא יוכלו ח"ו להדיחנו מעל אלקינו ית'. ובהקדים שיש לפרש ענין זה בכמה אופנים, כמו בכל הענינים שיש בהם פירושים מן הקצה אל הקצה, החל מלמטה מטה ועד לתכלית העילוי. וכמו בנוגע למאמר שכתב בהיותו במאסר, ד"ה מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה5 (כמוזכר במאמר שלפנ"ז6 ), ששם מבאר הענין דמן המיצר כפשוטו, כפי שמביא שם כו"כ פסוקים שאמר דוד המלך בהיותו נרדף כו', וכמובן מהמאמר שהכוונה היא למעמד ומצב שהי' בעת המאסר, שהי' זה מיצר כפשוטו, ועד לתכלית השפלות, שהי' יכול להיות עונש של היפך החיים. ולאח"ז הי' הענין דענני במרחב י-ה גם כפשוטו, שזהו ענין השחרור. אבל יש פירוש נוסף בענין המיצר והמרחב, דכיון שכללות סדר ההשתלשלות נקרא בשם מיצרים וגבולים7, ותכלית הכוונה היא להגיע למרחב העצמי, הנה כל זמן שלא מגיעים למרחב העצמי, הרי זה עדיין ענין של מיצר. ועד שמצינו ענין המיצר אפילו בענין של מצוה, ומצוה נעלית ביותר כמצות השופר8, שהתחלת התקיעה בפיו הקצר של השופר נקרא ג"כ מן המיצר9 (והיינו שבמצוה גופא ישנו גם ענין המיצר שבה, אע"פ שזהו חלק מהמצוה, שלכאורה לא שייך בה התחלקות). ועד"ז ומכ"ש וק"ו שכל זמן שנמצאים בסדר השתלשלות, הרי זה עדיין ענין של מיצר. ומשם באה התפלה ובקשה מן המיצר קראתי גו' בכל השטורעם כמו במיצר כפשוטו. ואדרבה, ע"פ המבואר באגה"ק10 שכתב רבינו הזקן אחר ביאתו מפ"ב, שכל הקרוב אל ה' ביתר שאת כו' הוא יותר כלא ואין ואפס (ולכן הי' יעקב קטן במאד מאד בעיניו, וכמארז"ל11 שמא יגרום החטא, שנדמה בעיניו שחטא), הרי מובן שנרגש אצלו יותר המיצר שנמצא בו, ולכן, הבקשה והתפלה מן המיצר קראתי י-ה היא אצלו בעומק ובעצמיות יותר. ולכן פועלים עי"ז שיהי' ענני במרחב י-ה, כמבואר בכ"מ. ועד"ז מובן בנוגע לדברי הספורנו בפירוש השם נפשנו בחיים, ש"קיים את בניו בין אוה"ע נגד הטבע", שנוסף על הפירוש הפשוט בזה, ישנו גם הפירוש שבענין הטבע נכלל גם תכלית השלימות של הטבע, ועל זה באה ההבטחה והיעוד דהשם נפשנו בחיים, למעלה (ולהיפך) גם משלימות הטבע.

ג) ויש לקשר זה עם מ"ש במזמור צ"ה12 (המזמור של בעל המאסר והגאולה שמתחיל מיום הולדתו בי"ב תמוז13 ) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו, אף שכבר נאמר לפנ"ז שהקב"ה הוא בעה"ב על הארץ והים כו'14. וכדאיתא בפדר"א15 שאדה"ר אמר לכל הנבראים בואו נשתחוה וגו', והיינו, שאע"פ שהיתה כבר השלימות דעולם על מילואו נברא16, והי' זה בגן עדן, ובאופן דיצירך בגן עדן מקדם17, קודם החטא18, מ"מ, היתה אז ההתעוררות והבקשה והציווי של אדם הראשון, אתם קרויים אדם19, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו, שמזה מובן שעד אז לא הי' ענין זה. והיינו, שיש שלימות נעלית יותר גם מהשלימות דעולם על מילואו נברא, שהיא בבחי' ענני במרחב י-ה, ולזה באים ע"י הענין דנשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו.

ד) וביאור הענין שגם בטבע ישנו כפי שהוא בשלימות, יובן ע"פ המבואר בהמשך תרס"ו20 מספר העקידה21 שיש שתי הנהגות שמהם אפשר ללמוד גדלות הבורא, מהנהגה שע"פ טבע, ומהנהגה נסית.

והענין בזה, דהנה, על ההנהגה שע"פ טבע נאמר22 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שרואים שאלה תולדות השמים והארץ בהבראם23, שהם חזקים כיום הבראם24, והיינו, שאע"פ שהם נבראים ובעלי גבול, מ"מ ישנו קיום הנבראים במין או גם באיש25, וכללות הנהגת הטבע היא באופן דלא ישבותו26, ובזה רואים גדלות הבורא. וכמ"ש הרמב"ם27 האיך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים כו', ובלשון הכתוב28 מה גדלו מעשיך הוי' ומה רבו מעשיך הוי', שזוהי גדלות הבורא שרואים במעשיך, ענין העשי', שזוהי הנהגת הטבע. ומבואר בכ"מ29, וגם בהמשך תרס"ו30, ששורש ענין זה הוא בבחי' הקו, שבקצהו העליון נוגע גם בהעיגול הגדול31, אבל נמשך ויורד באופן של קו קצר, ולכן נמשכת ממנו הנהגה טבעית, שהיא אמנם באופן הכי נעלה, אבל זוהי הנהגה ע"פ מדידה והגבלה. ובכללות הרי זה בחי' האלקות דממלא כל עלמין, שבאה גם בעולמות באופן של עולם מלשון העלם והסתר32 על הא"ס, והיינו, שאע"פ שמכירים שיש בעה"ב לבירה זו33, הנה הכרה זו היא מההנהגה הטבעית כו'. ועד שגם ניכר מהנהגת הטבע הענין דאני הוי' לא שניתי34, שמזה נמשך גם בטבע הענין דהעדר השינוי באופן דלא ישבותו, חזקים כיום הבראם. אבל זה גופא מורה שהוא בגדר של שינוי, כיון שזהו ענין של מדידה והגבלה.

וכיון שבריאת העולם היא בשביל ישראל, כמ"ש35 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וארז"ל36 בשביל ישראל שנקראו ראשית, הרי מובן שענין שלימות הטבע ישנו גם בעבודת האדם (אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני37 ) בהנהגה ע"פ תומ"צ, שזוהי ההנהגה ע"פ טבע נפש האלקית, היינו העבודה ע"פ טו"ד, שגם בה יש מעלות גדולות ונפלאות, ועד שזהו כללות ענין עבודת הצדיקים, כולל גם תכלית השלימות של צדיק, שזוהי עבודה שהיא ע"פ טעם ודעת, ולכן נקראת בשם טבע (כפי שנמשך אח"כ בהשתלשלות העולמות כו'), שזהו טבעו כו'.

אמנם למעלה מזה היא הנהגה נסית, שנקראת בשם נסית, מלשון אשא נס על ההרים38, שזהו"ע של הגבהה והתנשאות. דהנה, כשם שיש הנהגה שהיא מצד ההמשכה שבמדידה והגבלה, שזהו כללות הענין דממלא כל עלמין, שעל זה אמרו39 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, יש גם הנהגה שהיא מבחי' סובב כל עלמין, שזהו אור מקיף, כי, מצד היותו למעלה ממדידה והגבלה, אינו יכול לבוא באופן של אור פנימי, אלא דוקא באופן של אור מקיף, וכמבואר בתניא40 שאין זה מקיף מבחוץ, אלא נקרא בשם מקיף מצד זה שלא יכילנו הענין של הבנה והשגה. ומהנהגה זו מכירים ענין גדלות הבורא באופן נעלה יותר, ולכן הנה דוקא ענין הנס מעורר לומר הלל, משא"כ הנהגה טבעית, הנה הקורא הלל בכל יום הרי זה היפך ענין ההלל כו'41. ועד שבהנהגה נסית גופא יש גם נס שהוא באופן המבואר בתורת הבעש"ט42 על הפסוק43 עת צרה היא ליעקב וממנה (מהצרה גופא) יוושע, היינו, שמשתנה הצירוף ד"צרה" ל"רצה" ועד ל"צהר", שזהו"ע דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא44, שזהו אופן העבודה דבעל תשובה, שזדונות נעשו לו כזכיות45, והרי גדלה מעלת בעלי תשובה שבמקום עמידתם אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם46.

ה) וי"ל בדא"פ שזהו גם פירוש מאמר המדרש47 בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ואח"כ שיתף בו מדת הרחמים. דהנה, ע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה48 ששם מדת הגבורה והצמצום הוא שם אלקים, הרי מובן, שהפירוש דעלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, הו"ע הבריאה כפי שהיא מצד שם אלקים, בגימטריא הטבע49, שזהו שלימות הטבע. ולמעלה מזה הו"ע שיתף עמו מדת הרחמים, שם הוי', כפי שמבואר שם50, שהו"ע התגלות אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה, והיינו, שגילוי שם הוי' הוא ע"י ענין הניסים (אותות ומופתים), וכפי שנמשך מדור לדור ע"י צדיק יסוד עולם51, שרואים על ידו אותות ומופתים, ועד לנס כללי, ובאופן שראו כל אפסי ארץ52 (כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק הידועה שלו53 ). וענין זה הוא בדוגמת החילוק והעילוי שבלימוד וידיעה באלקות ע"י הנהגה נסית לגבי הלימוד והידיעה שע"י ההנהגה טבעית.

ו) ועפ"ז יובן גם פירוש הכתוב השם נפשנו בחיים. דהנה, אע"פ שהנפש הוא חי בעצם, ועד לתכלית השלימות דנפש האלקית, נפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש54, הרי זה עדיין ענין שהוא מצד טבע נפש האלקית, שמצד טבעה כפי שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, הרי היא עובדת עבודתה כו', עד לתכלית השלימות של עבודת הצדיקים. אמנם, גם כאשר הנפש היא בשלימות, ישנו הענין דהשם נפשנו בחיים, שהקב"ה עוזרו55, ושם את נפשו בחיים באופן שהוא נגד (היפך ולמעלה מ)הטבע, שזהו"ע ההתעוררות מלמעלה על עבודת התשובה, ובדוגמת תורת הבעש"ט56 בנוגע לבת קול שיוצאת בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים57, שהו"ע ההתעוררות לתשובה שמגעת בעצם הנפש, ששומע (דאָס דערהערט) המזל שבנשמה, עצם הנפש, ומהוה הוראה וסימן שגם שם צריך לענין התשובה, וכמו אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא58 (כמשנת"ל59 ). וע"ד האמור לעיל (ס"ג) שאפילו כאשר העולם עומד בשלימות, עולם על מילואו נברא, כמו בג"ע קודם חטא עה"ד, הנה גם שם צ"ל ענין הקריאה והציווי והנתינת כח דבואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו. וכן הוא גם בנוגע לשלימות הנפש, שגם שם צריך לפעול הענין דהשם נפשנו בחיים, נגד הטבע. וענין זה נפעל "בין האוה"ע" (כלשון הספורנו), שגם שם יהי' הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, זדונות נעשו לו כזכיות, שענין זה הוא נגד הטבע, אלא דוקא מצד הענין דהשם נפשנו בחיים, בַחיים (בפת"ח) דייקא, שזהו במקום ה"א הידיעה, חיים הידועים, שזהו"ע החיים כפי שהם מצד ענין הנסים, ולמעלה מזה, שם הוי' (כמוזכר לעיל (ס"ה) משער היחוד והאמונה).

וענין זה פועל גם שלא נתן למוט רגלנו, שאפילו חלק נה"א שענינו (לא הבנה והשגה ולא מדות שבלב, אלא) רק ענין העשי', ואופן העשי' אינו כמו בידים, אלא כמו ברגלים, והיינו, שבעשי' גופא הרי זה מדריגה תחתונה יותר, ועד לאופן שאין למטה הימנה, הנה גם שם פועלים שלא נתן למוט, שלא תהי' אפילו התחלה של נטי' מדרך הישר, ובלשון הספורנו: שלא יוכלו ח"ו להדיחנו מעל אלקינו ית', אפילו לא התחלה בלבד, ואפילו לא ברגל בלבד, אע"פ שהיא מדריגה הכי תחתונה בנה"א, ובמילא גם מדריגה הכי תחתונה בגוף כפשוטו.

ז) וזהו גם הקישור בדא"פ עם כללות ענין המאסר והגאולה, שהרי אז הי' הענין דהשם נפשנו בחיים כפשוטו, שהי' צריך לשום את נפשנו שהי' במעמד ומצב של סכנה דהיפך החיים – שיהי' בחיים, אע"פ שכל זה הי' "בין אוה"ע" ו"נגד הטבע" (כלשון הספורנו). וכמו"כ הי' אז הענין דלא נתן למוט רגלנו, שמאורע זה לא פעל חלישות ח"ו בעבודה דהפצת היהדות והפצת המעיינות באותה המדינה ובכל המדינות כולם, כידוע הציווי של בעל המאסר בעת לכתו למאסר, שלא יניחו שום ענין של חלישות בהרבצת התורה וקיום המצוות שהיתה נעשית אז (כמבואר גם ברשימות בעל המאסר והגאולה60 ). אמנם, לאחרי שהיתה הגאולה בפעם הראשונה, הנה כאשר הימים האלו נזכרים ונעשים61 בכל שנה ושנה (כידוע פירוש האריז"ל בזה62, ומובן גם מהמבואר בכמה מאמרי חסידות63 ), נעשה ענין זה (לא כפשוטו, אלא) באופן של הרחבה, הרחבה בגשמיות כפשוטה, שמביאה אח"כ ההרחבה ברוחניות, וע"י ההרחבה ברוחניות נעשה מעמד ומצב דקרוב אל ה' ביתר שאת כו', ואז נרגש יותר הביטול כו' (כמבואר באגה"ק הנ"ל10), והרי אז מרגישים עוד יותר הענין של המיצר (כנ"ל ס"ב), מצד זה שהיו יכולים לפעול כו"כ פעמים ככה, כיון שבטלו המניעות וההעלם וההסתר שהיו אז, ולכן יש צורך בעידוד והתעוררות של יום זה שראוי לקובעו בנוגע להרבצת תורה וקיום המצוות, ובאופן דעשרה שיושבים ועוסקים בתורה64, כמבואר במאמר65 שניתן ביחד עם המכתב66 לחגיגת י"ב תמוז בפעם הראשונה, שיהי' ענין לימוד התורה ברבים, ובאופן הקשור גם עם ענין הצדקה לרבים, כפי שמסיים במאמר67 שהעיקר הוא עסק התורה גם עם זולתו שזהו"ע צדקה וגמ"ח כו'. וענין זה פועל שנגאלים מיד מהמיצר (ככל הפירושים והדרגות שבו), ונפעל מיד הענין דענני במרחב י-ה בכל הענינים, בלימוד התורה, בקיום המצוות ובכל דרכיך דעהו68. וכיון ששם גאולה חד הוא69, הרי מובן שמהגאולה הפרטית הנ"ל – שהיתה גם גאולה כללית בנוגע לענינים הקשורים עם המעמד ומצב שבו נמצאים עדיין בזמן הגלות, שהרי לא אותי בלבד גאל הקב"ה וכו'66 – באים לגאולה האמיתית והשלימה, גאולה כללית לכל פרטי', ובקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.