בס"ד. ש"פ שלח, כ"ה סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען1. וצריך להבין2 מהו דיוק הלשון ויתורו דוקא. וגם מהו הקשר דויתורו עם מ"ש שלח לך, דקאי על משה, והיינו, שנוסף לכך שבתיבת שלח עצמה מודגש הענין דשלוחו של אדם כמותו3, מוסיף הכתוב ומדגיש שלח לך, שפירושו לדעתך4, שמשמעות הדברים היא, שהענין דויתורו נעשה עי"ז ששלחו אנשים ששייכים וקשורים למשה דוקא.
ונקודת הביאור בזה, כפי שמבאר הצ"צ באוה"ת5, שהענין דויתורו יובן ע"פ מ"ש במדרש6 על מ"ש בקהלת7 ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, מהו לתור, להעשות תייר בחכמה, הה"ד ויתורו את ארץ כנען וכו', ד"א לדרוש ולתור לתור ולהותיר וכו'. וא"כ, הרי זה בא ללמד ונמצא למד8, שגם בענין לתור את ארץ כנען יש לפרש ג"כ לשון להותיר, וגם מענין תייר ותואר וכו'. ומבאר9, שענין להותיר בחכמה י"ל ע"פ מ"ש10 שיש יתרון לחכמה מן הסכלות וכו'. ועד"ז יש לפרש ענין ויתורו את ארץ כנען, שזהו ע"ד מ"ש11 ויתרון ארץ בכל היא. אך כדי לפעול היתרון בארץ, ויתורו את ארץ כנען, צ"ל הענין דשלח לך, לדעתך, היינו, לשלוח אנשי משה דוקא.
ב) וביאור הענין, דהנה, ארץ בענין הספירות קאי על ספירת המלכות. ופי' יתרון ארץ, שעם היות ספירת המלכות למטה מכל הספירות, ועד שרגלי' יורדות12 (לאחרי פרסאות מסכים והבדלות כו'), יש בה יתרון ועילוי לגבי כל הספירות שלמעלה הימנה, כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק הידועה13 ד"ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון [שאודותה כותב הצ"צ בסהמ"צ14 שהיא מגוף כי"ק אדמו"ר נ"ע אשר כתב (בלשונו הזהב15 ) בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא], שדוקא בה מתגלה כח אוא"ס לברוא יש מאין, ולכן בסדר הספירות מלמטה למעלה נקראת ספירת המלכות כתר, כתר מלכות16, והיינו, שהיא בבחי' כתר לגבי כל שאר הספירות (לא רק כפי שהם בעולם שלמטה מזה, אלא גם כפי שהם בעולם האצילות). וזהו מ"ש יתרון גו' מלך לשדה נעבד, כדאיתא במדרש17 שיש יתרון לארץ שאפילו המלך שואל עבדת ארעא אי לא עבדת ארעא כו', והיינו, שיש יתרון לארץ שהיא בחי' מלכות אפילו לגבי בחי' ז"א הנקרא מלך, וכפי שענין זה מתבטא גם בארץ כפשוטה, כמבואר באגה"ק הנ"ל, שדוקא בארץ ועפר הגשמי יש הכח להצמיח עשבים ואילנות ופירות מאין ליש תמיד כו', ולכן, בסדר מדריגות דצח"מ, הנה אף שהחי הוא למעלה מן הצומח, והמדבר למעלה מהחי, אעפ"כ, החי ניזון וחי מהצומח, והמדבר מקבל חיותו משניהם, והוא לפי ששרש הדומם הוא למעלה מן המדבר, ולכן צריך האדם להשפיל את עצמו אל הצומח וחי ולאכול מהם [ובפרט שענין האכילה הוא מהדברים שבהם האדם דומה לבהמה18, דרוח הבהמה היורדת היא למטה19 ], כדי לקבל חיותו כו'.
וענינו ברוחניות בעבודת האדם הו"ע קיום המצוות, כמבואר בתו"א בתחלתו20 על הכתוב21 השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ששמים הו"ע התורה וארץ הו"ע המצוות, ויש יתרון מעלה בקיום המצוות (ארץ) לגבי לימוד התורה, כמאמר המשנה22 המעשה הוא העיקר, ואמרו רז"ל23 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דכל מעלת התלמוד הוא שמביא למעשה דוקא [ובלימוד התורה עצמו ענין המעשה הו"ע העיון והיגיעה בתורה24 ]. וזהו גם מה שאמרו רז"ל25 כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו, אלא צ"ל תורה וגמ"ח26, והרי גמ"ח [שענינו בפשטות שייך דוקא כשיש מי שזקוק לכך כו', ומזה מובן גם בנוגע לפנימיות הענינים] הוא כללות המצוות27. ועד שאפילו מי שתורתו אומנתו, הנה בבוא מצוה מעשית שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, צריך לבטל מלימוד התורה ולקיים המצוה28, וכדאיתא בירושלמי29 בנוגע לרשב"י שהיתה תורתו אומנתו30, ולית לי' לר"ש שמפסיק ללולב כו', והיינו, שלאחרי השקו"ט אם מפסיק או לא, המסקנא היא שזוהי תמי' גדולה איך יכול להיות אפילו קס"ד שלא יפסיק, שכל זה הוא מצד גודל מעלת המעשה דוקא. וכפי שמסיים באגה"ק הנ"ל, שדעת לנבון נקל להבין ע"י כל הדברים הנ"ל גודל מעלת המצוות מעשיות כו' (שזהו עיקר הנקודה של אגה"ק זו).
ג) אמנם יתרון הארץ בכל הוא, והיינו, שהיתרון בארץ הוא ע"י בכל, שהו"ע ספירת היסוד, שדוקא ע"י השפעת היסוד נעשה היתרון במלכות. וכמו בענין תורה ומצוות, שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שהפי' בזה כפשוטו הוא, שכדי לידע מה שצריך לעשות ואיך צריך לעשות שהמעשה יהי' כדבעי, הרי זה ע"י לימוד התורה דוקא. ובפנימיות הענינים, הרי זה לפי שעל התורה כתיב31 הלא כה דברי וגו', שהו"ע ההמשכה מלמעלה, ומצוות ענינם העלאה מלמטה למעלה, והסדר בזה, שכדי שתוכל להיות ההעלאה מלמטלמ"ע, צ"ל תחלה ההמשכה מלמעלמ"ט, שזהו גם מה שלפני עבודת המטה באתעדל"ת צ"ל נתינת כח מלמעלה באופן של אתעדל"ע, שבכח זה תוכל להיות אח"כ האתעדל"ת32, וכענין לכה דודי (יציאת החתן) לקראת כלה, שהו"ע ההארה מלמעלה כו' כדי שפני שבת נקבלה33. וזהו יתרון הארץ בכל היא, שצ"ל תחילה המשכה מבחי' היסוד, אבל עי"ז נעשה יתרון במלכות (ארץ) גם לגבי היסוד.
אך בכדי שתהי' הנתינת כח מלמעלה שעי"ז תוכל להיות עבודת התחתון, צריך העליון לצמצם ולהשפיל את עצמו לירד למטה כו', שזהו גם מ"ש34 ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי מלשון רגלים, שזהו"ע ההשפלה למטה עד בחי' רגלים כו', ועז"נ ואנכי תרגלתי, היינו, שהקב"ה צריך לצמצם את עצמו כו', וכמ"ש הרב המגיד בלקו"א ואו"ת בתחלתם המשל לאב שמצמצם א"ע בשביל הבן וכו', כדי שעי"ז תהי' ההעלאה למעלה, שזהו"ע קחם על זרועותיו, ועד לאופן דשאו ידיכם קודש וברכו את הוי'35.
ד) ועפ"ז יובן גם ענין שילוח המרגלים, שעז"נ ויתורו את ארץ כנען, ויתורו דייקא, מלשון יתרון, שזהו"ע יתרון האור מן החושך שנעשה ע"י הבירור דארץ כנען, שהיתה מהמקולקלים שבאומות, שלכן הוצרך הכתוב36 להזהיר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו, כיון שהמצרים והכנענים היו המקולקלים שבאומות, אך עז"נ37 כנען בידו מאזני מרמה, שכנען פירושו סוחר, שזהו כמו סוחר שיפזר ממון כדי להרויח, שזהו העילוי שנעשה ע"י בירור התחתון באופן של מרמה דקדושה כו', כמבואר בארוכה בדרושי פ' וישב בתו"א38 ובתו"ח39.
אמנם כדי שיוכל להיות בירור והעלאת התחתון, יש צורך בהמשכה מלמעלה. וזהו ששלח אותם משה לתור את הארץ, כי משה הוא בחי' מ"ה, שעי"ז יוכל להיות הבירור דב"ן כו'. וזהו שלח לך אנשים, פי', שלח אנשים שהם מבחי' ומדריגה שלך, מבחי' שם מ"ה, כדי שהם יוכלו לעלות ולהגבי' את ארץ כנען. וזהו גם מ"ש40 כולם אנשים, שזהו ע"ד מ"ש41 מאת כל איש גו', שפירושו שכולו נקרא איש, וכמארז"ל42 שצדיקים נקראו אשכולות, איש שהכל בו. ומצד גודל מעלתם היו יכולים לתור את הארץ, לפעול היתרון שבארץ ע"י הבירור כו'.
אך בשביל זה הי' צורך בענין של השפלה לירד למטה כו'. אבל המרגלים לא היתה להם שפלות זו להשפיל את עצמם כו', וכמבואר בזה (בספרי קבלה)43, שלא רצו לירד מעולם המחשבה או עכ"פ מעולם הדיבור לעולם המעשה כו', ובגלל זה רצו להשאר במדבר, ששם היו ניזונים מהמן, לחם מן השמים44, עליו נאמר45 לחם אבירים אכל איש, וכמו"כ היו להם מים מבארה של מרים, וענני כבוד שהיו מגהצים את בגדיהם שהיו גדלים עמהם46 (נוסף לכך שלא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך (לבוש הרגל) לא בלתה מעל רגלך47 ), וכך יוכלו לעבוד עבודתם ברוחניות, ולא יצטרכו לעסוק בענינים גשמיים כמו לאחרי הכניסה לארץ כו'. ולכן הוציאו דבת הארץ ואמרו שאי אפשר להעלותה כו', ואדרבה, ארץ אוכלת יושבי' היא48, שאם רק תהי' התיישבות בארץ, אזי יהי' העדר המציאות לגמרי כו'. וגם בענין זה הוצרכו לנתינת כח ממשה רבינו, שעם היותו למעלה מעלה במדריגה, הי' ג"כ שפל ועניו, כמ"ש49 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, וזהו שלח לך אנשים, מבחי' ומדריגה שלך, שגם אצלם יהי' ענין הביטול והשפלות כו', כדי שיוכלו לירד למטה ולפעול היתרון שבארץ ע"י הבירור כו'.
ה) וזהו שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, שהו"ע הבירור דבחי' ארץ שנעשה ע"י מצוות מעשיות כו'50, שזהו כללות מעשינו ועבודתינו, ובפרט בזמן הגלות, שעי"ז באים לגילויים דלעת"ל51, שיהיו באופן דנחלה בלי מצרים52, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה53, שזהו מצד בחי' המלכות, שדוקא בה הוא גודל הריבוי וההתפשטות כו', וקשור גם עם ריבוי והתפשטות ביותר בעוה"ז דוקא, ששם מאיר אור הסובב, שלכן דוקא בעוה"ז יכול להיות ענין התשובה, עד שזדונות נעשו לו כזכיות54, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא55 (כמבואר בסהמ"צ מצות וידוי ותשובה56 ). וזהו גם מה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא57, ואז יהי' מעשה גדול (כמבואר בכ"מ58 ). וכל זה בא ע"י מעשינו ועבודתינו בלימוד התורה בהרחבה, ולימוד מביא לידי מעשה קיום המצוות, וקיום המצוות בהידור, ועד שפועלים היציאה ממאסר היצה"ר (א-ל זר אשר בקרבך59 ), ועד ממאסר הגלות כפשוטו, ויוצאים לחירות אמיתית, בגאולה שאין אחרי' גלות, ושם נשיר שיר חדש60.
הוסיפו תגובה