בס"ד. אחרון של פסח, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

והחרים1 הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים וגו' והיתה מסילה לשאר עמו וגו' כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים2. וצריך להבין מהו אומרו כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, הרי ישנם כמה חילוקים בין יצי"מ ולעתיד לבוא, שביצי"מ נקרע הים (ים סוף), ולעתיד לבוא יהי' (נוסף על והחרים את לשון ים מצרים) גם והניף ידו על הנהר וגו' והי' מסילה וגו', שהבקיעה תהי' בנהר. וגם, שבקרי"ס כתיב3 לגוזר ים סוף לגזרים, לי"ב גזרים4, משא"כ בבקיעת הנהר לעתיד לבוא כתיב והכהו לשבעה נחלים, לשבע גזרים5. ואף שישנו טעם לבקיעת הנהר לשבע גזרים דוקא, כדי לעבור שבע גלויות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו' (וגם מאיי הים, אלא שאיי הים אינו בכלל זה, שאינו מאותו צד)5, הרי סו"ס אין זה כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, שהיתה הבקיעה לי"ב גזרים. ועד"ז בנוגע לכללות הגאולה דלעתיד לבוא, שעז"נ לפנ"ז בהפטרה וגר זאב עם כבש וגו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי6, שכל ענינים אלו לא היו בעת יצי"מ. ובפרט ע"פ משנת"ל7 בפירוש הכתוב8 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שלעתיד יהיו ענינים כאלו שהם נפלאות אפילו בערך ליצי"מ9. וא"כ מהו אומרו כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, שמביא זה בתור שבח ומעלה בהגאולה דלעתיד.

ב) ולהבין זה יש להקדים מ"ש בתו"א10 בהמשך למאמר רז"ל11 בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכתיב12 למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, דאיתא בתוספתא13 שצריך לזכור ג"כ קריעת ים סוף. ומזה מובן שקרי"ס שייך ליצי"מ. ומתאים גם עם מ"ש אדה"ז בשו"ע שלו14 שבשביעי ושמיני של פסח נוהגין לומר בתפלה ובקידוש זמן חרותנו כמו ביו"ט הראשון. וההסברה בזה, לפי שהגמר והשלימות דיצי"מ היתה בעת טביעת מצרים בים15, בקרי"ס בשביעי של פסח. ולכן, כשם שנת"ל16 שביצי"מ ישנם ג' ענינים, והיינו, היציאה ממצרים בפעם הראשונה כשנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם17, ונוסף לזה ישנו הענין דיצי"מ בט"ו בניסן בכל שנה ושנה, וכמ"ש18 הימים האלה נזכרים ונעשים, שכשהם נזכרים אז נעשים19, ועד"ז בכל יום ויום שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום20 ממצרים, ונוסף לזה ישנו ג"כ הענין דיצי"מ לעתיד לבוא, שלכן יזכירו יצי"מ גם לעתיד לבוא [אלא שזה יהי' באופן של טפל]21, וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שגם הגאולה העתידה תהי' כמו יצי"מ, אלא שתהי' באופן נעלה יותר – הנה גם בקרי"ס ששייך ליצי"מ ישנם ג' ענינים אלו. דהנה, כתיב22 הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, דמ"ש הפך ים ליבשה בלשון עבר, קאי על קרי"ס, ומ"ש בנהר יעברו ברגל, בלשון עתיד, קאי על הענינים שלאח"ז (כולל גם קרי"ס כמו שהוא בכל שנה ושנה) עד להבקיעה שתהי' לעתיד, ועז"נ שם נשמחה בו, דדוקא אז תהי' השמחה בו, בעצמותו. והיינו שישנו הענין דקרי"ס כמו שהי' בפעם הראשונה, כמו שהוא בכל שנה, וכמו שיהי' לעתיד לבוא.

ג) ויובן בהקדם כללות ענין קרי"ס23, שעז"נ קשה כקרי"ס24, והיינו שהענין דקרי"ס הוא קשה כביכול לגבי הקב"ה (ועד שכשרוצים לומר על איזה דבר שהוא קשה, מדמים אותו לקרי"ס), דלכאורה אינו מובן, הרי גם קודם קרי"ס היו עוד כמה ניסים, וכמו הניסים ונפלאות שהיו במכות במצרים (כמבואר בפרטיות במדרשי חז"ל, ובקיצור גם בתושב"כ), ואעפ"כ לא מצינו בהם הלשון קשה, כי אם בנוגע לקרי"ס דוקא, והיינו, שבניסים גופא הוא נס כזה שקשה כביכול כלפי הקב"ה.

אך הענין הוא, דהנה, ענין קרי"ס לא הי' בשביל הצלת ישראל (ע"י טביעת מצרים בים), שהרי באותו צד שירדו באותו צד עלו25. וגם לפי הדעה שעלו בצדו השני של הים26, הרי הרבה דרכים למקום, ולא היו צריכים לקרי"ס דוקא, שהוא ענין קשה כנ"ל. ועכצ"ל שקרי"ס לא היתה בשביל הצלת ישראל ממצרים, כי אם בשביל ישראל עצמם (וכיון שהי' צ"ל קרי"ס בשביל ישראל עצמם, היתה גם ההצלה שלהם ממצרים ע"י קרי"ס). והענין בזה, דכללות ענין יצי"מ הי' הכנה למתן תורה וקבלת התורה, וכמ"ש27 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי, הענין דמ"ת הוא המשכת והתגלות בחינה שהיא נעלמה מעין כל חי28, שתומשך ותבוא למטה דוקא, והיינו, שתכלית ההעלם יבוא למטה. וההכנה לזה היתה בקרי"ס שאז נבקעו כל המימות שבעולם29, היינו, שכל הענינים של העלם עד לתכלית ההעלם, נמשכו בגלוי30. ובפרטיות יותר, צריכה להיות ההכנה בב' דברים. הא', הכנת העולם, שזוהי ההכנה במקום שבו צ"ל הגילוי דמ"ת, שהמקום יהי' מוכשר וראוי להיות דירה לו ית', והיינו ע"י זיכוך חומריות העולם (לעשות מהחומריות גשמיות), עד שיהי' ראוי למ"ת, שכאשר יקיימו בו מצוה, לא יהי' זה רק בדרך מעביר, אלא יפעל שינוי וישאר בו בקביעות כו'. והב', הכנת האדם (בנ"י) שעושה את העולם דירה לו ית' ע"י קיום התומ"צ. וע"ד המבואר במק"א31 שצ"ל הכנה בכלי והכנה באור. והנה, זיכוך העולם הי' ע"י כור הברזל דמצרים32, שע"י קושי השעבוד בחומר ובלבנים נזדככו ישראל, ועל ידם נזדכך גם העולם, כי כל העולם תלוי בישראל, כמ"ש33 גם את העולם נתן בלבם. וזהו מ"ש34 וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, דאף שגם אצל האבות הי' גילוי אלקות, וארא (אל האבות) דייקא, מ"מ, מכיון שגילוי זה הי' קודם גלות מצרים, לכן שמי הוי' לא נודעתי להם, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי35, ודוקא ע"י הזיכוך דגלות מצרים, כור הברזל, אפשר להיות הגילוי דהוי'. ונוסף לזה הי' צ"ל גם ההכנה בנשמות ישראל, להראות להם איך שיכול להיות ענין של גילוי ההעלם, וזה נעשה ע"י קרי"ס, שהראו להם איך שבעוה"ז הגשמי הפך ים ליבשה, ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים36, שבבחינת יבשה כמו שהיא יבשה נמשך בגילוי בחינת ים.

ד) וביאור הענין דהפך ים ליבשה יובן בהקדם כללות החילוק דים ויבשה37. דהנה, כל מה שיש ביבשה יש בים38, אלא שברואי הים הם בהעלם והסתר בתוך מי הים שמכסים עליהם מכל הצדדים, היינו, שבטלים לגמרי למקור חיותם שהוא הים, ומיד שפורשים מתים39, ועד שכל מציאותם היא מי הים, שלכן, לדעת רשב"ג40 כל שהוא מבריית המים אינו חוצץ, כיון שמציאותו היא מציאות המים. אבל ברואים שביבשה הם מציאות לעצמם, נפרדים ממקור חיותם, דאף שהכל הי' מן העפר41, היינו שהעפר הוא שורש הברואים שביבשה, מ"מ, אם יהיו בתוך העפר, תתבטל מציאותם, ובהכרח שיהיו מחוץ להעפר, היינו, בפירוד ממקור חיותם. ואע"פ שצ"ל אצלם ענין הנשימה, וכמ"ש42 כל הנשמה תהלל י-ה, ופירשו חז"ל43 שעל כל נשימה ונשימה צ"ל השבח וההילול להשי"ת (מקור חיותם), מ"מ, לא ניכר אצלם כ"כ שהקב"ה הוא מקור חיותם, עד שנדמה שהם מציאות נפרדת ממקור חיותם. וכמו"כ ברוחניות, שברואים שבים קאי על הנבראים שניכר בהם הביטול לאלקות שמאיר בגילוי אצלם, משא"כ ברואים שביבשה קאי על הנבראים שאינם בטלים אלא נרגשים מציאות לעצמם, כיון שלא מאיר אצלם אלקות, וזהו"ע היבשה, שמורה על היבשות מגילוי אלקות, ועז"נ44 שמתי חול גבול לים, להיות העלם הבורא מהנברא כדי שיוכל להיות התהוות הנבראים. אמנם, כל זה הוא מצד סדר השתלשלות, אבל בקרי"ס כתיב הפך ים ליבשה, שבחינת ים נמשכה בגילוי ביבשה. וענין זה הי' בכל העולמות והדרגות, שזהו"ע נבקעו כל המימות שבעולם, דבחינת ים שבכל דרגא נמשכה בבחינת יבשה שבה, מבחי' ים הקדמוני, הקדום לכל ההשתלשלות, ועד לבחינת ים סוף, סופא דכל דרגין45, ועד שנתגלה בחינה שלמעלה אפילו מים הקדמוני, דים הקדמוני הוא בחינת חכמה46, ויש לה שייכות עכ"פ לבחינת מלכות, אבל בעת קרי"ס הי' גילוי בחינת ההעלם שלמעלה מזה כו'.

וענין זה הי' באופן שראתה שפחה על הים מה שלא ראה גדול שבנביאים, וכל אחד מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו47 (כדאיתא במדרש48 והובא בפרש"י עה"ת), שהחידוש בזה הוא בב' ענינים, הא', שהגילוי הי' לכל אחד, ואפילו לשפחה, והב', שהגילוי הי' בראי' חושיית, שכל אחד מראה באצבעו, באצבע גשמית לפי שראה בעין הגשמי, וראי' זו היתה גם אצל שפחה, כלשון חז"ל ראתה שפחה כו'49. והטעם לזה, לפי שבקרי"ס שהיתה בשביעי של פסח (שהוא יום השביעי דיציאת מצרים, שכל השביעין חביבין50 ), הי' גילוי בחינת ההעלם שלמעלה מהתחלקות. וזהו גם מ"ש51 ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, דתחילה הי' המלאך למעלה מנש"י, ואח"כ נתעלו נשמות ישראל בבחי' הכתר, שנעשו למעלה מן המלאך כו'. וזהו גם הענין דסוס ורכבו רמה בים52, כמבואר בתו"א53 שיש בזה ב' פירושים, הא', לשון התרוממות והעלאה, והב', לשון השלכה, שהוא מלמעלה למטה כו', והיינו, שע"י קרי"ס נעשה בנש"י העלי' בתכלית (ע"י הגילוי דבחי' הכתר שלמעלה מהתחלקות הנ"ל), ודוקא באופן שיבוא למטה, כנ"ל.

וכל זה הי' הכנה למ"ת, שאז נמשכה התורה ובאה בגילוי למטה דוקא, וכדרשת חז"ל54 עה"פ55 חברים מקשיבים לקולך השמיעני, אמר הקב"ה לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, לפי שהתורה ניתנה למטה דוקא.

ה) ועד"ז ישנו הענין דקרי"ס בכל יום, בעבודת התפלה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא56, שזהו מ"ש57 ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. דבכל לבבך ובכל נפשך הם עשר כחות הגלויים, ובכל מאדך הם הכחות דרצון (ובפרט) תענוג, שהם כחות מקיפים, בבחינת בלי גבול. וכמשנת"ל58 מ"ש59 כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, דשארי ולבבי קאי על הגוף והנפש (כפירוש המפרשים60 ), והם אצלו באופן של תשוקה וכליון (כלה), ובאופן דלעולם, למעלה משינויים. וזהו ג"כ מ"ש לפנ"ז61 מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ (כלה שארי ולבבי גו'), כפי שמביא הצ"צ בשרש מצות התפלה62 בביאור ענין האהבה דבחינת ועמך לא חפצתי, שכך הי' נשמע הלשון ממורנו ורבינו נ"ע בדביקותו שהי' אומר בזה"ל: איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דאַיין ג"ע, איך וויל ניט דאַיין עוה"ב כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין. והנה, עם היות עבודתו בבחינת בכל מאדך, בלי גבול, מ"מ, ה"ז נמשך ומתגלה בענין האהבה (ואהבת גו' בכל מאדך), ועד בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו בעשר כחות נפשו הגלויים ובשני חללי הלב, שגם שם מתגלה ומאיר בחי' בכל מאדך, והיינו שגם העבודה בעשר כחות הפנימיים וב' חללי הלב היא באופן דבלי גבול כמו שהוא מצד בכל מאדך. וזהו ע"ד הענין דקרי"ס, שהוא גילוי מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, שעי"ז נמשך ונתגלה בחי' ההעלם כו', כנ"ל בארוכה.

ו) והנה גם לעתיד לבוא יהי' הענין דקרי"ס, אלא שאז תהי' הבקיעה באופן נעלה יותר מכמו שהי' בקרי"ס. דהנה, אע"פ שגם בקרי"ס הי' גילוי בחי' שלמעלה מהשתלשלות, עד לבחי' ים הקדמוני, שמצד זה הי' הענין דהפך ים ליבשה כנ"ל, הרי זה ע"ד המבואר לגבי לילה ראשונה דיצי"מ שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו17, וכפי שמפרש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך תער"ב63 שבכבודו הוא מלכות דא"ס ובעצמו הוא בחינת עצמות דא"ס, שגילוי זה הי' ע"י בחינת מלכות, כמ"ש64 ופסח הוי' על הפתח, דפתח הו"ע המלכות65. וזהו גם מ"ש ביצי"מ66 והוי' (בתוס' וא"ו) הולך לפניהם גו', הוא ובית דינו67, שהו"ע ההתלבשות בבחי' המלכות68. ועד"ז בנוגע לקרי"ס, אף שנבקעו כל המימות שבעולם, גם ים הקדמוני, הרי עיקר הגילוי הי' ע"י הבקיעה דים סוף כו'. אך דוקא לעת"ל יהי' עיקר הגילוי דבקיעת ים הקדמוני עצמו69, ועד לבחי' שלמעלה מים הקדמוני, כמ"ש70 והי' ביום ההוא יצאו מים חיים גו' אל הים הקדמוני, דהיינו שיומשך מבחי' שלמעלה אפילו מים הקדמוני.

והענין בזה, דהנה, לעת"ל כתיב71 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגו' זה הוי' קוינו לו וגו', ב"פ זה72, הא' על גילוי שם הוי' דז"א, שגילוי זה הי' בקרי"ס, והב' על שם הוי' דעתיק, שבחי' זו לא הי' מאיר בקרי"ס (ע"ד החילוק בין הוי' דלתתא והוי' דלעילא, שזהו גם ענין ד"פ אמת שקודם עזרת וד"פ אמת שבעזרת73 ). וזהו גם מ"ש74 עד יעבור עמך הוי' עד יעבור עם זו קנית, שנוסף על ההעברה דקרי"ס תהי' גם ההעברה דלעת"ל, שאז יתעלו נש"י בבחינה שלמעלה משם הוי' (כולל גם הוי' דלעילא), שזהו שנאמר עד יעבור עם זו קנית, ואינו מזכיר שם הוי' כלל75. וזהו גם מ"ש70 והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני, דהנה, ירושלים (ספירת המלכות) שהו"ע היראה76 הוא שרש נש"י77. ולהעיר גם ממ"ש78 ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי' אלקיך, שהרב המגיד הי' מרגלא בפומי' תמיד לבאר79 דקדוק הלשון אלקיך דוקא, שא"צ לפרש ליראה את הוי' אלקיך שהוא המשכת אוא"ס במלכות הנקרא אלקים, אלא יתפרש כפשוטו, שכאו"א ימשיך אור הכתר באלקות השורה בו ממש, דהיינו בחי' ניצוץ הארת המלכות שבנפשו (שהיא חלק אלקה ממעל ממש80 ). וכיון שלעת"ל יתעלו ישראל בתכלית העילוי, לכן יצאו מים חיים מירושלים, שרש נש"י, להשפיע אל הים הקדמוני כו'.

אמנם אף שהבקיעה דלעתיד תהי' נעלית באי"ע מקרי"ס, מ"מ, יש מעלה בקרי"ס דוקא, לפי שהיתה בבחי' אתכפיא81, דכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין82, שדוקא בזה ישנה הנעימות שבענין הנצחון כו'49. ועי"ז זוכים לקיום היעוד83 ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח הוי' וגו', לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי גו', ונודה לך שיר חדש, כדאיתא במכילתא84 (הובא בתוס' בפסחים85 ) כל השירות לשון נקבה, חוץ משירה דלעתיד לשון זכר, כיון שתהי' גאולה שאין אחרי' גלות, גאולה האמיתית והשלימה.