בס"ד. יום ב', יו"ד אדר, ה'תשל"ד.
– בעת ניחום אבלים אצל הרה"ח הרה"ת ר' שמריהו גורארי'* –
בלתי מוגה
א. הרש"ג: כשאין להנפטר (או הנפטרת) בן – מי קודם בחיוב אמירת קדיש: האח או החתנים?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: מנהגנו1 – שהחתנים2 קודמים, באם יכולים הם לומר קדיש (שא' מהוריהם נפטר מן העולם), ובנדו"ד, יכולים החתנים לומר קדיש3.
הרש"ג: כך פסק גם רבו של כפר חב"ד4.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: יש להעיר גם מהכלל ש"הלכה5 כדברי המיקל באבל"6, ומה גם שעומדים אנו בחודש אדר שבו "מרבין בשמחה"7.
* * *
ב. הרש"ג: בנוגע לענין האבלות – שהוא (ככל הענינים) בהשגחה פרטית8 – כותב הרמב"ם9 שזהו ענין התשובה: "יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה". ובנוגע לניחום אבלים – מצינו בקרא10 "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו", ומפרש רש"י: "נחמו תנחומי אבלים". – האם ניחום אבלים הוא ענין של ברכה?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לניחום אבלים כותב הרמב"ם11 שענינו "גמילות חסדים12.. בכלל ואהבת13 לרעך כמוך".
[הרש"ג: ניחום אבלים היא הרי "מצות11 עשה של דבריהם"?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אכן, אבל הרמב"ם מוסיף ומפרש: "אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך"].
ויש לומר, שזהו ע"ד הענין דביקור חולים, ש"כל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו"14, ועד"ז בניחום אבלים, שעי"ז נוטלים חלק מהאבלות ומקילים עליו, כפי שרואים ברגשות בני-אדם, שכאשר משתתפים בצערו של אדם, נעשה לו קל יותר ("עס ווערט אים לייכטער").
ולהוסיף, שבניחום אבלים מצינו דבר נפלא ("אַ געוואַלדיקע זאַך"):
הנוסח דניחום אבלים15 – ע"פ "מנהג ישראל (ש)תורה היא"16 – "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", היינו, שהנחמה על הפטירה רח"ל דכל איש מישראל, יהי' מי שיהי', אפילו ילד קטן ("אַ פּיצל קינד"), קשורה עם נחמת ציון וירושלים!
ובביאור קשר הענינים זל"ז – יש לומר, שהכוונה בזה היא להדגיש (א) שכשם שנחמת ציון וירושלים היא נחמה ודאית, כך גם הנחמה על פטירת כל איש ישראל היא בוודאות, ללא כל ספק17, (ב) כשם שנחמת ציון וירושלים תהי' בתכלית השלימות ("מיטן גרעסטן שטורעם"), עד כדי כך שיאמרו "אודך הוי' כי אנפת בי"18, כמו כן תהי' גם הנחמה על פטירת כל איש ישראל בתכלית השלימות.
* * *
ג. הרש"ג: ענין הגלגולים – האם יש לו מקור בש"ס?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: מצינו כמה מגדולי ישראל, ברי-סמכא, ש(לא ידעו ו)חלקו על ענין הגלגולים19, כיון שאין זה מפורש בש"ס (כי בדבר המפורש בש"ס אין מקום לפלוגתא, כפשוט).
– המהרש"א בחדא"ג מביא ענין הגלגולים בשם "המקובלים"20, שכן, בספרי קבלה ישנם ספר הגלגולים, שער הגלגולים וכו'.
הרש"ג: גם בזהר נזכר ענין הגלגולים.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: ענין הגלגולים נמצא בכמה מספרנו הק' גם שלפני האריז"ל ולכל לראש בזהר, ובכמה מקומות21, אלא, שספר הגלגולים ושער הגלגולים עוסקים במיוחד בענין זה. והמהרש"א שמביא ענין הגלגולים בשם המקובלים – כוונתו לכל לראש להמובא בזהר, וכוונתו לשלול רק שענין הגלגולים לא נתפרש בנגלה דתורה.
ד. הרש"ג: לכאורה, יש להביא מקור לענין הגלגולים – ממאמר חז"ל (שהובא לא רק בזהר, אלא גם במדרשים)22 "פינחס זה אליהו"?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע להמאמר "פינחס זה אליהו" – הנה: אלה שיודעים מענין הגלגולים, יכולים לפרש מאמר זה ע"פ ענין הגלגולים23 ; אבל, אין להכריח ממאמר זה כללות ענין הגלגולים, כיון שיכולים לפרש – כפשטות הלשון – שהמדובר הוא באדם אחד שנקרא בשתי שמות, כפי שמצינו לשון זה (פלוני הוא פלוני) בש"ס לגבי כו"כ אנשים (וכן לגבי כמה תנאים ואמוראים)24.
הרש"ג: כיצד אפשר לפרש כן – הרי פינחס ואליהו היו בשתי תקופות שונות, בריחוק זמן זמ"ז?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: הפירוש הפשוט במאמר "פינחס זה אליהו" – שהמדובר אודות אדם אחד שהאריך ימים.
הרש"ג: זוהי אריכות ימים מופלגה ביותר!
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אכן. – ולהעיר שמצינו גם אצל רות שהאריכה ימים, שהיתה "בימי שפוט השופטים"25, וראתה את שלמה יושב על כסא מלכותו, כמ"ש בשלמה "וישם כסא לאם המלך"26, ומפרש רש"י, "אמרו רבותינו27 לאמה של מלכות היא רות".
הרש"ג: פירוש זה – שפינחס האריך ימים כו' – מפורש בספרים?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: נוסף על המפורש בספרים28, הרי זה הפירוש הפשוט,
– הנני עוסק בחיות ולהט ("איך קאָך זיך") בלימוד פירוש רש"י על התורה ע"ד הפשט דוקא, כדברי רש"י29 "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא" (כפי שלומדים עם "בן חמש למקרא"30 ), ובנדו"ד: המאמר "אליהו הוא פינחס" הובא בפירוש רש"י בש"ס31, וידוע שכשם שפירושו על התורה הוא פשוטו של מקרא כך גם פירושו לש"ס הוא ע"ד הפשט32, ובמילא יש לפרשו כפשוטו –
ומה גם שבספרי גדולי ישראל ("די מתנגד'ישע") שחולקים על ענין הגלגולים (מפני שלא נתפרש בנגלה דתורה) אין קס"ד לפרש המאמר "פינחס זה אליהו" באופן אחר (מלבד הפירוש הפשוט שפינחס האריך ימים), דאל"כ, תהי' ראי' מוכחת לענין הגלגולים ממארז"ל זה, היפך דברי המהרש"א שמביא ענין הגלגולים בשם המקובלים דוקא, מפני שלא נמצא בש"ס ובמדרשי חז"ל.
הרש"ג: ואלה שיודעים מענין הגלגולים – משתמשים במארז"ל זה בתור מקור לענין הגלגולים?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא בתור מקור, כאמור, שאין הכרח לפרש שהכוונה היא לענין של גלגול, כיון שאפשר לפרש גם כפשוטו, אלא, שס"ל שהפירוש שהכוונה היא לענין של גלגול מסתבר יותר מהפירוש כפשוטו (שמדובר אודות אדם אחד), כדי שלא יהי' צורך לחדש שהיתה אצלו אריכות ימים מופלגה.
זאת ועוד:
מצינו במדרשי חז"ל33 אודות המאורע עם בתו של יפתח שהי' יכול לילך אצל פנחס שיתיר לו נדרו, "אלא פנחס אמר הוא (יפתח) צריך לי ואני אלך אצלו (בתמי'), ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך לי אצל פנחס (בתמי') .. ושניהם (יפתח ופנחס) נענשו בדמי' של נערה, יפתח מת בנשילת אברים .. פנחס נטלה ממנו רוח הקודש".
ועפ"ז, לא יתכן לפרש "פינחס זה אליהו" כפשוטו – כי, לאחרי ש"נטלה ממנו רוח הקודש", לא הי' יכול להיות לאח"ז (אליהו ה)נביא34, ולכן, מסתבר יותר לפרש שהכוונה לענין הגלגולים.
ואלה שחולקים על ענין הגלגולים ומוכרחים לפרש המאמר "פינחס זה אליהו" כפשוטו – יצטרכו לומר שמדרשות אלו [המדרש ש"פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש" והמדרש "פינחס זה אליהו"] חלוקות הן.
ה. הרש"ג: בנוגע להמאמר "פינחס זה אליהו" – כמדומני שיש מקום שבו נאמר הלשון להיפך: "אליהו זה פינחס".
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אבל הלשון הרגיל הוא "פינחס זה אליהו"35.
וידועה השאלה36 : כיון שתחילה הי' השם פינחס ואח"כ השם אליהו, הי' צריך לומר "אליהו (שהי' בתקופה מאוחרת יותר) זה פינחס" (שהי' לפנ"ז)? והתירוץ על זה, ע"פ מ"ש בזהר37 – דבר תמוה ונפלא – שאליהו הי' כבר מששת ימי בראשית: "ועוף יעופף על הארץ38.. דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא ולא מסטרא דאבא ואמא אשתכח כו'" ("הי' שם למעלה מלאך כשאמר נעשה אדם"39 ), ולכן אתי שפיר הלשון "פינחס זה אליהו", כי, כשנולד פינחס, כבר היתה לפנ"ז (מששת ימי בראשית) נשמתו של אליהו, ונתלבשה בפינחס.
ולהוסיף, שאף שבדרך כלל קשור ענין השם עם התלבשות וקישור הנשמה בגוף, משא"כ בהיות הנשמה למעלה, באוצר הנשמות, אין לה שם – שאני אליהו, שכיון ש"לא מסטרא דאבא ואמא אשתכח", "לא כשאר ארח בני עלמא"40, והי' מלאך עוד טרם שירדה נשמתו למטה, לכן נקרא בשם – אליהו – גם בהיותו למעלה.
וכאמור, כשנולד פינחס, אזי נתלבשה בו נשמתו של אליהו ("פינחס זה אליהו"), אלא שאז נקרא בשם פינחס; ולאחרי תקופה ארוכה – כאמור שהפירוש הפשוט הוא שהאריך ימים ביותר – נקרא בשם אליהו (אליהו הנביא), ועל זה מתאים אכן הלשון "אליהו זה פינחס".
* * *
ו. הרש"ג: נשמה שבאה בגלגול בכמה גופים41 – איזה גוף יקום בתחיית המתים42 ?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: ענין זה מבואר בזהר בכ"מ43, ומהם: "אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח"כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום"44, היינו, שהגוף שנזדכך ביותר יקום בתחה"מ.
אבל במק"א45 מוסיף: "ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע"ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'", ועכצ"ל ש"(קב"ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום".
ותוכן הביאור – ע"פ המבואר בכתבי האריז"ל46 – שכללות ענין הגלגולים הוא כדי לתקן מה שעדיין לא נתתקן בירידת הנשמה בפעם הקודמת, וכיון שבכל ירידה וגלגול נתתקנו כמה חלקים בהנשמה, הנה בתחה"מ יקום כל גוף וגוף עם חלקי הנשמה שנתתקנו על ידו.
ז. הרש"ג: מהו הקושי לומר שכל הגופים (שבהם נתגלגלה הנשמה) יקומו לתחי' – למה לא תוכל נשמה אחת להחיות כמה גופים, עי"ז שבכל א' מהגופים יתלבש ניצוץ מהנשמה?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: מבואר בחסידות47 שהתלבשות הנשמה בגוף היא באופן שהעצם מוגדר בההתפשטות כך שכאשר מחי' גוף זה אינו יכול להחיות גוף אחר.
וכידוע מ"ש בזהר48 שרשב"י שאל את אליהו מפני מה לא הי' בהאדרא, והשיב לו, שהי' צריך להציל את רב המנונא סבא וחביריו – דלכאורה אינו מובן: מצינו49 שאליהו נמצא בכל ברית-מילה, גם כשישנם כמה ברית-מילה במקומות שונים באותה שעה, וא"כ, למה לא הי' יכול לבוא להאידרא ולהציל את רב המנונא באותה שעה? – משום שלכבודו של רב המנונא סבא (וכן לכבודו של רשב"י) הי' צריך להתלבש בגוף, ונשמה אחת אינה יכולה להתלבש בשני גופים באותה שעה, וזה שנמצא בכל ברית-מילה בכמה מקומות באותה שעה, ה"ז ניצוץ בלבד, ולא באופן של התלבשות בגוף50.
וזוהי גם תוכן השאלה בזהר בנוגע לענין הגלגולים באיזה גוף תתלבש הנשמה בתחיית המתים – כיון שנשמה אחת אינה יכולה להתלבש בשני גופים.
ח. הרש"ג: ע"פ הנ"ל, כיצד יתכן שכל גוף יקום עם חלקי הנשמה שנתתקנו על ידו – איך יכול חלק מהנשמה בלבד להחיות הגוף, ומאי שנא מניצוץ בלבד?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: ידוע51 שכל נפש כלולה מחמש חלקים – "חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי' יחידה"52, וכל חלק מהנפש כלול מכל חמש החלקים: נפש שבנפש, רוח שבנפש וכו'. ונמצא, שגם חלק מהנפש בפ"ע הוא ציור קומה שלימה, אף שמצד היותו חלק מנפש יותר כללית אינו אלא בחינה אחת53. וכיון שכן, יכול גם חלק א' מהנפש (שכולל כל חלקי הנפש) להחיות הגוף, ובמילא, יכול כל גוף לקום עם חלק א' מהנפש.
ובלאה"כ (לולי ענין הגלגולים) בהכרח לומר שחלק מהנפש בלבד יכול להחיות את הגוף – שהרי איתא בזהר54 (ונדפס ב"מענה לשון" שאומרים בעת ההשתטחות על קברי צדיקים) "בכלהו בר נש אית נפש .. זכה בר נש בהאי נפש מריקין עלי' עטרא חד דאקרי רוח .. זכה ב"נ בי' בהאי רוחא מעטרין לי' בכתרא .. דאקרי נשמה כו'", ונמצא, שיכולה להיות חיות הגוף גם מבחינת נפש בפ"ע, לפני שזוכה שתתלבש בו גם בחי' רוח ונשמה כו'.
ומזה מובן גם בנוגע לענין הגלגולים, שכל גוף יכול לקום ולחיות עם חלק א' מהנפש – החלק שבו היתה עיקר העבודה כשנתלבשה הנשמה בגוף זה:
בהתאם לחילוקים בדרגות ובחינות הנפש ישנם גם חילוקים באופני העבודה, ולדוגמא: מצד בחינת נפש – העבודה היא במעשה; מצד בחינת רוח – העבודה היא (גם) במדות; ומצד בחינת נשמה – העבודה היא (גם) במוחין, וכיו"ב (כמבואר בקונטרס העבודה55 ). ובהתאם לכך, הנה, הגוף שאצלו היתה עיקר העבודה במעשה בפועל, יקום עם בחי' נפש, והגוף שאצלו היתה עיקר העבודה במדות או במוחין, יקום עם בחי' רוח או נשמה.
ט. ועפ"ז יש לומר, שעיקר השקו"ט בזהר (בנוגע לנשמה שנתגלגלה בכמה גופים איזה גוף יקום לתחה"מ) היא כאשר העבודה בשני הגופים היתה באופן שוה, מצד אותה בחינה בנפש:
כאשר העבודה היתה באופנים שונים מצד חלקים שונים בנפש, בגוף הא' היתה העבודה מצד בחי' נפש, ובגוף הב' היתה העבודה מצד בחי' רוח – פשיטא, שגוף הא' יקום עם בחי' נפש, וגוף הב' עם בחי' רוח; אבל אם בשני הגופים היתה העבודה מצד בחי' נפש – נשאלת השאלה מי מהם יקום בתחה"מ, כיון שבחינת נפש בפ"ע אינה יכולה להחיות שני גופים.
ויש לומר, שכן הוא גם בנוגע להאמור לעיל (ס"ז) אודות אליהו:
הכלל שאליהו אינו יכול להיות בשני מקומות בשעה אחת כשצריך להתלבש בגוף – אינו אלא כשצריך לפעול בשני המקומות ענין שוה שפעולתו היא מצד אותה בחינה שבנפשו, ולדוגמא: להציל או לשמש שני צדיקים באותה שעה. ועד"ז אילו הי' צריך להתלבש בגוף בשביל לבוא לברית-מילה, לא הי' יכול לבוא לשני בריתות במקומות שונים באותה שעה, כיון שבשניהם צריכה להתלבש בגוף אותה בחינה שבנפש השייכת להענין דברית-מילה;
משא"כ כשיש צורך בשתי פעולות שונות הקשורות עם בחינות שונות בנפש – יכול שפיר להתלבש בשני גופים באותה שעה, עי"ז שבכל גוף תתלבש בחינה אחרת (מנפשו של אליהו) השייכת להפעולה הנדרשת בענין זה56.
* * *
י. הרש"ג: היסוד דאמונה בתחיית המתים – האם הוא רק בנוגע לכללות הענין דתחה"מ, או גם בנוגע לכך שכל אחד מישראל יקום בתחה"מ?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: הענין דתחה"מ הוא בנוגע לגופו של כאו"א מישראל – כמודגש בהשקו"ט בזהר (כנ"ל ס"ו) בנוגע לנשמות שנתגלגלו בכמה גופים, איזה גוף יקום בתחה"מ, ומה יהי' עם שאר הגופים – שגם גוף שלא זכה כו', כיון שקיים כו"כ מצוות, או אפילו מצוה אחת, לא יתכן שהי' זה בחנם, ואין הקב"ה מקפח שכרו, ובודאי יהי' לו קיום לעתיד לבוא.
ולהעיר גם מדברי הגמרא57 (בהמענה של רבי על שאלתו של אנטונינוס ש"גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין", כיון שכל אחד מהם בפ"ע אינו יכול לחטוא) אודות המשל מחיגר והסומא ש"א"ל חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום .. מה עשה (בעל הפרדס) הרכיב חיגר ע"ג סומא ודן אותם כאחד, אף הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד" – שזהו אחד הביאורים בענין תחה"מ בגוף דוקא, כדי שיהי' גם קיבול השכר ע"י הנשמה והגוף כאחד58 – שמזה מובן שכשם שאין זה יושר לקפח שכרו של הגוף בכלל משום שכללות קיום המצוות לא הי' יכול להיות בלעדו, כמו כן אין זה יושר לקפח שכרו של אותו גוף שנתגלגלה בו הנשמה לצורך קיום מצוות אחדות או אפילו מצוה אחת בלבד, משום שבלעדו לא היתה יכולה להיות השלימות שנעשית ע"י קיום מצוה פלונית.
וזהו גם הטעם שמקשרים הנחמה על הפטירה רח"ל דכאו"א מישראל עם נחמת ציון וירושלים שהיא נחמה ודאית (כנ"ל ס"ב) – משום שיודעים בוודאות שכאו"א מישראל יקום בתחה"מ, כפס"ד המשנה59 "כל ישראל (יהי' מי שיהי') יש להם חלק לעולם הבא".
[הרש"ג: "עולם הבא" הוא לכאורה גן עדן?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: לפעמים נקרא גן עדן בשם עוה"ב, וכמ"ש הרמב"ם60 "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה .. אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד .. ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה", אבל מ"ש במשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" קאי לכו"ע על עולם התחי'61.
הרש"ג: עוה"ב הוא לכאורה לפני עולם התחי', כפי שמצינו בדרושי חסידות62 שבתחה"מ יקומו גם נשמות שנמצאים בעוה"ב אלפי שנים, כמו משה רבינו.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בדרושי חסידות הנ"ל מדובר אודות גן עדן – שגם האבות ומשה רבינו שיושבין בג"ע העליון יותר מג' אלפים שנה, יבואו להתלבש בגופים].
וכמבואר בחסידות63, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג"ע, משא"כ עולם התחי' שייך לכאו"א מישראל, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'64.
הרש"ג: ומה עם אלה שלא קיימו מצוות?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז"ל65 "אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון".
ויתירה מזה: איתא בגמרא66 "קטן מאימתי בא לעוה"ב .. משעה שנולד, שנאמר67 יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה" [ויש דעה "משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה68 ), דכתיב69 זרע יעבדנו"66] – אע"פ ש"בשעה שנולד" אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ"ל, שהענין דתחה"מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.
*
יא. הרש"ג: האמור לעיל שהענין דתחיית המתים שייך לכאו"א מישראל – האם כן הוא גם בנוגע לאלה מבנ"י שיהיו חיים בזמן תחה"מ, שיצטרכו לעבור תחילה את הבירור ד"אל עפר תשוב"70, ואח"כ יקומו לתחי'?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: כך משמע מפשטות לשון הגמרא71 ש"עתידים צדיקים ("אפילו צדיקים"72, שעבודתם היתה בשלימות) דהוו עפרא .. שעה אחת קודם תחיית המתים".
[הרש"ג: ההכרח בהקדמת הבירור ד"אל עפר תשוב" לתחה"מ – האם אין זה בסתירה להאמור לעיל (ס"י) שהענין דתחה"מ אינו תלוי בעבודת האדם?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אין סתירה בדבר, כיון שהבירור ד"אל עפר תשוב" הו"ע שנעשה בדרך ממילא, ואין זה "עבודה" שפועלת את הענין דתחה"מ. וראי' לדבר – שהבירור ד"אל עפר תשוב" הי' גם אצל אלה שנאמר עליהם ש"אין להם חלק לעולם הבא", ואעפ"כ, לא הועיל להם בירור זה שיקבלו חלק לעולם הבא].
ולהוסיף, שיש מקום לומר שיכולים לצאת י"ח הענין ד"אל עפר תשוב" ע"י ענין המיתה ברוחניות – "מאן דנפיל מדרגי' איקרי מית"73, ע"ד המבואר בתניא74 בענין "שבע יפול צדיק וקם"75, שסדר העליות מדרגא לדרגא הוא ש"בין מדרגה למדרגה טרם שיגיע למדרגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפילה ממדרגה הראשונה", כולל גם השכחה דכל הענינים שבמדרגה הקודמת שעי"ז יוכל לעלות למדרגה היותר נעלית, כמו במיתה כפשוטה, שכדי לעלות מעוה"ז לג"ע צריכים לשכוח חיזו דהאי עלמא, וכן כדי לעלות מעולם לעולם בג"ע גופא צריכים לשכוח הענינים דהעולם הקודם, כידוע76 בענין הטבילה בנהר דינור והעלי' בהעמוד שבין ג"ע לג"ע.
[ולהעיר, שעפ"ז יש לתרץ הסתירה בנוגע למיתת משה, שמצינו שביום מיתתו כתב י"ג ספרי תורה77, ומצינו שמת בשבת (בזמן המנחה, ולכן אומרים במנחת שבת "צדקתך צדק")78 שאז אי-אפשר לכתוב ס"ת79,
– ומהתירוצים לזה80, ש"לא נסתלק לגמרי עד יום שבת שעת המנחה", והתחלת ההסתלקות היתה בערב שבת, שאז נסתלק ממנו "צלם ודמות תחתון", "ומאז הרגישו כל ישראל באותו ההפשט והסילוק כו'" –
וע"פ האמור לעיל י"ל גם שהמיתה בערב שבת היא ברוחניות בלבד, "שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה"81, שהו"ע הנפילה ממדרגתו כו'].
אמנם, בדברי הגמרא בהכרח לפרש שהכוונה היא למיתה כפשוטה, שלכן, על שאלת ר"נ71 "והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב", לא השיב רב אחאי בר יאשי' שיצא י"ח ענין זה ע"י הנפילה ממדרגתו מצד ענין של שכחה, אלא תשובתו היתה "ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים".
* * *
יב. הרש"ג: בחסידות נתבאר הענין דגן עדן, הענין דעולם התחי', אבל לא נתבאר הענין דנ' אלפים יובלות.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בענין השמיטין והיובלות המובא בכ"מ82 בספרי קבלה – מובא בחסידות83 ש"איתא בס' התמונה84 שזה העולם הוא שמיטה שני', ולפני' הי' ג"כ שמיטה אחת שהיתה נמשכת ממדת החסד, והשמיטה דעכשיו .. הוא ממדת הפחד ולכן דרכי' חזקים וקשים ורעים כו' דהיינו שהי' בה חורבן בית ראשון ושני כו', משא"כ בשמיטה הראשונה שהיתה ממדת החסד היתה העבודה באופן אחר וגם התורה הי' באופן אחר .. והיו רק טוב וחסד כו' .. ואחריו נמשכו המקובלים האחרונים לדון מזה שמוכרח להיות עוד חמש שמיטות אחר שמיטה זו .. אבל האריז"ל85 פליג ע"ז .. דאין הכוונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עוה"ז דעכשיו עם שמים וארץ גשמיים ודצח"מ, כי זה לא הי' רק בשמיטה זו דוקא, וענין השמיטה שהיתה לפני זו הו"ע עולם התהו .. שהו"ע ספירות רוחניים כו'". ומזה מובן גם בנוגע לנ' אלפים יובלות שאינם אלא ברוחניות.
הרש"ג: בחסידות לא מצינו ביאור והסבר בנוגע להענינים שלאחר שמיטה זו, ה' השמיטות, יובל, עד לנ' אלפים יובלות.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אפילו בנוגע לשמיטה הג', הסמוכה לשמיטה זו, מצאתי רק במקום א' תיבות ספורות בלבד – שלהיותה מספירת התפארת יהי' בה ריבוי טוב86.
הרש"ג: הענין ד"חד חרוב" שייך להנ' אלפים יובלות?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: "חד חרוב" הוא האלף השביעי דשמיטה זו87.
*
יג. הרש"ג: ע"פ האמור שרק שמיטה זו היא בגשמיות, משא"כ השמיטה שלפני' והשמיטות שלאחרי', יובל, עד לנ' אלפים יובלות, הם ברוחניות, מובן, שגם גדר הזמן דהשמיטות והיובלות הוא ברוחניות. אבל בתחיית המתים, בעוה"ז הגשמי (נשמות בגופים), יהי' לכאורה זמן גשמי. האם יהי' מהות הזמן בתחה"מ כמו מהות הזמן דעכשיו?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לזמן שלפני החטא – מצינו דעות במדרשי חז"ל88 שמהלך השמש והירח ושאר הגלגלים הי' במהירות גדולה יותר, ובמילא, הי' הזמן באופן שונה מעכשיו; אבל בתחה"מ יהי' הזמן כמו עכשיו, כפי שמשמע ממ"ש בזהר89 בנוגע לסדר הדברים בימות המשיח: "בית המקדש קודם לקיבוץ גלויות, קבוץ גלויות קודם לתחיית המתים .. מ' שנה90 קודם הקיבוץ גלויות לתחיית המתים" – שמזה שכולל הקדימה ואיחור דג' תקופות אלה (בנין ביהמ"ק, קיבוץ גלויות ותחה"מ) בחדא מחתא, משמע, שגדר ומהות הזמן שוה בכולם.
ולהוסיף, שבנוגע לתחיית המתים גופא יש סדר של קדימה ואיחור (וכבר נדפסו פרטי הדברים בקובץ ליובאוויטש91 ), ולדוגמא: מ"ש בזהר92 ש"צדיקים גמורים93 יקומון .. בתחלה בשנת הארבעים של קיבוץ גלויות, והאחרונים כולם כו'". ובהכרח לומר כן גם בדברי הגמרא94 "כיצד מלבישן לעתיד לבוא .. לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם" [ועד"ז בתוספות95 "כשיבנה (ביהמ"ק) משה ואהרן יהא עמנו"], היינו, שתיכף ומיד כשיבנה ביהמ"ק, משך זמן לפני תחה"מ96, יהיו כבר משה ואהרן, ויוכלו לברר אצלם פרטי הדינים בנוגע ללבישת בגדי כהונה, הקרבת הקרבנות וכו', ועכצ"ל, שמשה ואהרן יקומו לפני תחה"מ דכל ישראל, בתחילת ימות המשיח.
הרש"ג: כמדומני שאיתא בספרים שמתי ארץ ישראל יקומו ארבעים שנה קודם מתי חו"ל.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בארץ ישראל כתיב97 "ארצות החיים", ודרשו חז"ל98 "ארץ שמתי' חיים תחילה לימות המשיח", אבל לא נתפרש משך הזמן שקודמין מתי א"י למתי חו"ל99.
יד. הרש"ג: האמור לעיל שבתחה"מ יהי' מהות הזמן כמו עכשיו הוא לכאורה דבר פלא, שכן, בשלמא בנוגע לימות המשיח פוסק הרמב"ם100 ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", ו"עולם כמנהגו נוהג", ומובן שגם בנוגע למהות הזמן לא יהי' שום שינוי, משא"כ בתקופה דתחה"מ, שאין לך שינוי מנהגו של עולם יותר מתחה"מ, יפלא לומר שאעפ"כ יהי' גדר הזמן כמו עכשיו?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: גם כאשר יהיו שינויים גדולים בשאר הענינים, כמו, "וגר זאב עם כבש גו'"101, בהכרח לומר שמהות הזמן (לא ישתנה, אלא) יהי' כמו עכשיו, כי:
קיום המצוות – קשור עם גדר הזמן, שהרי כו"כ מצוות תלויות בזמן, ולא רק מצוות שבאות מזמן לזמן, כמו שופר ולולב, אלא גם מצוות שקיומם בכל יום, כמו ק"ש ותפלה, שיש בהם ההגבלה דזמן ק"ש וזמן תפלה, ובמילא, צריכים להסתכל על השעון כדי לידע הזמן המדוייק דקיום מצוות אלו.
והנה, בנוגע לקיום המצוות לעתיד לבוא – בימות המשיח, קודם תחיית המתים, בודאי יהי' קיום המצוות כמו עכשיו (ואדרבה – דוקא בימות המשיח יהי' קיום המצוות בתכלית השלימות, כיון שיקיימו גם המצוות התלויות בארץ ובביהמ"ק כו'), אבל בתקופה דתחה"מ, יש פלוגתא אם מצוות בטלות אם לאו102.
ובמילא, לא מבעי שלהדעה שמצוות אינן בטלות לעת"ל מוכרח להיות מהות הזמן כמו עכשיו כדי שיוכל להיות קיום המצוות בפועל ממש, אלא אפילו להדעה שמצוות בטלות לעת"ל בהכרח לומר שישנה האפשרות לקיום המצוות, כי, לולי זאת לא שייך לומר שמצוות בטלות כיון שאין אפשרות לקיימן.
בסגנון אחר קצת: הפלוגתא (אם מצוות בטלות לעת"ל אם לאו) כשלעצמה מוכיחה שלכו"ע קיימת האפשרות דקיום המצוות, והפלוגתא היא אם יש חיוב לקיימן. ועכצ"ל, שלכו"ע יהי' אז מהות הזמן (שבו תלוי' האפשרות דקיום המצוות) כמו עכשיו.
טו. כ"ק אדמו"ר שליט"א: ויש להוסיף, שהחידוש והתמיהה שבדבר (שבתחה"מ יהי' מהות הזמן כמו עכשיו) גדול יותר לדעת הרמב"ן מאשר לדעת הרמב"ם. ובהקדמה:
לדעת הרמב"ם103 – שלימות השכר הוא בגן עדן, ששם נמצאים נשמות בלא גופים, ואין שום ערך ודמיון להעילוי שיכולה הנשמה להשיג בהיותה מלובשת בגוף גשמי לגבי העילוי שיכולה הנשמה להשיג בהיותה בגן עדן, לאחרי התפשטותה מהגוף. ועפ"ז בהכרח לומר דבר פלא, שלאחרי השכר דימות המשיח ותחיית המתים – שלהיותו נשמות בגופים אינו שלימות השכר – יהי' בסופו של דבר סילוק הנשמות מהגופים, ואז יוכלו לקבל שלימות השכר (בג"ע), נשמות בלא גופים.
[ועפ"ז מבאר הרמב"ם104 מ"ש בגמרא105 ש"ימות המשיח" הם "שלשה דורות", ש"המשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו" – כיון שהשלימות האמיתית היא במעמד ומצב של נשמות בלא גופים].
משא"כ לדעת הרמב"ן106 – שלימות השכר הוא בתחיית המתים, כאשר הנשמות שבג"ע יחזרו ויתלבשו בגופים.
כלומר: לדעת הרמב"ם – הסדר הוא ימות המשיח ותחיית המתים ולאח"ז ג"ע, היינו, נוסף לג"ע שישנו גם עתה ("הרי הוא מצוי ועומד"60), יהי' גם שלימות השכר דג"ע לאחרי תחה"מ, כיון שג"ע הוא נעלה יותר מתחה"מ; ולדעת הרמב"ן – הסדר הוא ג"ע ולאח"ז תחה"מ, כיון שתחה"מ נעלית יותר מג"ע.
ובנוגע לעניננו:
זה שבתחה"מ יהי' מהות זמן כמו עכשיו, זמן גשמי [דלא כבג"ע שאין בו זמן גשמי, אלא זמן רוחני, הנקרא סדר זמנים107 ] – אינו פלא כ"כ לדעת הרמב"ם שתחה"מ הוא למטה מג"ע, ובמילא, אין זה פלא שבתחה"מ יהי' זמן גשמי; משא"כ לדעת הרמב"ן שתחה"מ הוא למעלה מג"ע – מודגש יותר החידוש והפלא שבדבר, שבג"ע אין זמן גשמי, ואילו בתחה"מ (שלאחרי ולמעלה מג"ע) יהי' זמן גשמי.
ובכל אופן, ההכרעה היא כשיטת הרמב"ן ששלימות השכר יהי' בעולם התחי' לנשמות בגופים דוקא108, וכן הוא בנוסח תפלת יום השבת: "אין ערוך לך .. בעולם הזה ואין זולתך .. לחיי העולם הבא אפס בלתך .. לימות המשיח ואין דומה לך .. לתחיית המתים", שחשיב ד' ענינים בסדר מלמטה למעלה: עולם הזה, עולם הבא שקאי על ג"ע, ימות המשיח, ולאח"ז – הענין היותר נעלה מעולם הבא – תחיית המתים.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) זקוקים איפוא גם להגוף!...
הוסיפו תגובה