בס"ד. ש"פ פקודי, פ' החודש, מבה"ח וער"ח ניסן, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה1. וידוע הדיוק בזה2, שמכללות הענין מובן שיש ב' בחי', הא' ראשי חדשים, והב' חדשי השנה, וכיון שחודש ניסן הוא ראשון לחדשי השנה, הרי מובן, שר"ח ניסן הוא נעלה יותר משאר ראשי החדשים. ומזה מובן גם בנוגע לערב ר"ח שלפני ר"ח – כמ"ש בהפטרה דשבת ער"ח, מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך3, שע"י העבודה דיפקד מושבך נעשה אח"כ ונפקדת, וכמו שהענין הוא בפשטות, שבערב ר"ח מתעלמת הלבנה לגמרי בתכלית הביטול, שזהו"ע יפקד מושבך, ועי"ז נעשה בר"ח מולד הלבנה, שזהו"ע ונפקדת, ועד"ז בעבודת האדם, שע"י העבודה דיפקד מושבך, נעשה הענין דונפקדת, שהו"ע הזכרון4 – דכיון שר"ח ניסן הוא נעלה יותר משאר ראשי חדשים, מובן, שכן הוא גם בנוגע לערב ר"ח ניסן [שהרי כל ענין האתעדל"ע תלוי באתעדל"ת, וא"כ, בשביל אתעדל"ע נעלית יותר יש צורך באתעדל"ת גבוהה יותר], שהעבודה דיפקד מושבך בערב ר"ח ניסן שפועלת הענין דונפקדת בר"ח ניסן צריכה להיות נעלית יותר מהעבודה דיפקד מושבך בערב ר"ח דשאר החדשים.

ב) ויובן בהקדם מ"ש5 ובראשי חדשיכם, ומביא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע6 (בעל ההילולא דב' ניסן) ובארוכה יותר בדרושי הצ"צ7, שהקשה בזהר8, וכי כמה ראשין אינון לסיהרא, והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה (שהרי ר"ח ענינו יחוד שמשא וסיהרא9, שהלבנה מקבלת מהשמש), וא"כ מהו ענין ראשי לשון רבים. ומבאר, אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא (ב' אופנים ביחוד שמשא וסיהרא), ואינון יעקב ויוסף, וע"ד מ"ש10 אלה תולדות יעקב יוסף, גוף וברית (שחד חשבינן11 ). ולהעיר, שכיון שקושיא בתורה היא ג"כ מציאות, הנה מה שהקשה בזהר וכי כמה ראשין אינון לסיהרא כו', כן הוא באמת, שר"ח הוא ענין א', אלא שבזה גופא יש ב' ענינים, ראשי חדשים, וכמובן מענין יעקב ויוסף, שענינם אחד, ומ"מ זה יעקב וזה יוסף כו'. וע"פ האמור לעיל מובן שב' הענינים דיעקב ויוסף כפי שהם בר"ח ניסן (לאחרי הקדמת הענין דיפקד מושבך כפי שהוא בערב ר"ח ניסן) הם באופן נעלה יותר מכמו שהם בשאר החדשים.

ג) וביאור הענין (ע"פ היסודות המבוארים במאמרים הנ"ל מהצ"צ ומרבותינו נשיאינו שלאחריו, וגם בד"ה מחר חודש לרבינו הזקן12 ), דהנה איתא במדרש13 משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה. קבע בו ראשי חדשים הוא כללות הענין שהלבנה מקבלת מהשמש (החל ממולד הלבנה שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, ועד שנעשה אח"כ המעמד ומצב דקיימא סיהרא באשלמותא14 ), שזהו אמנם ענין נעלה ביותר (כמובן גם מזה שכך קבע הקב"ה משבחר בעולמו), אבל אעפ"כ, הרי זו עדיין שלימות ששייכת לסדר השתלשלות העולמות, שבזה נכלל הענין הנפלא שגם עולם האצילות הוא בכלל העולמות, והיינו, שעם היותו עולם האחדות, שהרי בעולם האצילות איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד15, מ"מ, ה"ה בכלל העולמות שנקראים בשם עולם16, מלשון העלם17, שלכן שייך לומר שם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר18. ולמעלה מזה הוא הענין דמשבחר ביעקב ובניו, שנתגלה במ"ת, שאז קבע בו ר"ח של גאולה. והיינו, שהחילוק בין קבע בו ראשי חדשים לקבע בו ר"ח של גאולה הוא כמו החילוק שבין לפני מ"ת ולאחר מ"ת, שלפני מ"ת היתה הגזירה דתחתונים לא יעלו למעלה ועליונים לא ירדו למטה, ובשעת מ"ת הי' ביטול הגזירה, ועליונים ירדו למטה ותחתונים עלו למעלה, ובאופן דאני המתחיל19, שהו"ע אתעדל"ע מצד עצמה שהיא ממקום גבוה יותר מכל ענין אתעדל"ת ומאתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת20. וזהו גם מה שאמרו רז"ל21 שכל המצוות שקיימו האבות ריחות היו, דאע"פ שהאבות הן הן המרכבה22, שעבודתם היתה בתכלית השלימות, מ"מ, כיון שהיתה הגזירה שתחתונים לא יעלו למעלה, הנה לאחרי הפלאת מעלת דרגת העלי' למעלה כו', הרי זה עדיין בסדר ההשתלשלות, עד לשרש הנבראים. ורק לאחרי שבחר ביעקב ובניו במ"ת, שבטלה הגזירה, אזי קבע בו ר"ח של גאולה, שזהו"ע שלמעלה מהעולם, שזהו מש"נ במ"ת אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים23, ולא אשר בראתי שמים וארץ24.

ד) ועפ"ז יובן גם הענין דראשי חדשיכם, תרין ראשין, יעקב ויוסף, כפי שהוא בכל ר"ח. דהנה, מבואר בתניא25, ובארוכה בהמשך ר"ה הידוע דכ"ק מו"ח אדמו"ר נ"ע26, שבכל ענין בעולם יש גוף ונפש, ומזה מובן שגם בהשפעה אלקית המהווה אותם, יש ב' בחי' אלו. והענין בזה, כידוע שיש ב' יחודים27, יחוד חיצוני ויחוד פנימי, דהיינו יחוד רוחני ויחוד גופני, שבכללות הו"ע יעקב ויוסף. יעקב ענינו יחוד חיצוני (והו"ע יחוד יעקב ורחל), ואף שיעקב הוא אותיות יבקע28, וענין הבקיעה הוא בתוקף, מ"מ, מה שנמשך ע"י בקיעה זו הרי זה הארה בלבד. ויוסף הוא יחוד פנימי, כי יוסף הוא מלשון תוספת, ומבואר בחסידות29 שהו"ע תוספתו של הקב"ה שמרובה על העיקר30, שהיא המשכה עצמית, מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, מפנימיות הכתר ולמעלה מזה, ומשם נמשך עד למלכות, ועל ידה בעולמות שלמטה עד למטה מטה. ובהתאם לכך צ"ל ב' הבחי' הנ"ל גם בהכנה לזה בעבודה דיפקד מושבך, דהיינו, בלבושים החיצוניים דמחדו"מ, וגם בכחות הפנימיים דחב"ד, ועד לתענוג ורצון.

ה) אמנם כל הנ"ל הוא בר"ח דכל שאר חדשי השנה, משא"כ בר"ח ניסן, ר"ח של גאולה, הרי זה באופן נעלה יותר. ובכללות הרי זה החילוק שבין השמות אדנ-י והוי', או ב' הדרגות שבשם הוי', הוי' דלתתא והוי' דלעילא, שם הוי' שלמטה מאצילות ושם הוי' שלמעלה מאצילות, שם הוי' שלאחר הצמצום ושם הוי' שלפני הצמצום, כידוע גם בענין ד' פעמים אמת שלפני עזרת וד' פעמים אמת שלאחר עזרת31. וכשם שיש ב' אופנים הנ"ל בענין דר"ח בנוגע לגילוי בעולם, כמו"כ ישנם גם ב' אופנים בעבודה דערב ר"ח, שיש עבודה שע"פ טעם ודעת, ויש עבודה שלמעלה מטו"ד, למעלה ממדידה והגבלה, אפילו ממדידה והגבלה דקדושה.

ובפרטיות יותר יש בר"ח ניסן גופא ב' הבחי' דיעקב ויוסף, כידוע שגם למעלה מהשתלשלות שייך חילוקי מדריגות כו'. וע"ד הלשון הידוע32 שגם בניסים יש סדר (שענין הסדר אינו שולל העדר המדידה וההגבלה), וכמו שיש נס ויש נס בתוך נס33, וע"ד מארז"ל34 משה ניסן של ישראל והקב"ה ניסו של משה, כמ"ש35 ה' ניסי. וענינו בשם הוי', שנוסף על ב' הדרגות דהוי' דלתתא והוי' דלעילא הנ"ל, שהם בשם הוי' שיש בו ד' אותיות, יש גם שם הוי' שלמעלה מאותיות כו'36. וכן הוא בעבודה, שגם בעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה יש חילוקי דרגות כו'. וכמו בענין המס"נ, שיש מס"נ שקשורה ומביאה לקיום התומ"צ, וכמבואר בתניא37 הטעם שצוה משה רבינו לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמיים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במס"נ, והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו'38, אלא משום שקיום התורה ומצוותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' וכו', ויש גם מס"נ מצד עצמה (וע"ד החילוק בענין הקבלת עול ופעולתה בין הקב"ע של ר"ה לקב"ע של כל השנה39 ). ועד"ז גם בענין הביטול (שזהו תוכן הענין דיפקד מושבך שבערב ר"ח), שישנו ענין הביטול כפי שהוא בלימוד התורה, שאע"פ שצ"ל בבחי' ביטול, הנה ביחד עם זה ישנו גם תוקף המציאות, כמארז"ל מאן מלכי רבנן40, ואמר מלכא עקר טורא41 (כהפירוש בזה ע"פ חסידות, שעוקר את היצה"ר שנדמה להם כהר42 ), וישנו גם ענין הביטול שהוא בבחי' העדר המציאות לגמרי כו'.

ו) וזהו החודש הזה לכם וגו', שנוסף על כללות הענין דר"ח, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא בב' האופנים הנ"ל, לאחרי הקדמת העבודה דיפקד מושבך בערב ר"ח [שנקרא בשם כיפור קטן43, בדוגמת יוהכ"פ שעליו נאמר44 להחיותם ברעב, כמבואר בלקו"ת45 שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב גופא מה שהם רעבים וצמאים אליו ית'] בב' האופנים הנ"ל, הן בנוגע ללבושים החיצונים והן בנוגע לכחות הפנימיים, החל מהחכמה ועד לרצון ותענוג, שעי"ז נעשה הענין דונפקדת בר"ח – ישנו גם העילוי המיוחד של ר"ח ניסן, שמשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שבו נמשך גילוי בחי' שלמעלה אפילו מכל פרטי המעלות שבהנהגה הטבעית46. וע"י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות47, ובפרט בדורנו זה, שנשיא הדור שמו יוסף, שזהו העיקר דיעקב ובניו – פועלים שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל48, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.