בס"ד. ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

וזכרתי להם ברית ראשונים וגו'1, ולעיל מיני' כתיב2 וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור. ומביא הצ"צ באוה"ת3 מ"ש במד"ר4, כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר וזכרתי את בריתי יעקב גו', כך אף לשבטים כו', שנאמר וזכרתי להם ברית ראשונים, זו ברית השבטים. ומבאר, שי"ב שבטים ושבט לוי הם י"ג, והם י"ב בקר דבריאה והים עליהם מלמעלה5. והכריתת ברית (ברית השבטים) היא שיומשך להם מי"ג תקו"ד דאריך. והענין בזה, דהנה ידוע שאף שהשבטים עצמם הם בבריאה, ישנו ענין עליית השבטים מבריאה לאצילות, כמ"ש6 ששם עלו שבטים שבטי י"ה. אבל גם לאחרי עלי' זו ישנו עדיין חילוק בין מדריגת השבטים למדריגת האבות, שהשבטים הם בחי' ז"א (שזהו"ע י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצילות7 ), ואילו האבות הם בחי' א"א [ואע"פ שגם ז"א בעתיקא אחיד ותליא8, הרי מבואר9, שאין זה מבחי' עתיק ממש, כי אם מבחי' א"א, וא"א מעתיק, וגם זה רק באופן דאחיד ותליא בלבד]. וזהו העילוי שע"י ברית השבטים, שנמשך מי"ג תקו"ד דאריך, ועד לבחי' עתיק כו'.

ב) ויש לקשר ענין זה עם מ"ש בהתחלת הפרשה10 אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וגו' ונתנה הארץ יבולה וגו'. דהנה, מ"ש אם בחוקותי תלכו קאי על לימוד התורה, כפירוש רש"י: יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. והיינו, שכאן נקרא לימוד התורה בשם בחוקותי, מלשון חקיקה.

ג) והענין בזה, כמבואר בדרושי חסידות (ובפרט בדרושי פרשת בחוקותי11 ) שיש בתורה אותיות החקיקה, כפי שהי' בגלוי בלוחות, עליהם נאמר12 והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, שהכתב הוא מעצמן של הלוחות אשר נחקק מהם ובהם, ולא היו האותיות ענין ומהות בפני עצמן. ונוסף לזה יש בתורה גם אותיות הכתב, כמו בספר תורה [החל מהס"ת שבמשכן ומקדש שהיתה מונחת מצד ארון ברית ה'13, ולא בתוך הארון עצמו, שהרי אין בארון רק שני לוחות האבנים גו'14 ], בדיו כתובה על הקלף, שהאותיות הם מהות בפני עצמן, ואינם מעצמיות הקלף כו'.

וענינו ברוחניות בנפש האדם בנוגע ללימוד התורה, דהנה15 כתיב16 חיים הם למוצאיהם, ואמרו רז"ל17 אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה, באותיות הדיבור דוקא (נוסף לכך שצ"ל באופן דכל עצמותי תאמרנה18 ). אמנם, כיון שלימוד התורה צ"ל בהבנה והשגה, אפילו בתושב"כ, ומכ"ש בתושבע"פ שענין ההבנה וההשגה הוא תנאי עיקרי בקיום מצות ת"ת, כמ"ש רבינו הזקן בשולחנו19 שאם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל, הרי מובן שצ"ל גם אותיות המחשבה. והנה, אותיות הדיבור ואפילו אותיות המחשבה אינם מהות השכל עצמו, אלא רק לבוש לשכל, וראי' לדבר, שהרי מצינו שהתוס' הרא"ש והר"ן אומרים אותה השכלה (בכללות) באותיות ותיבות אחרים, והיינו לפי שהאותיות והתיבות לגבי השכל הן כמו לבוש בלבד20, שהרי אפשר להפריד את האותיות מהשכל ולומר את אותו שכל באותיות אחרים. וא"כ, הרי זה כמו אותיות הכתיבה בדיו על הקלף, שהאותיות אינן ממהות הקלף, אלא הדיו הוא דבר נוסף על הקלף, ואפשר להפרידו מן הקלף, ולשנותו לצורת אותיות אחרים, ודוגמתו באותיות המחשבה וכ"ש באותיות הדיבור. אך יש בשכל גם אותיות החקיקה, והיינו שכשחושב את השכל כפי שהוא בעצמו (טרם שנתלבש באותיות המחשבה), שגם במחשבה זו ישנם אותיות, שהרי אי אפשר כלל להיות גילוי שכל אפילו במוח האדם עצמו בלי אותיות, לפי שענין האותיות הוא מלשון אתא בוקר21, שהו"ע הבאה והמשכה כו', וא"כ, בהכרח לומר שגם במחשבת השכל עצמו ישנם אותיות, אלא שהאותיות הם בהעלם ואינם מורגשים כלל, ומה שנרגש אינו אלא השכל בלבד, והיינו לפי שהאותיות כלולים בשכל עצמו, ואינם דבר נפרד חוץ מהשכל, בדוגמת אותיות החקיקה שהם בגופו של האבן טוב, ולא כמו אותיות הכתיבה שהדיו הוא דבר נפרד מן הקלף.

אמנם באמת המשל דאותיות החקיקה אינו מכוון עדיין בנוגע למחשבת השכל עצמו, כי, אע"פ שהאותיות שבמחשבת השכל עצמו הם עצם אחד עם השכל, הרי עדיין לא יתכן לומר עליהם שהם עצם אחד עם הנפש, שהיא למעלה אפילו מכח השכל. וכיון שהכתוב אומר בחוקותי. גו', שהו"ע החקיקה של הקב"ה, הרי הדוגמא מזה בנפש האדם צ"ל (לא רק בשכל, אלא) בנוגע לנפש עצמה. ויש לומר, שהדוגמא לזה היא מכח השכל כפי שהוא בהעלם בנפש, קודם שבא לידי גילוי, שגם שם יש אותיות שמיוחדים עם השכל, וכיון שהשכל מיוחד עם הנפש, הרי גם האותיות מיוחדים עם הנפש, כמשל אותיות החקיקה כו'.

ד) אך עדיין צריך להבין השייכות דבחוקותי תלכו, שהו"ע אותיות החקיקה, ללימוד התורה (שתהיו עמלים בתורה), שהרי לימוד התורה צ"ל באותיות הדיבור דוקא (כנ"ל), ולכאורה, מהי השייכות של הדיבור בתורה לאותיות החקיקה דקאי על האותיות כפי שהם בעצם הנפש.

ויובן ע"פ המבואר באגה"ק22 בענין אבא (חכמה, ולא רק חכמה שבסדר השתלשלות, אלא גם חכמה שלמעלה מסדר השתלשלות כו') יסד ברתא23 (שחכמה היא היסוד לאותיות שנקראו ברתא, בת, בחי' המלכות), שהתהוות אותיות הדיבור אינה ע"י שינוי התנועות שבשפתיים ועד"ז שאר מוצאות הפה [שהרי אין הנפש מתכוונת ויודעת כלל לכוין שינוי התנועות כו', אלא אדרבה, שינוי התנועות שבשפתיים וכו' הוא לפי השינוי שברצון הנפש לבטא אות זו או אות אחרת. ויותר נראה זה בביטוי הנקודות, שכאשר רצון הנפש לבטא נקודת קמץ, אזי ממילא נקמצים השפתיים, ובפתח נפתחים השפתיים, ולא שרצון הנפש לקמוץ או לפתוח כו'], אלא מבטא האותיות (והנקודות) הוא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת כו', ועד שמקורם מבחי' הנפש עצמה, שהנפש מלאה אותיות24, וכמאמר הידוע של רבותינו נשיאינו25 : יחידה שבנפש שיינקט אותיות. ועפ"ז מובנת השייכות דאותיות הדיבור לענין החקיקה, כיון שדוקא שורש אותיות הדיבור הוא בעצם הנפש כו'.

ועפ"ז יובן הענין דאם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה [כפי שענין זה הוא אצל כל אחד מישראל, גם אנשים פשוטים, בקביעת עתים לתורה, כל חד לפום שיעורא דילי'], דכיון שישראל מתקשראן באורייתא כו'26, הנה כאשר ישראל מקשרים את העצם שלהם (ששם הוא שורש אותיות הדיבור שבתורה כפי שהם באופן של חקיקה) עם העצם (בחי' החקיקה) דתורה, עי"ז שכל מציאותם היא היגיעה בתורה, אזי נעשה אצלם ההילוך (תלכו) לבחי' החקיקה שלמעלה, גליף גליפו בטהירו עילאה27, בחי' הכתר, שהע"ס שבהם הם ע"ס הגנוזות, שלמעלה מאותיות הכתיבה שהם ע"ס דאצילות כו'28.

ה) אמנם עפ"ז צריך להבין מ"ש לאח"ז ונתנה הארץ יבולה גו'29, דלכאורה, כיון שענין החקיקה (בחוקותי תלכו) הוא בעצם הנפש, למעלה מהשכל (גם כפי שהוא בכח המשכיל), ולמעלה מהרצון כו', שדוגמתו למעלה היא בחי' הכתר, אריך ועתיק כו', איך יתכן שהשכר על זה הוא ונתנה הארץ יבולה, שארץ קאי על מלכות דאצילות30, שהיא בחי' אחרונה שבאצילות כו'.

אך הענין הוא, שבאמת שייך עלי' למעלה אפילו מבחי' אותיות החקיקה, כי אותיות החקיקה הם שורש הכלים, שהרי גם בנוגע לע"ס הגנוזות [שענינם נתבאר ע"פ ג' משלים31, החל מהמשל דשלהבת הקשורה בגחלת כו'] מבואר32 שהם רק שרשי הכלים, שלכן יש שם עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר33, משא"כ האורות הם פשוטים כו'. והרי אין ערוך הכלים לגבי האורות. וזהו שלאחרי בחוקותי תלכו, שהו"ע אותיות החקיקה, נאמר ונתנה הארץ יבולה, שזהו ענין נעלה יותר מאותיות החקיקה, שלזה באים דוקא ע"י ספירת המלכות (ארץ), ששרשה למעלה מכל הספירות – בבחי' רדל"א34. והיינו, שאע"פ שהמלכות עצמה עיקרה הו"ע הכלים35, ועכ"פ אינה ענין האורות, שהרי לית לה מגרמה כלום36, מ"מ, מצד שרשה בבחי' רדל"א הרי היא למעלה מן הכלים ומן האורות כו'.

וענין זה בא לאחרי ההקדמה דאת מצוותי תשמרו, שהוא הלימוד על מנת לשמור ולקיים37, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה38, והיינו, שהמעשה פועל עילוי בלימוד שיהי' באופן דגדול תלמוד, כי ע"י הלימוד מגיעים רק לבחי' החקיקה, ודוקא ע"י המעשה39, שקשור עם בחי' המלכות כו', מגיעים לבחי' העצם ממש שלמעלה גם מאותיות החקיקה.

ו) ועפ"ז יובן גם מ"ש וזכרתי להם ברית ראשונים גו'. ובהקדים, שכיון שבחי' ראשונים היא דרגא נעלית ביותר40, אינו מובן, מהו הצורך בענין הברית, שהרי מבואר בדרושי פ' נצבים41 שענין הברית הוא כמשל שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם כו', גם במעמד ומצב שע"פ הטעם והדעת הי' צריך לפסוק האהבה כו', והיינו, שהצורך בכריתת ברית הוא בדרגות נמוכות כו', אבל במדריגה נעלית כמו בחי' ראשונים, אינו מובן מהו הצורך בענין הברית. אך הביאור בזה, ע"פ משנת"ל שגם הדרגא היותר נעלית דאותיות החקיקה שהו"ע ע"ס הגנוזות היא רק בבחי' הכלים, וצ"ל גם עלי' לבחי' האורות כו', ועד לבחי' העצם כו'. ועד"ז יש לומר גם בנוגע לענין דברית ראשונים42 כו'43.