התוועדויות תשל"ד

עבודת חודש אלול – חשבון על השנה שעברה והכנה לשנה הבאה, לשלם את החוב שלקחו בהקפה, ועי"ז יתן הקב"ה בהקפה לשנה הבאה. וכל זה נעשה באופן של רחמים, כיון שמאירים י"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמשל המלך בשדה שמקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.

בר"ת דאלול נרמזו כל פרטי עניני העבודה: ג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח, וענין התשובה, שעל ידה המעשים טובים ומאירים.

וכללות העבודה – בב' התנועות דסור מרע ועשה טוב, וכתורת הבעש"ט שהכוונה לרע בדקות, שהו"ע הגשמיות, שהוא רע בערך הרוחניות והחיות, שהוא הטוב, היינו, שלא ירצה בהגשמיות שבדבר, אלא בהרוחניות שבו, ועד לבקש שלום – שלום בין הגשמיות להרוחניות.

ובכל זה ניתוסף בח"י אלול, שבו מתחיל החשבון על י"ב חדשי השנה באופן דיום לחודש, ובאופן שנמשך חיות בכל עניני העבודה דאלול, היינו, שעיקר העבודה היא בענין ד"עשה טוב", כנ"ל שהחיות שבדבר הוא הטוב שבו, ועד לבקש שלום ורדפהו – תוקף התשוקה והמרוצה, ועי"ז נעשית גם ההמשכה מלמעלה באופן דעד מהרה ירוץ דברו.

הקשר עם תורת הבעש"ט עה"פ והי' כי תבוא אל הארץ – מרוצה ורצון כו', עד לשכן שמו שם – ע"י העבודה דסו"מ וע"ט ובקש שלום.

מאמר ד"ה אני לדודי

א. אופן הוספת החיות בח"י אלול – יום הולדת הבעש"ט ואדה"ז
לגבי הוספה זו – גם החיות שכבר יש מצ"ע בי"ז הימים דעבודת אלול נחשבת כהעדר החיות, דהגילוי שלא בערך ע"י הבעש"ט פעל התעוררות מהתעלפות גם במי שכבר לפנ"ז הי' בדרגא נעלית, וכתורת אדה"ז בהסדר ד"תשובה ומעשים טובים" – שגם במעשים שמצ"ע היו טובים פועלת התשובה שיהיו טובים ומאירים (ב-ד)הוספת החיות (ועי"ז גם בחיות הגוף כו') – במיוחד בחמשת המבצעים (ג' הקוים) (ה-ו)

ב. המשך: הבטחון שמוסיף חיות בעבודה
כשמוסיף בג' הקוים פועל בעולם כולו – "שנשתלשלו מהן", מהעולם קטן; התחלת הפעולה בחיות (למרות החשבון-צדק כו') – מצד הבטחון בהבטחת הקב"ה (שנתגלתה ע"י נשיא דורנו, עד לאדה"ז והבעש"ט) שמיד יהי' "ודודי לי וגו'" ויצליח בשליחותו, והבטחון מוסיף חיות, שבאה במעשה ("ושמת בטנא") – בחמשת המבצעים; מסירת הנאמר בכל המקומות (ז-י)

ג. אופן החשבון דאלול, וסיפור מר' שמואל לוויטין
לאחרי הבריחה מענינים המבלבלים (שניתנו לצורך הבחירה), באים גם להפיכתם לטוב ("בקש שלום") – בהקדמת הגישה לראות בגשמי טפל לתכליתו; והבחינה בזה – שבחשבון מיום פלוני נזכר לא ביסורים הגשמיים אלא בבלבול לעבודת ה', וכפי שסיפר לי ר"ש לוויטין (שהיום גמר ה"שבעה" שלו) זכרונו מגלות סיביר, שהי' מסופק אם אומרים הנותן ליעף או לעיף כח... – עד כדי כך פעלו הרביים על מקושריהם! ומצד הבטחון שע"י התשובה הכל "יוכל לתקון" – נעשה החשבון בשמחה (יא-טז)

ד. ע"ד גיור כהלכה, וברכה למגינים על בנ"י
שלילת "מורטוריום" בגיור; האשלי' לפעול מבפנים; חומר הונאת הגר (יז-ח)עבודת ה' מתוך חיות – כולל בהגנה על בנ"י מתוך בטחון בה' והליכה קוממיות (יט)

ה. 1) ע"ד האורחים: שיעורי לימודם והפעולה על ה"תושבים"
זכות המתעסקים ב"אש"ל", ובהוספה; מינוי ממונים לזה (כ)

2) מעשה בפועל: חיות בג' הקוים דאלול – החל מחמשת מבצעים (כא)

3) שקו"ט בענין מגבית לצדקה בלילה
ע"פ הסוד אין ליתן צדקה בלילה (אא"כ העניים ממתינים כו'), והא דע"פ שו"ע טוב ליתן צדקה גם קודם ערבית, צ"ל שזהו בהנהגת עמא דבר. והרביים עשו מגביות בלילה – כי קבלת המעות (שבזה היא הקפידא) היתה על דעתם, ורק למחר החילו עליהם שם צדקה (כב-ז)חלוקת שטרות עתה (לצדקה שתינתן מחר) – ע"י הטנקיסטים (כח)

ו. הכרזה ע"ד "מגבית" (כט)

האמרת – אתעדל"ת, והאמירך – אתעדל"ע מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם, אלא ששורה ומתגלה לאחרי השלימות במעשה התחתונים.

ב' הענינים דהאמרת והאמירך – בכל ג' הפירושים ששייכים לר"ה: (א) אמירה – המאמר דנעשה אדם, דרגת האלקות כפי שבאה בהתחלקות פרטים, (ב) לבוש – ה' מלך גאות לבש, בחי' מקיף שלמעלה מפרטים, (ג) שבח, אמרו לפני מלכיות – שלמעלה באין ערוך גם מבחי' המקיף. וגם הענין דהאמירך בפי' היותר נעלה קשור עם ישראל דוקא, לפי שגם בדרגא הכי נעלית לפני הצמצום ישנה כבר המציאות דישראל שבהם נמלך כו', שדוקא על ידם נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

השייכות דהאמרת והאמירך לחודש אלול – אני לדודי ודודי לי; והשייכות למ"ש בפ' כי תבוא "וענית ואמרת", שגם בענין זה ישנם ג' הפירושים הנ"ל.

א. "שבת סליחות": שייכות הסליחות לשבת
בשבת ("תשב") – נפעלים הסליחות ע"י הקב"ה, וממנה מתברכים כל ימי הסליחות (שאומרים כדי שיהי' גם העילוי ד"קב שלו") – שיהיו ב"(מוצאי) מנוחה" ומתוך תענוג (א-ד)

ב. המשך: מעלת ימי הסליחות בקביעות זו
בשנה זו אמירת הסליחות היא ח' ימים (מספר הכי גדול), שמעלתם (גם לגבי חודש אלול) – שבהם נמחלים שיירי החוב כו' (כמשל אדה"ז, ומרומז בטור), וי"ל שלכן בדורותינו א"א סליחות בעשי"ת (ולאידך, אומרים קודם ר"ה); יציאה לימים אלו ב"מאַרש של נצחון" (ה-ט)

מאמר (כעין שיחה) ד"ה את הוי' האמרת

ג-ד. 1) פרש"י עה"פ (כח, סח) והשיבך ה' מצרים באניות – ע"פ פשט, ולמעליותא (הוגה) (יא)
(ובהערה: הניצוצות שבמצרים עתה; גדר כיבושה – ברמב"ם ובירושלמי)

2) לקוטי לוי"צ (לפ' שמות ע' מה): אלו"ל מספר בינ"ה וכו'
צ"ב: מהי שייכות אלול לבינה, ולקדימת "אל" (מל"ת) ל"לו" (מ"ע) (יב)

3) ע"ד גיור כהלכה
שלילת ה"מורטוריום" בגיור; ריבוי הלאוין ואזהרות דהונאת גר – שלכן היצה"ר משתדל בזה כ"כ; שלילת חזרתם לממשלה; [בשוה"ג: ע"ד מידת ההקשבה בהתוועדויות] (יג-ד)

ה. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ
באלול היא תשו"ע – שבבינה, לימוד התורה ("בקש שלום"), שעי"ז מהפכים גם ה"אל", ל"ת, לזכיות שלמעלה מ"לו", מ"ע (נוסף לעילוי דמל"ת מצד שרשם בי"ה) (טו)

2) בהמשך למכתב: הציון המתאים בנוגע לקדימת תשובה למע"ט (טז)

3) בהמשך למכתב: קיום ג' הקוים ברבים – גם באמירת הסליחות
קודם הסליחות (תפלה) ילמדו ענין בתורה (המאמר שנדפס בסליחות) וליתן לצדקה, ובמוצאי מנוחה – יאחרו הסליחות מעט כדי ליתן לאחרי חצות, שאז אין חשש כו' [וכן המגבית שהרביים עשו בפורים בלילה היתה לאחרי חצות]; פרסום ההצעה (יז-ח)

4) סידור אש"ל ושיעורים לאורחים (יט)
הפעולה שע"י כהנ"ל בהמשכה דימי הסליחות; הברכה ד"אתם נצבים וגו'" (כ)

1) מעלת הכינוס
כינוס בנ"י כמשפחה אחת מוסיף בתוקף ההחלטות ובברכת ה' לשנה החדשה; הדגשת אחדות בנ"י ותוקף בטחונם כיון שנצבים לפני ה' – בפרשה שקורין תמיד כהכנה לאופן ההנהגה בשנה החדשה; וע"י עצם עשיית החשבון וקבלת ההחלטות, שבכך מראים לקב"ה שרוצים לשלם כו', נמחלים שיירי ה"חוב", ומקבלים מראש את כל המצטרך לשנה הבאה (א-ד)

2) שליחות הנשים – בקביעת ה"טון" בהנהגת הבית, ובחינוך הילדים (ה)

3) הצעה בנוגע לבנות – שגם הן תדלקנה נרות ובברכה
יהודים מרבים באור ושמחה, ובזמנינו שהאור ברחוב פוחת, יש להוסיף בבית אור של מצוה – ע"י שגם ילדות תדלקנה נרות ובברכה (כמנהג בית הרב), וגם – כיון שבזמנינו יש בתים שגם האמהות לא מדליקות; ומובנת השפעת הדבר על ילדות (ו-י)

4) חלוקת שטרות לצדקה – ע"י השלוחות (יא)

מעלת ראש השנה אפילו לגבי מתן תורה – שבמ"ת הי' משה מחיצה בפ"ע כו' ובנ"י מחיצה בפני עצמם, ואילו בר"ה, אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך.

הטעם שקורין פרשה זו (פרשת אתם נצבים היום וגו') לפני ר"ה, כיון ש"היום" קאי על ר"ה – אף שלכאורה היו צריכים לקרותה ביום ר"ה ("היום") עצמו – כי, בכל ענין צ"ל הכנה לפנ"ז, אתערותא דלתתא, כמודגש במיוחד בנוגע לר"ה, יום ברוא אדה"ר, שאז נפעל כללות ענין עבודת המטה. וזוהי מעלת ר"ה לגבי בריאת העולם בכ"ה אלול (העילוי דבריאת יש מאין, וכן העילוי דבריאת האור שנברא ביום ראשון) – מצד עבודת המטה.

בריאת העולם בכ"ה באלול היא בבחי' כה, "כדמותנו", וע"י בריאת האדם (בר"ה) נפעל בעולם בחי' "זה" – דירה לו ית' בתחתונים. ולכן היתה בריאת האדם (לא רק) "בצלמנו (אלא גם) כדמותנו", כדי שיהי' לו חיבור אל הבריאה שיוכל לפעול בה. אבל תחילה צ"ל החיבור ד"בצלמנו כדמותנו" בעבודת האדם עצמו – שהגילוי דעצם הנפש ("בצלמנו") יומשך בכל הכחות ("כדמותנו") עד לכח הכי תחתון. ודוגמתו בכללות בנ"י – החיבור ד"כולכם" עם חילוקי המדריגות ד"ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך".

קריאת פרשת אתם נצבים לפני ר"ה ענינה עבודת האדם כפי יכלתו בהחיבור דבצלמנו (עצם הנפש, כולכם) וכדמותנו (פרטי הכחות, ראשיכם גו' עד שואב מימיך); ועי"ז נמשך ענין זה מלמעלה באופן נעלה יותר, בראש השנה.

מאמר ד"ה אתם נצבים

א. הכנה ל"נצבים כולכם" בר"ה – במעמד זה
ההכנה לר"ה – התאחדות כללות בנ"י והקומה שלימה דכאו"א בעבודתו; והנתינת כח לזה ע"י קישור עם ענין גשמי – שזהו גם הביאור בזה שהבעש"ט שאהב אור קישר זאת עם הדלקת נרות גשמיים – שהאורחים שבאו ממקומות שונים יתאחדו יחד בקשר עם ענין גשמי ובשמחה, ועי"ז יהי' "ברכנו אבינו" בשנה מוצלחת שמחה ומוארת (ב-ה)

ב. 1) פרסום המנהג להדליק נרות בברכה גם ע"י קטנות
יש לעורר לפני שבת לקיים המנהג (שהגיע זמנו להתגלות, כהכנה לגילוי אור דלע"ל, וגם כיון שהזמ"ג להוסיף בבטחון כו') ע"י אלו שהגיעו לחינוך בענין זה, ולהסביר שאין חשש ברכה לבטלה, ואדרבה – גודל העילוי שהילדה מקבלת בברכה זו (ו-ח)

2) הכנסת אורחים: סיפור מהבעש"ט בענין האור שנברא בכ"ה אלול
כשחסידים של אותו רבי מתאספים יחד – שמחים בדבר מלכות; ביאור הסיפור שהובא כחלק ממאמר (והושמט כשנדפס בלקו"ת) שהבעש"ט ראה באור הגנוז בס' הזהר היכן השוורים שאבדו לא' – כיון שמצד אחדות ה' גם השוורים כל ענינם ניצוץ שירד כדי שיהודי יתקשר לבעש"ט כו', אף שאין ערוך לאור הגנוז בזהר עצמו; ["לחיים" לאורחים] (ט-יג)

ג. מעשה בפועל: קיום ג' הקוים באמירת הסליחות (יד)

"שוש אשיש בהוי'", שכנס"י מפעלת השמחה בהוי' להיות גילוי עונג העליון, שייך לר"ה – שבו חוזרים כל הדברים לקדמותם, וצריך להמשיך מדרגא היותר נעלית בענין התענוג. ולכן גם עבודת האדם צ"ל באופן דתגל נפשי באלקי, גילו ברעדה (שלהיותה שמחה נעלית ביותר, אינה יכולה להיות בהתגלות) – שהרי הכתרת המלך היא בשמחה, ביחד עם קבלת עול.

"כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה" – שגם הגילוי דאד' הוי' (בניקוד אלקים) בר"ה ויוהכ"פ, שהוא בבחי' אתעדל"ע מצ"ע, הוא לפי ערך הזריעה בקיום התומ"צ בכל השנה, כיון שגם האתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת שם אינה שורה אלא באתר שלים.

ויש לקשר גם עם מ"ש שתי באד' הוי' (שגם הוא בניקוד אלקים) מחסי – שמצד הדרגא דהוי' בניקוד אלקים שהיא למעלה לגמרי ממדידה והגבלה, ישנו הבטחון (מחסי) בהקב"ה, שבודאי יופעל ויומשך בנין המלכות (תמליכוני עליכם) ע"י אמירת מלכיות, ויומשכו כל הענינים מפנימיות התענוג עד למטה.

א. שבת שלפני ר"ה: השתתפות בנ"י בברכתו של הקב"ה לחודש תשרי
העילוי דעבודת האדם ישנו גם בברכתו ית' עצמה (נוסף לכך שבכחה מברכים בנ"י י"א חדשים) – ע"י שנעשתה חלק מהתורה שנאמרה ע"י הבעש"ט ומתפרסמת לכל בנ"י, ועד שעילוי זה ישנו גם בבחי' ד"חפץ חסד" שקודם הבריאה – שלכן פשיטא ש"נמלך" (והשאלה רק "במי"). ומודגש בענין השבת שלפני ר"ה הראשון ובריה"ע בכ"ה אלול למולד תוהו (דלכאו': עדיין לא נברא הזמן) – שהעולם והאדם נבראו "לצביונן", שנראים כאילו היו לפנ"ז; וההוראה – שגם עתה צ"ל ענין העבודה קודם ר"ה, ועי"ז נעשים שותפים בהכוח"ט (א-ז)

ב. מעלת הקביעות: כ"ז אלול – יום השלישי לבריאה
גם ביום ו' נאמר ב"פ טוב, אבל הפעם הב' צ"ל שהיא ביחס לטוב שבצירוף "כל אשר עשה" בכל שי"ב ביחד; יום ג' – מגלה גם הטוב שבהבדלה; התחברות (שהו"ע מספר ג') "שמים" ו"בריות" – ע"י חיבור עליונים ותחתונים שבאדם, ובבנ"י – חיבור "ראשיכם גו'" עם "חוטב עציך גו'", ועי"ז מקבלים כוח"ט ברוחניות (שמים) ובגשמיות (בריות) (ח-יא)

מאמר (כעין שיחה) ד"ה שוש אשיש

ג-ד. 1) פשש"מ (ל, ו): ומל ה"א את לבבך
הדיוק בענינים שרש"י לא מתעכב; הרמז בכתוב לחודש אלול (יג)גדר מילת הלב ע"ד הפשט, והנפק"מ לעבודה דאלול (הוגה) (יד)(ובהערה: ע"ד הנהגת החסידים לערוך באלול התוועדויות של שמחה)

2) לקוטי לוי"צ (לש"ס ע' רעא): עה"פ (שבהפטרתנו) "על חומותיך גו'"
מהו הצורך ב"שומרים" כשיש חומה (דירושלים – שלימות היראה) (טו)

3) תלמידים שלוחים: ההוראה מדברי המדרש עה"פ "ויטע ה"א גן וגו'"
במ"ש שארזי הלבנון "כקרני חגבים היו" כשנבראו ולאח"ז "עקרן הקב"ה ושתלן בג"ע" – כוונת המדרש לדייק [ולהעיר מהפתגם שבפנימיה"ת א"א: "וקשה" כו'] מ"ש "ויטע", ולא "ויברא"; ההוראה בעילוי שע"י העקירה ד"הוי גולה (גם ממקום תורה) למקום תורה" נוסף – שעי"ז נעשים כארזי הלבנון כו'; [התנדבות תלמידים שיסעו לחזק ישיבות אחרות] (טז-יז)

ה. הביאור בלקוטי לוי"צ
במוחין כמה דרגות, ונוסף למוחין המקיפים למדות (חומה), נמשכים במדות גם מוחין ממש (ע"ד שער הנו"ן שנמשך בחג השבועות (עבודת הצדיקים), ומכ"ש בנוגע לר"ה) (יח-ט)

ו-ז. 1) בהמשך לביאור בפשש"מ: ההדגשה על "זרעך" ו"בניך"
הטעם שנוסף על מ"ש בכללות בתחלת הפרשה "טפכם" – יש צורך לצוות במיוחד הן על "זרעך", והן לעיל "(אתה) ובניך"; פעולת הבנים והאב זה על זה (כ-כא)

2) ע"ד חמשת המבצעים והדלקת נרות (ועם "שהחיינו" – בער"ה) (כב)

3) ע"ד גיור כהלכה; פעולות בנוגע לנש"ק (כג)

מילוי המשאלות וקיום ההחלטות; הכוח"ט לכאו"א ואופנה; גאולה בחסד וברחמים