בס"ד. שיחת יום ה' פ' נצבים, כ"ה אלול, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אתם נצבים וגו'.

* * *

ב. כאמור לעיל1 שכיון שישנו כלל בתורה שעבודה צורך גבוה2, הרי בהתאם לכך צ"ל עשייתו של איש ישראל בכל הענינים שנפעלים בעולם,

ובנדו"ד, בנוגע לר"ה – שרק בפעם הראשונה בהתחלת הבריאה הי' זה מצד הטעם ד"חפץ חסד הוא"3, אבל לאח"ז ישנו האדם שתפקידו "לעבוד את האדמה"4 (שזה כולל את כל סדר ההשתלשלות),

ולכן גם בנוגע לעניני ר"ה יש צורך בהכנה בימים שלפנ"ז, שזהו כללות חודש אלול, ויותר בפרטיות – בח"י אלול וימי הסליחות,

ובמיוחד – כ"ה אלול שבו נברא העולם5 [כמדובר לעיל6 שענין הבריאה מאין ליש – שדוקא בו רואים הענין הנפלא ד"אין ערוך"7 – נפעל ביום זה], שיש לו קשר ישיר עם ר"ה, שהרי כ"ה אלול הי' יום ראשון למעשה בראשית, וגם על ר"ה נאמר8 "זכרון ליום ראשון", שיש בזה ב' פירושים: (א) זכרון ליום ר"ה הראשון (אלא שאז הי' זה מצד "כי חפץ חסד הוא"3, ואילו עכשיו מבקש הקב"ה מבנ"י "שתמליכוני עליכם"9 ), (ב) זכרון ליום ראשון של ששת ימי בראשית, כ"ה אלול.

ומה היא עבודת ההכנה בזה עוד לפני ר"ה? – הרי מובן שכיון שתכלית הכוונה היא שיהיו ב' הענינים ד"כולכם", ו"ראשיכם גו'" עד "שואב מימיך", ושניהם באופן ד"נצבים גו' לפני הוי' אלקיכם"10, הנה גם ההכנה צריכה להיות מעין זה.

וענין זה צריך להיות הן בנוגע לכללות בנ"י – שזהו הפירוש הפשוט במ"ש "אתם נצבים היום כולכם וגו'", שקאי על ה"קומה שלימה" של כללות בנ"י11, והן (ובדוגמא לזה) בעבודת האדם בנוגע לכל אחד בעבודתו ב"קומה שלימה" של רמ"ח האברים ושס"ה הגידים, שהם בדוגמת תרי"ג כחות רוחניים (כמבואר בתניא12 ), שיפעל זאת גם בהם.

ג. וכאשר יש לזה גם דוגמא בגשמיות, בפשוטם של דברים – הרי זה מקשר את הענין הרוחני שיומשך גם בגשמיות.

ובהקדים – המדובר בארוכה אתמול13 אודות מאמר רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר14 שהבעש"ט אהב אורה ("ליכטיקייט"), כהסיפור15 שפעם יצא לתלמידים שישבו בחדר בית-המדרש וראה שאין שם מספיק נרות דולקים, וצוה ליקח מטבעות וללכת לקנות עוד נרות כדי שיהי' מואר יותר.

ולכאורה: כיון "שחיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים"16, הרי פשוט הדבר שהכוונה בזה שהבעש"ט אהב אורה היא לכל לראש ובעיקר בנוגע לאור האמיתי שהוא אור רוחני, וא"כ, מהו הקשר עם לקיחת כמה פרוטות ("קאָפּקעס") לקנות נרות גשמיים ולהדליקן?!

ומזה מובן, שיש צורך לקשר כל דבר עם גשמיות העולם, ובנדו"ד, שיש צורך שיראו בעיני בשר שנעשה מואר בגשמיות העולם, וזוהי הבחינה שגם עבודתו הרוחנית היא בשלימות.

דוגמא לדבר (אבל באופן חריף יותר) – המבואר בתניא17 שכאשר מכוון כל הכוונות אבל חסר ח"ו במעשה המצוה, אזי חסר כל ענין המצוות, משא"כ בהפכו, שעושה המעשה אבל לא כיוון, הנה אע"פ שאין זה מצוה מן המובחר, שאינה בדרגת "מדבר", ואפילו לא בדרגת "חי", אלא רק "צומח" או "דומם", הרי כיון שנעשה מעשה המצוה, יש לו הענין ד"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"18 – שנעשה גם נחת רוח של הנברא, כמבואר בארוכה19 החידוש נפלא בזה, שהנח"ר של הקב"ה ("נחת רוח לפני") הוא הענין הכי נעלה והשכר הכי גדול שיש בעשיית המצוות, שכן, ככל שתגדל מעלת התענוגים הכי נעלים וכו' שיגרמו למקיים המצוה, הרי זה עדיין רק תענוג של מקיים המצוה; ואילו אמיתית ענין "שכר מצוה מצוה"20 הוא – שעי"ז נעשה התענוג של מצַוה המצוה, "נחת רוח לפני".

ולכן מצינו אפילו בדברי נבואה, ואפילו בנבואה לטובה, שבכמה נבואות עשו פעולה בדבר גשמי21, ועד לסיפור הנ"ל בנוגע לבעש"ט שאהב אור, שנמשך למטה בענין של פועל, שהורה לקחת נרות גשמיים ולהדליק עוד נר או עוד כמה נרות, באופן שגם גוי, להבדיל, ראה שינוי כפשוטו – שניתוסף אור בחדר בית-המדרש; ועאכו"כ בענין הקשור עם גשמיות של בנ"י.

ד. ובנוגע לעניננו:

נוסף על הענין ד"נצבים גו' כולכם לפני הוי' אלקיכם" כפי שהוא בעבודת האדם – הרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"22, שהכוונה ב"כולכם" היא לאסיפה וקיבוץ של יהודים בעלי דרגות ומעלות שונות (לא בנוגע להנהגה בעולם, אלא) בנוגע לעבודת ה', הן בתורה הן בעבודה והן בגמילות חסדים (שהיא כללות המצוות23 ).

ולכן, כאשר לפני ר"ה מתאספים יהודים ביחד בפשטות במקום גשמי, ומקשרים זאת גם עם ענין גשמי – אזי רואים במוחש ובעיני בשר את ההכנה ל"אתם נצבים היום", "היום דא ר"ה"24, שנעשית בימים שלפנ"ז.

ובהקדמה – שבכלל כאשר שני יהודים נפגשים ביחד הרי זה דבר שצריך לעורר שמחה אצל שניהם, ועאכו"כ כאשר נפגשים הרבה יותר מאשר שני יהודים, ובפרט כשמגיעים ממדינות שונות, ועאכו"כ כשמתאספים במקום קדוש, בית-הכנסת ובית-המדרש, ובד' אמות של כ"ק מו"ח אדמו"ר, במקום שבו התפלל ולמד כו', ובימי סגולה – ימי הסליחות, ובפרט בכ"ה באלול שבו נברא העולם – הרי זו בודאי שמחה גדולה.

ועוד זאת, שזוהי גם הכנה קרובה לענין ד"נצבים היום כולכם" בר"ה בפועל, כך, שמעין זה נפעל בימים שלפנ"ז בתור הכנה ברוחניות, ובאופן שרואים זאת בעיני בשר בגשמיות.

וזוהי גם נתינת כח והתעוררות לכל מי שעדיין לא השלים הענין ברוחניות – לפעול הענין ד"נצבים גו' כולכם" ב"קומה" הפרטית של ה"ראש" וה"רגל" ("ראשיכם" עד "שואב מימיך") שבו, רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו או תרי"ג כחותיו הרוחניים – כפי שרואה הדוגמא מקיבוץ ואסיפת רבים מבנ"י לשם ענין של תורה ויראה ותפלה וצדקה, וכולם במעמד אחד.

ה. ולכן, מהנכון, שכל האורחים שכבר הגיעו – שיוציאו ידי חובתם (או ידי זכותם...) את האורחים שנמצאים בדרך ויגיעו בימים שבינתיים – יתאחדו כולם ביחד, באופן האמור בלקוטי תורה11: "לאחדים כאחד", ויעשו זאת מתוך שמחה, שמבטלת כל הגדרים וכל המדידות וההגבלות,

שאז בודאי יהי' הענין ד"ברכנו אבינו"25 – שהקב"ה יתן שנת הצלחה ושמחה, נוסף על ההצלחה והשמחה בכל עניני בנ"י בימי השנה העוברת שנשארו עדיין עד ר"ה, ועאכו"כ מר"ה ואילך, לילך "מחיל אל חיל"26 בלימוד התורה, בעבודת התפלה ובקיום המצוות, ובאופן ד"כולכם לפני הוי' אלקיכם", "ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – כפי שהם בכל אחד מישראל, ועי"ז גם בכללות עם בנ"י, באופן שיהי' מואר ברוחניות, כמארז"ל27 על הפסוק "אתם נצבים היום", "כיום הזה שהוא .. מאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם".

והרי תכלית השלימות היא כשנעשה כן בגשמיות כפשוטו, בדוגמת הסיפור מהבעש"ט שצוה להדליק נרות גשמיים, כך, שגם אומות העולם יראו שנעשה אור אצל בנ"י – שיתוסף בכל הענינים (של כל אחד בתור פרט, ובכל הענינים של כללות בנ"י בכל מקום שהם) גם אור כפשוטו, ללא מניעות ובלבולים, כך, שמתוך אורה וחיות יתכוננו לקבלת עול מלכותו בר"ה באופן ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם"28, ובשמחה וטוב לבב.

* * *

ו. האמור בא גם בהמשך להמדובר אתמול29, שדבר טוב ונכון ביותר, שיתפרסם מנהג בית הרב – ולא רק פירסום בלבד, אלא להשתדל ככל האפשרי שיוקבע כן בכל בית בישראל – שהדלקת נר שבת תהי' לא רק ע"י עקרת הבית, אשה נשואה, אלא גם ע"י הבנות, ולא רק מי שהיא כבר בת-מצוה, אלא אפילו קודם בת-מצוה, אם רק הגיעה לחינוך.

וכפי שמביא רבינו הזקן30 (מדברי הפוסקים שלפניו31 ) בלשונו הזהב, ש"שיעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניניו", והיינו, שאין זה דבר השוה בנוגע לכל המצוות, אלא הדבר תלוי אם לתינוק יש כבר הבנה במצוה זו, שאז מחנכים אותו במצוה זו, אע"פ שעדיין לא הגיע להבנה בשאר מצוות.

ובענין זה רואים דבר נפלא – שהכרה באור מתחילה כבר כשהתינוק שוכב בעריסה, והיינו, שעוד לפני ששייך לדיבור, ולפני ששייך לענינים של הבנה והשגה (להבחין בין טוב לרע32 ), יש אצלו כבר תגובה לענין האור – תנועה שמורה שלא זו בלבד שמבחין באור, אלא גם שנמשך לאור, שלכן, כשיש מקום מואר בחדר שבו שוכב, הנה מטבעו פונה ומביט לפינה שבה דולק האור.

אלא שאין זה מספיק לענין החינוך הדרוש בנוגע למצוה, שבשביל זה צריך קצת הבנה עכ"פ בנוגע לענין של קדושה וכו', ולא רק שנמשך בעצם לזה. והובא רק בתור דוגמא – שכיון שענין האור מגיע ופועל על תינוק בנוגע לתנועה גשמית שלו, שעוד לפני שמגיב על ענינים אחרים, הרי הוא מגיב כבר לענין האור, הרי מובן שגם ההבנה וההשגה בזה באה לפני שיש לו הבנה והשגה בענינים אחרים שרחוקים יותר ממנו.

ובזה אין צורך בהשערה – כמובן מלשון רבינו הזקן שם שאין זה אצל כל התינוקות באותו יום, או באותו שבוע ואותו חודש, ובמילא יכולים בודאי להבחין אצל כל ילדה קטנה, אם היא שייכת כבר להבנה והשגה בענין זה, שאז צריכה מיד להתחיל לקיים מצות הדלקת נר שבת והדלקת נר יום-טוב.

ואין ענין יוצא מידי פשוטו – שע"י הפעולה והעשי' שלה הרי היא מאירה את כל הבית, כיון שניתוסף אור ברוחניות, וכ"ש פשוט בגשמיות, בחדר שבו נמצאים ביום השבת כל בני הבית, אפילו האם והאב והאחים הגדולים, והיינו, שבדוגמת פעולת אמה, "עקרת הבית"33, בתור "מצווה ועושה"34 – עושה זאת גם היא בתור חינוך ובתור אינה מצווה ועושה, אבל בנוגע לפעולת האור כפשוטו בבית, לא רואים חילוק ביניהם.

ובמלים אחרות: בנוגע לשכר המצוה – יש חילוק בין מצווה ועושה לאינו מצווה ועושה34, אם הגיע לגיל מצוות או קודם ששייך לעול מצוות, וכמו"כ יש חילוק בנוגע לפעולת המצוה בעולם ברוחניות; אבל בנוגע לפעולת המצוה בעולם בגשמיות – הנה לאחרי שהנר דולק, אי אפשר להבחין בעיני בשר אם הדליקתו מי שכבר מחוייבת במצוות וכבר נישאה וכו', או שהדליקתו ילדה קטנה, אע"פ שלא נכנסה עדיין לגדר החיוב שבזה.

וכמדובר לעיל אודות מנהג בית הרב, שכיון שהנשיאים פירסמוהו, הרי זה גופא הוכחה שאין זה מנהג מיוחד עבור בית הרב בלבד. וברור הדבר שזה מבטל את השקו"ט בנוגע לאמירת ברכה.

ואע"פ שרבינו הזקן בעצמו מביא בשו"ע בקו"א35 ש"בני ביתו אינם צריכים נר לכל אחד ואחד, דאפילו בנר חנוכה אמרו36 איש וביתו, והמהדרין שם היינו משום פרסומי ניסא, ובנר שבת לא אשכחן הידור זה וכו'" – הנה בנוגע למנהג בפועל, מצינו בכמה ענינים שהפסק בשו"ע הוא באופן מסויים, אבל בפועל היו מהדרים בזה יותר, ועד"ז בנדו"ד, שכאשר בת הגיעה לחינוך היו מחנכים אותה להתחיל להדליק נר שבת, ובפירוש עם ברכה.

אלא שבמשך זמן לא פירסמו זאת, ויש אומרים שבכלל לא גילו זאת. אלא שזהו ענין שאי אפשר להסתיר, שהרי הדלקת נר חייבת להיות בגלוי, ובחדר שבו אוכלים ומתהלכים כו', אבל לא הי' פרסום בדבר, ובמילא לא הגיע לכו"כ, אפילו לקרובים ביותר.

וכידוע בכמה סיפורים, בפרט מרבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאמר37, שכמה זמן לא הוצרך הדבר להיות בגלוי, אבל עכשיו הגיע הזמן לגלותו, ולכן הוא מגלה זאת – לא לשם סיפור בעלמא, אלא כדי שיעשו כן (בדוגמת הענין דח"י אלול וכו', כמבואר בשיחות שכבר נדפסו38 ); ועד"ז התחיל לפרסם הענין שילדות קטנות עוד קודם שהגיעו לבת-מצוה, ועאכו"כ אלו שהגיעו לבת-מצוה לפני החתונה, תדלקנה נר שבת, ובפירוש עם ברכה.

ועכשיו, כאמור לעיל, שתיכף ("אָט") בא משיח, שאז יקויים היעוד39 "והי' לך הוי' לאור עולם", וצריך לעשות הכנה מעין זה – הרי דבר טוב ונכון ביותר, להשתדל בכל מקום שאפשר שיתרבה מספר נרות של מצוה שיודלקו בכל בית מישראל, עי"ז שבכל מקום שיש בת ישראל שלא נישאה עדיין, או שאינה עדיין בת-מצוה, ועד לילדות קטנות ביותר, תתחיל כל אחת מהן להדליק נר מערב שבת זה, ולאח"ז בערב ראש השנה וכו'.

ז. וזהו אחד הטעמים שנזדרזתי למהר עריכת ההתוועדות דוקא עכשיו, לפני שבת ולפני ערב שבת, ולא לדחות לשבת (נוסף לכך שכיון שזהו דבר טוב, אין לדחותו, אלא לעשותו בהקדם) – כדי שיתפרסם בפרסום עד לפינה רחוקה40 ששם נמצאת ילדה קטנה שעדיין לא יודעת שהיא צריכה לדרוש מאבי' ואמה שימציאו לה מיד "פמוט", נר וגפרור, כדי שתוכל להדליק נר בערב שבת זה,

ולכן, ככל שיוקדם הדיבור בזה כאן, וככל שתוקדם הגעת הדברים במקום שני ושלישי, וככל שיוקדם פירסום הדברים באופן ד"חברך חברא אית לי'"41 – יש לקוות שיתוספו כו"כ נשים בישראל ובנות בישראל ועד לקטני-קטנות שבישראל, שידליקו מחר לפנות ערב נר שבת, ויפעלו להאיר בגשמיות ועאכו"כ להאיר ברוחניות (כפי שהענין הוא במציאות, ללא נפק"מ אם היא מבינה זאת אם לאו).

וכאמור אתמול42, שלדאבוננו ("ניט אין חודש אלול גערעדט, ניט אין ימי הסליחות גערעדט"), ישנם בתים שבהם צריכים להשפיע על האם שתתחיל להדליק נרות, ויתכן שהקדמה קרובה לזה תהי' עי"ז שהילדה הקטנה תבוא ותאמר שהיא רוצה להדליק נר, ובגללה תהי' גם האם "מצווה ועושה" – שתתחיל להדליק נרות, ולאח"ז הנה "מצוה גוררת מצוה"20, ועד שיהי' בית יהודי מואר בכל הפרטים.

ח. ולאחרי כל אריכות הדיבור וכו' – כוונת הדברים בפשטות:

כיון שההתוועדות נערכת כמה שעות קודם זמן הדלקת הנרות, הנה דבר טוב ונכון ביותר, שכל אחד ישתדל כפי יכלתו להתעניין ולשאול (או אם הוא יודע בלאה"כ) היכן ניתן לפעול שיתקבל מנהג טוב הנ"ל.

ולהסביר, שאין בזה חשש של ברכה לבטלה ח"ו,

ואדרבה: למה ליטול ממנה את הזכות להזכיר את שמו של הקב"ה, ולומר שהוא "מלך העולם", והוא קשור עמה באופן ישיר ומצווה שתדליק נר!...

מוזר הדבר שהורים ימנעו מבתם ענין של תענוג – שהרי אפילו בהיותה בת שלש, שלש וחצי או שנתיים וחצי, קונים לה כבר ענינים של תענוג לפי הבנתה; וכאן יכולים האב או האם או האחות הגדולה לספר לילדה הקטנה שישנו הקב"ה שהוא "מלך העולם" (כל העולם שרואה ברחוב ובבית או ששומעת אודותיו), והוא מבקש מהילדה הקטנה, שביום ששי לפנות ערב תיקח "פמוט", נר וגפרור, ותזכיר את שמו של הקב"ה, ותוסיף אור בבית של הורי' ושלה – עילוי נפלא שיפעל אצלה תענוג גדול, שכן, אפילו אם האב או האם אינם יכולים עדיין להסביר זאת עם כל הפרטים, תרגיש זאת הילדה לאמיתתו של דבר.

וכאמור לעיל שזהו ענין שהזמן גרמא:

העולם – עולם כפשוטו – מבולבל, מבלי לדעת מה יהי' כעבור חצי שעה או שעה, ובנ"י בפרט גם מתהלכים מודאגים; זה דואג "מה ילד יום"43 (מחר) וזה דואג מה יהי' כעבור חצי שעה... ושוכחים ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"44.

וכפי שאמר חזקיהו: "אני ישן על מטתי"45 (בבוא הזמן שע"פ שו"ע צריך לישון), אלא מאי, מה יהי' בנוגע לסנחריב – הרי זה ענינו של הקב"ה! הוא יישן, והקב"ה יעשה מה שצריך להעשות!... אבל לפני ששוכב לישון, צריך להרגיש שהסיבה לכך שישן רגוע היא בגלל שהוא קשור עם הקב"ה.

וכאשר "בך בטחו אבותינו" – אזי יודעים בוודאות ש"תפלטמו"46 ; והרי לא מדובר אודות ענין שאירע לאנשים זרים, אלא ל"אבותינו", שסללו עבורנו והראו לנו את הדרך.

אלא מאי – צריך לקשר זאת עם ענין גשמי (כאמור (ס"ג)), שבבוא הזמן בעולם שהוא יום של מנוחה, יש הזדמנות לאשה ובת בישראל להאיר את גשמיות העולם כפשוטו, כיון שמאירה ברוחניות ונשמת הדברים, וכאמור שכח זה שהקב"ה עשאה "שליח" נמצא כבר אצל ילדה קטנה מיד כשבאה לידי הבנה והשגה.

וזוהי כאמור אחת הנקודות שבעריכת התוועדות דוקא עכשיו – כדי שתהי' כמה שעות לפני זמן הדלקת הנרות, ובאופן שישנם כאלו ששומעים זאת מיד ע"י טלפון וכיו"ב, וכאלו שישמעו זאת עי"ז ש"חברך חברא אית לי'".

ויה"ר שכל הנרות יתאחדו ביחד לאבוקה גדולה, וממנה יעשו מדורה גדולה, ומדורה גדולה זו תשרוף את ה"שירים" של גדרי ועניני הגלות, ויקויים היעוד47 "הוי' יהי' לך לאור עולם", למטה מעשרה טפחים, ובעגלא דידן.

*

ט. האמור לעיל בנוגע לטעם עריכת ההתוועדות עתה הוא נוסף על העיקר – בנוגע להכנסת אורחים48 :

כאשר מתאספים יחד חסידים של אותו רבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר, יש לשמוח לכל לראש עם "דבר מלכות"49 – אימרה של רבינו הזקן, ולפנ"ז – מהבעש"ט והמגיד, ולאח"ז מרבותינו נשיאינו, עד לנשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

וכיון שאסור לדחות דבר טוב, הנה כשיכולים לעשות זאת ביום חמישי בלילה, אין לדחות זאת אפילו ליום ששי בבוקר.

ומה גם שלילה זה שייך לכ"ה אלול (שהרי יש ענינים שבהם ה"לילה הולך אחר היום"50, ויש דעה שלפני מ"ת (כבנדו"ד, התחלת הבריאה) הי' הלילה הולך אחר היום בכל הענינים51 ), שבו הי' ה"אור שברא הקב"ה ביום ראשון" שעליו אמרו רז"ל52 "אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו", "ראה שאין העולם כדאי לו, גנזו לצדיקים, והיכן גנזו, היינו בתורה"53 ; וכיון שישנה התורה ופנימיות התורה – הנה ע"י היגיעה בתורה רואים את ה"אור שנברא ביום ראשון".

י. ובכן: ישנו דרוש של רבינו הזקן שנדפס בלקו"ת54 שבו נתבאר ענין ה"אור שנברא ביום ראשון" ש"היכן גנזו היינו בתורה", אבל במאמר כפי שנמצא ב"כתבים" קודם שנדפס הלקו"ת הובא (בחצאי-עיגול) גם סיפור המעשה (כדלקמן), וכשנדפס המאמר בלקו"ת הושמט סיפור המעשה – בודאי ע"י הצ"צ, שהרי הוא סידר ומסר את הלקו"ת לדפוס55.

ולאידך גיסא, כפי שנתגלה עכשיו, ישנו המאמר כפי שנמצא בכמה "כתבים" שבו נמצא גם הסיפור, שיודעים אותו גם ממקורות נוספים56, אבל במאמר הרי זה בתור חלק (לא של ספר סיפורי צדיקים, אלא) מתושבע"פ, פנימיות התורה – במאמר שנאמר ע"י רבינו הזקן, שאמר כנראה גם את הסיפור (אף שכיון שהובא במאמר בחצאי-עיגול, אי אפשר לדעת אם זה בגלל שנאמר ע"י הצ"צ, או שזהו מאמר המוסגר מרבינו הזקן בעצמו).

ואין אתנו יודע עד מה57 – מדוע לא הניח הצ"צ להדפיסו בלקו"ת, אבל, כאמור, בכמה כתבים נמצא המאמר ביחד עם פרטי הסיפור, כך, שבעת אמירת המאמר נאמר גם הסיפור בתור חלק מהמאמר, וכידוע הפתגם של ר' הלל מפּאַריטש58 : כאשר רבי אומר מאמר, הרי זה59 בבחי' מתן תורה... שומעים זאת מהקב"ה, עי"ז ש"שכינה מדברת מתוך גרונו"60.

יא. וזה דבר הסיפור במאמר כפי שהוא ב"כתבים"61 (לפני הדפסת הלקו"ת):

"המעשה דהבעש"ט ז"ל שהגיד לאדם א' שבא לשאול על בנו שהי' מרחוק ממנו כמה מאות פרסאות, ואמר שראה אותו ממש איך הוא עומד כעת בברסלוי, והיינו ע"י שקראו לפניו בזהר ונפתח ונתגלה האור הגנוז שם שרואים בו מסוף העולם ועד סופו".

ובמק"א62 מובא סיפור זה בנוגע לשוורים63 – שבעל השוורים בא אל הבעש"ט והתאונן ושאל אודות השוורים שלו, ופתח הבעש"ט ספר הזהר, ואמר לו שרואה שהשוורים קיימים כו'. ואח"כ הסביר, שזהו מ"ש שהאור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט בו מסוף העולם עד סופו, ואח"כ גנזו בתורה, ולכן, אלו שלומדים תורה כדבעי, מוצאים בתורה מה שנעשה מסוף העולם ועד סופו. ובמילא, ע"י האור שגנזו בזהר, שבו רואים מסוף העולם ועד סופו, ראה גם היכן נמצאים השוורים.

ולכאורה תמוה ביותר קשר הדברים (ויתכן שזוהי הסיבה שלא נדפס בלקו"ת):

היתכן שגדלותו של הבעש"ט בראיית אור הגנוז בתורה – שבשביל זה יש להסתכל דוקא בזהר, ויכול לראות זאת דוקא הבעש"ט – נוצלה בשביל לספר אודות שור שנמצא במקום פלוני?!

יב. והביאור בזה:

ישנו הענין ד"ה' אחד", שאלופו של עולם נמצא בז' רקיעים וארץ (ח') ובד' רוחות העולם64 !

והרי פירוש הדברים הוא – לא שהקב"ה נמצא בתורה שלומדים שם, אלא ש"לית אתר פנוי מיני'"65, וכדאיתא במדרש66 "שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה", ש"סנה" כפשוטו הוא עץ של קוצים, שבצומח גופא הרי זה תחתית הדרגות, ושם היתה ה"לבת אש"67 שממנה הוצרך משה רבינו להתיירא ולברוח, והיינו, שגם במעמד ומצב ש"הסנה איננו אוכל"67, שנשאר "סנה" כמקודם, הרי זה קשור עם דרגת האלקות שהיתה גדולה וחזקה יותר מדי עבורו, בהיותו במעמדו ומצבו אז.

ומזה מובן, שאם מחלקים בין שור שנמצא בברסלוי [שור בלבד, שנמצא בברסלוי, עיר במדינת אשכנז, ששם ישנו "יריד" שבו נערך "מסחר" כדי להרויח כמה פרוטות] ובין ספר הזהר שהוא חלק קדוש ביותר בתורה, ואומרים שהם שני ענינים שאין ביניהם שייכות כלל – הרי זה היפך הענין דאחדות הוי'!

והיינו, שאין זה סתם שור שנמצא בברסלוי – היכן הוא השור, והיכן היא ברסלוי ("וואוּ איז דאָ דער אָקס און וואוּ איז דאָ ברעסלע")?! הרי אין לזה תפיסת מקום כלל! אלא זהו ניצוץ קדושה שירד למטה, כדי לפעול על יהודי, להבדיל, שיבוא ויתקשר אל הבעש"ט, ועי"ז יתוספו עוד כמה שורות במאמר של פנימיות התורה!

יג. אמנם, גם לאחרי ביאור הנ"ל שזהו"ע של ניצוץ קדושה וכו', הרי מובן שאין לזה ערך לגבי האור שגנוז בזהר עצמו!

משל למה הדבר דומה68 – למי שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, שיאמר, שיש לו גם פרוטה של נחושת! אדם נורמלי לא יאמר שיש לו פרוטה של נחושת ביחד עם אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות! – זוהי אמירה שאינה מתקבלת על הדעת ("דאָס קלעפּט דאָך ניט, דאָס שטימט ניט")!...

וכל זה – כששניהם דברים גשמיים, ויש להם ערך זל"ז, שהרי גם פרוטה של נחושת יש לה שוויות, ולאידך, אלף אלפים דינרי זהב מורכבים מריבוי פרוטות, וכמבואר בתניא69, ש"אחד במספר יש לו ערך לגבי מספר אלף אלפים, שהוא חלק אחד מני אלף אלפים", משא"כ "לגבי דבר שהוא בבחי' בלי גבול כו'", והרי שם מדובר אודות בלי גבול באותו ענין.

ועאכו"כ בנדו"ד, שנוסף על החילוק בין רוחניות לגשמיות שזהו"ע שאין ביניהם ערך כלל, הנה ברוחניות גופא הרי זה ענין הכי נעלה – פנימיות התורה, וכפי שנלמד ע"י הבעש"ט, ובגשמיות גופא אין זה סוג המדבר, אלא סוג החי, וגם לא תכלית העילוי בחי, כי אם שור בלבד, ושור שנמצא בחוץ-לארץ ובברסלוי וכו' – שאין ערך ביניהם כלל.

ובמילא לא שייך לומר שיש תפיסת מקום לניצוץ שבשור שנמצא בברסלוי, שיבלבל אותו מהאור שגנוז בזהר – כשם שלא שייך שפרוטה של נחושת תפריע לחשבון והעילוי והשבח של אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, ועוד יותר מזה!

[לאחרי סיום השיחה70 שאל כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות האורחים מהקבוצה השני' ד"ראשיכם שבטיכם" מארץ הקודש, אם כולם הגיעו כבר71, והורה לאחרון לומר "לחיים" עבור כולם באמרו: "אחרון אחרון חביב"72.

אח"כ הורה שהמנגנים ינגנו הניגון "נאַשאַ סלוזשבאַ". ואח"כ צוה (והתחיל בעצמו) לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ", והניגון "הושיעה את עמך"].

* * *

יד. כאן המקום להזכיר עוה"פ המדובר לעיל73, וגם במכתב74, שיש להשתדל לחבר את ג' הדברים, ג' העמודים, ג' הקוין, שעליהם העולם עומד, תורה עבודה (זו תפלה) וגמילות חסדים, ובאותו המעמד.

ובפרט שיש עוד ג' ימים שבהם אומרים סליחות (נוסף על יום השבת שבו לא זקוקים לסליחות) – הנה לפני אמירת הסליחות תהי' – בלי נדר – נתינת הצדקה, ולימוד ענין בתורה, ומה טוב – בהלכה למעשה, ולאח"ז הענין דאמירת הסליחות75.

וכך יחתמו את שלשת-ארבעת הימים שנשארו משנה זו באופן הכי טוב, ועד לטוב הנראה והנגלה, ויכנסו מתוך ריקוד ("אַריינטאַנצן") לשנה חדשה, שנה טובה ומתוקה – גם בטוב הנראה והנגלה, נוסף על פנימיות ורוחניות הדברים – שנה טובה ומתוקה בלימוד התורה ובקיום המצוות ובעבודת התפלה.

ובשביל זה צריך הקב"ה מצדו ליתן מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, שיוכלו לומר סליחות במנוחה, ולפנ"ז – ללמוד ענין בתורה, עכ"פ במיעוט זמן בכמות, אבל "מועט מחזיק את המרובה" מצד המסירה ונתינה שבלימוד ענין זה בתורה, ולפנ"ז – הענין של נתינת הצדקה, שאפילו ע"י פרוטה אחת מחי' נפשו של עני76, ואז נותן הקב"ה – שעליו נאמר77 "לך הוי' הצדקה" – "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"78, בכל המצטרך, הן בגשמיות והן ברוחניות,

כולל גם בנוגע לקריאת פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה,

– עי"ז ש"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"79, שגם בערב שבת תהי' הצלחה בכל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, כך שגם ה"טרח בערב שבת" יהי' מתוך תענוג ושמחה וטוב לבב, ואח"כ יהי' התענוג ד"יאכל בשבת" ביתר שאת וביתר עוז –

באופן ש"אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם"10 – "נצבים" מלשון "נצב מלך"80, שכל אחד מישראל בהיותו כאן למטה עומד בתוקף ללא שינוי, במעמד ומצב של קיסר בכל עניניו, ובמילא לא יכול אף אחד לבלבל אותו, ואדרבה: הוא מושל ושולט בכל, ובאופן ד"היום", "כיום הזה שהוא .. מאיר כו'"27, כך תהי' האורה אצל בנ"י בימי הגלות האחרונים, ולהתכונן לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.

[טרם צאתו התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל].