בס"ד. ש"פ נצבים, כ"ז אלול, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

שוש אשיש בהוי' תגל נפשי באלקי1, וממשיך, כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן אדנ-י הוי' יצמיח צדקה ותהלה2, שזוהי התחלת ההפטרה (שכוללת את כולה) דפרשת נצבים. וע"פ הידוע מ"ש רבינו הזקן3 שפרשת נצבים קורין לעולם קודם ראש השנה4, ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה5, הרי מובן שגם ההפטרה דשוש אשיש (שמפטירין לעולם קודם ר"ה) שייכת לר"ה (ואין צורך ברמז נוסף על השייכות לר"ה, כיון שכבר נרמז במלת היום שבהתחלת הפרשה, שבהמשך אלי' באה ההפטרה).

ב) והענין בזה, כמבואר בלקו"ת6 בפי' שוש אשיש בהוי', שאשיש הוא לשון הפעיל, כמ"ש7 כן ישיש עליכם, וארז"ל8 הוא אינו שש אבל אחרים משיש, כי הוא פועל יוצא לאחרים, ופי', שכנס"י אומרת שהיא מפעלת השמחה בהוי', דהיינו להיות גילוי הוי', צמצום והתפשטות כו', שהוא ע"י בחי' השמחה של הוי', דהיינו גילוי עונג העליון ב"ה למטה. וענין זה שייך לר"ה, כמבואר בסידור (בד"ה להבין תקיעת שופר ע"פ כוונת הבעש"ט9 ) שאז חוזרים כל הדברים לקדמותם, ולכן צריכים לעורר ולהמשיך מהדרגא הכי נעלית שבבחי' פנימיות התענוג כו'. וכדי לפעול זאת, צ"ל עבודת האדם ג"כ באופן כזה, בבחי' התענוג שהוא למעלה מכחות פנימים כו', שזהו מ"ש תגל נפשי באלקי, שתגל10 הו"ע השמחה, אלא שהוא בהעלם, וכמו וגילו ברעדה11, אבל אין הפירוש שחסר משהו בשמחה, אלא השמחה היא בתכלית השלימות, ורק שהיא בהעלם, ואדרבה, דוקא מצד זה שהשמחה היא נעלית ביותר, לכן אינה יכולה להיות בהתגלות12. וגם ענין השמחה שייך לר"ה, כי, ר"ה ענינו הכתרת הקב"ה למלך, שתמליכוני עליכם13 (מלך ישראל14, ועי"ז מלך על כל הארץ15 ), והרי אנו רואים במלכותא דארעא (שהיא כעין מלכותא דרקיע16 ) שהכתרת המלך היא בשמחה עצומה17, אלא שביחד עם זה צ"ל ענין הביטול וקבלת עול (שהרי מאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו'18 ), ומזה מובן גם בנוגע למלכותא דרקיע, שענין ההכתרה צ"ל בשמחה, ביחד עם ענין הקבלת עול כו'.

ג) וממשיך בכתוב, אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה, שהו"ע19 הצמיחה וגילוי האור שמלמעלה בר"ה ויוהכ"פ, כי, ב' השמות אד' הוי' הם המתגלים בר"ה ויוהכ"פ, שם אד', שקאי על ספירת המלכות, היינו בחי' ר"ה, שענינו (בלשון הקבלה20 ) בנין המלכות (עולם הדיבור21 ), ושם הוי' שהוא בניקוד אלקים (בחי' חו"ג22, בינה23 ועד לבחי' הכתר24 ) היינו בחי' יוהכ"פ, שלכן אומרים ביוהכ"פ ז"פ הוי' הוא האלקים, כי האור והגילוי דיוהכ"פ הוא מבחי' שם הוי' בניקוד אלקים [ואעפ"כ אומרים גם פסוק זה בהפטרה דשבת שלפני ר"ה, כיון שבר"ה נעשה כללות ענין בנין המלכות, אלא שנמשך בכל עשי"ת עד יוהכ"פ, שעשרה ימים אלו הם כנגד עשר ספירות שבמלכות, ובכל יום נעשה בנין ספירה פרטית שבמלכות25, אבל בכללות, נעשה בנין המלכות בר"ה, שענינו כתר מלכות26, או חכמה שבמלכות27. וע"ד שבינונים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוהכ"פ, אבל צדיקים (ועמך כולם צדיקים28 ) נכתבין ונחתמין לאלתר29 ].

ומקדים לזה, כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח (כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה). והענין בזה, דהנה, זריעה קאי על ענין המצוות, כמ"ש30 זרעו לכם לצדקה, וכתיב31 וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, ונאמר32 ויזרע יצחק וגו'. ועז"נ שכשם שהארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח, שזוהי הצמיחה ממעשה המצות הנמשך בכל השנה כשישראל מסגלין תורה ומצוות, כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה, שהו"ע הצמיחה וגילוי האור שלמעלה בר"ה ויוהכ"פ כו'33.

ד) ויובן בהקדם הידוע בענין מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל34, דהיינו שהתומ"צ הם (גם) דבריו חוקיו ומשפטיו של הקב"ה, שלומד תורה ומקיים מצוות, שנוסף לכך שמה שהקב"ה עושה הוא אומר לישראל לעשות35, ישנו גם הענין שעי"ז שישראל מקיימים תומ"צ למטה ה"ה פועלים ענין קיום התומ"צ ע"י הקב"ה (באופן נעלה יותר כו')36, כמאמר37 כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וכן במעשה המצוות, שע"י שמניח תפילין ה"ה פועל ענין המשכת המוחין למעלה, ועד שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא38, שכאשר ישראל מקיימים אותם אזי מעלה אני עליכם כאילו עשאוני39. אך ישנו אופן נעלה יותר, שכל ענין התומ"צ אינו אלא דבריו חוקיו ומשפטיו של הקב"ה, והיינו, שאין זה לימוד ועשי' של האדם, אלא של הקב"ה בלבד, כמ"ש40 ואשים דברי בפיך, היינו, שהתורה שהאדם לומד היא (לא הלימוד שלו, אלא) רק דברי, אלא שהם בפיך, וכמ"ש41 תען לשוני אמרתך, שזהו רק כעונה אחר הקורא. וכידוע גם בפירוש הכתוב42 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דלכאורה אינו מובן מ"ש לאמר, שפירושו בכ"מ לאמר לאחרים, שהרי הדברים שנאמרו במ"ת שמעו כל בנ"י (וגם כל הנשמות שבכל הדורות43 ), אלא הביאור בזה, כמשנת"ל44 שלימוד התורה הוא באופן שנמשך מחדש הענין דוידבר אלקים את כל הדברים האלה, היינו שזהו"ע שנמשך מלמעלה כו' [וע"ד מ"ש45 אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, יגיד מלשון המשכה, שהתפלה היא כעונה אחר הקורא, כמו בתורה, כמבואר בדרושים ע"פ זה46 ]. והענין בזה, שהתחלת העבודה היא באופן שע"י שקורא ושונה אזי הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וענין זה (שהקב"ה קורא ושונה כנגדו) הוא נתינת כח שעי"ז בא אח"כ לדרגא נעלית יותר (וע"ד שמתוך שלא לשמה בא לשמה47 ), שנעשה עבד נאמן48, עבד מלך מלך49, שכל מציאותו היא רק מציאות האדון, שאז גם התורה שלומד אינה אלא דבר ה'.

ובפרטיות יותר, הנה גם הענין דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שבהתחלת העבודה הוא ע"י נתינת כח מלמעלה, שהרי זה גופא שעבודת האדם פועלת ומעוררת למעלה, הוא מצד כי חפץ חסד הוא50, שלכן עלה ברצונו שע"י אתערותא דלתתא תומשך אתערותא דלעילא51 [וע"ד שמצינו בנוגע לחידוש דמ"ת, כמארז"ל52 כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, שדוקא ע"י קיום המצוות לאחרי מ"ת לוקחים העצם כו', הרי זה גופא הוא לאחרי שישנו הענין דאני המתחיל53 ]. והיינו, שתחילה ישנה אתעדל"ע שבכחה נעשית האתעדל"ת דהקורא ושונה, שמעוררת וממשיכה אתעדל"ע, שהקב"ה קורא ושונה כנגדו. ועי"ז נמשכת אח"כ אתעדל"ע ממקום נעלה יותר שאין אתעדל"ת מגעת שם, אלא שאעפ"כ הנה גם אתעדל"ע זו אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים, שאז נשפע עליהם אתעדל"ע שלפי ערך האתעדל"ת, ואז שורה ומתגלה גם האתעדל"ע שלמעלה מעלה מערך האתעדל"ת, שעז"נ54 שקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים55.

ה) ועפ"ז יש לבאר מ"ש כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה. דהנה, הגילוי דאד' הוי' (הוי' בניקוד אלקים) בר"ה ויוהכ"פ הוא בבחי' אתעדל"ע מצד עצמו19, למעלה מאתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת במשך כל השנה. ועפ"ז אינו מובן מ"ש כי כארץ וגו', שהענין דאד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה (ר"ה ויוהכ"פ) הוא כמו שארץ תוציא צמחה גו', כמו האתעדל"ע שנמשכת ע"י האתעדל"ת ע"י התומ"צ שבכל השנה, שהרי הגילוי דאד' הוי' הוא בבחי' אתעדל"ע מצד עצמו. ולכאורה הי' מתאים לומר להיפך, שהענין דארץ תוציא צמחה גו', שהו"ע האתעדל"ע שע"י האתעדל"ת, הוא ע"י הקדמת האתעדל"ע שהקב"ה מצמיח צדקה ותהלה גו'. אך הענין הוא56, שגם הצמיחה שבר"ה ויוהכ"פ שהיא בבחי' אתעדל"ע מצד עצמו (אד' הוי' יצמיח) היא לפי ערך הזריעה בתחילה בקיום התומ"צ כל השנה (כארץ תוציא צמחה), כי, אף שאז נמשך בחי' אתעדל"ע עליונה שלמעלה מהקדושה הנמשכת ע"י מעשה המצוות בכל השנה, מ"מ, השראה והמשכה זו היא לפי ערך השלימות הנמשך ע"י התומ"צ בכל השנה, כנ"ל שקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים.

ומזה מובן גם בנוגע לבנין המלכות בר"ה, שעז"נ13 אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. דהנה, לכאורה צריך להבין, מהו הצורך באמירת מלכיות, הרי הענין דתמליכוני (בנין המלכות) הוא בדרגות הכי נעלות כו', לא רק מלכות דאצילות, אלא עד לבחי' מלכות דא"ס שלפני הצמצום, שההמשכה משם היא רק בבחי' אתעדל"ע מצ"ע. אך הענין הוא, שעז"נ כי כארץ תוציא צמחה וגו' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה, כאמור לעיל שגם בחי' אתעדל"ע מצ"ע שורה ומתגלה רק לאחרי שישנה השלימות במעשה התחתונים, ולכן, גם הענין דתמליכוני עליכם נעשה רק לאחרי שישנו שלימות העבודה דאמרו לפני מלכיות.

ו) ויש להוסיף בדא"פ ולקשר הענין דאד' הוי' (בניקוד אלקים) יצמיח גו', עם מ"ש57 שתי באד' הוי' מחסי, שגם שם הוי' זה הוא בניקוד אלקים. דהנה, מחסי שתרגומו רוחצני הו"ע הבטחון, שבטוחים שהקב"ה עוזרו כו'58. ופי' שתי באד' הוי' מחסי, שמצד גודל העילוי דאד' הוי', הוי' בניקוד אלקים, שזוהי דרגא שלמעלה לגמרי ממדידה והגבלה כו', ישנו הבטחון שאד' הוי' יצמיח גו', והיינו, שברור הדבר שע"י עבודתנו באמירת (אמרו לפני) מלכיות יופעל ויומשך בנין המלכות [שלכן מסיימים בברכה בשם ומלכות, שזה מורה שזהו ענין שהוא בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם, כמבואר באגה"ת59 ], ובאופן שעי"ז יומשך מפנימיות התענוג כו' עד למטה, בכל המצטרך לכל אחד מישראל, הן ענינים רוחניים והן ענינים גשמיים, כידוע60 בפירוש הכתוב61 תקעו בחודש (מלשון חידוש62 ) שופר גו' כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, שמשפט לאלקי יעקב, האלקות דיעקב, הוא הדין ומשפט על ענינים רוחניים, וחק לישראל, חק מלשון הטריפני לחם חוקי63, הוא המשפט על מזונות (וצרכים) גשמיים64, שכל ענינים אלו נמשכים מפנימיות התענוג באופן של התחדשות כו'65.