אני לדודי, ח"י אלול, ה'תשל"ד

בס"ד. יום ה' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים1, ואיתא בספרים2, והובא בדרושי ומאמרי רבותינו נשיאינו3, שאני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול, כיון שבאופן זה (תחילה אני לדודי ואח"כ דודי לי) היא כללות העבודה בחודש אלול, ונמשך גם בעשרה ימים שלאח"ז, שלכן סופי התיבות אני לדודי ודודי לי (ר"ת אלול) הם ד' יודי"ן, שרומזים לארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכיפורים4, שאז הי' הענין דסלחתי כדברך5, ויתירה מזה, בשמחה וברצון6, שזהו כללות הענין דאחרונים ברצון7, שתכלית השלימות בזה היתה ביוהכ"פ (כמבואר בכ"מ).

ב) והענין בזה, דהנה, חודש אלול הוא חודש החשבון על השנה שעברה, וגם חודש ההכנה על השנה הבאה8. ובזה גופא הנה החשבון (על השנה שעברה) וההכנה (לשנה הבאה) – שיכולים להיות בכמה אופנים – הם באופן של רחמים, שהרי חודש אלול הוא גם חודש הרחמים9, ומזה מובן, שכל ענין העבודה וכל פרטי ההמשכה וההשפעה שנעשים ע"י העבודה הם באופן של רחמים, ורחמים גדולים ביותר, עד לי"ג מדות הרחמים10 שאינן חוזרות ריקם11, להיותם למעלה מכל מדידה והגבלה, למעלה מסדר השתלשלות. וכפי שמבאר רבינו הזקן12 ענין זה ע"פ משל למלך שנמצא בשדה, שאז "רשאין (ויכולים13 ) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם", והיינו, שהפנים והפנימיות של המלך הם באופן שמקבל ומראה לכל מי שרוצה, גם אלו שנמצאים לעת עתה בשדה. וזהו גם תוכן תורת רבינו הזקן בשם הבעש"ט14, שבחודש אלול עושים חשבון על כל השנה שעברה, כי, בחודש תשרי נתן לנו הקב"ה את כל הענינים בהקפה, ובמשך השנה צריך לשלם את החוב, ולכן, בבוא חודש אלול (בסוף השנה) עושה האדם חשבון, ומראה את רצונו (ומתחיל) לשלם את החוב – ע"י התשובה. וכאשר השי"ת רואה שרוצים ומשלמים את החוב, אזי הוא מוחל על שאר החוב, שזהו מה שנפעל בימי הסליחות. וזוהי גם ההכנה לנתינת ההקפה בשנה הבאה, דכיון שע"י עבודתו רואים שהוא נאמן, לכן נותנים לו גם בשנה הבאה, החל מכתיבה וחתימה טובה, אע"פ שנמצאים עדיין בראשית ותחילת השנה, עוד לפני שעובד עבודתו בפועל.

ג) והנה כיון שחודש אלול הוא חודש החשבון על שנה שעברה וחודש ההכנה לשנה הבאה, הנה כל פרטי הענינים שבהם היא העבודה בשנה שעברה ובשנה הבאה [שבעבודה זו תלוי' גם ההמשכה וההשפעה מלמעלה], צריכים להיות נרמזים בשם החודש, שהרי שמו אשר יקראו לו בלה"ק הוא המהווה ומחי' ומקיים את הדבר הנקרא בשם זה (כתורת הבעש"ט שמביא רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה15 ). וזהו מה שמבואר בכ"מ16 שבר"ת ד"אלול" נרמזים כל ג' הקוים (שבהם היא כללות העבודה) תורה עבודה וגמילות חסדים17, וגם ענין התשובה, שעל ידה נעשים כל עניני ג' הקוין באופן שהם טובים ומאירים (כמבואר18 בסדר לשון חז"ל19 תשובה ומעשים טובים, שע"י הקדמת התשובה הנה המעשים שלאח"ז הם טובים ומאירים).

ד) אמנם אע"פ שבפרטיות נחלקת העבודה לג' קוין, הרי זה רק בנוגע לאופן העבודה והפעולה, אבל בכללות התנועה ישנם ב' תנועות, סור מרע ועשה טוב20 (ועי"ז נעשה אח"כ הענין דבקש שלום ורדפהו20).

והענין בזה, כידוע תורת הבעש"ט (שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו במאמר ד"ה אני לדודי21 ) שהכוונה ברע (וטוב) היא בדקות, היינו, שזהו רע (רק) בערך הטוב. דהנה, בכל הדברים המותרים (שבהם היא עיקר עבודת האדם) יש גוף ונפש (כמבואר בארוכה בכ"מ שהענין דגוף ונפש ישנו בכל דבר שבעולם22 ), והגוף בערך הנפש – כמו כללות הגשמיות בערך הרוחניות והחיות – נקרא בשם רע23. וזוהי העבודה דסור מרע, שלא לרצות את התענוג שבגשמיות הדבר (שזהו הרע שבו). ולאח"ז צ"ל עשה טוב, להתענג על הטוב שבדבר, שזוהי הרוחניות והחיות שבדבר.

וע"י הקדמה זו בא אח"כ לעבודה דבקש שלום, שעושה שלום בין הרע לטוב, בין הגשמיות להרוחניות, החל מהשלום שבין הגוף לנשמה. וכידוע תורת הבעש"ט24 על הפסוק25 כי תראה חמור שונאך גו', שכאשר מעיינים בחומר הגוף (חמור), אזי העבודה היא לראות שהוא שונאך – בדקות עכ"פ, כנ"ל בפירוש סור מרע, שנקרא רע (רק) בערך הנפש ובערך הרוחניות. דהנה, גם הגוף והגשמיות של איש ישראל הם עניני קדושה26, ועד שהתורה חסה על ממונם של ישראל27. וענין זה נאמר בנוגע לכל אחד מישראל מבלי הבט על מעמדו ומצבו, אפילו מי שנמצא בשפל המדריגה, הנה גם על ממונו חסה התורה, ולכן יש בתורה הוראה בפועל שצריך לפנות את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הבית, כדי שלא לגרום לו איבוד ממון28, וטעם הדבר, דכיון שמדובר אודות איש ישראל, הנה אפילו על ממונו – שרחוק בערך מהנשמה עוד יותר מהגוף – חסה התורה (חסה דייקא, שהו"ע הרחמים). אלא שאעפ"כ צריכה להיות התחלת העבודה באופן דסור מרע, שלא ירצה התענוג הגשמי שבדבר, ועד לאופן שהוא סר ממנו. וזהו גם הטעם שאין צורך בשבירת גשמיות הגוף ע"י תעניות וסיגופים (כהמשך תורת הבעש"ט הנ"ל), כי אם באופן שיש אצלו כל ענין הגשמיות, אלא שהתענוג שלו מונח בהרוחניות שבדבר, שזהו"ע דעשה טוב (כנ"ל). ועד שנעשה גם הענין דבקש שלום, היינו, שהעבודה היא באופן דעזוב תעזוב עמו (כסיום תורת הבעש"ט הנ"ל), ע"י הגוף והנשמה ביחד, שנעשה שלום ביניהם, ועד להפירוש דשלום מלשון שלימות29.

ומזה בא אח"כ לעבודה שהיא (לא רק באופן דבקש שלום, אלא גם) באופן דרדפהו, שהו"ע הריצה והמרוצה, שזה מורה שענין זה הוא אצלו בתוקף הרצון (והתשוקה), שהרי רצון הוא מלשון מרוצה30, ועד למרוצת הנפש עצמה, כמבואר בכ"מ31 בענין מעלת הרצון לגבי כחות פנימיים.

ה) והנה נוסף על כללות העבודה בהחשבון (באופן של רחמים) על כל השנה שעברה, באופן שמראה שרוצה ומתחיל לשלם את החוב ע"י התשובה (כנ"ל), שענין זה נעשה במשך כל חודש אלול, חודש הרחמים, שחדור כולו בהגילוי די"ג מדות הרחמים כפי שהם באופן דמלך בשדה, ישנו גם החשבון על השנה שעברה בפרטיות יותר בי"ב ימים אחרונים של חודש אלול, שתחילתם בח"י אלול, כמאמר רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר32 שבי"ב ימים אלו צ"ל החשבון על השנה שעברה באופן של יום לחודש, החל מח"י אלול שבו הוא החשבון (ברחמים) על חודש תשרי שעבר, ולפי התחלה זו נקבע אופן עריכת החשבון של כל י"ב חדשי השנה.

והענין בזה, דהנה ידוע פתגם חסידים הראשונים33 בנוגע לח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ורבינו הזקן34, שיום זה ממשיך חיות בכל עניני עבודת חודש אלול וגם בכל עניני ההמשכות וההשפעות שנפעלים בחודש אלול. וע"פ האמור לעיל (ס"ד) בענין סור מרע ועשה טוב, שהחיות שבכל דבר הוא הטוב שבו, יש לומר, שבח"י אלול, שבו התחילו המאורות הגדולים להאיר בעוה"ז התחתון, נמשכת נתינת כח להעבודה דחודש אלול שתהי' (לא רק בהענין דסור מרע, אלא גם) בהענין דעשה טוב, שהו"ע החיות כו', ועד לעבודה דבקש שלום (שנעשה שלום בין הסור מרע לעשה טוב) ורדפהו, שהו"ע המרוצה והרצון כו', כנ"ל.

ויש להוסיף, שענין זה (שהעבודה דח"י אלול צריכה להיות גם בנוגע לענין המרוצה והרצון כו') מבואר גם בתורת הבעש"ט35 שנאמרה בח"י אלול36 על מ"ש בפרשת השבוע37 והי' כי תבוא אל הארץ וגו', שכאשר איש ישראל מגיע למעמד ומצב של מרוצה ורצון (ארץ מלשון מרוצה ורצון), שענין זה הוא באופן של נתינה, אשר הוי' אלקיך נותן לך, וגם באופן של ירושה, וירשת, אזי העבודה היא וישבת בה, להמשיך את הרצון בהתיישבות, ובאופן דוהלכת אל המקום אשר יבחר הוי' אלקיך, היינו, שבכל מקום שאיש ישראל הולך, עליו לדעת שהקב"ה בחר אותו ובחר את המקום להביאו שם, כדי לפעול שם עבודתו, ועד לתכלית הדבר – לשכן שמו שם כו'. וענין זה נעשה ע"י סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, כפי שנעשית באופן של קביעות, ע"י העבודה בג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח (שבכל אחד מהם ישנם פרטי הענינים דסור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, כמבואר במ"א בארוכה) שעל ידם העולם עומד17, בקיום נצחי.

ועי"ז שהעבודה מלמטה היא באופן של מרוצה (רדפהו), נעשית גם ההמשכה מלמעלה באופן של מרוצה, עד מהרה ירוץ דברו38, כמבואר39 במעלת ברכת כהנים [ששייכת לכאו"א מישראל עליהם נאמר40 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש], שההשפעה היא באופן דעד מהרה ירוץ דברו, והו"ע השקדים לטובה39, והיינו, שנמשכת במהרה הכתיבה וחתימה טובה, וכמבואר41 בענין מרשית השנה ועד אחרית שנה42, רשה בתחלתה ומתעשרת בסופה43, שרשה בתחלתה היינו לפני תקיעת שופר, ומתעשרת בסופה היינו מיד לאחרי תק"ש (בדוגמת כללות ענין התשובה, שבשעתא חדא וברגעא חדא44 מתהפך לצדיק גמור45, אלא שיש לו גם המעלה דצדיקייא בתיובתא46 ).

ו) וכל זה הוא באופן דאני לדודי ודודי לי (ר"ת אלול). דהנה, תכלית העבודה היא שנעשה הענין דדודי לי, שזהו"ע הדירה לו ית' בתחתונים47, עי"ז שהקב"ה הוא אלקינו (דודי לי), ולאח"ז נעשה מלך העולם. והענין דדודי לי נעשה ע"י אני לדודי. וע"ד מ"ש בפרשת השבוע48 את הוי' האמרת היום גו' והוי' האמירך היום גו', והיינו, שע"י כל עניני עבודתו של איש ישראל, שזהו"ע את הוי' האמרת (אני לדודי49 ), נעשה הענין דהוי' האמירך (דודי לי49), החל מהענין דכל הקורא ושונה שעי"ז הקב"ה קורא ושונה כנגדו50 (שזהו"ע דהאמרת והאמירך, מלשון אמירה ודיבור, שממשיכין אותו בבחי' אמירה ודיבור51 ). וכתורת הרב המגיד52 בפירוש מארז"ל53 דע מה למעלה ממך, שכל מה שלמעלה הוא ממך, והיינו, שכל הענינים שנעשים למעלה, הרי הם ע"י עבודת האדם למטה. וענין זה שייך במיוחד לר"ה, שזהו מ"ש את הוי' האמרת היום גו', היום דייקא, כידוע54 שבכל מקום שנאמר היום הוא ראש השנה (כמבואר בלקו"ת55 ובדרושי רבותינו נשיאינו56 על הפסוק את הוי' האמרת היום גו'), והיינו, שע"י עבודת האדם בהכנה שבחודש אלול, נעשה בר"ה, היום, בנין המלכות, ע"י עשרה מאמרות שבהם נברא העולם57, שזהו"ע והוי' האמירך היום, שהקב"ה אומר את העשרה מאמרות באופן וחיות חדש, כמבואר באגה"ק58 שבראשית השנה נמשך אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה.

וענין זה (את הוי' האמרת) נעשה ע"י פעולת כל אחד מישראל, שהרי כל אחד מישראל נמצא עכ"פ בשדה, ויש אצלו רצון עצמי ש"רוצה לצאת להקביל פניו" של המלך, ולכן מובטח לו שהמלך מקבלו בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות. וענין זה נמשך בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה הן בגשמיות והן ברוחניות, ובאופן דסור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, כפי שנמשכים בכל ג' הקוין, הן כפי שהם בעבודת האדם עצמו, והן כפי שפועלים עמידת העולם. ובאופן שנעשה עולם חדש59, עי"ז שהוי' האמירך היום בחיות חדש, לאחרי ההקדמה דאת הוי' האמרת גו' בעבודה דחודש אלול, ובפרט ע"י החיות בעבודה שפועל ח"י אלול. ועי"ז נמשכת אורה וברכה וכל הענינים הטובים המרומזים באותיות הא"ב, להמשיך ולסיים את עבודת חודש אלול מתוך אורה ומתוך חיות, באופן שתהי' חיות בכל עניניו, ובמיוחד בהענין דאני נבראתי לשמש את קוני60, מתוך שמחה וטוב לבב, כמ"ש61 עבדו את הוי' בשמחה. ועי"ז פועל לעצמו ולכל העולם כולו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.