בס"ד. ש"פ תבוא, כ"ף אלול, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
את הוי' האמרת היום גו' והוי' האמירך היום גו'1. ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו"ת – בסיום הדרוש2, ובאוה"ת3 ובדרושי אדמו"ר מהר"ש4 – בהתחלת הדרוש), שהאמרת הוא לשון אמירה, ואת ה' האמרת הוא5 פועל יוצא, כלומר הפעלת את ה' שיאמר כו', וקאי על עשרה המאמרות שבתורה שבהם נברא העולם6, שקשורים עם עשרת הדברות [כדאיתא בזהר7 (הובא בקונטרס ומעין8 ) על הפסוק9 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שעשרה המאמרות מכוונים כנגד עשרת הדברות, ושניהם בשקל הקודש], שעכשיו חוזרת ומתחדשת אמירתם עי"ז שבנ"י עוסקים בתורה, כמאמר רז"ל10 כל ת"ח שקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועי"ז חוזר ומתחדש הענין דקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא11. וענין זה שייך לר"ה (שהרי מ"ש את הוי' האמרת היום, קאי על ר"ה12 ), שבו הי' המאמר נעשה אדם13, שנוסף על היותו עולם קטן14, ה"ה גמר ושלימות הבריאה כולה. ועז"נ את הוי' האמרת היום, שפירושו (כנ"ל) הפעלת את ה' לאמר מאמר נעשה אדם גו' (ועד"ז שאר המאמרות), כי, בפעם הראשונה (בתחלת הבריאה) הי' זה ע"י הקב"ה בעצמו, מצד כי חפץ חסד הוא15, ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא16, ע"י עסק התורה כו', שעי"ז את הוי' האמרת גו'. ולאח"ז נאמר והוי' האמירך היום, שהו"ע אתעדל"ע שלמעלה מהאתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת, שאין אתעדל"ת מגעת שם, אלא שאעפ"כ ה"ה באה רק לאחרי שאת הוי' האמרת, כיון שאינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים, דקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים17.
ב) והנה נוסף על הפירוש הנ"ל שהאמרת הוא לשון אמירה ודיבור, מבואר בדרושים הנ"ל18 שבתיבת האמרת יש ג' פירושים [וי"ל שנרמז גם בלקו"ת שם19, שמביא ג' הענינים דלתהלה ולשם ולתפארת20 ], וכולם שייכים לר"ה. דהנה, פי' הא' בהאמרת הוא לשון חשיבות ושבח, כדאיתא בגמרא21 בפי' הכתוב את ה' האמרת וה' האמירך, אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, ובפירוש רש"י, שהאמרת הוא לשון חשיבות ושבח, כמו יתאמרו (ישתבחו) כל פועלי און22. וכן פירש רש"י23 שחטיבה אחת היינו שבח אחד ומיוחד לומר אין כמוך. וענין זה ישנו גם בר"ה, כמארז"ל24 אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות כו' כדי שתמליכוני עליכם, שאמרו הוא ג"כ לשון שבח. ופי' הב' שהאמרת הוא מלשון לבוש, כדאיתא במדרש ע"פ25 ביצע אמרתו, ביזע פורפירא (לבוש) דילי'. וענין זה שייך לר"ה, שבו אמר אדה"ר לכל הנבראים בואו26 נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו27, ופעל הענין דהוי' מלך גאות לבש28. וכיון שנשמת אדה"ר היתה נשמה כללית שכוללת כל נש"י, הנה עד"ז צריך כל אחד מישראל לפעול בר"ה הענין דהוי' מלך גאות לבש, עי"ז שתמליכוני עליכם. ופי' הג', שהאמרת הוא מלשון אמירה ודיבור, כנ"ל. ונוסף לזה, ישנם כל ג' פירושים הנ"ל גם בענין דהוי' האמירך29, שהו"ע האתעדל"ע, כנ"ל.
ג) והענין בזה, דהנה, ענין האמירה (האמרת מלשון אמירה ודיבור), שקשור עם עשרה המאמרות ועשרת הדברות, קאי על דרגת אלקות כפי שבאה באופן של התחלקות לפרטים, ועד לשלימות שבזה שהיא במספר עשר, שהוא שלימות המספר, שלכן השלימות של כל הענינים היא במספר עשר30, כמו עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר31, וכן עשר לשונות של שירה שאמר דוד32, וכיו"ב, וכדאיתא בפרדס33 שכל דבר הוא בעל שלש קוטרים, אורך רוחב ועומק, וכל אחד מהם כלול מג', ראש תוך סוף, וביחד עם המקום הסובלם, הרי זה מספר עשר. ובלשון החקירה34, ט' מקרים והעצם. ובזה נכלל גם ענינם של פרטים הנ"ל כפי שהם באופן של התכללות, כמו בעשרה מאמרות, שישנו גם המאמר דבראשית35 (כמארז"ל36 בראשית נמי מאמר הוא), שהוא המאמר אחד שעליו נאמר6 והלא במאמר אחד יכול להבראות [כידוע37 הפירוש בזה שאכן ישנו מאמר אחד, שהוא במאמר דבראשית, שעל ידו נבראו השמים והארץ וכל צבאם38 ], שכולל את כל המאמרות, תשעה המאמרות שלאחריו, והמאמר דבראשית עצמו כפי שהוא אחד מעשרה המאמרות. וכן בעשה"ד ישנו הדיבור דאנכי39 שכולל את כל עשרת הדברות40 (ט' הדברות שלאחריו, וכן הדיבור דאנכי עצמו כפי שהוא אחד מעשה"ד). וכן בעשר ספירות ישנה ספירת החכמה, שנוסף על היותה א' מע"ס, ה"ה גם כוללת את כל הספירות37. אלא שגם כלל זה הוא בגדר של התחלקות לפרטים. ולמעלה מזה הו"ע הלבוש, שהוא בחי' המקיף שלמעלה מהתלבשות והתחלקות בפרטים, והיינו, שאע"פ שבלבושים גופא יש חילוק בין לבושי הראש הגוף והרגל, מ"מ, כללות ענין הלבוש הוא בבחי' מקיף כו'. ולמעלה יותר הו"ע השבח (האמרת מלשון שבח), כנ"ל מפירוש רש"י שזהו שבח אחד ומיוחד לומר אין כמוך, שזהו"ע שבאין ערוך שלמעלה גם מבחי' המקיף כו'. וגם ענין היותר נעלה דאין כמוך כו' נעשה ע"י ישראל דוקא, כמאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת כו'. ויתירה מזה, שגם הענין דהוי' האמירך (שבא לאחרי את הוי' האמרת), שגם בו יש ג' פירושים הנ"ל, ועד לפירוש היותר נעלה דאין כמוך כו', ה"ה קשור עם ישראל דוקא.
ויובן ע"פ המבואר בארוכה בדרושי אדמו"ר האמצעי41, ובארוכה יותר בדרושי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ובדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר42, בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים43 (ועמך כולם צדיקים44 ), שגם בדרגא היותר נעלית לפני הצמצום כו', שעלה ברצונו כו'45, עד לרצון המוחלט וכו', שיהי' איזה המשכה וגילוי אור כו' (אויב נאָר עצמות בלייבט ניט ווי ער איז פאַרזיך), כולל גם האור שנמשך רק באתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת שם, הנה גם שם ישנה כבר המציאות דישראל שבהם נמלך כו'. ואף שלכאורה הרי זו מדרגה שאין שם מציאות כלל כו', הרי ידועה תורת הרב המגיד46 בפירוש מארז"ל47 ישראל עלו במחשבה, שהוא כמשל אדם שיש לו בן כו' שנחקקה הצורה של הבן במחשבת האב, אלא שאצל השי"ת שייך לומר זה אף קודם שנבראו ישראל כו'. וכל זה הוא לפי שדוקא ע"י ישראל נשלמת הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים48, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, נתאווה דייקא, שלא שייך לשאול קושיא (אויף אַ תאוה איז קיין קשיא)49, שזהו"ע היותר נעלה שלמעלה גם מבחי' המקיף כו'.
ד) וענין זה שייך במיוחד לעבודת חודש אלול50, כמובא באוה"ת51 (מעין יעקב), שכתב הרשב"א שהאמרת והאמירך הוא ע"ד דודי לי ואני לו52, אבל המהרש"א53 כתב שהוא ע"ד אני לדודי ודודי לי54 (ר"ת אלול55 ), שכן מתחיל את הוי' האמרת היום, שזהו ע"ד אני לדודי, ואח"כ וה' האמירך, שזהו ע"ד דודי לי.
ה) ויש לקשר כל זה עם מ"ש בהתחלת הפרשה56 והי' כי תבוא אל הארץ (שהו"ע הרצון57 ) אשר הוי' אלקיך נותן לך נחלה וירשת וישבתה בה (שהו"ע ההמשכה בפנימיות כו'57) ולקחת מראשית כל פרי האדמה גו', וענית ואמרת וגו', די"ל שגם בענין זה (ואמרת) ישנם ג' הפירושים הנ"ל בהאמרת והאמירך. וכל זה נמשך באופן המודגש בענין הביכורים, שהם מן המובחר58, שמורה על המשכת רב טוב בגשמיות וברוחניות, ומתוך שמחה, כמ"ש59 ושמחת בכל הטוב וגו'60.
הוסיפו תגובה