התוועדויות תש"ל
רשימה פרטית בלתי מוגה
יום א' דראש השנה ליל ב' דראש השנה |
הנחה בלתי מוגה
מעלת הזכרת זכות אבות בחודש השביעי (שעי"ז זוכין בדין) לגבי כל השנה כולה – לא רק זכרון בעלמא, אלא באופן שמציאות היום דר"ה עצמו הוא מציאות האבות, כי: בר"ה נמשכת אחדותו של הקב"ה בעולם (ה' מלך גאות לבש) – ענינו של אברהם (אחד הי' אברהם, באחד (לחודש) זה אברהם); וההמשכה היא מבחי' האור שלמעלה מהצמצום – ענינו של יעקב, אותיות יבקע (מקרא קודש זה יעקב); ובאופן של מיתוק הגבורות – ענינו של יצחק (זכרון תרועה זה יצחק). ואף שמדרגת האבות עצמם היא באצילות – הרי על ידם נמשך משרשם בבחי' ימי קדם שלמעלה מימות עולם; וזוהי השייכות לחודש השביעי – ירחא דשבועתא, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. מעלת בנ"י (ששייכים גם לשרש האבות) – אתם עדי, שענין העדות הוא לגלות דבר הנעלם לגמרי, והו"ע כח המס"נ שמצד בחי' היחידה, שמתגלה בעשי"ת, שאז הוא קירוב המאור אל הניצוץ. על פי שנים עדים יקום דבר – קיום המלכות (דבר) ע"פ המדות חסד וגבורה (שנים עדים). עדות – קשור עם ענין הדעת, דעת תחתון ודעת עליון, שישנם גם בבחי' האור (א-ל דעות הוי'): דעת תחתון – בבחי' האור שלהאיר את העולמות, ודעת עליון – בבחי' האור שלגלות עצמותו. |
בלתי מוגה
מאמר ד"ה ובחודש השביעי א. יוקר הזמן דר"ה גם למעלה; הגימטריא ד"תש"ל" הר"ת דהפסוקים שלפני תק"ש עם הכולל בגימט' תש"ל – מילוי כל הבקשות "עם הכולל", היינו גם מצד הכלל והאור העולה על כולנה (ובוודאות – כי החתימות על ה"פדיונות" חשובים פסק ב"ד, וה"יהי רצון" שעל התפוח נסמך לברכה בשם ומלכות) (ד-ה) ב. ברכה ליהודי רוסיא – "כי בשמחה תצאו וגו'" (ו) ג. ברכה לאה"ק – "פרזות תשב ירושלים" (ז) ד. "צמאה לך נפשי" |
הנחה בלתי מוגה
מעלת הקרבנות שלא נאמר בהם לא א-ל ולא אלקים, אלא הוי' – שם הוי' בפני עצמו (לא רק כפי שבא ביחד עם שאר השמות), כפי שתפארת (שכולל חו"ג להיותו למעלה מהם) היא בפנימיותה, שעולה בפנימיות הכתר. הקשר עם הענין דר"ה – ע"פ שנים עדים, חו"ג, יקום דבר, בנין המלכות, כיון שהנהגת העולם היא ע"פ המדות דחו"ג; ולמעלה מזה – עד אחד, ענין האחדות שלמעלה מהתחלקות ב' הקוין דחו"ג, והו"ע א-ל דעות הוי', שכולל ומאחד ד"ת וד"ע, להיותו למעלה משניהם. והו"ע שם הוי' שלמעלה משייכות לשאר השמות שנחלקים בב' הקוין דימין ושמאל. לא יקום עד אחד – לממון, אבל קם לשבועה: שבועה היא למעלה מהבנה והשגה, ולכן נשבעין לקיים את המצוות (נוסף לכך שמושבע ועומד מהר סיני), שהו"ע העבודה שמצד הכחות העצמיים, בחי' היחידה, שפועלת גם בכחות הפנימיים, שזהו ששבועה היא גם מלשון שובע. וזהו ענין חודש השביעי – שבו נשבע הקב"ה לאבותינו, שנמשך ומתגלה ענינם של האבות כפי שקשורים עם ענין השבועה. וזהו ענין עשי"ת, כאן ליחיד, בחי' היחידה. חודש השביעי גם מלשון שובע, משובע ומשביע – שבמשך כל השנה תהי' העבודה מצד הכחות העצמיים כפי שנמשכים בכחות הפנימיים, וגם שובע כפשוטו. |
בלתי מוגה
א. סיום מסכת מנחות גדר השויון בקרבנות, וביאור הס"ד ד"שמא לאכילה הוא צריך" (הוגה) (ב) (ובהערות: החידוש לגבי הדרשה "עני . . כאילו הקריב נפשו" * הדיוק "כדרך שבא לראות כו'" * הדיוק "מאי קראה" * הקשר דסיום הגמ' להתחלת המסכת) חיבור אלקות והעולם (ה"אכילה" דקרבנות) הו"ע ההכתרה דראש השנה (ג) ב. תפלת חנה: "כמה הלכתא גברוותא כו'" ביאור החידוש בתפלת חנה, שלכן דוקא הימנה למדים "כמה הלכתא כו'" (הוגה) (ה) (ובהערה: החידוש בזה ששמואל שקול כמשה ואהרן גם יחד) כיון שלמדים הימנה הלכות תפלה, מובן שכאו"א בכחו לפעול כמותה בתפלתו (החל מ"אחת שאלתי . . לבקר בהיכלו" – כשמואל ש"ישב שם עד עולם") (ו) ג. "תשליך" ביום א' דר"ה שחל בשבת ד. "מגבית" לקרן חנה מאמר (כעין שיחה) ד"ה איתא בסוף מנחות ע"ד העולים החדשים (טו) ה. שיעור חומש היומי: "כי אשא . . וכפר אדמתו עמו" ו. 1) אמירת "אל תירא" ו"אך צדיקים" קודם התהלים 2) סיום: "אחד המרבה כו' לבו לשמים" |
הנחה בלתי מוגה
ביאור מענה התורה "יביא אשם ויתכפר לו" – בהקדם הענין ד"אחור וקדם צרתני": האדם הוא אחור למע"ב – שנברא לאחרי כל הנבראים (ובאדם גופא קדמה התהוות הגוף לנפש), כיון ששרש האדם הוא מתיקון, ושאר הנבראים הם מתהו שקדם לתיקון; וגם קדם למע"ב – להיותו תכלית הבריאה (שלכן נקרא ר"ה – יום ברוא אדה"ר – תחלת מעשיך). ולכן מכפר הקרבן מן הבהמה על האדם – מצד שרשה בתהו שלמעלה מתיקון. ולמעלה מזה, מענה הקב"ה "יעשה תשובה ויתכפר לו" – כי, ע"י קרבנות נעשית העלי' מבחי' אדם לבחי' כי לא אדם, אבל רק בחיצוניות הכתר, בבחי' האור שלהאיר את העולמות; וע"י התשובה העלי' היא בפנימיות הכתר, בבחי' האור שלגלות עצמותו, שזהו אמיתית ענין הא"ס. וזהו "שובה ישראל" – כיון שהתשובה היא העלי' למדריגה היותר נעלית, אמיתית ענין הא"ס; ולאח"ז צריך להמשיך בסדר השתלשלות – "עד הוי' אלקיך", אורות וכלים, נפש וגוף. ולכן, נוסף על הכוונה שבתשובה שעל ידה נעשה תיקון נפש הפגם, צ"ל גם וידוי דברים (קחו עמכם דברים), שעל ידו נעשה תיקון גוף הפגם. אמירת הפסוק "שובה ישראל גו'" בשבת דעשי"ת, שבהם ישנו הענין דמעמקים, עומק לפנים מעומק, ועד לעשרה עומקים, ובאופן שנמשך בעשר כחות הנפש. |
בלתי מוגה
א. מעלת התשובה ד"שבת שובה" לגבי ר"ה ויוה"כ ב. הדגשת שלימות התשובה דשבת שובה בח' בתשרי מאמר ד"ה שובה ישראל ג. 1) פרש"י עה"פ (לב, מ) "כי אשא גו' ואמרתי חי אנכי" 2) המשך ה"סיום" עמ"ס מנחות ד. אגה"ת (פ"ה) – "כמ"ש בישעי' . . פגימת הסכין" ניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ" ע"י העולים החדשים ("מזמרת הארץ") (כ) ה. הביאור בפרש"י "אל עצמי" – ל' עצם, דהשבועה היא בעצומ"ה ית' ("אנכי"), למעלה מהחרון שע"פ טו"ד. ולכן הוא "בהמצאו" בעשי"ת – שהוא מקרב עצמו לכ"א, ואין צריך אפילו רצון לתשובה אלא די שיכפה עצמו לשוב וברגע א' נעשה "בעה"ב" על המציאה (כג-ד) ו. הביאור באגה"ת |
אחרי תפלת מנחה |
בלתי מוגה
התחלת השנה בשבת – שביתה מכל הענינים המבלבלים לתומ"צ |
רשימה פרטית בלתי מוגה
בענין הס"ת דכל נדרי; סליחות בעשי"ת וערב יום כיפור; ה"קאָך" בהקדמת תשו"ע; הצורך ב"על חטא" ביוה"כ; סעודת מוצאי יוה"כ; התוועדות ביאָרצייט (א-ד) |
מהאתרוג (שמכוונים בברכת השנים) יומשך הרחבה בכל; אחדות (דד' מינים) ברכה; ברכה ליהודי רוסיא; בטחון אה"ק |
רשימה פרטית בלתי מוגה
בנוסח "שלום עליכם" * שינה בסוכה ונויי סוכה בספר המנהגים * הנהגת הרפורמים בר"ה שחל בשבת * צדקה בערב סוכות * שמחת החג בליל א' * שהחיינו באחיזת האתרוג (א-ו) |
רשימה פרטית בלתי מוגה
דרגת האמונה דפסח וסוכות * הבדלה בטלית [ומקוה] במוצאי יוה"כ; אמירת קידוש לבנה (וברכת המזון) בסידור * החידוש בהבדלת מוצאי יוה"כ; אופן אמירת "ויתן לך" * ע"ד גזירה דרבה; זימון ע"י בן א"י ביו"ט שני (א-ד) |
רשימה פרטית בלתי מוגה
ע"ד נבואת יונה * הדרוש "ושאבתם מים" * מעלת שמחת ביה"ש לגבי שמח"ת * ע"ד הניגון "ג' תנועות" (א-ד) |
רשימה פרטית בלתי מוגה
ג' השמחות דסוכות * השפעת שמחת ביה"ש על העם * בהא דהיד נעשית מרכבה לאלקות * זיכוך האדם כשר"ה וסוכות חל בשבת * טעם האושפיזין בסוכות דוקא * הפרש הקבלת-עול דר"ה ושבועות; מעלת סוכות לגבי יוה"כ * מקום ה"קידוש" בסידור (א-ז) |
הנחה בלתי מוגה
ביאור מאמר הע"ח שאוא"ס מאיר בכתר ובחכמה בקירוב מקום (במעלה ומדריגה, ראשית המדריגות שבהן מתגלה אוא"ס), בבינה בריחוק מקום, בז"א דרך חלון ובמלכות דרך נקב: כתר, הממוצע בין אוא"ס לנאצלים – הענין הראשון שאין קרוב יותר ממנו, וכן חכמה – מצד הביטול, שכל ענינה שבה שורה אוא"ס. משא"כ בבינה, הבנה והשגה באופן של תפיסא – בריחוק מקום, כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל. אמנם בבינה האור הוא באופן דרחובות הנהר, משא"כ בז"א מאיר בצמצום, "זעיר אנפין" – דרך חלון; ובמלכות צ"ל צמצום יותר – דרך נקב. האור שבא במלכות דרך נקב הוא (לא האוא"ס עצמו, אלא) האור דז"א, ועד"ז האור שבא בז"א ע"י חלון הוא האור דבינה, האור שבא בבינה בריחוק מקום הוא האור דחכמה, והאור שבא בחכמה בקירוב מקום הוא האור דכתר. ומלכות לבי"ע – דרך פרסא, שהוא אור של תולדה, ולא כמו האור שבא אפילו דרך נקב, שמאיר עצם האור. ואין זה כמו ענין הפרסא שישנו גם באצילות, שהיא כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי', וכמשל האותיות שהם לבושים לשכל – שאין זה לבוש המסתיר, ואדרבה: על ידם הוא גילוי השכל (משא"כ הפרסא דבי"ע היא כמו התלבשות השכל במשל). וכל זה – מצד סדר השתלשלות; אבל הכוונה היא שגם למטה יהי' גילוי אוא"ס בקירוב מקום – ע"י הקרבנות, מלשון קירוב, כיון ששרשם בעולם התהו, ששם ריבוי האור, בבחי' קירוב, וכן ע"י כללות התומ"צ. |
בלתי מוגה
א. השייכות דמצות סוכה לענין השמחה גודל השמחה כשנאספים יחד (לאחרי שלא התראו כו' – שזהו"ע שמחת סוכות) (ה) ב. אופן האחדות בשמחת בית השואבה מאמר ד"ה ובחמשה עשר יום ג. אושפיזין: ס"ד ומסקנת הזהר בפסוקו של יצחק ס"ד הזהר שיצחק אומר פסוקו של דוד "כל כלי יוצר" (ענין דמלחמה כו') והכרעת רשב"י שאומר "גבור בארץ . . הון ועושר גו'" (תגבורת הברכות) – דלכאו' זוהי שאלה במציאות – הוא ע"ד המבואר שדוד יברך ע"י שאברהם וכו' מסרבים: יצחק מצ"ע רואה את עשו בשרשו למעלה, וקס"ד להשפיע לו ריבוי אור ולבררו, ד"כל כלי יוצר גו'". ורשב"י שדואג למציאות המטה בא ואומר לו לבטל הקס"ד (שמתעוררת בכל שנה) להשפיע ללעו"ז, ומכריע שיתברר ע"י התוקף דדוד ("אדמוני") ומשיח במלחמותיו, וע"י שעוד לפנ"ז יברך יצחק (שקודם לדוד) את בנ"י ב"הון ועושר" (יב-טו) ד. שינה בסוכה ביאור מנהגנו שאין ישנים בסוכה מצד קדושתה – ע"פ נגלה (הוגה) (יז) (ובהערות: חילוק המקיף דסוכה ודטלית * "מהדר אתרי וחד" ו"כל חלב לה'" * גדר הפטור ד"מצטער" לרש"י ותוס' * שלילת ההתעקשות לישון בסוכה * דוגמא בדיני נפשות וממונות לב' סוגי אונס) כיון שאין מנהגנו לישון בסוכה [וגם אין עושים נויי סוכה – ואכ"מ], ק"ו שצ"ל שלילת השינה דלעו"ז – לעורר יהודים לתומ"צ, ובודאי שלבם ער ויהי' "פתחי לי"; וינצלו כינוס צא"ח לעורר ע"ד ביקור בנ"י לשמחם בשמחת החג (יח-כ) |
רשימה פרטית בלתי מוגה
בנין הסוכה "מיד למחרת יוה"כ" * בשמע"צ עושים בסוכה בית, ובא"י עושים בבית סוכה; בשמע"צ האושפיזין הם בעה"ב * חילוק מקיפים דסוכה ומקיפים ד"הקפות" * שם אביו של אדה"ז, וביקור בציונו (א-ד) |
רשימה פרטית בלתי מוגה
פסוקי הקרבנות דמוסף שמע"צ, והחקירה בגדר יו"ט שני * אם "אב הרחמים" שייך להזכרת נשמות * תוס' יו"ט בנוגע להתחלת "שבעה" * הבדלה על כוש"ב (א-ד) |
בלתי מוגה
א. שמח"ת תש"ה: ברכת שהחיינו בשמח"ת על התורה (הוגה) (א) ב. 1) ביאור נוסח וסדר הברכה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו" (הוגה) (ד) 2) "והגיענו": הוספה ביגיעה בתורה אצל בעלי-עסק ג. ע"ד ה"תהלוכה" (ז) ד. "והגיענו": הוספה ביגיעה בתורה אצל יושבי-אוהל ה. פרש"י ברכה עה"פ (לג, כח) "וישכון ישראל בטח בדד גו'" שאלות בפרש"י; "יגעת ומצאת" בנוגע לתשובות (יא) קיום ברכת "וישכון גו' עין יעקב" (ויצחק) – "נחלת יעקב" – "ופרצת" (יב) |
הנחה בלתי מוגה
מעלת השמחה דשמח"ת בהקפות וריקודים – בגלל שישראל "מעטרן לס"ת בכתר דילה", שממשיכים בתורה ענין שבאין ערוך שנקרא בשם כתר, שזהו ענין נעלה יותר מהשמחה שמצד הקריאה בתורה. ויובן בהקדם המבואר בענין "ירח האיתנים בחג", שבחג הסוכות מאיר בחי' איתן שיזרח לעתיד לבוא, בעולם התחי', שאין בו לא אכילה ולא שתי', כי, באתרי' (למעלה גם מעולם התהו שיש בו אורות מרובים) לאו אורחי' למיכל, וכמו שהצורך בענין האכילה הוא רק כדי לחבר את הגוף שאינו בערך כלל אל הנפש, אבל כדי לאחד את כחות הנפש עם עצם הנפש אין צורך בענין האכילה, ודוגמתו למעלה, שענין האכילה שייך רק בבחי' הכלים (גרמוהי), החל מבינה, שהיא בריחוק מקום, אבל לא בבחי' איהו וחיוהי חד, חכמה וכתר, שבהם מאיר אוא"ס בקירוב מקום. ולעת"ל יהי' כל מקום בבחי' "קירוב מקום", כמו "באתרי'", ללא צורך באכילה, ולכן גם הגוף הגשמי יהי' ניזון מאלקות. החילוק בין חג הסוכות שיש בו ריבוי קרבנות, "לחמי לאשי", סעודה גדולה, לשמע"צ, שמקריבים פר אחד, סעודה קטנה, בדוגמת לעת"ל שאין שם לא אכילה ולא שתי'. וכן הוא בתורה – שנוסף על ענין הלחם והמזון (אכילה), יש גם בחי' התורה כפי שהיא בבחי' קירוב מקום (ששם אין צורך בענין האכילה), והו"ע כתר תורה. אך גם בחי' זו צריך להמשיך בפנימיות, ע"י הקריאה בתורה שלאחרי ההקפות. |
בלתי מוגה
א. שמח"ת תש"ה: שבאמריקה יכירו ב"סטריט" שהולך בן תורה ב. (המשך:) ניצול מנהג אמריקה ליתן "דאָבל ראַשען" ג-ד. שמח"ת תש"ה: "שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה" (הוגה) (ח) ה. המשך מאמר ד"ה להבין ענין שמחת תורה ו. בזהר לגבי שמח"ת: "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה כו'" להחליט שלא יעבור יום אחד ללא שיעור בתורה ביום ובלילה (כ) ז. "אמריקה שונה" – למעליותא ח. שינה בסוכה (המשך) גדר החיוב דשינה בסוכה, ומקור בגמ' לשינה חוץ לסוכה (הוגה) (כה) ט. גדר "כל חלב לה'"; בהא דאין מנהגנו ב"נוי סוכה" גדר "התנאה במצוות" הוא נוי המצוה עצמה, ס"ת או סוכה נאה, ולא "נוי סוכה" שמן הצד. וא"כ אדרבה, בסוכה שקדושה כקרבן, מושלל יפוי צדדי (ואף ד"תשבו כעין תדורו", בית אינו קדוש). ואף שע"פ דין הנוי בטל לסוכה עצמה (ולא כרים וכסתות, וי"ל שהוא מדין ארנקי שבטל לחריץ בשבת משום מוקצה, ועד"ז הנוי) דהוקצה למצוה – ברגש האדם צ"ל מושלל שצריך לנוי צדדי. ו"נוי סוכה" שבגמ' הוא במי שגם מצדם לא החשיבו נוי חיצוני אלא החשיבוהו "נוי סוכה" (דבטל לסוכה "יפה יפה"), ומחמתם נשנו דיני נוי סוכה (כט-לב) ע"ד ההשתתפות בכינוס תורה (לג) י. סיום ההתוועדות |
א. לימוד פנימיות התורה ב"שבעה" ב. מנהגי שמחות ג. ע"ד כתבי רבותינו נשיאינו וספרי חסידות אודות ה"לקו"ת לג' פרשיות" (ח) לימוד הס' מגן אבות ודרך מצוותיך; דיוק המאמרים שב"בונה ירושלים"; חילוק הדיוק בין הנחות הר"פ והנחות אדמו"ר האמצעי (ט-יא) שינוי הסגנון ב"דרך מצוותיך" וב"אור התורה"; במאמרי אדה"ז (יב-ג) מאמרי הצ"צ ד"ה "להבין" (יד) "הרבה להם" הדפסת ספרי חסידות – שכל א' ימצא המתאים לו (טו) |
הנחה בלתי מוגה
"בראשית ברא אלקים" – כפירוש הבעש"ט שהעבודה היא לגלות הכוונה דשם אלקים המעלים. ובזה גופא ג' אופנים – בהתאם לג' הפירושים ב"בראשית": גלוי ההעלם על בחי' הכתר, בחי' החכמה, ובחי' המדות. ועד לגילוי הכוונה היותר נעלית שנמצאת בשם אלקים בהעלם. ובהקדם ביאור ענין הנסכים ביין – המשמח אלקים ואנשים, דכיון שמעשה היין הוא באופן של יציאה מההעלם (בענבים) אל הגילוי, לכן פועל ענין השמחה שגורמת הגילוי. וכן הוא למעלה – שע"י היין יצא סוד הוי', שהי' בהעלם בשם אלקים. וענין זה נעשה ע"י עבודת האדם לגלות מה שנמצא בו בהעלם – שגם פנימיות ושרש הנשמה יתגלה בגוף. וזהו גם הטעם שפתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" – כיבוש נה"ב והגוף והעולם, לגלות בו את ההעלם דשם אלקים. וזהו גם "ונפקדת כי יפקד מושבך" – שהזכירה והגילוי מלמעלה (ונפקדת) היא דוקא ע"י ענין החסרון והביטול, שזהו ההעלם דשם אלקים, שעל ידו נעשית התהוות העולמות, עד לעוה"ז התחתון שדוקא שם נעשית דירה לעצמותו ית'. |
בלתי מוגה
א. ענין "שבת בראשית" (שקודם לענין "מברכים החודש") ב. ענין מברכים החודש ו"מחר חודש" ענין מברכים החודש שלמעלה מהטבע – תומ"צ שלמעלה מ"בכל דרכיך דעהו", ובזה גופא ללא מדוה"ג – דהכח לברכת החדשים הוא מברכת תשרי (ח) המשך הביאור בשייכות דברכת החודש לקידוש החודש בב"ד (הוגה) (ט) ב"מחר חודש" – מל' מקבלת מחכמה (שבת) עצמה, שבקירוב מקום לאוא"ס (י) מאמר ד"ה ויאמר לו יהונתן ג. 1) הרש"י הראשון בתורה: לומר בגלוי שא"י ניתנה לנו 2) פרש"י עה"פ (ב, יד) "והנהר הרביעי הוא פרת" ד. אגה"ת (פ"ה) – "והנה המשכת . . המרומז באות ה"א תתאה" ה. פרש"י ברכה עה"פ (לג, כח) "וישכון ישראל וגו'" (המשך) ו. המשך הביאור בענין שינה בסוכה (הוגה) (כ) ז. הביאור באגה"ת ח. הביאור בפרש"י – פ' ברכה ט. הביאור בפרש"י – פרשתנו ברכת "ויעקב הלך לדרכו" לנוסעים לאה"ק (כח) מצד "קנאת סופרים כו'" – התלמידים המתייגעים יותר ילמדו בקירוב מקום (כדמצינו בגמ' שתלמידי רב כהנא ישבו לפניו לפי מעלתם) (כט) ע"ד ה"מלוה מלכה" לטובת ה"מעמד" (ל) |
שליחות התלמידים היא כמשל בן המלך הנשלח למרחקים לגלות כחותיו – נוסף על התועלת למקום שליחותם – לפי שרואים כחות מיוחדים בהם. ועליהם להאיר כל העיר והמדינה, ובפרטיות – שיתוספו עוד ועוד תלמידים בהישיבה (ע"י "יושבי אהל" ו"בעלי עסק" שביניהם גופא, כהוראת ההנהלה). וידעו כי מובחרים הם ויעשו השליחות בשמחה, ומובטחים שיצליחו, כהכנה לביאת משיח שילמד תורה לכל העם (א-ו) |
בלתי מוגה
כמו שבגוף האדם אבר שאינו ממלא תפקידו נלחמים בו שאר האברים – כן הוא בכללות העולם ביחס הגויים לבנ"י; ובפרט באה"ק – שהקשיים הם לפי שהגויים מרגישים שחסר במילוי תפקידה המיוחד של אה"ק; תפקיד נוסף – לאלו שזכו לתורת החסידות, ללמדה לאחרים; ותפקיד נוסף – אלו שעמדו במס"נ ויצאו משם, לפעול מס"נ באחרים; ותפקיד נוסף – לכפר חב"ד ונה"ח, להיות דוגמא לכפרים וערים שלימות; מסירת דברים אלו בסביבתם, תוסיף בבטחון אה"ק; א' יבקר אצל ידידנו, וא' יכתוב דו"ח (א-ח) |
הנחה בלתי מוגה
סמוכים לעד (שנתבאר במאמר אדנ"ע בשנת הששים) – שבחי' המלכות שהיא בבחי' נפילה בזמן הגלות, מקבלת עזר וסמיכה מבחי' מקיף הרחוק (סמ"ך) שיתגלה לעת"ל. וזהו גם הענין דאתה כהן לעולם (במזמור השייך לשנת הק"י) – המשכת בחי' אתה (אתה הוא הוי' לבדך) ע"י החסד דאברהם בבחי' המלכות; על דברתי מלכי צדק – המשכת בחי' חו"ב (יו"ד במילואו) במלכות (דיבור). וכל זה תלוי במיוחד בלימוד פנימיות התורה, רזין דרזין – בחי' מקיף הרחוק (אות ס') – באופן של הבנה והשגה. |
בלתי מוגה
א. העילוי דאברהם בפ' וירא לגבי פ' לך לך (הוגה) (א-ב) ב. במענה הצ"צ לאדנ"ע על שאלתו בענין "וירא אליו ה'" מאמר (כעין שיחה) ד"ה סמוכים לעד ג-ד. פרש"י (יח, כג) ד"ה "ויגש אברהם" (הוגה) (י-יא) ה-ו. אגה"ת (פ"ו) – "והנה יעקב חבל . . וראשו השני למטה" ז. ה"יינה של תורה": בהצלת נפשות – יש "לדבר קשות" (הוגה) |
קונטרס כ"ף מרחשון תשנ"ב
"יתרון ארץ בכל היא" – שבבחי' "ארץ" (כללות העולם, ובשרשו – חיצוניות המלכות, שרש הנבראים) נמשך בחי' "כל" (יסוד, סיום האצילות). ובזה ג' ענינים – המשכת היסוד עצמו, המשכת נו"ן שערי בינה הנמשכים ביסוד, והמשכת הכתר (סובב). ושרשם באוא"ס שלפני הצמצום – אור הגבול (שרש אור הממלא) ואור הבלי-גבול (שרש אור הסובב). "מלך לשדה נעבד" – שבבחי' "שדה" (גן-עדן, ובשרשו – פנימיות המלכות, שבה ההמשכה מיסוד אינה יתרון וחידוש) נמשך בחי' "מלך" (תפארת), הממשיך מפנימיות הכתר, המשכה שלמעלה מהשתלשלות ולמעלה גם מסובב, הנמשכת ע"י קיום המצוות. ובשרשה – אור חדש שלא האיר גם קודם הצמצום. וגם המשכת אור זה היא בשביל השלמת הענין ד"דירה בתחתונים" ע"י עבודתם של ישראל ("מלך לשדה נעבד" כפשוטו, שההמשכה ד"מלך" נעבד כביכול לעבודת השדה, "דירה בתחתונים"). וזהו "מאה שנה" – פנימיות הכתר, "עשרים שנה ושבע שנים" – מוחין ומדות, שהמשכתם תחלה בבחי' "שדה" (פנימיות המלכות), ולאח"ז בבחי' "ארץ" (חיצוניות המלכות), ועד "שני חיי שרה" (בי"ע). ועי"ז נעשה עילוי גם ב"מלך" עצמו ("כולן שוין לטובה"). |
בלתי מוגה
א. כסלו – "חודש השלישי" מתשרי ב. ביאור בפרש"י פ' תולדות – בשיעור דר"ח כסלו פרש"י תולדות (כו, כב): "ופרינו בארץ – כתרגומו וניפוש בארעא" (הוגה) (ח) בבית השלישי ("רחובות") יהי' "הרחיב ה'" מלמעלה, ו"פרינו" מצד המטה (ט) ג. (המשך:) ביאור בשירו של יום ר"ה "אנכי ה"א המעלך גו'" (הוגה) מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויהיו חיי שרה (מוגה) ד. פרש"י פרשתנו (כד, י) ד"ה "וכל טוב אדוניו בידו" ה. אגה"ת (פ"ו) – וזהו שאמרו רז"ל אין בידינו לא משלות וכו' ו. הביאור בפרש"י ז. הביאור באגה"ת ח. המשך הביאור בפרש"י |
הנחה בלתי מוגה
השראת השכינה בביהמ"ק ("באתי לגני") – לא כהדעות שזהו רק זיו והארה, ורק מוכשר להשראת אלקות, אלא בחי' העצמות ("עיקר שכינה"), ובאופן של כלי ודירה ("באתי לגני"). ואף שביהמ"ק הוא מוגבל – הנה מקום אתי, אתרי טפלה לי, שגם מקום המציאות וההתחלקות (שמצד אור הממלא) הוא בטל בתכלית, וזהו"ע השלום, ביטול וחיבור הפכים. וענין זה הי' בגילוי בביהמ"ק (שנבנה ע"י שלמה, שלום), שמקום ארון אינו מן המדה, ועי"ז נמשך בעולם כולו, שיהי' דירה לו ית', באופן נעלה יותר מאשר בשמים ושמי השמים. מעלת הביטול במקום גשמי – כמו צפור המדברת, וכמו הביטול דאיש פשוט לגבי חכם גדול, וביטול יש הנברא שייך ליש האמיתי. הגילוי בביהמ"ק – ע"י עבודת הקרבנות (וגם ע"י עבודת התפלה), שהיתה ע"י כהנים – המשכה מלמעלה, לוים – העלאה, וישראלים – המשכה למטה. וזהו גם ג' הענינים דדורון תפלה ומלחמה שבעבודת יעקב בבירור וביטול היש דתהו (קטנתי); וג' הענינים דתורה עבודה וגמ"ח שעל ידם נעשה הענין דפדה בשלום. |
בלתי מוגה
מאמר ד"ה קטנתי א. העילוי בי"ט כסלו שחל בשבת ב. המשך ג-ה. 1) פרש"י עה"פ (לב, ט) "והי' המחנה הנשאר לפליטה" (הוגה) (ט) 2) אגרת התשובה המשך הביאור באגה"ת פ"ו (יא) 3) מענה לשאלות על הלקו"ש השבועי (הוגה) (יב) |
הנחה בלתי מוגה
השראת השכינה בביהמ"ק ("באתי לגני") – לא כהדעות שזהו רק זיו והארה, ורק מוכשר להשראת אלקות, אלא בחי' העצמות ("עיקר שכינה"), ובאופן של כלי ודירה ("באתי לגני"). ואף שביהמ"ק הוא מוגבל – הנה מקום אתי, אתרי טפלה לי, שגם מקום המציאות וההתחלקות (שמצד אור הממלא) הוא בטל בתכלית, וזהו"ע השלום, ביטול וחיבור הפכים. וענין זה הי' בגילוי בביהמ"ק (שנבנה ע"י שלמה, שלום), שמקום ארון אינו מן המדה, ועי"ז נמשך בעולם כולו, שיהי' דירה לו ית', באופן נעלה יותר מאשר בשמים ושמי השמים. מעלת הביטול במקום גשמי – כמו צפור המדברת, וכמו הביטול דאיש פשוט לגבי חכם גדול, וביטול יש הנברא שייך ליש האמיתי. הגילוי בביהמ"ק – ע"י עבודת הקרבנות (וגם ע"י עבודת התפלה), שהיתה ע"י כהנים – המשכה מלמעלה, לוים – העלאה, וישראלים – המשכה למטה. וזהו גם ג' הענינים דדורון תפלה ומלחמה שבעבודת יעקב בבירור וביטול היש דתהו (קטנתי); וג' הענינים דתורה עבודה וגמ"ח שעל ידם נעשה הענין דפדה בשלום. |
בלתי מוגה
א. י"ט כסלו – גאולת השיטה של אדמו"ר הזקן ב. התכלית דמתן תורה וגילוי תורת החסידות ג. אודות מרד הצעירים בארגון הצדקה ("פדרצי'") ד. קביעות י"ט כסלו בשבת: הפצת המעינות בדרכי שלום ה. מעלת ההתוועדות במוצש"ק; ג' בחינות בשבת ו. סיום מסכת תמיד פלוגתת ר"י ור"נ בפי' "יום שכולו שבת"; חד חרוב או תרי חרוב (הוגה) (לד) ב' דעות בזה ששמירת המקדש (בהתחלת המסכת) אינה מפני הגנבים – מצד עשירות המקדש (משביתן שלא יזיקו), או שהשערים נעולים (מעבירם מן העולם), והגירסאות "שבת מנוחה" או "שבת ומנוחה" (בסיום המס'); מס' תמיד "אינה אלא סיפור . . לעשות כן תמיד" – שתמיד (כהפי' ללא הפסק) צ"ל הנהגה שתביא לקרבן התמיד (לה-ו) ז. פרש"י ריש פרשתנו (וישב): "משל למרגלית שנפלה כו'" ב' ענינים בעשו: "חול" – מה שיכול להתברר, ו"צרורות" – רע גמור (הוגה) (לח) (ובהערה: המקור בנגלה לניצוץ שבכל דבר) ההוראה בקשר למצב השכונה – כאשר בנ"י עומדים בתוקף ("התקין עצמו . . לדורון תפלה ומלחמה") הולך עשו מעצמו למקום אחר, ונעשה "לישב בשלוה" (לט-מ) מאמר ד"ה פדה בשלום ח. חלוקת הש"ס; הפלא בקביעות שנה זו; שביתת ה' בשבת ט. התחלת התניא: "בדרך ארוכה וקצרה"; ע"ד עולי רוסיא י. נשי ישראל: שייכותן לגאולת י"ט כסלו |
הנחה בלתי מוגה
שמחה בצפרא ורננא ברמשא – שגם במצב של העלם והסתר (רמשא) ישנו ענין הרינה, צמאון ותשוקה, ולאח"ז שמחה מצד הגילוי אור שלאחרי ההעלם וההסתר. וזהו גם ענין "והוי' יגי' חשכי" – שבכדי להאיר את חושך הגלות צ"ל גילוי הוי' הב' שלמעלה מסדר השתלשלות. וזוהי המעלה שבזמן הגלות, שעי"ז באים לגילוי אור נעלה יותר. וההכנה לזה היא ע"י העבודה בזמן הגלות (ע"ד משנת"ל מעלת ביהמ"ק שבעוה"ז לגבי עולמות עליונים), העבודה דמס"נ שמצד עצם הנפש, שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל נמשכת בכל פרטי העבודה בג' הקוין. וזהו "אל יתהלל חכם גבור ועשיר . . כי אם . . השכל וידוע אותי" – שבזמן הגלות צ"ל עבודה הקשורה עם "אותי", מס"נ שמצד עצם הנפש, ועי"ז נעשה ההילול גם בג' הקוין. וזהו "רני ושמחי בת ציון" – שבזמן הגלות (שאז נקראים בנ"י "בת ציון"), שהעבודה היא במס"נ שמצד עצם הנפש, אזי גם העבודות החלוקות דרני ושמחי באים ביחד. |
בלתי מוגה
א. השייכות לשבת הקודמת – י"ט כסלו ב. המשך סיום מס' תמיד – השביתה בשבת ולע"ל (הוגה) (ד) (ובהערה: גדר "תשבות") זמן סעודה שלישית בזה"ז ("וינוחו בם") – מעין ה"תרי חרוב" דלע"ל (ה) מאמר ד"ה רני ושמחי ג. חנוכה ושבת – ביטול העולם; חנוכה וחינוך – מוסיף והולך "מוסיף והולך" נוגע במיוחד בחינוך ילדים (ועי"ז יתוסף אור גם בהמחנך) – שבהם ניכר ענין הגידול בגשמיות. ועי"ז מבטלים המוסיף והולך דחושך העולם (ח-יב) ד. אופן ההשפעה על ה"פדרצי'"; הלימוד מ"קרני לייזר" ה. "ויוסף הורד מצרימה": מעלת השלוחים במקום רחוק (יט) ו. פרש"י (לז, ז) ד"ה "מאלמים אלומים" (הוגה) (כ) ז. ע"ד המסיבה לטובת "חדרי תורה אור"; ביסוס השכונה ה"יינה של תורה" בפרש"י: קירוב העם שבשדה לאלומת הנשיא (הוגה) (כג) אגה"ת: מה שבפ"א לא נזכר וידוי כחלק ממצות תשובה – כי תשובה צ"ל "כל ימיו", גם בשבת שאין וידוי דברים (מצד עליית העולמות בבחי' המחשבה) (כד) |
הנחה בלתי מוגה
השם "ציון" (בהמשך למ"ש "לנטוע שמים וליסוד ארץ") – קאי על בנ"י כשמקיימים תומ"צ (שמים וארץ), שאז כל הענינים הם בסדר מסודר; אבל בזמן הגלות, כשחסר בקיום התומ"צ, ונעשה בלבול הסדרים, נקראים "בת ציון". אך דוקא אז יכולה להיות עבודתם באופן של בלבול הסדר – "רני ושמחי" ביחד. כללות ענין הגלות (שאז העבודה היא באופן דרני ושמחי ביחד) מתחיל מגלות מצרים – לאחרי ההקדמה ד"יוסף הורד מצרימה", וירדה שכינה עמו, שעי"ז היו בנ"י יכולים להחזיק מעמד בגלות מצרים, ועד – ונצלתם את מצרים. ומעשה אבות סימן לבנים – בנוגע לגלות האחרון, שיש בו ע"ד המעמד ומצב שהי' אצל יוסף הצדיק – בנס די"ט כסלו שהי' לעיני כל העמים, ועד שהתחילה גם טעימת הגילוי דפנימיות התורה בתורתו של משיח, ועי"ז נפעל גילוי תורתו של משיח. |
בלתי מוגה
מאמר (כעין שיחה) ד"ה רני ושמחי א. טעם מנהגנו להדליק המנורה בפתח שבתוך הבית ב. פרש"י (וישב לז, ז) ד"ה "מאלמים אלומים" (המשך) (הוגה) ג. ע"ד "מגבית" י"ט כסלו וחנוכה (שנוהגין להרבות בצדקה) (ז) ד. חיזוק המנהג ליתן דמי חנוכה לילדים (ולהוסיף בחינוכם) (ח) |
הנחה בלתי מוגה
עיקר החידוש ש"יודוך אחיך" הוא בנוגע לראובן שמעון ולוי, שנולדו לפניו, משא"כ בנוגע לשבטים שנולדו לאחריו, הרי זה מובן בשכל, ואין צורך בהודאה דוקא. "(יהודה) אתה" – הו"ע הגילוי, ושייך ליהודה, ספירת המלכות, שעל ידה הו"ע הגילוי בכל הספירות, וגם הגילוי בבי"ע. ולכן "יודוך אחיך" (אף שהם בדרגא נעלית יותר), כיון שע"י הירידה לבי"ע ניתוסף עילוי בכל הספירות. ועד שעי"ז באים לאמיתית הענין ד"אתה" – גילוי העצמות. "ידך בעורף אויבך" – הו"ע העבודה דאתכפיא, שנעשית בעולם העשי' דוקא, שבו פועלים הענין דדירה בתחתונים. |
בלתי מוגה
א-ב. פרשת ויחי: קדימת אפרים למנשה אפרים ומנשה – ב' ענינים בעבודה בגלות: שלילתה או בירורה (הוגה) (ב) (ובהערות: פו"ר ברוחניות וביאת משיח * זה שיצה"ר נק' "אל זר") מאמר (כעין שיחה) ד"ה יהודה אתה יודוך אחיך ג. פרש"י (מט, ט) ד"ה "גור ארי' יהודה וגו'": ההפרש בין ראובן ויהודה (הוגה) (ד) ד. אגה"ת (ספ"ז) – "ולכן סידרו בק"ש שעל המטה כו'" "ק"ש שעל המטה כו'" נוגע לאגה"ת – דאז הוא זמן התשובה והחשבון; והצורך בביאור "ע"פ הסוד" – להמתיק האיך בכל יום נתחייב שוב בד' מיתות (ו-ז) ההוראה מפרש"י (הוגה); "קאָך" באהבת ישראל פועל אהבת ה' לבנ"י, ועד לגאולה (ח) |
הנחה בלתי מוגה
ענין הזריעה (ישרש) – שדוקא על ידה נעשית צמיחה באופן שבאין ערוך. בעבודת בנ"י (ראשית תבואתה) – זריעת גרעין שאין בו טעם מורה על ענין הקבלת עול (ענינו של יעקב), שצ"ל לא רק בקיום המצוות, אלא גם בלימוד התורה, ודוקא עי"ז מגיעים לאמיתתה של תורה. הירידה למצרים היא בדוגמת ענין הזריעה שעל ידה דוקא נעשית הצמיחה דהגאולה. ולתוספת ביאור – ע"פ ביאור אדה"ז בענין "ויפח באפיו נשמת חיים", מתוכי' נפח, ששרש נש"י הוא למעלה מענין הבירורים, מבחי' החכמה, וקשור עם ענין הרצון, שבא ע"י צמצום העצמות, ואילו נש"י הם למעלה מבחי' הרצון כו'. וענין זה הוא דוקא בירידת הנשמה למטה, שעי"ז ה"ה חוזרת אל העצמות. |
בלתי מוגה
א. י' שבט – עשרים שנה ב. כ"ד טבת: ההוראה מאגה"ק בענין ההסתלקות מאמר (כעין שיחה) ד"ה הבאים ישרש יעקב ג-ד. פרש"י (א, כא) ד"ה ויעש להם בתים (הוגה) (ח-ט) ה. אגה"ת (פ"ח) – "בתכלית היחוד בטרם שנפחה כו'" ו. ה"יינה של תורה" שבפרש"י (הוגה) (יג) |
הנחה בלתי מוגה
הטעם שבנוגע ליצי"מ הקדים הכתוב אהרן למשה, ובנוגע לדיבור עם בנ"י הקדים משה לאהרן: ענינו של משה – תורה, המשכה מלמעלה למטה. וענינו של אהרן – תפלה, העלאה מלמטה למעלה. וענין יצי"מ נעשה ע"י משה ואהרן, תורה ותפלה, אבל תחילה צ"ל ענין התפלה, אהרן, ולאח"ז תורה, משה. אבל בנוגע לדיבור עם פרעה, שבירת הקליפה – יש צורך בהמשכה מלמעלה ע"י משה, ולאח"ז יכול להיות בירור הניצוצות ע"י אהרן. ולמעלה מזה – "הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן" – "הוא" לשון יחיד, שזוהי בחי' שלמעלה משניהם, שלכן בכחה לחבר ולאחד את שניהם. |
בלתי מוגה
א. הכרזה אודות ה"מלוה מלכה" במוצש"ק הבע"ל ב. ראש חודש (שבט) – "זמן כפרה": הכנה לי' שבט ג. ע"ד סיום הס"ת לקבלת פני משיח צדקנו מאמר (כעין שיחה) ד"ה הוא אהרן ומשה ד-ה. פרש"י; אגה"ת המשך הביאור בפרש"י פ' שמות (יד) היתר מילת אנשי שכם ואנשי מצרים (הוגה) (טו) אגה"ת (פ"ח) – ב' השלבים ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש (ואח"כ) ולעלות כו'" (הוגה) (טז) המשך הביאור ב"יינה של תורה" בפרש"י פ' שמות (יז) |
בלתי מוגה
א. סיום הס"ת לקבלת פני משיח צדקנו מאמר ד"ה להבין ענין כתיבת ס"ת (מוגה) ב. ההתעוררות ביום זה – תכליתה עבודה בפועל |