בס"ד. ר"ד יום ב' דחג הסוכות בעת הסעודה, ה'תש"ל.
רשימה פרטית בלתי מוגה
א. (א' המסובים אמר שביום זה יש ב' שמחות, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
יש שלש שמחות1 : (א) השמחה שבכל הימים-טובים שנקראים "מועדים לשמחה", (ב) השמחה המיוחדת שבחג הסוכות שנקרא "זמן שמחתנו", (ג) "שמחת בית השואבה".
ולהעיר ממ"ש בילקוט שמעוני2 : "אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג .. אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת .. וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת".
ב. דובר (בהמשך לאתמול3 ) אודות שמחת בית השואבה, שאף שיש בה חילוקי דרגות, "חסידים (חסיד מעיקרו – צדיק) ואנשי מעשה" ו"בעלי תשובה"4, וכמו"כ יש חילוקים בין אלו שהיו מרקדים בד' או ח' אבוקות של אור5, הנה כללות הענין דשמחת בית השואבה הי' גם אצל כל העם – כפי שכותב הרמב"ם6 ש"כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע"7, ובודאי שראי' ושמיעה זו פעלה אצלם שמחה כו'8 (אלא שלא היו להם "כלים" לקבל זאת באופן נעלה יותר כמו "חסידים ואנשי מעשה")9.
ג. דובר אודות דברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) בשמח"ת תרע"ה10 שקשה להבין איך הגוף מתאחד עם אלקות ע"י קיום מצוה, "כגון היד המחלקת צדקה לעניים או עושה מצוה אחרת"11, שנעשה מרכבה כו', יותר מאשר לומר שהגוף אינו גוף, כהמעשה מר' ישראל מקאזניץ שאמר לבנו שכבר אין לו גוף כו'. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
עצם הענין שע"י קיום מצוה נעשית היד בבחי' "מרכבה" – לא קשה להבין, שהרי זה כמו במרכבה כפשוטה, שאותו הסוס שהי' תחילה ב"אורווה", מתבטל אל הרוכב, ועד"ז בנוגע ליד שמחלקת צדקה לעניים, שנעשית מרכבה, אף שנשארת בגשמיותה.
וגם ללא לימוד החסידות מובן שע"י קיום המצוה נעשה שינוי כו', ולדוגמא: במצות תפילין, שבתחילה הי' זה עור של בהמה, וע"י עשיית המצוה נעשה חפצא של מצוה (נוסף לכך שעי"ז מקבלים שכר בעוה"ב ופירותיהם בעוה"ז). וכמו השינוי שנעשה ע"י טבילה במקוה, שנטהר מטומאתו, אף שלא נראה שום שינוי בגשמיות. ועד"ז בנוגע לעונש דמלקות, שתחילה הי' גופו חייב מלקות, וכיון שלקה גופו, נעשה "אחיך"12.
ואילו החידוש של תורת החסידות הוא – שע"י קיום המצוה נעשית השראת אוא"ס, חסד דאצילות כו', ובזה הוא הקושי להבין איך נעשית ההתאחדות של בורא עם נברא.
ד. על השאלה בנוגע לזיכוך גוף האדם שנעשה ע"י קיום המצוות, שלכאורה חסר בזה כאשר ר"ה או סוכות חל בשבת – ענה כ"ק אדמו"ר שליט"א:
לכל לראש – כיון שרצונו של הקב"ה שלא יקיימו את המצוה ביו"ט שחל בשבת, הרי זה סימן שבקביעות כזו אין צורך בכך, ולכן לא שייך לשאול שחסר הדבר, כמו שלא שייך לשאול שחסר הדבר בערב יו"ט.
ועוד י"ל, שכיון שגם בקביעות כזו נמשכים הענינים למעלה מצד עצמם13, הרי זה פועל גם למטה זיכוך האדם, כי, אף שזיכוך האדם תלוי בענין העשי', הרי גם בקביעות כזו ישנו ענין העשי' – "לעשות את השבת"14, החל מאמירת הקידוש וכו'.
ה. על השאלה מדוע ענין האושפיזין הוא בחג הסוכות דוקא, ולא בשאר המועדים15 – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
הטעם בפשטות16 הוא בגלל שחג הסוכות הוא "חג האסיף"17, שאז מכניסים כבר לבית כל התבואות והפירות כו', ובמילא יש מה ליתן לאורחים...
והביאור ע"פ חסידות – כיון שבחג הפסח "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה כו'"18, ומצד הגילוי מלמעלה אין חילוק בין גדול לקטן, בין משה רבינו לאיש פשוט, ולכן אין צורך לקבל מה"אושפיזין", משא"כ בחג הסוכות שבא לאחרי עבודת המטה (באופן ד"סלחתי כדברך"19 ), אזי יש חילוקי דרגות כו'.
ו. על השאלה מהו החילוק בין הקב"ע דר"ה לקב"ע דשבועות20 – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
בר"ה כל הדברים חוזרים לקדמותם21, כך, שאין שום דבר; לא רצון ולא תענוג כו', וצריכים להתחיל כל הענינים מחדש, וכיון שהכל תלוי בעבודת האדם, צריך לעורר קבלת עול פנימי מעצם הנפש22. משא"כ בחג השבועות, יש עולם וכו', אלא שצריך תוספת חיזוק ע"י הקב"ע כו'.
ועוד זאת, שהקב"ע דשבועות הוא רק על עניני התומ"צ, ואילו הקב"ע דר"ה הוא גם על הענינים ד"בכל דרכיך דעהו"23.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) כיון שנמצאים בחודש תשרי – יש להדגיש את המעלה של ר"ה גם לגבי שבועות24.
(ואח"כ אמר:) עכשיו עומדים בחג הסוכות; מצאתי מאמר מאדמו"ר האמצעי25, שמבאר שחג הסוכות הוא למעלה גם מיוהכ"פ, אע"פ שבו ישנו הענין דעליית המלכות כו'26.
ז. על השאלה מדוע "קידוש לשלש רגלים" נדפס בסידור27 לפני תפלת העמידה28, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א29, שסידור זה הוא פוטוגרפיא מסידור שקדמו30.
הוסיפו תגובה