בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה. אח"כ נתן משקה לחלק בין המסובים שיחיו. ואח"כ צוה לנגן הניגון "אבינו מלכנו", והניגון על הפיוט "היום תאמצנו".

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה בחודש השביעי וגו'.

* * *

ב. דובר כמ"פ אודות הפתגם הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר1 בנוגע לזמן של ר"ה (שעדיין עומדים בו, לפני ברכת המזון), שיש צורך בזהירות יתירה לנצלו כדבעי, כיון שזהו זמן כללי שנוגע על כל השנה כולה.

והענין בזה – שר"ה הוא בדוגמת הראש שבאדם (שלכן נקרא בשם "ראש השנה", ולא תחלת השנה)2, שבו כלול כל מה שיומשך אח"כ בכל הגוף, ולכן, כשם שבגוף האדם יש צורך בזהירות יתירה בנוגע לראש יותר מאשר בנוגע לשאר הגוף, כי, אע"פ שהראש הוא קטן בכמות לגבי כל הגוף3, הרי הוא ענין כללי שממנו נמשך אח"כ בכל הגוף, כך, שאפילו נקודה אחת בהנהגת הראש נוגעת לכל הגוף, הנה עד"ז הוא גם בנוגע לר"ה, שאופן ההנהגה בו נוגע לכל השנה כולה, ועל זה באה ההוראה שיש צורך בזהירות יתירה בנוגע לניצול הזמן של ר"ה4.

ג. וענין זה מודגש ביותר כאשר מתבוננים בפתגם של הרב המגיד באור תורה5 על הפסוק6 "עשה לך שתי חצוצרות וגו'" (כפי שנתבאר ברשימות הצ"צ לתהלים7, ובארוכה בהמשך תער"ב8 ),

– והרי זה שייך גם לר"ה, דכתיב בי'9 "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'", כמ"ש הרמב"ם10 : "במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות .. משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'"* –

ש"חצוצרות" הם "שתי חצאי צורות"**, והיינו, שבנ"י לבדם הם רק חצי צורה, וגם הקב"ה לבדו הוא רק חצי צורה, כביכול, ודוקא כשמצטרפים ביחד אזי נעשה דבר השלם.

*) והפסוק שמביא הרמב"ם – הוא שמביא רס"ג בענין הא' דתק"ש (המוזכר במכתב הכללי11 ).

**) ואף שבאוה"ת דרושי ר"ה (ע' תלו ס"ו) מובא הא שבמקדש היו תוקעין בחצוצרות כו', וכותב על זה "ופי' הה"מ נ"ע דחצוצרות הוא לשון חצי צורות, והענין אין שייך כאן" – מ"מ, כיון שהענין דחצי צורות נעשה בר"ה (כדלהלן), עכצ"ל כוונתו דבהענין דר"ה דכאן אינו שייך (דכו"כ ענינים בר"ה). ועוי"ל בזה.

ומתאים גם עם המבואר בנגלה דתורה: איתא בגמרא12 "אמר הקב"ה .. אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו'". וכיון שענין הבקשה שייך דוקא כשחסר דבר-מה (וכמו ענין התפלה שהיא הבקשה על מילוי החסרון), הרי מובן, שכאשר בנ"י ממלאים רצונו ובקשתו של הקב"ה "שתמליכוני עליכם", שבזה מתחברים בנ"י עם הקב"ה, אזי נעשה דבר השלם – שזהו מה שנפעל בר"ה.

ובכן: כאשר מתבוננים בענין ד"שתי חצאי צורות", הרי מובן, שכל מה שנעשה למטה פועל למעלה, כי כל מה שנעשה בחצי האחד של הצורה פועל גם בחצי' השני. ועפ"ז ניתוסף יותר בחשיבות של ר"ה, שלכן דרושה זהירות יתירה בניצול הזמן – כיון שהדבר נוגע (לא רק למטה, אלא) גם למעלה.

ד. ועוד ענין – בנוגע לר"ה דשנת תש"ל:

ובהקדמה – שבדרך כלל לא נהוג לחפש רמזים וגימטריאות, אבל, כאן הי' ענין שבא ליד, כאילו בהיסח הדעת.

ובכן: איתא בסידור האריז"ל בכוונת התקיעות,

[ולהעיר, שכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' אוחז בעת התקיעות סידור האריז"ל – להר"ש מרשקוב. סידור זה הי' אצל הצ"צ, ומסתמא הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר לומד בו כמה פעמים בשנה, אבל מה שראו בגלוי – שהי' אוחזו בעת התקיעות, והיינו, שנוסף לכך שהי' בידו מחזור או סידור, הי' פתוח לפניו גם סידור האריז"ל בכוונת התקיעות]13,

שהר"ת הידוע של הפסוקים שאומרים לפני תקיעות (קר"ע שט"ן) עם הכולל – בגימטריא תש"ל, וכפי שמבאר שם ש"הוא גי' אלף למד הי יוד מם [המילוי דשם אלקים – ענין הגבורה, ששייך ל"קר"ע שט"ן"], גי' ש', וה"פ אלקים [כנגד ה' גבורות] גי' תל, הרי תש"ל".

ה. ויש להוסיף בנוגע לחשבון הגימטריא דתש"ל שהוא עם הכולל:

מבואר בהתשובה הידועה של ר' יוסף אירגאס14 (שהי' מקובל, וחיבר ספרים בקבלה – שומר אמונים ומבוא פתחים, נוסף לכך שכתב שו"ת גם בנגלה15 ) בנוגע לגימטריא עם הכולל (או שני כוללים וכו'),

– דלכאורה הרי זה דבר והיפוכו, שהרי הסיבה לכך שצריכים להוסיף את הכולל היא בגלל שהחשבון אינו מתאים, וא"כ, אין זו "גימטריא"? וגם: מהו הטעם שלפעמים החשבון הוא עם הכולל (או שני כוללים), ולפעמים ללא הכולל? –

שאין זה כדעת הטועים שזהו מצד הדוחק כו', דכיון שהחשבון אינו מתאים, אזי מוסיפים גם את הכולל, אלא הכל הוא מכוון; לפעמים השייכות היא רק מצד הענינים הפרטיים, ואז לא מחשבים את הכולל, ולפעמים השייכות היא לא רק מצד הענינים הפרטיים, אלא גם מצד הכלל, ואז צריכים לחשב את הכולל, ולולי זאת אי אפשר לפעול את הענין כו', ובמילא חסר בגימטריא16.

ובנוגע לעניננו:

כיון שהגימטריא דתש"ל היא עם הכולל, נמצא, שיש ציווי מהאריז"ל שצריכים להיות כל הענינים לא רק מצד הפרטים, אלא גם מצד הכלל, והאור העולה על כולנה – בנוגע למילוי כל הבקשות שמבקשים בנ"י.

וכמסופר בשיחות של שנת תש"ד17, שכאשר נתנו ה"פדיונות" לכ"ק מו"ח אדמו"ר, אמר: הדין הוא שב"ד של מעלה צריך להסכים לפסק של ב"ד של מטה, וזאת – אפילו אם הב"ד הי' מוטעה18, ועאכו"כ כשפוסקים באופן כשר.

וכיון שעל ה"פדיון" חתמו כמה עשיריות מישראל, הרי זה פס"ד של ב"ד, ובמילא נפעל כן גם בב"ד של מעלה, ואח"כ נמשך למטה – שהרי זו היתה הכוונה של אלו שכתבו את הפדיון, וכאמור, שאין חילוק אם זה באופן אמיתי או באופן מוטעה (וליתר דיוק: יש חילוק, אבל אין נפק"מ בנוגע לפועל), ועאכו"כ כשהי' באופן טוב כו'.

ולכל לראש – בנוגע לקיום בקשת בנ"י "מלוך על העולם כולו בכבודך"19, ובפרט שבקשה זו נאמרת בברכה בשם ומלכות, שמזה מוכח שזהו ענין שהוא "בלי שום ספק וס"ס בעולם" (כדברי רבינו הזקן באגה"ת20 בנוגע לבקשת "סלח לנו").

ותומשך גם כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בעולם למטה כפשוטו,

ובפרט לאחרי שמקשרים זאת עם מעשה בפועל – שאוכלים תפוח מתוק בדבש, ואומרים "יהי רצון .. שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", ובאופן שאמירת ה"יהי רצון" היא מיד לאחרי הברכה, ולא מפסיקים אפילו בטעימת התפוח (כההוראה בזה21 ), שא' ההסברות לזה, כדי שה"שם ומלכות" שבברכה יחול גם על ה"יהי רצון", כך, שברור הדבר "בלי שום ספק וס"ס בעולם" שהקב"ה נותן שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, כפי שנמשכת למטה "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"22, ועד לאופן ד"בלי די"23.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"].

* * *

ו. בהתאם לכך שסיום השנה הי' בהניגון "כי בשמחה תצאו"24 – הנה ההמשך לזה הוא "ובשלום תובלון"25, והרי שלום קשור גם עם שמחה, כך, שגם נכנסים לשנה החדשה בשמחה.

אך כיון שישנם אלו שעדיין זקוקים לענין ד"כי בשמחה תצאו", הנה יה"ר שגם אצלם יקויים הענין ד"כי בשמחה תצאו" כפשוטו, שיצאו בשמחה עם אחיהם וקרוביהם רעיהם וידידיהם.

וכיון שנמצאים כאן אלו שכבר יצאו משם – יאמרו "לחיים" עבור אלו שעדיין צריכים לצאת משם, בתור באי-כחם ושלוחיהם, ובתור אלו שעשו את ההתחלה ליציאה משם,

ובקרוב ממש יצאו כולם משם, "בבניהם ובבנותיהם גו' בנעריהם ובזקניהם"26, ועד ש"לא תשאר פרסה"27, ו"כספם וזהבם אתם"28,

ויוכלו לומר עליהם שהם "צבאות ה'"29, שהולכים יחד עם כל בנ"י לקבל פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ז. יש עוד ענין כללי שמדברים אודותיו כמ"פ – הענין ד"פרזות תשב ירושלים"30, שיקויים בביאת משיח צדקנו, שאז עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות31.

ויה"ר שיהי' זה בחסד וברחמים, למטה מעשרה טפחים, ובעגלא דידן, באופן שבימיו ובימינו יהי' הדבר הזה, ועינינו תחזינה שיושע ציון וירושלים.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "פרזות תשב ירושלים"].

* * *

ח. ידוע פתגם הבעש"ט32 בנוגע לתפלת דוד המלך: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך"33 – "הלואי בקודש חזיתיך", היינו, שגם בהיותו "בקודש" יהי' אצלו הרגש הגעגועים "לראות עוזך וכבודך"33, כפי שהי' אצלו בהיותו "בארץ צי' ועיף בלי מים".

ומזה מובן, שזהו ענין שצריך להבהיר ("באַוואָרענען") מלכתחילה.

ולכן: כיון שבקרוב ממש באה הגאולה,

– וכמדובר במאמר34 ש"אתה חייב לסלוח", ובמילא באים כל הענינים בדרך חיוב, והרי ענין הסליחה פועל לכל לראש את הגאולה האמיתית והשלימה –

צריך להבהיר שגם אז, במעמד ומצב ד"בקודש", יהי' הענין ד"צמאה לך נפשי" כמו שהי' אצל דוד המלך בהיותו "בארץ צי' ועיף".

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "צמאה לך נפשי".

אח"כ צוה לנגן ניגון ה"בינוני", ניגון אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ניגון אדמו"ר מהר"ש, ניגון הצ"צ, ניגון אדמו"ר האמצעי, ניגון הבעש"ט (ג' תנועות), ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הד' פ"א), ו"ניע זשוריצי כלאָפּצי".

לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה – נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מהנאספים מ"כוס של ברכה".

טרם צאתו התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ופרצת"].