בס"ד. ר"ד בעת הסעודות דראש השנה, ה'תש"ל.

רשימה פרטית בלתי מוגה

יום א' דראש השנה

[בליל א', קודם אכילת התפוח, הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א להביא לשולחן רימונים, והמתין באכילת התפוח עד שהובאו הרימונים, ולאחרי אכילת התפוח אכל גם מהרימון1 ].

א. דובר אודות החידוש שבר"ה יכול להיות שיום א' יהי' מדרבנן ויום ב' מדאורייתא (דלא כמו בכל הימים-טובים שיום ב' הוא לעולם מדרבנן), כמבואר בארוכה בשו"ע אדה"ז סת"ר2 (כמוזכר בהתוועדות דש"פ נצבים-וילך3 ), שכאשר היו מקדשין ע"פ הראי', "אם באו עדים אחר המנחה, עיקר היו"ט של תורה הוא למחר, ויום ראשון אינו אלא מדברי סופרים כו'", והיו מתחילין "למנות ליום הכיפורים ולסוכות מיום המחרת" – שכל זה אינו שייך בימינו, שקביעת החדשים היא ע"פ החשבון, ו"הכל מונין מיום ראשון של ר"ה ליום הכיפורים ולסוכות".

ונזכר גם המבואר בדרושי חסידות4 אודות כללות מעלת יו"ט שני של גליות מדרבנן כו'.

ב. בנוגע לר"ה מצינו דבר חידוש – שבב"ד של הרי"ף תקעו בשופר גם ביו"ט של ר"ה שחל בשבת5 (שבו היו תוקעים רק במקדש אבל לא במדינה, ובודאי לא בחו"ל, מקומו של הרי"ף), ולא הי' על זה ערעור, כיון שבית-דינו של הרי"ף הי' נחשב אצל כולם כמו ב"ד הגדול, שבו תוקעין גם בר"ה שחל בשבת.

וע"פ מה שמבאר רבינו הזקן בלקו"ת6 שהטעם (הפנימי) שאין תוקעים בשופר בר"ה שחל בשבת הוא לפי שההמשכות דתק"ש נמשכים מעצמם מצד ענינו של יום השבת, צריך לומר7, שע"י תק"ש בב"ד של הרי"ף נמשכה דרגא עליונה יותר שאינה נמשכת מצד ענין השבת עצמו, כמו במקדש, שבו היו תוקעין גם בשבת.

ג. כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש מא' האורחים מאה"ק שעלה מריגא, שיספר אודות ר"ה דאשתקד בריגא, וכשהאורח התחיל לחשוב מה לספר, אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: לאו דוקא ניסים, כי, מה שהי' שם הוא בגדר "נס"...

[לאחרי שסיפר דבר מה, ורצה לספר גם אודות שמח"ת, אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א – שיספר זאת בשמח"ת8 ].

לאחרי ששאל אותו אודות ענינים מסויימים בריגא, סיים כ"ק אדמו"ר שליט"א בגודל מעלת העבודה בזמן הגלות כו', בהזכירו פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר9 בפירוש מארז"ל10 "ברוך המקום כו' שהקב"ה חישב את הקץ לעשות", שזהו מצד גודל התענוג והנח"ר שיש למעלה בעבודת בנ"י בזמן הגלות, ואעפ"כ "חישב את הקץ", והוציא את בנ"י מגלות מצרים. ועד"ז בנוגע לגאולה מהגלות אחרון, שתהי' "כימי צאתך מארץ מצרים"11.

* * *

ליל ב' דראש השנה

[לפרי חדש – אכל כ"ק אדמו"ר שליט"א ב' תאנים, ואח"כ ברך ברכה אחרונה12 ].

א' המסובים שאל מהו טעם המנהג שאין הולכים ל"תשליך" ביום א' דר"ה שחל בשבת, כי אם ביום ב' – אם זה מצד החשש שמא יבואו לטלטל הסידור וכיו"ב.

והזכיר שיש מקפידים גם ביו"ט שלא לטלטל כו', וסיפר, שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לא טלטל בעצמו הסידור לתשליך, ופעם העיר לבחור שטלטל מטפחת ביו"ט. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

בנוגע לר"ה שחל בחול, בודאי אין שום חשש בטלטול הסידור בר"ה שחל בחול. – כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' עומד על הגזוזטרא בעת שהקהל הלך לתשליך, וראה שמטלטלים סידורים, ולא העיר על זה מאומה.

ומהנהגת כ"ק אדנ"ע בעצמו – אין להביא ראי', כיון שבכלל לא הי' מטלטל בעצמו, אלא היו משמשים אותו. ומה שהעיר להבחור הנ"ל – אין זה מעיקר הדין, שהרי ישנו הענין ד"מתוך שהותרה כו'"13, ובפרט בנוגע למטפחת שיש בה משום כבוד הבריות כו' (אא"כ הי' זה שלא לצורך כלל), ובודאי הי' זה רק ענין של הידור וחומרא יתירה [ובפרט בנוגע לר"ה, שמשתדלים להחמיר גם בדברים המותרים], וכנראה שהבחור הנ"ל הי' במדריגה נעלית ששייך לעניני הידורים כו'.

ובנוגע לר"ה שחל בשבת – הנה לפועל המנהג בימינו הוא שאין הולכים לתשליך, ומנהג ישראל תורה הוא14, אבל עדיין יש לעיין מהו המקור וטעם הדבר15 :

בנוגע לפנימיות הענינים ע"פ חסידות – יש לומר בדוחק שאמירת תשליך שענינה המתקת הדינא קשיא שביום א' דר"ה16, אינה שייכת לר"ה שחל בשבת, כיון שבשבת אין ענין הדינים כו'17.

אבל, מדברי רבינו הזקן – הן בשו"ע והן בסידור – אודות המנהג דתשליך ביום א' דר"ה, שלא הזכיר חילוק בין ר"ה שחל בחול לר"ה שחל בשבת, משמע, שגם כשחל ר"ה בשבת יש לילך לתשליך ביום א' דר"ה.

וכפי שמצינו שבנוגע לאמירת י"ג מדות בשעת הוצאת הס"ת ביו"ט, כותב רבינו הזקן בפירוש בסידור שזהו דוקא "כשחל (יו"ט) בחול", וכיון שבנוגע לתשליך ביום א' דר"ה לא כתב שזהו דוקא כשחל בחול, משמע, שזהו גם כשחל ר"ה בשבת.

ובנוגע לטלטול הסידור כו' – יש עצה ליתן לתינוק לטלטל הסידור עבור כל הקהל (כפי שראיתי שנהגו ביקטרינוסלב). ובכל אופן, אין מקום לגזירה שלא לערוך תשליך בר"ה שחל בשבת שמא יבואו לטלטל הסידור, שהרי איתא בדברי האחרונים18 שאין לגזור גזירות חדשות כו'.

וכפי שנהגו בביהכנ"ס כאן להכריז אודות ההליכה לבתי כנסיות לחזור תוכן המכתב כללי, מבלי לחשוש שמא יבואו לטלטל כו' – כיון שאין גוזרים גזירות חדשות19.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל לא' המסובים אם ידוע לו אודות מנהג הספרדים בזה20 ].

ובכל אופן – כל השקו"ט הנ"ל אינה נוגעת לפועל21, כיון שהמנהג בפועל הוא שאין הולכים לתשליך ביום א' דר"ה שחל בשבת.

במענה לשאלה אם יש זמנים נוספים לתשליך מלבד ר"ה – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר לי שבביקורו בארה"ב (בשנת תר"ץ) הלך לתשליך גם במוצאי ר"ה ובי"ג מדות22.