ויאמר לו יהונתן מחר חודש, ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל

בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך1. הנה ידוע2 בענין ונפקדת כי יפקד, שאף שב' התיבות (ונפקדת, יפקד) הם מאותו שורש (פקד), מ"מ, הם הפכיים זמ"ז, כי, יפקד הוא לשון חסרון, ואילו ונפקדת הוא לשון זכרון3. ופירוש ונפקדת כי יפקד הוא, שבכדי שיהי' הענין דונפקדת, שהו"ע הזכירה ובאופן גלוי, הרי זה דוקא ע"י הענין דיפקד, שהו"ע החסרון. וכמו בקידוש החודש (מחר חודש), שדוקא לאחרי העלם הלבנה לגמרי (יפקד) עד שלא נשאר אפילו נקודה בלבד, נעשה מולד הלבנה מחדש (ונפקדת). וזהו גם שענין זה (ונפקדת כי יפקד) אמר יהונתן לדוד, דהנה, בשם יהונתן נרמז ד' אותיות שם הוי', כי יהונתן הוא יה"ו נתן, יה"ו הם ג' האותיות הראשונות דשם הוי'4, ונתן בגימטריא ת"ק, שמורה על אות ה' אחרונה כפי שהיא כפולה כמ"פ (ה' פעמים יו"ד פעמים יו"ד)5. ודוד הוא בחי' מלכות, ה' אחרונה6, שמצד עצמה יכול להיות בה ענין של חסרון, יפקד. ועז"נ ויאמר לו יהונתן (לדוד), שבבחי' דוד ניתן (יהונתן מלשון נתינה) ונמשך הה' אחרונה כפי שהיא בשלימות דת"ק (הגימטריא דנתן), וגם ג' האותיות יה"ו, ועד להמשכת האור שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שכל זה נמשך לדוד דוקא, שמצד עצמו הוא באופן של יפקד, ולכן נמשך שם הגילוי דונפקדת. וענינו בעבודת האדם, שבכדי שיהי' ונפקדת, שהו"ע הזכירה והגילוי מלמעלה, ה"ז דוקא עי"ז שיפקד מושבך, שהו"ע החסרון, דהיינו ענין הביטול. וזהו גם משנת"ל7 שאוא"ס מאיר בחכמה בקירוב מקום8, דכיון שענינה של בחי' החכמה הוא ענין הביטול, לכן מאיר בה אוא"ס בקירוב מקום.

ב) ויש לקשר זה עם המבואר בד"ה בראשית ברא אלקים תש"ה9, שמביא שם פירוש מורנו הבעש"ט נ"ע בפסוק זה10, דתחלת העבודה היא ברא אלקים, היינו לגלות הכוונה דשם אלקים. והענין בזה, דהנה, התהוות הבריאה היא ע"י שם אלקים דוקא, החל מענין הצמצום שעל ידו נעשה מקום לעמידת העולמות, שהרי בתחלה הי' אוא"ס ממלא כל המציאות ולא הי' מקום לעמידת העולמות11. ועז"נ בראשית ברא אלקים, ברא מלשון גילוי12, שתכלית הכוונה היא לגלות את הכוונה דשם אלקים.

וממשיך לבאר, שבענין גילוי הכוונה דשם אלקים יש ג' אופני וסוגי עבודה. ובהקדים ביאור אדמו"ר הצ"צ (וכן מבואר גם בתו"ח לאדמו"ר האמצעי13 ) שבתיבת בראשית יש שלשה פירושים. הת"א פי' בראשית בקדמין, דפירושו כתר (כי בחי' הכתר הוא האור שלמעלה מהשתלשלות שהוא קדמון לכל דבר). והת"י פירש בראשית בחוכמתא14, דפירושו בחכמה (כי החכמה היא ראשית לכל ההשתלשלות). ורז"ל15 פירשו בראשית ברא שית, דפירושו הששה מדות (שעל ידם היתה התהוות העולם, כמ"ש16 כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, בששת לא נאמר אלא ששת17, שהם הו' מדות שעל ידם נברא העולם, באמצעות ספירת המלכות שהיא מקבלת מו' המדות, וכמ"ש18 בהבראם, בה' בראם19, דהיינו ה' אחרונה, ספירת המלכות). ובהתאם לג' פירושים אלו בתיבת בראשית, ישנם גם ג' פירושים ודרגות בשם אלקים, שהרי אינו דומה שם אלקים המעלים בהתהוות דבקדמין שהוא כתר, לשם אלקים המעלים בהתהוות דבחוכמתא שהוא חכמה, לשם אלקים המעלים בהתהוות דברא שית שהיא ההתהוות בפועל. וענין זה מתאים עם הידוע שבכללות סדר ההשתלשלות יש ג' פרסאות כלליות20, וכפי שרואים גם באדם למטה שיש בו הקרום שעל המוח, ויש גם מיצר הגרון שמפסיק בין המוחין והמדות, ויש גם חצר הכבד שמפסיק בין אברי הנשימה לאברי העיכול, וטעם הדבר הוא לפי שכן הוא גם למעלה, שישנם ג' פרסאות כלליות (כמבואר ענינם בכ"מ21 ). ובהתאם לכך הם גם ג' הדרגות שבשם אלקים המעלים, והיינו, ההעלם על בחי' הכתר, ההעלם על בחי' החכמה, וההעלם על בחי' המדות. ובכל מדריגות אלו צ"ל הענין דבראשית ברא אלקים, לגלות את הכוונה דשם אלקים. וענין זה נעשה ע"י כללות העבודה בקיום התומ"צ, ובפרט ע"י הקרבנות, שזהו כללות ענין העבודה, וכן ענין התפלה שכנגד קרבנות22, שעז"נ23 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והיינו, שגם בבחי' ארצה (ארץ בתוספת ה', למטה מארץ, עד לדרגא היותר תחתונה) ממשיכים ומגלים בחי' השמימה (שמים בתוספת ה', למעלה משמים, עד לדרגא היותר עליונה24 ), שעי"ז מגיעים לדרגא נעלית יותר מכמו קודם הירידה למטה, שזהו שהירידה היא לצורך עלי'.

ג) ויש להוסיף בזה, שהפירוש בהתגלות הכוונה דשם אלקים הוא לא רק ששם אלקים לא יעלים על האלקות שבענין ההתהוות, אלא גם גילוי ההעלם דשם אלקים גופא, היינו, הדרגא היותר נעלית שנמצאת בשם אלקים בהעלם. והענין בזה, דהנה, גם גילוי האלקות שבהתהוות הבריאה עצמה הו"ע נעלה כו', וזהו מה שמבאר במאמר, דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא ע"י ההתבוננות בשמים ובארץ כו', ועז"נ25 מה רבו מעשיך ה', וכפי שמבאר הרמב"ם בהל' יסוה"ת פרק ב'26 שהדרך לבוא לאהבת ה' ויראתו (שהם היסוד והשרש של רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה27 ) היא ע"י ההתבוננות במעשיו וברואיו כו'. אמנם, תכלית הכוונה היא לפעול ביטול היש לאין, וכידוע28 בביאור מארז"ל29 גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, שמעשה שמים וארץ הוא יש מאין, אבל לא אין מיש, כמאמר30 מן שמיא31 מיהב יהבי מישקל לא שקלי, משא"כ מעשה צדיקים הוא לעשות אין מיש, וכפתגם רבינו הזקן הידוע32 שבנ"י עושים מגשמיות רוחניות כו'. ומזה מובן גם בנוגע לשם אלקים שעל ידו היא התהוות הבריאה, שהתכלית היא לגלות את הדרגא הנעלית יותר שנמצאת בו בהעלם.

ד) ויובן בהקדם המבואר במאמר דשמח"ת תר"ל33 (לפני מאה שנה), בענין הנסכים שהיו מנסכים את היין, דתחלה צריך להבין ענין היין. דהנה כתיב34 תירושי (יין) המשמח אלקים ואנשים, וצ"ל מפני מה היין משמח כו', ומבאר, דהנה אנו רואים שהיין הוא כנוס בענבים, ואינו ניכר אם יש יין בהענבים אם לאו (ואינו כמו שמן, שרואים שהזיתים אגורים מן השמן ויש בהם שמנונית, משא"כ היין הוא מובלע בבשר הענבים, ואינו ניכר כלל אם יש בהם יין אם לאו), וכשדורכים אותו מן הענבים, הרי הוא יוצא מהעלם אל הגילוי, ולכן פעולתו ג"כ לשמח אלקים ואנשים, היינו להוציא מהעלם אל הגילוי, כי ענין השמחה הוא שיוצא מהעלם אל הגילוי, כי השמחה גורמת הגילוי (וכפי שרואים שבעת השמחה מתגלים כמה ענינים שהיו אצל האדם בסוד, בהעלם והסתר), וכיון שמעשה היין הוא באופן של יציאה מההעלם אל הגילוי, לכן פעולתו לגרום שמחה, שהיא ג"כ יציאה מההעלם אל הגילוי. וממשיך לבאר, שכשם שיין משמח אנשים, כך יובן בענין יין המשמח אלקים. דהנה, יש ב' שמות הוי' ואלקים, ששם אלקים מעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, אמנם, גם בשם אלקים יש בחי' הוי' שמאיר בו, אלא שהוא בהעלם, וע"י היין יצא סוד35, בחי' סוד הוי', והיינו, שהיין ממשיך שיהי' גילוי בחי' הוי' שהי' תחילה בסוד ובהעלם בשם אלקים.

והענין בזה, דהנה כתיב36 כי שמש ומגן הוי' אלקים, והיינו, ששם הוי' הוא הסוד שמכוסה בשם אלקים, כמו שהשמש מכוסה בהנרתק. וכמו בענין ההתהוות, שבפועל ובגילוי הרי זה ע"י שם אלקים, שלכן הנהגת העולם (גם כפי שעל מילואו נברא37 ) היא ע"פ הטבע (שזהו שאלקים בגימטריא הטבע38 ), אבל בפנימיות הרי זה ע"י שם הוי' (ולא עוד אלא שההתהוות כפי שהיא משם הוי' היא בדרך ממילא, כמ"ש39 כי הוא צוה ונבראו), אלא שזהו בהעלם ואינו בא במורגש, אפילו לא בדרך ידיעת המציאות. והגם שיכולים לבוא לזה ע"י התבוננות, הרי בשביל זה יש צורך בהתבוננות דוקא, כיון שבגלוי ישנו רק הענין דשם אלקים. ולכן אמר פרעה40 לא ידעתי את הוי', היינו41, שאינו מכיר ויודע המציאות דשם הוי', כי אם אלקים יענה את שלום פרעה42. ובזה צ"ל ענין העבודה, לגלות את הסוד דשם הוי' שישנו בהעלם בשם אלקים, שזהו ענין היין שמשמח אלקים, היינו, שמגלה מה שנמצא בהעלם בשם אלקים.

ה) אמנם כדי שיהי' גילוי ההעלם שבשם אלקים, יין המשמח אלקים, הרי זה ע"י יין המשמח אנשים, היינו, שהאדם מגלה מה שנמצא בו בהעלם. והענין הוא, דהנה, לכל איש מישראל יש לו שתי נפשות43, נפש אחת היא נפש הבהמית, ונפש השנית בישראל שהיא חלק אלוקה ממעל ממש44. והסדר בזה, שנפש הבהמית אקדמי' טעניתי'45 (אפילו לאחרי בר מצוה, וכ"ש קודם בר מצוה), ומעלימה על נפש האלקית (שנקראת ילד46 ), ולאחרי כן יש צורך לבוא ולטעון כו' ולגלות את הנה"א שנמצאת בהעלם בנה"ב. ובפרטיות יותר, הנה בנפש האלקית גופא יש מדריגת הנשמה כפי שהיא למעלה, ולאחרי כן יורדת למטה בהשתלשלות המדרגות כו' עד שמתלבשת בגוף (כמבואר באגרת התשובה47 ), ומה שבא בהתגלות בגוף הרי זה רק מדריגת הנשמה כפי שבאה בהשתלשלות כו', ועבודת האדם היא לפעול שגם פנימיות הנשמה ושרש הנשמה יהי' בגילוי בגוף. וענין זה נעשה עי"ז שעבודת האדם היא באופן של יציאה מהגבלות השכל כו', והיינו, שנוסף על העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך48, צ"ל גם העבודה דבכל מאדך48, למעלה מהגבלה. וזהו"ע היין שמשמח אנשים, דהיינו, גילוי הסוד שבנשמה, שעי"ז נעשה עילוי בנשמה, שמגעת לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם הירידה למטה. וע"י הענין דיין המשמח אנשים, שהו"ע גילוי פנימיות הנשמה, פועלים גם הענין דיין המשמח אלקים, גילוי ההעלם דשם אלקים, שזהו ההעלם דספירת המלכות, החל מענין הצמצום (שרש ההעלם) שהי' במלכות דא"ס (כפי ששייך שם ענין המלכות49 ), ובאופן שגילוי ההעלם דשם אלקים נעשה בכל פרטי המדריגות שבו, בבחי' הכתר, בבחי' החכמה, ובבחי' ז"א (כנ"ל ס"ב), ועד שנמשך גם בעולם, שמהחומריות עושים גשמיות, ומהגשמיות עושים רוחניות, ומהרוחניות עושים כלי לאלקות.

ו) וזהו בראשית ברא אלקים, ופירש רש"י, אמר ר' יצחק, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם50, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח51 מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, והיינו, שבתחילה צ"ל הענין דנחלת גוים, כדי שהנשמה תכבוש את נפש הבהמית והגוף וחלקו בעולם ועד לנחלת גוים כפשוטה, ועי"ז מגלים בכל העולם את ההעלם דשם אלקים, והיינו, שנעשה גילוי שם הוי' בעולם, שהוא קודם לשם אלקים, כמ"ש18 ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים.

ז) וזהו גם הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שזהו הגילוי (ונפקדת) שנעשה לאחרי וע"י ההעלם (יפקד מושבך). והענין בזה, דהנה ידוע שכללות עבודת האדם היא להשלים כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים52, דירה דייקא, שבה נמצא הדר בה בכל עניניו, ועד לעצמותו ומהותו, וכן הוא גם בדירה לו ית', שהדירה היא למהותו ועצמותו ית'53. ואע"פ שנאמר54 האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, הרי מ"מ אומרים זאת גם בניחותא55, שאכן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אבל הבית הזה, נעשה בו הענין דושכנתי בתוכם56. ומדייק בכתוב אף כי הבית הזה, שזהו ע"ד מ"ש57 כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כמבואר בזה58, שבראתיו יצרתיו עשיתיו הם ג' עולמות בי"ע, ותיבת אף מרבה ומוסיף דרגא רביעית, בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, ובעולמות ה"ז עולם האצילות שלמעלה מג' העולמות בי"ע. ועז"נ אף עשיתיו, היינו, שהריבוי דמדריגה הרביעית קשור עם בחי' עשיתיו, שיש בו ב' פירושים, פי' הא', שקאי על עולם העשי', שדוקא בו ניתנו תומ"צ, ולכן נמשך בו גילוי הבחי' הרביעית (אף), ופי' הב', שעשיתיו הוא מלשון כפי', כמו מעשין על הצדקה59, שיש בזה כמה דרגות, ובכללות נחלקים לב' הסוגים דאתכפיא ואתהפכא, ובכללות הו"ע הביטול, שעי"ז יכול להיות גילוי המדריגה הרביעית שלמעלה מהשתלשלות. וזהו גם כללות הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שהענין דונפקדת, שהו"ע הגילוי, ועד לתכלית ושלימות הגילוי בענין הדירה לעצמותו ית', הרי זה נעשה דוקא עי"ז שיפקד מושבך, שהו"ע החסרון, שזהו כללות ההעלם דשם אלקים שעל ידו נתהוו העולמות, ועד להעלם והסתר דעוה"ז התחתון, ושם דוקא נעשית הדירה לעצמותו ית', באופן נעלה יותר אפילו מעולם האצילות, שעם היותו עולם האחדות60, שאיהו וחיוהי וגרמוהי חד61, מ"מ, הרי נקרא בשם עולם כו'62. וענין זה נעשה ע"י הענין דיפקד מושבך בעבודה, שזהו"ע הביטול, כמבואר בתניא63 שאין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו ית', ועד להביטול באופן שנעשה מרכבה לאלקות64, אשר, גם בענין זה יש מעלה בעוה"ז התחתון אפילו לגבי עולם האצילות, כמובן ממ"ש רבינו הזקן בתניא65, שגם נשמת צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה בתענוגים, אינה בטילה במציאות לגמרי כו', רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו, יש מי שאוהב66, ואילו אמיתית ענין הביטול הוא דוקא בעוה"ז התחתון, ע"י כללות העבודה דקיום המצוות (מצוה לשון צוותא וחיבור67 ), כמבואר בתניא68 שעסק התומ"צ הוא ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת לה שבעים שנה, וכמודגש גם בכך שהתחלת עבודת היום היא באמירת מודה אני69, ואח"כ בהתחלת התפלה באמירת הודו לה' קראו בשמו70, ועד שמגיע לשמו"ע, כעבדא קמי מרי'71, שזהו תכלית הביטול, והיינו, שעבודתו היא באופן שמתבטל לגמרי ממציאותו (מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם), והיינו, שאין כאן מציאות נוספת מלבד חכמתו ורצונו ית', כיון שכל מציאותו אינה אלא מציאות האדון כו'. וזהו ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י הביטול באים לונפקדת, וכמ"ש בנוסח התפלה, יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד כו', ועד שנעשה החידוש דכנסת ישראל וכאו"א מישראל, שהם עתידים להתחדש כמותה72, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ודוד עבדי נשיא להם לעולם73, בקרוב ממש.