שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, לאנשי כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד, ה'תש"ל

בס"ד. שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל

– ב"יחידות כללית" לאנ"ש שי' דכפר חב"ד ונחלת הר חב"ד, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. ישנו כלל בתורה ש"כללות ופרטות נאמרה"1. וכיון שכן הוא בתורה, שהיא כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם2, הרי מובן, שכן הוא גם בעולם.

וכללות הענין בזה – כמאמר רז"ל3 שכל מה שיש בעולם יש באדם, וכל מה שיש באדם יש בעולם, וזהו שהעולם נקרא "אדם גדול", והאדם (ואיש ישראל בפרט) נקרא "עולם קטן"4. וכיון שבריאת העולם היא "בשביל ישראל" (כמ"ש רש"י בהתחלת פ' בראשית), הרי מובן, שכל הפרטים שישנם בעולם הם כמו אצל האדם, ומזה משתקף גם בעולם.

והנה, רואים בגוף האדם, שבריאות האברים וכללות הגוף תלוי' בכך שכל אבר ממלא את תפקידו, ואילו כאשר אבר מסויים עושה דבר (אפילו טוב, אלא) שאינו תפקידו, אזי נחסר בחוזק ובבריאות שלו. וכיון ששאר האברים מרגישים שאינם מקבלים חיזוק ממנו, ואדרבה, זה פוגע בהם, הרי מובן שהם מחפשים דרכים כדי ללחום עמו ולהפריע לו למלאות תפקידו.

ומזה מובן גם בנוגע לדרישה מיהודי לחיות כפי שיהודי צריך לחיות – שנוסף על העיקר שזהו ציווי של הקב"ה, הרי זה נוגע גם לכל העולם כולו: כאשר יהודי ממלא תפקידו בקיום ציווי הקב"ה, אזי מגיע לשלימות שלו, וגם העולם מקבל את השלימות שלו – עד כמה שהדבר תלוי בבנ"י – כנ"ל מדברי רש"י שכל בריאת העולם היא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", והשלימות של ישראל היא ע"י הנהגתם ע"פ "התורה שנקראת ראשית".

ועפ"ז מובן גם בנוגע למ"ש בחומש ובתנ"ך ובמדרשי חז"ל, שכאשר יהודי מתנהג שלא כדבעי, אזי יש לו קשיים מגויים – שאין זה ענין של "גזירת הכתוב", אלא כן הוא ע"פ טבע (בין אם הוא מבין זאת או לא), דכיון שהיהודי הוא זה שצריך לגרום טובה לכללות העולם ולגויים בפרט, ע"י אורח חייו כיהודי, הנה כאשר אינו מתנהג כן, הרי הוא גורם קושי וצרה לגוי, ולכן מחפש הגוי לגרום ליהודי קשיים וכו'.

וזהו גם מ"ש הרמב"ם5 – ע"פ דברי הגמרא6 – ש"צריך כל אדם שיראה עצמו .. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב .. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות כו'" – בהתאם להאמור לעיל ששלימות העולם כפשוטו תלוי בכך שיהודי ממלא את תפקידו.

ובדוגמת האמור לעיל שפעולה של כל אבר שייכת ובה תלויים הפעולות והשלימות של כל הגוף בתור "קומה שלימה"7, והרי כל העולם כולו ביחד הוא "קומה אחת", אלא שהענין העיקרי שבזה הוא היהודי, שבשבילו נברא העולם8.

וכשם שהדברים אמורים בנוגע לכל יהודי בתור איש פרטי ויחיד – כן הוא בנוגע לבנ"י בתור כלל, בכל מקום שבו נמצאים.

ב. ונוסף לזה, יש ענינים מיוחדים שצריכים לעשות בנ"י שנמצאים בארץ ישראל – כמדובר כמ"פ9 שכל דבר מתבטא גם בהלכה בפועל, שיש כמה מצוות התלויות בארץ, ואפילו משחרב ביהמ"ק יש כמה מצוות מדאורייתא שחייבים לקיימם בארץ, משא"כ בחו"ל, ועאכו"כ בנוגע למצוות מדרבנן, ועאכו"כ בנוגע למנהגי ישראל והידורי מצוה וכו' וכו'.

ומזה מובן – כמו בנוגע לכללות המקום – שכאשר ארץ הקודש ממלאת את תפקידה, שיהי' ניכר שהיא "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"10, הנה בזה תלוי מצב הבריאות, השלום והבטחון של אה"ק, ויתירה מזה: בזה תלוי הטוב, שלום ובטחון שצריך להיות בכל העולם כולו.

והעובדה שגויים מערימים קשיים באה"ק, הנה ברובא דרובא תלוי הדבר בכך שצריך להוסיף משהו בענין מילוי התפקיד של אה"ק, שאז רואה ומרגיש הגוי (מבלי להבין את סיבת הדבר) שזוהי ארץ שעל ידה נעשה אצלו תוספת כח.

ג. ובפרטיות יותר:

בנוגע לשם "ארץ" שבו נקראת ארץ ישראל – איתא במדרש11 : "למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה".

והכוונה בזה – ליהודים שנמצאים בארץ ישראל, שיש להם תפקיד מיוחד נוסף על התפקיד של בנ"י שבחו"ל, בכל העולם כולו – להגדיר את כל עניניהם, אכילה ושתי', שינה, טיול, מסחר ומשא ומתן וכיו"ב, יותר מכמו שיהודי שנמצא בחו"ל צריך להגדיר אותם, כיון שהם נמצאים בארץ ש"עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

והחילוק העיקרי הוא: בחוץ לארץ, בנוגע לכל יהודי וחלקו בעולם, הנה לפעמים הרי זה נוגע לכל המדינה ולפעמים לא; משא"כ בארץ ישראל, הנה הנהגתו של יהודי בפינה מסויימת בד' אמותיו, יש לה השפעה על המעמד ומצב של אה"ק כולה.

וכאמור לעיל, וכמובן מהדוגמא בגוף האדם, יש לזה השפעה גם על היחס של השכנים של א"י כיצד יתייחסו כלפי א"י, כיון שהם מרגישים [או – ע"פ לשון חז"ל – השר שלהם למעלה מרגיש] שעי"ז שבא"י יהי' ניכר יותר הענין ד"עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", אזי יתוסף גם בעניני הטוב שצריכים להגיע לשכנים של א"י, וכאשר חסר בהנהגה הראוי' לא"י, מרגישים הם שבגלל זה חסר גם אצלם, ולכן מחפשים דרכים כיצד להתנקם בהם ולשלם להם כגמולם.

ד. ובהמשך להאמור, הנה כשם שיש תפקיד קדוש נוסף לבנ"י שבא"י לגבי בנ"י שבחו"ל (נוסף על תפקידם המשותף לעשות לו ית' דירה בתחתונים בכל מקום שנמצאים), כמו"כ יש חילוקים בנוגע לא"י עצמה, שאע"פ שכולם בני אברהם יצחק ויעקב, וכולם הם תושבי א"י וכו', מ"מ, יש כאלו שהקב"ה נתן להם תפקיד מיוחד.

והכוונה היא – לאלו שהקב"ה זיכה והצליח אותם להוודע ולהתחיל להשתמש בפנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, שעי"ז עושים כל ענין באופן של אור וחיות, ובאופן החדור באהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל (כל אחד ואחת מישראל), שאז עושים שלא בערך יותר בכמות, ועאכו"כ שלא בערך יותר באיכות, בפנימיות ובעצמיות.

ולכן: כל אלו שיודעים אודות תורת החסידות או אור החסידות, או שניהם יחד, יש להם עוד תפקיד מיוחד – שכל הענינים האמורים לעיל יהיו נעשים באור וחיות חסידותי, ובאופן שיגיע למספר גדול יותר של יהודים, מבלי הבט על מעמדם ומצבם באיכות – להגיע אליהם בדרכי נועם אור וחיות, ולהאיר את דרכם בחיים, עד שכל אחד מהם יהי' בעצמו בבחי' "מאור", "נר להאיר", כסגנון חכמינו ז"ל.

ה. וכן יש תפקיד נוסף לאלו שזכו והקב"ה האמין בהם ולכן העמידם בנסיונות הכי קשים במשך עשרות שנים, בהיותו בטוח שיעמדו בהם, ויצאו בשלימותם, לא רק בנשמתם, אלא גם בתורתם, וגם בחינוך בניהם ובנותיהם.

הם ראו איך שיהודי אחד ויחיד יכול להתגבר על כל עניני הטבע שמנגדים אליו – ממשלה אדירה שלא מתייראת מכל הממשלות שבכל העולם, בהראותו דוגמא שביכלתו למרוד בכל ההנחות של ממשלה זו, ולהתנהג כרצונו של הקב"ה, אע"פ שאינו רואה בדרך הטבע כיצד יוכל ליישם זאת, וכיצד סוכ"ס ישתחרר מהם.

ויתירה מזו: לא זו בלבד שמסרו את נפשם, אלא הם חינכו בדרך זו גם את ילדיהם. והרי רואים בפועל שנקל יותר לאדם למסור את נפשו, מאשר לחנך את ילדיו בדרך כזו שבדרך הטבע לא רואים כיצד יוכל הילד לחיות חיים טבעיים, כיון שלא נראה שיוכלו להיפטר פעם מהממשלה שלוחמת נגד זה; ורק בגלל שהקב"ה צוה לעשות, לכן עושים זאת, ובשמחה ובטוב לבב!

והם ראו איך שענין המס"נ הועיל לא רק בנוגע לעוה"ב, אלא גם בנוגע לעוה"ז כפשוטו, וסוכ"ס הוציא הקב"ה אותם מן המיצר אל המרחב (אם כי לפי ערך), ובניהם ובנותיהם אתם – אלו שכבר הגיעו, ובעתיד הקרוב – אלו שנמצאים בדרך, או שצריכים להגיע וסוכ"ס בודאי יגיעו.

ולכן יש להם תפקיד נוסף על כל האמור לעיל – שיכולים לדרוש מס"נ מיהודי נוסף:

ע"פ שו"ע יכולים לדרוש מיהודי רק דבר המפורש בסעיף מסויים בשו"ע, ואילו לדרוש מס"נ – לאו כל מוחא סביל דא; אבל מי שהראה בעצמו "דוגמא חי'" שבמשך עשרות שנים חי וחינך את ילדיו באופן כזה – הרי מעצמו מובן שכאשר ידרוש מס"נ מיהודי נוסף בדרכי נועם ובדרכי חסידות, אזי יצליח גם בזה, כיון שהראה "דוגמא חי'", שבדידי' הוה עובדא, שלא נעצר מפני הקשיים, ואכן הצליח!

ו. ונוסף על התפקיד הנ"ל המוטל על כל אחד ואחת, יש תפקיד נוסף – לפעול שלא רק יחידים יתנהגו כן, אלא גם קבוצות שלמות, מושבים או כפרים או ערים ועיירות בישראל.

וזהו התפקיד המיוחד המוטל על כפר חב"ד, וביחוד על נחלת הר חב"ד – שלשם הגיעו זה עתה רובם ככולם של אותם יהודים בעלי מס"נ, וכן ירבו, שיתוספו שם עוד עשרות משפחות שיעלו מתוך שמחה וטוב לבב – להראות שלא רק היחיד יכול לחיות כן בחיי היום יום של ימות החול, אלא גם בתור קבוצה, עיירה ועיר או עיר גדולה, יכולים לחיות כן, ובהצלחה רבה, כאשר הדבר מיוסד דוקא על יסודי התורה והמצוה, כפי שנעשים חיים ומוארים ע"י תורת החסידות ואור החסידות.

וכאשר יתנהגו כן בנוגע לעצמם מתוך שמחה וטוב לבב ומתוך חיות – הנה ראיית הדוגמא כשלעצמה תפעל פעולתה, ועאכו"כ כשיעשו זאת מתוך שמחה וטוב לבב, וינצלו את הדרכים העומדים לרשותם – שהקב"ה נותן להם "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"12 – להפיץ את הרעיון שיהודי צריך לחיות באופן כך וכך, וכך צריכה לחיות גם קבוצה, כפר ועיר, ובאופן דהולך ומוסיף – הרי בודאי שמהם יראו וכן יעשו רבים, ועד שהרבים יהיו טובים וגם שלמים.

וזוהי גם הכוונה בהדיבור בתוקף כ"כ שחייבים להבטיח שנחלת הר חב"ד – שרובה ככולה מאותם יהודים בעלי מס"נ – תשגשג גם בגשמיות, ועאכו"כ ברוחניות, עד שכל אחד יוכל להראות עלי': "כזה ראה", כך צריכים להיבנות שאר המושבות והכפרים והערים בארץ הקודש.

ומובן שכן הוא גם בנוגע לכפר חב"ד, שזהו המקום הראשון שבו התחילו להראות דוגמא הנ"ל – שצריך לא רק לתמוך בו, אלא לפעול להתפתחותו ושגשוגו כו', שכן, אע"פ שהם נמצאים באה"ק יותר מעשרים שנה, וטבע האדם שדבר חדש פועל עליו יותר מאשר דבר שכבר הורגל אליו, הרי יש גם מעלה ביין ישן וענין ישן, ובנדו"ד, שהם יכולים להראות דוגמא חי' שלא רק בשנה הראשונה, אלא גם לאחרי שעברו עשר שנים, עשרים שנה ויותר, רואים שזוהי הדרך של חיים אמיתיים, הן ברוחניות והן בגשמיות, להיותם חיים הקשורים עם "אלקים חיים", שהראה דרך החיים בתורתו, תורת חיים.

ז. ויהי רצון שכל אחד מכם

– ובפרט האנשים שהם בעלי השפעה, כולל גם אלו שזכו בגורל, שכל אחד מהם הוא בא-כח של כל אלו שהשתתפו בגורל, וכן אלו שהם מלמדים או ראשי-ישיבות או חברים בהנהלת מוסד בכפר חב"ד או בנחלת הר חב"ד, או באי-כחם, כך, שהוא פרט שכולל רבים –

ימסור את הדברים האמורים – באופן של דברים היוצאים מן הלב, שאז בודאי יפעלו פעולתם – לבני ביתו שלא היו כאן, וכן לסביבה הקרובה והרחוקה – רחוקה בגשמיות, כיון שכל בנ"י הם קרובים, ועד שהם כגוף אחד (כמבואר בתניא פרק לב), ובודאי יתקבלו הדברים בסבר פנים יפות.

והמעשה הוא העיקר13 – שעי"ז יפעלו שיתוסף ב"נר מצוה ותורה אור"14 בכל הפינות שבאה"ק,

וכאמור לעיל, שעי"ז יתוסף בריאות, בטחון, שלום ושלוה והשקט בארה"ק, ויתוסף, גם בהכרה של "כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"15, שהקב"ה ובנ"י כולא חד, וכפי שאומרים ב"זמן שמחתנו"16 : "למען דעת כל עמי הארץ גו' אין עוד"17, היינו, שאין שום דבר חוץ מאלקות; זוהי המציאות של כל העולם.

ויה"ר שכל הענינים שנפעלו במשך חודש תשרי יומשכו בשמחה ובטוב לבב על כל השנה כולה – אצל כל אחד מישראל וכל בנ"י יחד בכל מקום שהם, הן בחו"ל, כאן, והן באה"ק, ובכל הנצרך הן בענינים רוחניים והן בענינים גשמיים, עד לבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי, למטה מעשרה טפחים.

ותהי' השנה – כמדובר בהתוועדות18 בלשון הרב19 – שנה של אורה וברכה והצלחה, שנה של תורה, ותורה הקשורה עם שמחה ושמחת תורה, ונשמע מכם בשורות טובות בכל הענינים האמורים לעיל.

ח. כדאי שתבחרו אחד שיהי' הבא-כח של הנמצאים כאן מכפר חב"ד, וכן מנחלת הר חב"ד, וכן מירושלים או משאר המקומות שבא"י, שיבקרו את ידידינו שם20, וימסרו לו נקודות מהענינים שדובר אודותם במשך חודש תשרי, וגם מהענינים שנאמרו עתה בה"צאתכם לשלום", בצירוף ברכה מיוחדת לרגלי יום הולדתו לאריכות ימים ושנים טובות21.

מסתמא יעשו זאת באופן מסודר – לבחור איך ללכת, מי ילך ומי ידבר שם וכו'. וכל אלו שלא ילכו בגופם, לא יקפידו על כך, ויחשב להם כאילו השתתפו גם הם בהליכה זו. והעיקר – שיהי' זה באופן מסודר, שזהו בדרכי נועם ובדרכי שלום.

וכדאי גם שיבחרו מישהו שיקח על עצמו את הטירחא לכתוב משם מה נעשה בפועל בכל ענינים אלו, ולכתוב בפרטיות הדרושה, וכל המפרט הרי זה משובח.

ויה"ר שיהי' "ויעקב22 הלך לדרכו"23, ותהי' ההליכה על כל השנה בשמחה ובשלום, כמ"ש24 "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון", ועד שנצא מתוך ריקוד ("אַרויסטאַנצן") לקבל פני משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.