הוא אהרן ומשה, ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל

בס"ד. ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים גו' הם המדברים אל פרעה מלך מצרים גו' הוא משה ואהרן1. וידוע הדיוק בזה (בתורת חיים2 ובאור התורה3 ), מהו הטעם שבענין הוצאת בנ"י ממצרים נאמר הוא אהרן ומשה (אהרן קודם למשה), ובענין הדיבור לפרעה נאמר הוא משה ואהרן (משה קודם לאהרן).

ויש להוסיף בדיוק זה, שלכאורה הי' צ"ל להיפך. דהנה, בנוגע לבנ"י (הוציאו את בנ"י גו') הי' עיקר הענין ע"י משה, שהרי משה הי' מדבר אל בנ"י (גם לפנ"ז וגם לאח"ז) אפילו ללא אהרן, ומשה4 קיבל תורה מסיני ומסרה לבנ"י. וגם בנוגע להוצאת בנ"י ממצרים, הרי זה נעשה ע"י משה דוקא, שנקרא גואל ראשון (והוא גם גואל אחרון)5, וכן הסוף של יצי"מ, שזהו"ע דקרי"ס6, הי' ע"י משה דוקא, כמ"ש7 ואתה הרם את מטך וגו', מטה משה דוקא. ואילו אהרן לא היתה לו שייכות כ"כ להענין דיצי"מ. וא"כ, בנוגע להוצאת בנ"י ממצרים הול"ל הוא משה ואהרן. ואילו בענין הדיבור לפרעה, הרי עיקר הדיבור הי' ע"י אהרן, כי משה הי' כבד פה גו'8, וא"כ, בפסוק הם המדברים אל פרעה, הי' הכתוב צריך לומר הוא אהרן ומשה [ולכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"ד מ"ש רש"י על הפסוק9 איש אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם (כבד את אביך ואת אמך10 ), לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, ועד"ז י"ל בנדו"ד, שביצי"מ שמשה הוא העיקר, הוצרך הכתוב להקדים אהרן למשה, ובענין הדיבור לפרעה שאהרן הוא העיקר, הוצרך הכתוב להקדים משה לאהרן. אבל ביאור זה אינו מספיק, שהרי מלכתחילה לא מצינו שהענין דיצי"מ יהי' שייך גם לאהרן (כמו במורא וכבוד אב ואם, שיש חיוב מורא גם באם וחיוב כבוד גם באב), וא"כ, אינו מובן מדוע הוצרך הכתוב להקדים אהרן למשה].

גם צריך להבין מ"ש הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן (הוא לשון יחיד), כפי שהקשה בזהר11, דלכאורה הם (לשון רבים) מבעי' לי', כבהמשך הכתוב, הם המדברים גו'. ובפרט שבפסוק זה גופא מודגש שמשה ואהרן הם ב' דרגות חלוקות, כמובן ממ"ש רש"י12 יש מקומות שמקדים כו' לומר לך ששקולין כאחד, וכיון שהכתוב צריך להדגיש ששקולין כאחד, הרי מובן שהם ב' דרגות חלוקות, וא"כ הול"ל הם, בלשון רבים.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה ביאור הענין בעבודת האדם13, כידוע שכל עניני התורה הם הוראה בעבודה בנפש האדם לכאו"א מישראל, ועד"ז בנוגע לענין דיצי"מ, שבכל דור ודור14 ובכל יום ויום15 חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום15 ממצרים, היינו שישנו ענין של יצי"מ בכל דור ובכל זמן ובכל אדם מישראל, וגם עתה יש בחי' משה ואהרן המוציאים את בנ"י והם המדברים כו', שהם ב' אופני העבודה דמשה ואהרן, אלא שיש חילוק בסדר העבודה, שזהו"ע הקדמת אהרן למשה בהיציאה ממצרים, והקדמת משה לאהרן בהדיבור אל פרעה.

ג) וביאור הענין16, דהנה ההפרש בין משה ואהרן בעבודת האדם הוא, שמשה הו"ע התורה, כמ"ש17 זכרו תורת משה עבדי, שנקראת על שמו18, שענין התורה הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה, ואילו אהרן ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה, שזהו מ"ש19 בהעלותך את הנרות גו', שז' הנרות הם ז' סוגי ודרכי העבודה דבנ"י (כמבואר בלקו"ת בהעלותך20 ), ואהרן, שנקרא שושבינא דמטרוניתא21, מעלה אותם מלמטה למעלה, וענינו בעבודה הו"ע התפלה, שהיא באופן של העלאה מלמטה למעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה22.

והנה כללות הענין דיצי"מ נעשה ע"י משה ואהרן, כי, הענין דיצי"מ הוא כמ"ש23 אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שהו"ע גילוי בחי' אנכי, כפי שנמשך ע"י שם הוי' בשם אלקים (שהו"ע ההמשכה למטה, שעל זה מורה שם אלקים, לשון רבים24, כמאמר25 כתוב (נעשה26 ) והרוצה לטעות יטעה) להיות אלקיך27, כחך וחיותך28, ובכדי להגיע לבחי' אנכי, הרי זה ע"י משה ואהרן, היינו, ב' הענינים דתורה ותפלה. והסדר בזה, שלכל לראש ישנו ענין התפלה, שהו"ע ההעלאה מלמטה למעלה, אתערותא דלתתא שמעוררת את האתערותא דלעילא, ואח"כ בא ענין התורה, שהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה. והיינו, שאף שישנו ענין ההתכללות של תורה ותפלה (ככל עניני קדושה שהם בהתכללות זמ"ז), שהרי בתורה ישנו גם ענין התפלה, ובפרט ספר תהלים, ובתפלה ישנו ענין התורה, הן פסוקי התורה שבתפלה והן סדר המשניות והברייתות שלפני התפלה (כמו איזהו מקומן), מ"מ, בעבודה בפועל למטה (ששם צריך לפעול הענין דיצי"מ) הרי הם ב' ענינים, וסדרם הוא באופן שלכל לראש צ"ל ענין התפלה, כמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי29, ואח"כ בא לימוד התורה, מבית הכנסת לבית המדרש30, וכידוע31 שלימוד התורה שלאחרי התפלה הוא נעלה יותר מלימוד התורה שלפני התפלה.

אמנם כל זה הוא בנוגע לגאולת בנ"י ממצרים, אבל בנוגע לענין השבירה דפרעה, צ"ל תחילה ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו ענינו של משה, שהו"ע התורה, עלי' נאמר32 הלא כה דברי כאש, שאינו מקבל טומאה כו'33, ולכן על ידו דוקא היתה יכולה להיות השבירה דקליפת פרעה, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו גו'34, עד כדי כך, שמשה רבינו פחד ללכת לפרעה, והוצרך לציווי מיוחד, בא אל פרעה35, שזהו"ע של נתינת כח והמשכה מלמעלה למטה בכדי שיוכל לפעול שבירת קליפת פרעה, ורק לאח"ז הי' יכול להיות ענין ההעלאה מלמטה למעלה, בירור הניצוצות שנמצאים למטה, ע"י אהרן.

ובזה יובן שבנוגע ליציאת בנ"י ממצרים מקדים הכתוב אהרן למשה, כיון שתחילה צ"ל עבודת התפלה, ענינו של אהרן, ואח"כ לימוד התורה, ענינו של משה. משא"כ בענין הדיבור לפרעה מקדים הכתוב משה לאהרן, כי, בכדי לפעול שבירת קליפת פרעה צ"ל תחלה ההמשכה מלמעלה, ענינו של משה, ורק לאח"ז נעשית העלאת הניצוצות, ענינו של אהרן.

ד) והנה אע"פ שתורה ותפלה, ענינם של משה ואהרן, חלוקים זמ"ז, מ"מ נאמר הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, הוא לשון יחיד, שזוהי בחי' שלמעלה משניהם, שלכן בכחה לחבר ולאחד את שניהם. והענין בזה, דהנה, תורה ותפלה הם המשכה והעלאה, דבתפלה שענינה העלאת המטה, נרגשת מציאות המטה, והיינו, שמחשבת האדם בשעת התפלה היא אודות הנשמה כפי שמלובשת בגוף, ובפרט ע"פ מ"ש הרמב"ם36 שענין התפלה הוא בקשת צרכיו, והיינו, שמרגיש שחסר לו כו', ורק אז שייך ענין התפלה. משא"כ בענין התורה שהיא המשכה מלמעלה, לא נרגשת כלל מציאות האדם, ואין כאן אלא תורתו של הקב"ה, וכמ"ש בנוסח ברכת התורה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואף שלימוד התורה צ"ל באופן המובן בשכלו של האדם, הרי זה באופן שמציאות העולם אינה תופסת מקום כלל, כיון שעוסק בתורתו של הקב"ה, שהוא וחכמתו אחד37. אמנם, חילוק זה שייך רק במקום ודרגא שישנם החילוקים דהעלאה והמשכה, שכן הוא בכל המדריגות דסדר השתלשלות, ואפילו לפני הצמצום, שגם שם ישנו הענין דמטי ולא מטי38, שזהו ענין של שינויים, הרי זה שייך רק במדריגת האור, משא"כ בעצמותו ית', שלא שייך בו ענין של שינויים, אין חילוק בין העלאה והמשכה. וזהו בחי' הוא, שמורה על העצמות, שזהו החילוק בין אתה להוא, שאתה הוא לשון נוכח, המורה על הגילוי (אור), משא"כ הוא, לשון נסתר, שמורה על ההעלם. ובדרך כלל הרי זה החילוק שבין סדר השתלשלות להבחי' שלמעלה מהשתלשלות, וכן החילוק שבין כל הספירות לספירת הכתר. וזהו הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, הוא קאי על בחי' הכתר שלמעלה ממשה ואהרן, שהם חכמה ובינה39, נצח והוד40, או ז"א ומלכות41 (שתורה היא בז"א, ותפלה היא במלכות, כמאמר דוד ואני תפלה42 ), וע"י בחי' הוא, בחי' הכתר, נעשה החיבור וההתאחדות שלהם, הוא אהרן ומשה גו' הוא משה ואהרן, שע"י בחי' הוא נעשה אהרן ו.משה, משה ו.אהרן, בתוס' וא"ו, שזהו וא"ו המחבר (לא וא"ו המוסיף, ועאכו"כ לא וא"ו המפסיק).

ה) וזהו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מארץ מצרים, דקאי על כללות עבודת האדם בב' הענינים דתפלה (אהרן) ותורה (משה), שענין התפלה הוא הביטול וההעלאה מלמטה למעלה, החל מאמירת מודה אני לפניך, ואח"כ ברכות השחר וכללות סדר התפלה, ולאח"ז באה ההמשכה מלמעלה למטה שע"י לימוד התורה, שפועלת בירור העולם כו', עי"ז שההנהגה בעולם היא ע"פ הוראת השו"ע כו' (ועד שפועל גם בענין התפלה, שלכן, כל פרטי הדינים בנוגע לתפלה נאמרו בתורה, בהלכות תפלה שבשו"ע). ועי"ז נעשה הענין דבא אל פרעה וגו'35, ולאח"ז ויהי בשלח פרעה את העם43, שזהו כללות הענין דיצי"מ, החל מהגאולה הפרטית של כל אחד מישראל44, ועי"ז גם הגאולה הכללית, ובאופן דפדה בשלום נפשי45, פדאני לי ולבני מבין אומות העולם46, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.