בס"ד. שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל.
בלתי מוגה
א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה קטנתי מכל החסדים וגו'1.
* * *
ב. דובר כמ"פ בנוגע לעניני תומ"צ שחוזרים ונשנים בכל שנה או כמ"פ בשנה, שבכל פעם ופעם צריך להיות בהם הוספה ביתר שאת וביתר עוז, ועד שענין זה צריך להיעשות (לא כמו דבר ישן, אלא) כמו דבר חדש שלא הי' עד עתה.
ובלשון רש"י (בפ' ואתחנן2 ): "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה .. אלא כחדשה", שאז נעשה קיום התורה מתוך חיות, ולא רק "כחדשה" (בכ"ף הדמיון), אלא כמ"ש רש"י במ"א (בפ' עקב3 ): "שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום", "חדשים" ממש (ללא כ"ף הדמיון)4.
וכיון שרש"י מביא ענין זה בפשוטו של מקרא, הרי מובן, שזוהי הוראה גם עבור מי שהוא רק "בן חמש שנים למקרא"5 ברוחניות; וביחד עם זה, כיון שבפירוש רש"י יש גם פנימיות התורה ("יינה של תורה")6, הרי מובן, שזוהי הוראה גם עבור גדול שבגדולים.
וכל זה – אפילו כאשר הענין חוזר ונשנה ללא שינוי מפעם לפעם, כך, שהענינים הם בשוה אפילו בחיצוניות; אבל אעפ"כ, מובן, שכאשר יש שינוי מפעם לפעם, אזי נקל יותר שיהי' הענין ד"חדשים".
ג. ובנוגע לעניננו:
קביעות המועדים בכלל – תלוי' בימי החודש, כמו חג הפסח שחל בחמשה עשר בניסן, ועד"ז חנוכה ופורים שקביעותם תלוי' בימי החודש, שזהו ענין השוה בכל שנה ושנה; אבל ישנו חילוק משנה לשנה בנוגע לקביעות של ימי השבוע.
ומזה מובן גם בנוגע לי"ט כסלו – שאע"פ שכבר הי' הענין די"ט כסלו אשתקד, ובשנים שלפנ"ז, הנה בשנה זו ניתוסף חידוש מיוחד מצד הקביעות של י"ט כסלו ביום הש"ק, שזהו שינוי וחידוש באופן הקביעות שלא הי' במשך כמה שנים7.
ד. וביאור מעלת י"ט כסלו שחל להיות בשבת8 :
י"ט כסלו קשור עם הענין ד"פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי"9, וכמבואר בירושלמי10 ענין הפדי' בשלום, שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד, והיינו, שמהפכים את המנגד, ה"רבים", שגם הם "היו עמדי", ובמילא אין צורך במלחמה, אלא הפדי' היא בשלום.
וענינו של י"ט כסלו הוא התגלות תורת החסידות, שעל ידה באה פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה כו', ועד ל"חוצה" (כידוע11 שזהו החידוש שנעשה לאחרי פטרבורג לגבי גילוי פנימיות התורה לפנ"ז), והרי כללות הענין דפנימיות התורה הו"ע השלום, כידוע ש"לית תמן לא קושיא כו' ולא מחלוקת כו'"12.
וענין זה מודגש גם באגרת הידועה שכתב רבינו הזקן אחר ביאתו מפטרבורג13 : "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו", שלא יהי' אפילו הענין ד"אהה" דקדושה14, אלא כל הענינים יהיו באופן של שלום.
וזהו גם ענין השבת – שעבודת הבירורים ביום השבת אינה בדרך מלחמה, אלא באופן של שלום15.
ובהקדמה – שאע"פ שיום השבת נפעל ע"י עבודת ימי החול, כדברי הגמרא16 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ויום השבת פועל גם על ימי החול, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"17, אבל אעפ"כ, הרי יום השבת הוא נעלה יותר מימי החול, וכפי שאומרים ב"כגוונא": "וכל דינין מתעברין מינה"18, והיינו, שבשבת אין מציאות של דין, ובתי-דינים סגורים בו19, ו"אין עצב בה"20, ואין בכלל מציאות של רע.
וגם ענין הבירורים שבשבת – שהרי גם בשבת ישנו ענין האכילה ושתי' (ועד שמצוה לענגו בעונג אכילה ושתי'21 ) ושינה וכו', ענינים גשמיים – הוא באופן של שלום, וכמבואר בתו"א22 שהאכילה דיום השבת היא באופן ד"צדיק אוכל לשובע נפשו" (ואין בה הענין ד"בטן רשעים תחסר")23, ועד שאכילה זו פועלת עילוי (לא רק במאכל, אלא גם) בהצדיק האוכל, שנעשית עלי' בנפשו האלקית24.
וענין זה מתאים עם הידוע שעיקר העבודה של יום השבת היא עבודת התפלה25 – אלא שבתפלה גופא יש כמה דרגות, שהרי אינה דומה עבודת התפלה שבימות החול, שהיא באופן של מלחמה (כיון שישנו מציאות הרע כו'), לעבודת התפלה שביום השבת (שאז אין מציאות של רע), שעיקר ענינה הוא העמידה "כעבדא קמי מרי'"26.
ה. וזוהי גם הוראה לכאו"א:
כיון שבי"ט כסלו היתה התגלות תורת החסידות, הנה בבוא יום י"ט כסלו, ישנה דרישה ונתינת כח מיוחדת בנוגע לההכרח להשתדל בהפצת המעיינות, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום27, שעי"ז נעשית עלי' גם בנוגע לעצמו (ע"ד האמור לעיל בענין "צדיק אוכל לשובע נפשו").
והעיקר – שעי"ז שיפוצו מעינותיך חוצה, הנה בקרוב ממש קא אתי מר דא מלכא משיחא28.
* * *
ו. בהמשך להאמור לעיל (ס"ד) שביום השבת ישנם גם עניני אכילה ושתי' ושינה כו', אלא שכולם הם באופן של שלום – ישנו עוד חידוש ביום השבת:
בנוגע לאיסור מלאכה בשבת29, יש דין ש"מלאכת מחשבת אסרה תורה"30, אבל אם אינו מכוין לעשות את המלאכה, אזי פטור מן התורה31, ויש ענינים שעשייתם ללא כוונה מותרת לכתחילה אפילו מדרבנן32. ועד שיש אופן שלא זו בלבד שהמלאכה מותרת, אלא יש חיוב והכרח לעשות המלאכה – כמו ענין הקרבנות בביהמ"ק, שיש בזה כמה מלאכות האסורות, ואעפ"כ, בגלל שצריך להקריב קרבן, הרי זה לא רק דבר המותר, אלא יש מצוה בדבר.
וכללות הענין בזה – כמאמר הבעש"ט33 : "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", ולכן, כאשר עשיית המלאכה היא ללא מחשבה הרי זה מותר, דכיון שמחשבתו אינה במלאכה, הרי גם הוא אינו נמצא במלאכה.
וע"ד שנת"ל (במאמר34 ) שבביהמ"ק הי' המקום עצמו למעלה מן המקום, "אתרי טפילה לי"35, וכן הוא בנדו"ד, שהאיסור נעשה מותר כו'.
וזהו החידוש של יום השבת – שבכחו להפוך ענין של חול ואיסור, ולעשות ממנו היתר ומצוה, שזוהי כללות העבודה דאתהפכא, "זדונות נעשו לו כזכיות"36.
ז. וגם ענין זה קשור עם י"ט כסלו – כאמור לעיל (ס"ד) שאז הי' הענין ד"ברבים היו עמדי", שגם ה"רבים" נעשים "עמדי", שזהו הענין דאתהפכא.
וזהו גם מה שתורת החסידות דורשת שהעבודה צריכה להיות (לא רק באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים"37, אלא) באופן ד"בכל דרכיך דעהו"38, היינו, שכל עניני האדם (לא רק חלק ממנו, אלא כל עניניו), "בכל דרכיך", הם באופן ד"דעהו", כדברי דוד אל שלמה: "דע את אלקי אביך"39, שזוהי "מצוה רמה ונשאה" (כמבואר באגה"ק40 ).
ועי"ז שמהפכים לקדושה עניני קליפת נוגה, נעשה בירור גם בג' קליפות הטמאות לגמרי, כי, כל הענינים שבגקה"ט ישנם גם בק"נ (וע"ד דברי הגמרא41 : "כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותי'"), שהרי לולי זאת לא היתה יכולה להיות מציאותם בגקה"ט, ולכן, ע"י הבירור דק"נ, פועלים בירור גם בגקה"ט, והיינו, שמוציאים משם את ניצוצי הקדושה ומעלים אותם (כידוע42 בענין "כי ציד בפיו"43, דקאי על נשמות הגרים כמו ר"מ ור"ע), והשאר (שלא יכול להתברר ולעלות כו') מתבטל ממציאותו.
ח. וזהו גם המענה לאלו שמתאוננים שאינם יכולים לעסוק בהפצת החסידות, כיון שאצלם יש עדיין כמה ענינים הדורשים תיקון.
והמענה על זה – שאין להתפעל מזה, ואדרבה, ההרחבה והלהט ("דער קאָך") שיש בו מצד נפשו הבהמית, ש"אקדמי' טעניתא"44, עליו לנצל לקדושה (ע"ד "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא"45 ) – להפיץ את המעיינות של תורת החסידות.
וכאשר משתמשים בכחות של נה"ב להפצת החסידות, אזי מתבררים גם הכחות של נה"ב ומתעלים לקדושה, וע"ד מארז"ל46 "אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר", ומזה נעשה "דור ישרים יבורך"47.
וכבר הובטחנו ש"יגעת ומצאת"48, באופן של מציאה שבאה "בהיסח הדעת"49, ומזה באים לענין נוסף שבא בהיסח הדעת – משיח49.
* * *
ט. בהמשך להמדובר לעיל (במאמר50 ) שיעקב מצד עצמו הי' מוכן לשלימות הבירור של עשו, שעז"נ51 "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", ולכן "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה", כמ"ש בפירוש רש"י52 – יש להתעכב גם על הביאור בפירוש רש"י זה ע"פ פשוטו של מקרא53, בפירוש הפסוק52 "והי' המחנה הנשאר לפליטה", "על כרחו, כי אלחם עמו", ובהמשך לזה מוסיף רש"י: "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה, לדורון, ותעבור המנחה על פניו, לתפלה, אלקי אבי אברהם, למלחמה, והי' המחנה הנשאר לפליטה".
הביאור בפירוש רש"י,
– ש"המחנה הנשאר" כולל את כל הנשים והילדים54 (בניגוד ל"מחנה האחת", שהי' מהצאן והבקר והגמלים, והרועים כו' השייכים אליהם), שיהי' "לפליטה" בוודאות (לא רק שיוכלו לברוח55, אלא) "כי אלחם עמו", ובודאי אנצח, מצד ה"הבטחות שהבטחתני"56.
ולכן: "התקין57 (מלשון תיקון) עצמו לשלשה דברים כו'", לא רק הכנה סתם, אלא באופן שמתקן את עצמו בשביל זה (ולכן מביא דוקא הפסוקים שבהם מודגש ש"התקין עצמו").
ומקדים ענין הדורון, אף שלכאורה קדמה התפלה, כי, לכל לראש הי' תוכן ענין הדורון: "למצוא חן בעיניך"58, בחשבו שאין זו עת צרה, ורק לאחרי שחזרו המלאכים וסיפרו לו ש"עודנו בשנאתו"59, אזי התפלל, ואח"כ שלח גם דורון לפייסו.
וההוראה, שבשביל הצלת ילדי ישראל מהחינוך של עשו, לא די בעבודה שמצד טבעו ורגילותו60, אלא צ"ל באופן ד"התקין עצמו" –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 265 ואילך.
*
י. נהוג ללמוד ענין באגרת התשובה, ובפרט בי"ט כסלו, כי, ענין התשובה בכלל הוא בדוגמת היציאה מבית האסורים61, ועד שע"י עבודת התשובה נעשית היציאה מבית האסורים כפשוטה, שזהו ענינו של י"ט כסלו, שבו יצא רבינו הזקן מבית האסורים באופן ד"פדה בשלום נפשי".
ובכן: בפרקים י.' וט.' מדובר אודות הענין דהמשכה והעלאה – שעל זה דובר לעיל במאמר62, והרי בכל אחד מהם יש ג' הענינים שבכללות עבודת האדם: תורה תפלה ומעשה המצוות, ומחשבה דיבור ומעשה; וזהו הקשר עם י"ט כסלו שבו הי' הענין ד"פדה בשלום נפשי", שקשור עם ג' הקוין דתורה תפלה וגמ"ח (מעשה המצוות) וג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה (כפי שמבאר הצ"צ63 שהם זה כנגד זה).
יא. המשך הביאור באגה"ת פ"ו בפירוש מארז"ל64 "אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'" – נכלל בשיחת ש"פ חיי שרה סכ"ו ואילך65.
*
יב. המענה לשאלות על הלקו"ש השבועי דפ' ויצא, (א) בענין מ"ש רש"י66 "אברהם מגייר את האנשים כו'", שאין זה ענין של גיור ממש, שלא הי' שייך קודם מ"ת, (ב) בענין הזהירות של האבות גם בעריות שמצד קורבה דאב – נכלל בלקו"ש ח"ה ע' 142 ואילך.
הוסיפו תגובה