בס"ד. ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי מכל החסדים ומכל וגו'1, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת שכתב אחר ביאתו מפ"ב2, שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד כו', וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת והגבה למעלה מעלה, צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה כו', כל שהוא קמי' יותר, הוא יותר כלא ואין ואפס, וזו היא בחי' ימין שבקדושה וחסד לאברהם וכו'. ומזה מובן שהענין דקטנתי וכו' הו"ע כללי, והיינו, שנוסף לכך שכל מעשה אבות הכתובים בתורה הם סימן ונתינת כח לבנים3, הנה בזה גופא יש ענינים פרטיים, ענינים כלליים וענינים כלליים ביותר, והענין דקטנתי הו"ע כללי ביותר, כי כל הקרוב כו' הוא יותר כלא וכו', שזוהי תכלית הכוונה בירידת הנשמה בגוף, כדי להתעלות ולהיות בבחי' קירוב, עד לאשתאבא בגופא דמלכא4, שזהו תכלית העילוי בבחי' הקירוב, שקשור עם הביטול דקטנתי גו', כנ"ל. והנה, מבואר בכ"מ5, שענין זה הוא מצד בחי' החסדים כפי שהם בתיקון, וזהו החידוש בחסדים דתיקון לגבי חסדים דתהו. ויש לומר, שהכוונה בזה היא גם לחסדים דתהו כפי שהם במדריגת הקדושה, אלא ששם הוא להיפך מכמו בתיקון, שהוא באופן שכל הקרוב יותר הוא יותר כלא כו'. ועפ"ז יש לבאר בענין תפלת יעקב, אלקי אבי אברהם וגו'6 (קטנתי וגו'), כמבואר בתו"א7 שהתפלל שיומשך אליו המקיפים דקדושה של האבות, לעזור לו שיוכל להמשיך המקיף דתהו שיתגלה למטה כו' (שגם זה הו"ע כללי – כללות הענין דבירור התהו ע"י התיקון, שעי"ז מתעלה גם התיקון עצמו), שכוונתו בזה היתה גם לפעול הבירור דתהו שיהי' בו הענין דקטנתי, כמו בתיקון. והנה, מבואר בתו"א8 שמצד יעקב הי' יכול להיות הבירור כו', אך החסרון הי' מצד עשו כו', וענין זה יושלם לעתיד לבוא בגמר הבירורים, וכדברי יעקב, עד אשר אבוא אל אדני שעירה9, ופירשו רז"ל10 (הובא ברש"י על אתר) שזה יהי' בימי המשיח, שנאמר11 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (כפי שאומרים בסיום ההפטרה), שזהו תכלית הבירור, וכמו שהי' בתחילת הבריאה, קודם חטא עה"ד, שעולם על מילואו נברא12, שזהו כללות הענין דגילוי אלקות בעולם, וכמ"ש13 באתי לגני, ואיתא במד"ר14 לגנוני למקום שהי' עיקרי בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה15, אלא שע"י חטא עה"ד והחטאים שלאחריו נסתלקה השכינה מארץ לרקיע וכו' עד לרקיע השביעי, ואח"כ עמדו שבעה צדיקים (בז' הדורות), עד למשה שהוא השביעי, וע"י עבודתם המשיכו את השכינה למטה בארץ. וכאמור, שיעקב מצ"ע הי' כבר מוכן לזה אז, ורצה לפעול זאת גם בעשו, ע"י דורון תפלה ומלחמה, כפי שפירש רש"י16 שיעקב התקין עצמו לג' דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה. וצריך להבין מהו ענינם של ג' דברים אלו, ומהי שייכותם זל"ז, דלכאורה אדרבה, הרי הם ענינים הפכיים זמ"ז, כי דורון הו"ע החסד והקירוב, ומלחמה הו"ע הריחוק עד לפירוד ממש, וא"כ, מהי השייכות בין ג' ענינים אלו.

ב) ולהבין זה צריך להקדים תחילה כללות ענין המשכת אלקות בעולם, לעשות לו ית' דירה בתחתונים17, דירה דייקא, שבה נמצא האדם הדר בה בכל עניניו, בחיצוניותו ובפנימיותו, ועד לכל עצמותו18, דעיקר ענין הדירה הי' בביהמ"ק, וכן במשכן דאיקרי מקדש19, וכדברי שלמה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה20, והיינו, שהבית הזה (ביהמ"ק), הי' דירה לעצמותו ית', אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. ולכאורה צריך ביאור21, וכתמיהת שלמה, האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, איך שייך שבביהמ"ק יהי' השראת השכינה ודירה לעצמותו, בה בשעה שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכידוע ששמים קאי על עולם האצילות (וכמבואר בהדרושים22 עה"פ23 הללו את ה' מן השמים), ושמי השמים קאי על עולמות א"ס שלמעלה מאצילות, הנה גם הם לא יכלכלוך, וא"כ, הרי זה פלא ודבר חידוש שדוקא הבית הזה יהי' באופן דיכלכלוך, ובאופן של דירה כו'.

ג) והנה24 כמה גדולי ישראל25 מבארים שהשראת השכינה בביהמ"ק היתה ע"ד ענין הנבואה, שעז"נ26 וביד הנביאים אדמה, שזהו רק דמיון בלבד, שזהו מצד בחי' אלקות המתגלה לנביא, שאין זה מהות האלקות, כי אם זיו והארה בלבד, וגם מצד הנביא, אין זה באופן שהי' כלי להנבואה, כי אם בדרך הכשרה, שהי' רק מוכשר לזה, אבל הנבואה לא היתה מתלבשת בכלי מוחו ומתאחדת עמו. ובדוגמת האפשרות לענין הנבואה בארץ ישראל דוקא, כמארז"ל27 משנבחרה ארץ ישראל נפסלו כל הארצות, שאין הכוונה שארץ ישראל היא בבחי' כלי לענין הנבואה, אלא רק שארץ ישראל לבד היא המקום המוכשר לענין הנבואה. וע"ד כתיבת דבר שכל באצבעות היד, שאינם כלים לאור השכל, אלא הם רק מוכשרים לכך שעל ידם תעבור ההשכלה. ואין זה כמו כח השכל במוח שבראש, שהמוח הוא כלי לאור השכל שמתלבש בו ומתאחד עמו, משא"כ אצבעות היד אינם כלים לשכל כלל (ובזה הם משתוים לאצבעות הרגל), אלא הם רק מוכשרים להעביר את השכל. ועד"ז הוא גם בענין הנבואה (לדעת גדולי ישראל הנ"ל), שכלי מוחו של הנביא אינם כלים לענין הנבואה, אלא הם רק מוכשרים לכך. וכמו"כ הי' בביהמ"ק, שלא הי' כלי לאלקות, אלא רק הי' מוכשר להשראת אלקות. ועוד זאת, שבחי' האלקות שהי' שורה בביהמ"ק הי' זיו והארה בלבד, כמו בענין הנבואה.

אך האמת אינו כן, כי, גם ענין הנבואה אינו רק זיו והארה בלבד, דאף שלשון הפסוק26 הוא וביד הנביאים אדמה, שזהו רק הארה, וכמארז"ל28 כל הנביאים נתנבאו בכה, ובלשון הקבלה והחסידות הו"ע אספקלריא שאינה מאירה, שזהו ענינה של ספירת המלכות שהיא רק הארה, ואפילו שמואל הנביא שהי' ראש לנביאים29, לפי שנבואתו היתה מבחי' נצח והוד30, שלכן אמר וגם נצח ישראל גו'31, הנה בחי' נצח והוד הם לבר מגופא32, אבל מ"מ, אין זה רק זיו והארה בלבד, אלא זהו מהות האור והזיו. ועוד זאת, שאין זה באופן שהנביא הוא רק מוכשר לענין הנבואה, אלא הוא כלי לזה, וכמ"ש בשעה"ק להרח"ו33, שהנביא ע"י שייחד הע"ס העליונות, נמשך לו גילוי הנבואה שנחקקה לו בשכלו, והיינו, שהנבואה נחקקה במחשבתו וכלי שכלו של הנביא באופן שמתלבשת ומתאחדת עמו, מפני שהוא כלי לזה. וכמו"כ הוא בביהמ"ק, שהי' (לא רק מוכשר לאלקות, אלא) דירה לעצמותו, וכדמוכח מלשון הפסוק הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, שגם הבחי' שאינן מתגלות בשמים – עולם האצילות, ובשמי השמים – עולמות א"ס שלמעלה מאצילות, ה"ה מתגלות בבית הזה, והיינו, שאין זה רק זיו והארה בלבד, אלא בחי' העצמות, וזה גופא הוא באופן דיכלכלוך (מלשון כלי), שהוא כלי להמשכת העצמות. וא"כ, צריך להבין, איך שייך שבביהמ"ק תהי' השראת העצמות, וכתמיהת שלמה הנה השמים וגו', והיינו, דכיון שעצמותו ית' הוא הבלי גבול האמיתי, איך שייך שבית המקדש שהוא מוגבל יהי' כלי ודירה לבחי' הבל"ג.

ד) אך הענין הוא, דהנה, כללות ענין הגבול הו"ע זמן ומקום, ובענין המקום מצינו שהקב"ה נקרא מקום, כמארז"ל34 שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ובמד"ר35 פירשו מ"ש36 הנה מקום אתי, אתרי טפילה לי ואין אני טפל לאתרי. וצריך להבין מהו החידוש בזה דאתרי טפילה לי ואין אני טפל לאתרי, דלכאורה הרי זה דבר פשוט.

ויובן בהקדים פירוש ענין המקום, שיש בזה שני פירושים37, ועיקר החידוש הוא לפי פירוש הב', כדלקמן. דהנה, בעיקרים38 יש ב' דעות בענין המקום, יש אומרים, שענין המקום הוא מה שסובב ומקיף את הדבר, אבל בעל העיקרים עצמו סובר שענין המקום הוא הריקות והחלל שבו נמצא הדבר. וב' דעות אלו מבוארים ג"כ בקבלה, דבספר עמק המלך39 מבואר שענין המקום הוא האוא"ס הסובב ומקיף את כללות ההשתלשלות, שזהו העיגול הגדול, ובלק"ת מהאריז"ל40 מבואר שהמקום הוא החלל שבו נמצאים העולמות. ובכללות הם הב' ענינים דסוכ"ע וממכ"ע, שהעיגול הגדול המקיף כללות ההשתלשלות הו"ע הסובב, ומקום החלל כו' הו"ע הממלא. ועיקר החידוש דאתרי טפילה לי הוא לפירוש הב', שמקום הו"ע הממלא (כפי שמפרש רבינו הזקן41, בעל הגאולה). דהנה, בחי' ממכ"ע הוא אור המדוד ומוגבל, וכמארז"ל42 מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, דכשם שהנשמה אין בה התחלקות מצ"ע, וכשמתלבשת בגוף היא מתחלקת לפי האברים, שכח הראי' מתלבש בעין וכח השמיעה באוזן, ועד"ז בכל התרי"ג כחות (שזהו דוקא בהתלבשותה בגוף, אבל הנשמה מצ"ע אין בה התחלקות, כמבואר בתניא43 ), כמו"כ הוא גם למעלה באלקות, שאין בו התחלקות מצ"ע כו', וכשבא להתלבש בעולמות ונבראים, אזי נעשה באופן של מציאות והתחלקות כו', שזהו"ע אור הממלא. ועז"נ אתרי טפילה לי, שגם מקום המציאות וההתחלקות, הנה באמת הוא בטל בתכלית, שעיקר החידוש בזה הוא באור הממלא יותר מבאור הסובב. וע"ד המבואר44 בענין שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד45, דלכאורה הול"ל יחיד, שמורה יותר על אמיתית ענין היחוד, שהרי אחד יכול להיות גם אחד המנוי, וכמו בשי"ב, שנאמר יום אחד46, ולאח"ז יש גם יום שני יום שלישי וכו', משא"כ יחיד הוא באופן שאין שני, וכמו את בנך את יחידך47, שלא שייך לומר בזה שני, ואעפ"כ נאמר הוי' אחד דוקא. אך הענין הוא, שזהו עיקר החידוש, שגם במקום שיש מציאות העולמות, ז' רקיעים וארץ, שזהו הח', וד' רוחות העולם, הנה גם הם בטלים לאלופו של עולם48. וזהו גם החידוש דאתרי טפילה לי, שגם ענין המקום הוא בטל בתכלית.

ובפרטיות יותר ישנו ענין ביטול המקום הן במקום גשמי כפשוטו, והן במקום רוחני, שהו"ע הו' קצוות העליונים, ששה מדות, שהם שורש ומקור המקום גשמי דלמטה, כמ"ש49 ששת ימים עשה ה' גו', ולא כתיב בששת, דקאי על ששה מדות עליונות שמהם נבראו שמים וארץ50. וגם בבחי' זו ישנו הענין דאתרי טפילה לי, וכמ"ש51 לך הוי' הגדולה והגבורה וגו', שהששה קצוות העליונים שהם הששה מדות, הם טפלים ובטלים לך.

ה) והנה הענין דאתרי טפילה לי הי' בגילוי בביהמ"ק (ובמשכן דאיקרי מקדש), ששם הי' המקום בטל בתכלית, וכמארז"ל בנוגע לקדה"ק, שמקום הארון אינו מן המדה52, דאף שהארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו53, אעפ"כ, היו מודדין עשר אמות לכל רוח, לפי שמקום הארון עצמו הי' בטל בתכלית להבחי' שלמעלה מן המקום. ובזה סרה הקושי' איך שייך שבמקום מוגבל תהי' השראת אוא"ס הבל"ג, כי, מקום הגבול עצמו הי' בטל בתכלית להבל"ג, עד שהגבול עצמו נעשה למעלה מן הגבול, ולכן הי' יכול להיות בו השראת אוא"ס הבל"ג. והנה, גילוי זה הי' בעיקר בביהמ"ק, ומביהמ"ק נמשך אח"כ בכל העולם כולו שיהי' דירה לו ית' בתחתונים, וכמבואר בלקו"ת54 שכאשר ישראל עלו לרגל, לקחו עמם כל הגילויים שבביהמ"ק על כל השנה כולה, עד העלי' לרגל שלאח"ז, שבכל השנה כולה יהי' ענין ההשתחוואה כמו שהי' בביהמ"ק, ועי"ז פעלו שבכל העולם כולו יהי' ענין הביטול כמו שהי' בביהמ"ק, לעשות דירה לו ית' בתחתונים.

ו) אך עדיין צריך להבין, הרי ענין הביטול ישנו גם בשמים ושמי השמים, שהם עולם האצילות ועולמות א"ס שלמעלה מאצילות, ועד שעולם האצילות נקרא עולם האחדות55, ומהו הטעם שדוקא הבית הזה הוא דירה לו ית'. אך הביאור בזה הוא ע"פ המשל מצפור המדברת, דאע"פ שדבור הצפור אינו בערך לדבור האדם, אעפ"כ, דוקא זה פועל השמחה והתענוג בהאדם ובהמלך, מצד החידוש שבזה. ועוד ענין בזה, דעיקר הביטול הוא דוקא בעוה"ז, ועוד יותר מבעולמות העליונים. וע"ד ההפרש שבין ביטול חכם קטן לגבי חכם גדול להביטול דאיש פשוט לגבי חכם גדול, שחכם קטן יש לו ידיעה והכרה במעלת שכלו של החכם גדול, וממילא הביטול שלו הוא מצד השכל, והרי זה ע"ד ביטול הנר לגבי האבוקה עד שנכלל באבוקה, שאין זה אמיתית הביטול, שהרי אם יסלקו את האבוקה, ישאר הנר במציאותו. ועד"ז הוא הביטול דחכם קטן לגבי חכם גדול. משא"כ ביטול האיש פשוט לגבי החכם גדול, הרי זה ביטול בתכלית, ביטול במציאות. וזוהי גם מעלת הביטול בעוה"ז, שהביטול הוא ביטול בתכלית. ועוד יתרון מעלה בביטול היש דעוה"ז, ע"פ המבואר באגה"ק56 שהתהוות היש הגשמי הוא בכח העצמות דוקא, שהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט, ובאופן שיהי' נרגש בו שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו57, בדוגמת העצמות שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו. וכיון שהתהוות היש הנברא הוא מהיש האמיתי, הנה הביטול שלו הוא באופן שנעשה בטל בתכלית להיש האמיתי, ועד שמתבטל ממציאות (ער ווערט אויס) יש הנברא, ונעשה יש האמיתי (כמבואר בביאורי הזהר פ' בשלח58 ), שזהו תכלית הביטול, והוא הקרוב קרוב ביותר שאין למעלה מזה. וזהו הטעם שגילוי העצמות הוא דוקא בבית הזה, בעוה"ז שנעשה דירה לו ית', ולא בשמים ושמי השמים.

ז) והנה גילוי בחי' ומדריגה זו דאתרי טפילה לי למטה הוא ע"י העבודה שהיתה בביהמ"ק, שעיקרה היא עבודת הקרבנות, וכמבואר במאמרי ההילולא59. וענין הקרבנות הוא, שהאדם מקריב ע"ג המזבח בהמה ששרשה מתהו, שלמעלה משרש האדם שהוא מתיקון (שלכן נצרך האדם לבע"ח), ועי"ז מתעלה הבהמה לשרשה ומקורה בד' חיות המרכבה העליונה60 (כידוע61 שפני ארי' שבמרכבה הוא מקור כל החיות, ופני שור הוא מקור כל הבהמות, ופני נשר הוא מקור כל העופות), ועי"ז הנה החיות נושאות את הכסא62, ואת האדם העליון שעל הכסא, לבחי' כי לא אדם הוא63, ועוד למעלה יותר, כידוע שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס64, ומשם נמשך למטה, שזהו"ע דריח ניחוח, מלשון65 נחות דרגא66, שהו"ע המשכת האלקות למטה. וזהו"ע אף כי הבית הזה, שע"י עבודת הקרבנות היתה השראת אלקות בביהמ"ק, ועד לדירה לו ית' בתחתונים. וענין זה נעשה גם ע"י עבודת התפלה, שבמקום קרבנות תקנום67, שזהו מ"ש68 אדם כי יקריב מכם, ולא נאמר אדם מכם כי יקריב, ופירש בעל השמחה והגאולה69 שהו"ע הקרבת הנה"ב, ששרשה למעלה יותר, דאקדמי' טענתי'70, וע"י התפלה מתעלה לשרשה ומקורה כו', ומשם נמשך הגילוי למטה.

ח) והנה בהקרבת הקרבנות היו צריכים להיות כהנים לוים וישראלים, כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם71. וטעם הדבר, לפי שענין הקרבנות הוא העלאה, ובכל עליית המקבל צריך להיות תחילה המשכה ונתינת כח מהמשפיע72, וכמ"ש בקבלת שבת לכה דודי לקראת כלה (ועי"ז) פני שבת נקבלה. וזהו שעבודת ההקרבה היתה ע"י כהנים (כהנים בעבודתם), ששלוחי דרחמנא אינון73, שהו"ע המשכת האור מלמעלה בכדי שתוכל להיות אח"כ העלאת הבהמה. וההעלאה היא ע"י לוים בדוכנם, שעבודתם היא לארמא קלא74, וכמ"ש75 ועבד הלוי הוא. וישראל במעמדם הוא עיקר ענין ההמשכה שאחר ההעלאה, ולכן העיקר הוא ענין המעמדות, וכדאיתא בגמרא76 אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ (דאע"פ שהכוונה היא לכללות ענין הקרבנות, הרי מ"מ נאמר הלשון מעמדות), שזהו עיקר ההמשכה והגילוי בעולם, ועי"ז הוא קיום כל העולם, כפי שנפעל ע"י אנשי מעמד, ועל ידם נמשך לכל ישראל (וע"ד משנת"ל (ס"ה) שמביהמ"ק נמשך הגילוי בכל העולם כולו). וכמו"כ ישנם ג' ענינים אלו בענין התפלה, דקודם התפלה צ"ל נתינת הצדקה, וכדאיתא בגמרא77 ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, כמ"ש78 אני בצדק אחזה פניך, שזוהי ההמשכה מלמעלה כדי שתוכל להיות ההעלאה, ואח"כ התפלה עצמה הו"ע ההעלאה, ולאחרי התפלה הוא העסק התורה, מביהכ"נ לביהמ"ד79, שזהו"ע ההמשכה למטה.

ט) והנה כשם שהי' בביהמ"ק ובמשכן דאיקרי מקדש, כך הי' גם אצל יעקב, שמצד עצמו הי' כבר מוכן לקיום היעוד ועלו מושיעים בהר ציון וגו', לברר את עשו, שהו"ע הבירור דתהו, ולכן הי' צריך להתקין עצמו לג' דברים, דורון תפלה ומלחמה, שהם בדוגמת ג' הענינים שהיו בעבודת הקרבנות, כי, דורון הו"ע החסד וההמשכה מלמעלה, שזוהי הנתינת כח לההעלאה שע"י התפלה, סולם מוצב ארצה גו'80 (שעל ידה נעשית לאח"ז ההמשכה שע"י התורה), שהיא באופן של מלחמה, כמ"ש81 בחרבי ובקשתי, ותרגומו בצלותי ובבעותי, והו"ע נהמא אפום חרבא ליכול82. ויש להוסיף בזה, ע"פ האמור לעיל (ס"א) שיעקב רצה לפעול הבירור בתהו שיהי' שם ענין הביטול (קטנתי) כמו בתיקון, שזהו גם מה שהתקין עצמו לג' דברים, התקין מלשון תיקון83, וזהו שהתקין עצמו לג' דברים, כי המעלה בתיקון היא שיש בו ג' קוין (דלא כמו בתהו שיש רק ב' קוין), ועי"ז תהי' המשכת אלקות בעולם.

י) וזהו גם מ"ש84 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי [שענין זה שייך לגאולה די"ט כסלו, שהיתה ביום ג' שהוכפל בו כי טוב (כדברי רבינו הזקן באגרת הידועה85 שכתב בצאתו לחרות)], שעל זה דרשו רז"ל86 כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור וכו', שהם כל הג' קוין87, שעי"ז נעשה הפדי' באופן של שלום, שאין צורך כלל בענין המלחמה (כפי שהי' בגאולה די"ט כסלו). וכן תהי' לנו בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.