בס"ד. ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו'1. וידוע הדיוק בזה2, מהו אומרו יהודה אתה, שלא נאמר כן בכל השבטים, ובפרט שממשיך ואומר יודוך אחיך, היינו, שמדבר ליהודה בלשון נוכח, וא"כ הול"ל יהודה יודוך אחיך, ותיבת אתה מיותרת לכאורה. גם צריך להבין מהי השייכות דיודוך אחיך למ"ש בהמשך הפסוק ידך בעורף אויביך, שהפירוש בזה הוא, שיש אויב (ולא באופן שלא יהי' אויב כלל), אלא שידך הוא בעורף אויביך, והיינו, לא רק כמ"ש3 ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שהאויב בורח, ובמילא העורף הוא לנגדו, אלא עוד זאת, שידך בעורף אויביך, להכותו כו'.
ב) ויובן בהקדם ביאור אדמו"ר הזקן (שבשבוע זה חל יום ההילולא שלו כ"ד טבת) בתורה אור4, שמבאר הענין דיודוך אחיך בנוגע לראובן שמעון ולוי. ויש לומר בדא"פ טעם הדבר שמבאר הענין דיודוך אחיך רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, אף שיהודה הי' מלך על כל השבטים5, שזהו לפי שעיקר החידוש דיודוך אחיך הוא בנוגע לראובן שמעון ולוי שנולדו לפניו, כי, בנוגע לשבטים שנולדו לאחרי יהודה, אין זה חידוש כ"כ. ובפרט לפי הדעה6 בפירוש דרשת רז"ל7 עה"פ8 כבד את אביך וגו', את לרבות אחיך הגדול, שקאי לא רק על הבכור, אלא גם אם הוא גדול רק ממנו. ולכן הענין דיודוך אחיך, בחי' הודאה, שהו"ע הביטול, הוא רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, משא"כ בנוגע לשאר השבטים, שמעלת יהודה אצלם היא מצד השכל, ולא באופן של הודאה.
ומ"ש יהודה אתה גו', הנה בענין אתה9 איתא בזהר10 תלת דוכתי אקרי אתה, ומבואר בזה11, שג' הדרגות באתה הם מלכות, חסד, וחכמה, כי, על ספירת החכמה כתיב12 כי אתה אבינו, ועל ספירת החסד כתיב13 אתה כהן לעולם, וספירת המלכות נקראת אתה, כהמשך הכתוב אתה גו' על דברתי מלכי. וזהו גם מ"ש כאן יהודה אתה, דיהודה קאי על ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, וכמ"ש14 ותעמוד מלדת. והענין בזה, כמבואר בסידור בדרושי ברוך שאמר15 ההפרש בין אתה להוא, שהוא מורה על מי שהוא נסתר ונעלם ואינו ידוע מהותו בגילוי, משא"כ אתה מורה על בחי' הגילוי, ולכן, תיבת אתה מורה על ג' מדריגות שהם כולם בחי' הגילוי. ספירת המלכות נקראת אתה, לפי שענינה הוא ההמשכה והגילוי בבי"ע (ומשם יפרד16 ), ועוד זאת, שגילוי כל הספירות הוא ע"י ספירת המלכות17, וכמו שהוא גם בכחות הנפש, שענין המלכות הוא גילוי אל הזולת, וגם הגילוי שבכל הכחות הו"ע המלכות שבהם17. והנה, ספירת המלכות נקראת כנס"י, ע"ש שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילוים שלמעלה ממנה18, והמשכת וגילוי כל הענינים במלכות נפעל ע"י ספירת החסד, שנקראת יומא דאזיל עם כולהו יומין19, שעל ידה נמשך כל הגילוי במלכות. וכן ספירת החכמה, שהיא ראשית הגילוי20, הן באדם שנקרא עולם קטן21, והן בעולם גדול, וכן גם למעלה.
וזהו יהודה אתה יודוך אחיך, שאע"פ שיהודה קאי על ספירת המלכות, ואחיך קאי על השבטים ראובן שמעון ולוי, שלפניו ולמעלה ממנו, מ"מ, יודוך אחיך, שזהו מצד מעלת הגילוי שבספירת המלכות (יהודה אתה, שהו"ע הגילוי), שנמשכת בבי"ע, והיינו, שאע"פ שגם בשאר הספירות ישנו ענין הגילוי, הרי גילוי זה הוא רק במקומם, ואין זה בערך לספירת המלכות שפועלת הגילוי גם בבי"ע (כמבואר בתו"א22 ב"כי"ק אדמו"ר נ"ע", שז"א הוא סוף עולמות הא"ס, ומלכות היא שורש הנבראים, שזהו"ע שני הכרובים, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה23 ). וזהו יודוך אחיך, מצד הגילוי בבי"ע, כיון שע"י הירידה לבי"ע נעשה עילוי גם בספירת החכמה. וע"ד המבואר בתניא24 שתכלית השתלשלות העולמות כו' אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם (אפילו עולם האצילות) ירידה מאור פניו ית', אך עי"ז שהגילויים נמשכים עד לעשי', אזי נתעלה גם עולם האצילות. והרי ענינו של עולם האצילות בספירות הוא ספירת החכמה25.
ג) וממשיך בכתוב, ידך בעורף אויבך. והענין בזה, דהנה, מצד המעלה דיהודה אתה (שלכן יודוך אחיך) שהו"ע הגילוי בבי"ע (כנ"ל), הרי העיקר הוא הגילוי בעולם העשי' דוקא, שאין תחתון למטה הימנו, שבו פועלים דירה לו ית' בתחתונים, ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא, כמבואר בתניא26 שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' במקום החושך ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו' [שענין זה שייך למטה דוקא, ולא בעולם האצילות, שלא יגורך רע27 ]. וזהו ענין ידך בעורף אויביך, כי, אויב הוא הקליפה וסט"א, שפירושו28 צד אחר שאינו צד הקדושה, דצד הקדושה הוא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, ששורה על דבר שבטל אצלו ית', ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה', וכמאמר הידוע29 אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון אלקות, ולכן, כל דבר שמפריד אותו מאלקות, הרי זה אויב שלו. ועז"נ ידך בעורף אויביך30, דעורף אין בו התגלות הכחות הפנימיים, ובעבודה הו"ע דאתכפיא, שאין לו חשק ורצון ואין לו חיות להתעסק עם המנגד, וכמאן דשדי בתר כתפוי כו'31, בלא לב ולב32.
ד) וזהו יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך, שע"י הגילוי (אתה) בבי"ע עד לעולם העשי' התחתון לפעול הענין דאתכפיא כו', נעשה עילוי בכל הספירות, גם בספירת החסד והחכמה. ועד שעי"ז באים לאמיתית הענין דאתה (למעלה מג' הדרגות מלכות חסד וחכמה שנקראים אתה), שזהו בחי' העצמות, אמיתית המציאות (כמ"ש הרמב"ם שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו33, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו34 ), כמבואר בתו"א35 שזהו מה ששם שמים שגור בפי כל36, ואפילו תינוקות יודעים כו', שענין זה אינו בבחי' הגילויים, שהרי בגילויים הי' ענין הצמצום וכו', ואינם אלא הארה בלבד, משא"כ העצמות שהוא אמיתית המציאות, ולכן, על הנמצאים לא שייך לומר אתה, ורק כשרואים בהנמצאים אמיתית המציאות, אזי שייך בהם אמיתית הענין דאתה. ולזה באים ע"י העבודה של יהודה אתה וגו', שעי"ז מגיעים לאמיתית הענין דאתה, שמתגלה בחכמה, כמ"ש בתניא פל"ה בהגה"ה, כאשר שמעתי ממורי ע"ה כו' שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה37. ועד שבאים לקיום היעוד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים38 (לא רק באופן דידך בעורף אויבך, אתכפיא, אלא באופן שיתבטלו לגמרי ויתהפכו לקדושה), שאז יקויים מ"ש39 ועמדו זרים ורעו צאנכם, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה