בס"ד. שיחת אור ליום ג' פ' מקץ, נר ה' דחנוכה, ה'תש"ל.
בלתי מוגה
א. צוה לנגן "פדה בשלום", ואח"כ אמר מאמר (כעין שיחה) ד"ה רני ושמחי גו'.
* * *
ב. נוסף על האמור לעיל1 – ענין בתורת החסידות, מיוסד על דרוש של רבינו הזקן עם ביאורים של הצ"צ באור התורה פ' מקץ (על יסוד מאמר הזהר) – הנה ע"פ הסדר צריך לדבר גם ענין בנגלה, ודבר בעתו – בנוגע למנהגי חנוכה (והטעם שלא נדפס בספר המנהגים, כיון שחשבתי שזהו דבר שבפשטות):
בנוגע למקום הדלקת נר חנוכה – הנה ע"פ דברי הברייתא, הגמרא והפוסקים, צריכה להיות ההדלקה מלכתחילה "על פתח ביתו מבחוץ"2 (וכמבואר גם בדרושי חסידות תוכן הענין בזה), ואם אינו יכול להדליק "על פתח ביתו מבחוץ", ובלשון הברייתא2: "אם הי' דר בעלי'" – "מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר", וטעם הדבר – כדי שיהי' היכר לרבים. וכן נפסק בשו"ע3, ללא חילוקי דעות בדבר4.
אבל ראו בפועל אצל רבותינו נשיאינו5 – ובמילא גם אצל החסידים שדקדקו בהנהגתם והלכו בעקבותיהם – שהדליקו על פתח הבית, אבל לא מבחוץ, אלא בפתח שבין חדר לחדר נוסף, או בין החדר לפרוזדור, ובכל אופן – לא בחלון, אפילו כשהחלון הי' פונה לרה"ר.
לכאורה הי' אפשר לומר שהדין ש"מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר" הוא רק כאשר בין ההולכים ברה"ר ישנם גם כו"כ מישראל, כי, התועלת שבהיכר לבני רה"ר הוא מצד "פרסומי ניסא", ובשביל זה יש צורך לכל-הפחות בעשרה מישראל שילכו ברה"ר, משא"כ כששרויים בין הגויים לא שייך ענין זה.
אבל ראו אצל רבותינו נשיאינו, שאפילו כאשר דרו בבית שיש בו חלון הפונה לרה"ר שעוברים בו עשרה מישראל ויותר מזה – גם אז לא הדליקו בחלון הפונה לרה"ר, אלא על הפתח שבין חדר לחדר או בין החדר לפרוזדור.
כך ראיתי אצל רבינו נשיאנו, הן כאן, והן לפנ"ז, במקום מגוריו במדינות פולין וליטא (בריגא) – ששם לא הי' ענין של סכנה (כפי שיכולים לתרץ בנוגע לזמן הבולשביקים ברוסיא), ועאכו"כ בארצות- הברית, ובכל מקומות אלו הי' מדליק לא "על פתח ביתו מבחוץ", וגם לא "בחלון הסמוכה לרה"ר", אלא על פתח שבין חדר לחדר נוסף.
וכיון שכך נהג רבינו נשיאנו, הרי בודאי שכך ראה אצל אביו, וכן מדור לדור, עד לרבינו הזקן, וכידוע הדיוק אצל כל א' מהנשיאים להתנהג באותו אופן שנהגו הנשיאים שלפניו, שהרי יש להדר ולנהוג כמנהג רבו, וע"ד שמצינו בנוגע להדס: "רב אחא ברי' דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא"6.
ועדיין יש לשאול על רבינו הזקן בעצמו: מהו הטעם שנהג כן? ואם נאמר שנהג כן בגלל שכך נהג המגיד או הבעש"ט, עדיין נשאלת השאלה עליהם: מדוע נהגו להדליק על פתח ביתו מבפנים, ולא בחלון הפונה לרה"ר.
[והרי אין לומר שרבינו הזקן, המגיד או הבעש"ט אכן הדליקו "על פתח ביתו מבחוץ" (והי' אפשר להדליק מבחוץ, כיון שלא היו רוחות כו') – כיון שזהו דבר תמוה, שהרי בודאי היו יודעים מזה, והעיקר, שאז הי' נופל כל היסוד ד"הואיל ונפיק מפומי' כו'", והיו צריכים להדליק בחלון הפונה לרה"ר (אם אי אפשר להדליק מבחוץ), והרי ראינו בפירוש בדורנו זה, הן בארה"ב, והן בפולין וליטא, שהדליקו על פתח החדר בתוך הבית, ולא בחלון הסמוך לרה"ר].
ג. והנה, אע"פ שיש לתרץ טעם הנהגה זו ע"פ רמזים וסודות, הרי זה צריך להיות מחוור ("אויסגעהאַלטן") גם ע"פ נגלה דתורה7 :
לכל לראש – יש להבהיר שכל הענין ד"מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר" שייך רק כאשר החלון הוא למטה מכ' אמה, שהרי "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה (דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא), כסוכה וכמבוי"8, והיינו, שאף שלכאורה יש מקום לחלק ולומר שרק בסוכה ומבוי לא שלטא עינא בסכך או בקורה כיון שאין זה דבר המאיר, משא"כ נר חנוכה שמצותה בהדלקת הנר משתשקע החמה, שלטא עינא גם למעלה מכ' אמה, מ"מ, מפורש בגמרא שגם בנר חנוכה לא שלטא עינא למעלה מכ' אמה, "כסוכה וכמבוי"9.
וגם כאשר החלון הוא למטה מכ' אמה – הנה: רוב מנורות חנוכה בימינו יש להם דופן, ולכן נראים הנרות רק מצדה הקדמי של המנורה (ולא כמו מנורת ביהמ"ק שלא הי' לה דופן, והיו הנרות נראים משני הצדדים בשוה), וא"כ, אם יניח את המנורה בחלון הסמוכה לרה"ר באופן שצדה הקדמי פונה לרה"ר (כדי שבני רה"ר יוכלו לראות את הנרות), אזי יצא שכרו בהפסדו, כיון שבני ביתו יראו רק את הדופן של המנורה, ולא יוכלו לראות את הנרות!
ומה גם שהוא בעצמו יצטרך להתכופף לגמרי לעבר צדה הקדמי של מנורת החנוכה כדי להדליק את הנרות, ולהזהר שלא תאחז האש בזקנו...
ואין לומר שהעצה היא להדליק את הנרות באופן שיהיו נראים לבני הבית, ואח"כ להפוך את המנורה באופן שיהיו הנרות נראים לרה"ר – שהרי ע"פ דין השו"ע10 "הדלקה עושה מצוה .. צריך שידליקנה במקום הנחתה" ("דכיון שזו היא מצותה צריך שתיעשה במקום חיובא"11 ), וגם אם בדיעבד יכול להדליק באופן שתהי' זמן מועט שלא במקום הנחתה, הרי בודאי שלכתחילה צריכה להיות ההדלקה במקום הנחתה.
וכיון שכן, הרי בהכרח לבחור בא' מב' האפשרויות: אם להעמיד את מנורת החנוכה באופן שהנרות פונים לרה"ר, ואז לא יוכלו בני הבית לראות את הנרות, או להעמידה באופן שבני הבית יוכלו לראות את הנרות. ומובן בפשטות שלכל לראש צריכים בני הבית לראות את הנרות, ומה גם שבנוגע להפירסום ברה"ר לא יודעים בוודאות אם יעברו שם עשרה מישראל שיראו את הנרות, אם לאו.
ולכן, מוטב להדליק הנרות "על פתח ביתו", וכיון שאי אפשר "מבחוץ", יש לעשות זאת על פתח שנמצא בתוך הבית, בין חדר לחדר, או בין החדר לפרוזדור.
ד. וכל זה – בנוגע לשקו"ט שבענין (שיש להוסיף בה עוד כמה ענינים); אבל בנוגע לפועל – הרי ישנו "מעשה רב"12 שראינו אצל רבותינו נשיאינו, וכן מצינו בכמה ספרים13 שבהם מסופר אודות מנהגי שאר תלמידי הבעש"ט (לא מחב"ד, אלא מחוגי פולין, שהלכו בדרך של חג"ת), וכמובא הלשון: "ראיתי לגאונים וקדושים שאף שהי' להם חלון לרה"ר, מ"מ הדליקו בטפח הסמוך לפתח"14.
ומזה מובן גם כיצד צריכה להיות הנהגת כאו"א בדורנו, כך, שהתמיהה גדולה ביותר על אלו שנוהגים באופן אחר15 – אפילו אם לא יודעים את טעם הדבר, ועאכו"כ שישנה גם ההסברה האמורה בנוגע לטעמים ע"פ נגלה.
ה. ועוד והוא העיקר:
דובר כמ"פ16 בנוגע לפורים (ששייך לחנוכה), שישנו הפתגם17 של הרב מלובלין, בעל התורת חסד, בענין אמירת "זֶכֶר" (שניהם בסגול) או "זֵכֶר" (בצירי וסגול): "זֵכר" או "זֶכר", ובלבד שתהי' מחייתו כדבעי ("אַבּי גוט אָפּמעקן").
ועד"ז בנדו"ד: להדליק באופן כך או באופן כך, ובלבד שיהי' הולך ומוסיף ואור ב"נר מצוה ותורה אור"18,
ומזה באים ל"דרך חיים תוכחות מוסר"18, שזהו ענין התשובה,
וכאשר ישראל עושין תשובה "מיד הן נגאלין"19, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "ושמחת בחגך"].
* * *
ו. כאן המקום להמשיך הביאור בפירוש רש"י על הפסוק20 "מאלמים אלומים" – שקשור גם עם האמור לעיל (במאמר21 ) מהדרוש של הצ"צ על פסוק בפרשת השבוע, כמבואר שם22, שכדי שיוכל להיות הענין ד"קמה אלומתי"20, צ"ל הקדמת ב' הענינים: (א) "ויוסף הורד מצרימה"23, שזהו"ע שילוח וירידת השכינה למצרים, (ב) וגם הענין הטוב שבזה – "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ"24.
המשך הביאור בפירוש רש"י – נכלל בשיחת ש"פ וישב ס"כ25.
ובסיום הענין – לאחרי הביאור בפנימיות התורה שצ"ל קשר של שבלים ("עמרין") דוקא, שביכלתם להצמיח פירות ופירי פירות26 – אמר:
ובלשון הכתוב27 : "ויזרע יצחק בארץ ההיא גו' בשנה ההיא", והיינו, שאינו מתפעל מזה ש"הארץ קשה והשנה קשה"28, אלא הוא עושה את שלו וזורע – הרי זה באופן ד"שלח לחמך (אפילו) על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו"29, שזוהי רק הבטחה, ועאכו"כ כשרואים בעיני בשר את הצמיחה שבאה ע"י הזריעה,
וכיון שלא התפעל מזה ש"הארץ קשה והשנה קשה", לכן, "וימצא .. מאה שערים ויברכהו ה'"27, ש"עשתה על אחת שאמדוה מאה", כיון ש"אומד זה למעשרות הי'"28,
וכן הוא בהנהגת כל אחד מישראל – שלכל לראש מודד ומפריש לכל-הפחות מעשר להקב"ה, ובאופן ד"כל חלב לה'"30, מהנאה ומובחר ומשובח כו'31, ואז בודאי ש"וימצא .. מאה שערים ויברכהו ה'", בכל עניניו, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
* * *
ז. ומזה באה הוראה נוספת – בהנוגע לפועל:
בנוגע למגבית י"ט כסלו32 וחנוכה – סמכתי על כך שמסתמא זוכרים כולם ענין זה, ועאכו"כ לאחרי שכבר נדפס בספר המנהגים33 שיש נוהגים להרבות בצדקה בימי חנוכה.
ואע"פ שבהערה שם יש שקו"ט בדבר34 – הרי כיון שצדקה היא מצות עשה מן התורה, ועאכו"כ שקשור גם עם מנהג, ברור הדבר שכאשר יתן צדקה, לא תהי' לאף א' תרעומת על זה... ואדרבה: יהנו מזה.
ועאכו"כ כשנתינת הצדקה תהי' בשמחה ובטוב לבב, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה (שהרי בשעת נתינת הצדקה נעשית ידו של איש ישראל "מרכבה"35 ל"ידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"36 ), ועי"ז יומשך ש"ארבע הידות יהי' לכם"37, כיון שנותן "חמישית לפרעה"37, לא רק "מעשר", אלא עד "חומש", ועי"ז נמשכים "ארבע הידות" – ארבע פעמים ככה, בעניניו הגשמיים, ועאכו"כ בעניניו הרוחניים.
ובפרט ע"פ המבואר בתורה אור בתחילתו, שע"י מצות הצדקה הנה "צדקה תרומם גוי"38, ומבאר הענין בעבודה, ש"גוי" "הם אותיות ג'39 ו' י', דהיינו, העלאת המדות שנחלקין דרך כלל לג' בחי' חסד דין רחמים .. והתעלותן היא לבחי' יו"ד, שהיא בחי' החכמה, ע"י הוא"ו שהוא הממשיך ומחבר כו'" (והרי זה קשור גם עם ענינם של נרות חנוכה, כי שמן הוא בחי' חכמה40 ),
ולאחרי שנעשה הענין ד"תרומם גוי" (העלאה מלמטה למעלה), נמשך גם מלמעלה למטה – "ורב טוב לבית ישראל"41 – ש"הנרות הללו אינן בטלין לעולם"42, ובנ"י לומדים תורה ומקיימים מצוות, "נר מצוה ותורה אור"18, מתוך ושמחה וטוב לבב, ובאופן דמוסיף והולך ואור,
והקב"ה מוסיף והולך בברכתו לכל אחד ואחת, בכל המצטרך להם, מנפש ועד בשר, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה",
ועד שנזכה לחנוכת ביהמ"ק השלישי, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.
* * *
ח. [כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכה אחרונה, ואח"כ אמר:]
בין כל הענינים שסיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכיון שסיפר לי, הי' בטוח שסוכ"ס אפרסם זאת לרבים, ובאופן של הפצה)43, שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הי' נותן דמי חנוכה (מעות) בליל נר הרביעי או החמישי (כפי שנדפס גם בספר המנהגים33). וכיון שכ"ק אדנ"ע נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה גם כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג כן בנוגע לבנותיו.
ובהתאם לכך יש לחזק מנהג טוב זה44 – ובודאי יהיו הילדים מרוצים מזה... – ליתן לילדים דמי חנוכה,
וביחד עם זה, להוסיף גם בענין החינוך – "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"45,
ועי"ז ירוו מהם רוב נחת יהודי וחסידותי, מתוך שמחה וטוב לבב, ויעמידו "זרע ברך הוי'"46, "צבאות ה'"47, לקבל פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן את המזונות והיי"ש, ואמר: מסתמא יערכו הלילה התוועדות בהמשך להתוועדות זו, ומתוך שמחה וטוב לבב.
טרם צאתו התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "ואני אבטח בך"].
הוסיפו תגובה