הוספה

שלש תקופות, שלשה אופנים במסירות נפש

– משיחת מוצאי ש"ק, יו"ד שבט ה'תשל"ד* –

ההתוועדות הנוכחית באה לזכרון מאורע מסוים הקשור באיש מסוים. וככל זכרון, הכוונה היא להתעמק בו ולהביא את הדברים למעשה בפועל – ע"י שההתעמקות תהי' בצורה של "יתקע מחשבתו בחוזק"1 על מנת לחיות הדבר מחדש.

מובן מכך שההתעמקות צריכה להיות לא רק בכללות הדבר, כי אם גם בפרטי הדברים. הרי ביום ההילולא של הצדיק עומד "כל עמלו שעמלה נפשו בחייו" בכל תוקפו וכפי שהוא בשרשו ומקורו, ויחד עם כך הרי הוא בא בגלוי ופועל פעולתו, כפי שמובן מאגרת הניחום של אדמו"ר הזקן2. בכך נכלל, כמובן, הן מה שהי' במשך תקופת הנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא, והן מה שהי' לפני קבלת הנשיאות. ואע"פ שביום ההילולא, יום ההסתלקות, עולה כל עמלו אשר עמל במשך כל ימי חייו, הרי מובן, שביחס לתלמידיו, יש שינוי עיקרי, בין המצב שהי' כשעדיין לא הי' נשיא לבין הזמן שהי' נשיא בגלוי, שאז כל בנ"י הם תלמידיו, כי "דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור"3. עפ"ז מובן שעד שנת תר"פ הי' באופן אחר, ומתר"פ, בה קבל הנשיאות ונהי' ממלא מקומו של אביו, התחילה תקופה חדשה, במיוחד בכל הנוגע לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו, עד לאלה שהם גידולי גידולין, כפי המבואר באגרת הקודש הנ"ל.

כללות ענין הנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה בבחינת "ויהי בשלשים שנה"4, היינו – מתר"פ עד תש"י. והרי ידועה החלוקה המופיעה במשנה5 בין בן ארבעים, בן חמשים, בן ששים ובן שבעים. אף כאן: בשנת תר"פ הי' בן ארבעים שנה, כי נולד בשנת תר"מ. לאחר מכן בשנת תר"צ מתחילה תקופה של בן חמשים, ובשנת ת"ש מתחילה התקופה של בן ששים, המסתיימת בתש"י, בתקופה של בן שבעים.

כאמור החלוקה במשנה היא של עשר-עשר שנים, ובשלשים שנות נשיאותו היו שלש החלוקות האלה.

כאמור כמ"פ6, כשיש "עסק" עם דור יתום, הענינים מתגלים בצורה כזו שמיד במבט ראשון נראים ההבדלים שבכל דבר. וכך נראים גם מיד ההבדלים העיקריים בין עשר שנות נשיאותו הראשונות, עשר השנים האמצעיות ועשר השנים האחרונות. אין כאן הכוונה להראות "המצאות" ולהסביר ענינים, אך מאחר שזה ענין שיש לחיותו מחדש ושעליו לבוא במעשה בפועל – הרי מובן שכשם שביום ההילולא ישנה העלי' של שלש התקופות האמורות, כך צריכה לבוא בהנוגע למעשה בפועל הוראה משלש התקופות האמורות, שמבלי הבט על השינוי שבין תקופה אחת לחברתה, יתקיימו אצלו ההוראות וההליכה באורחותיו ובנתיבותיו של בעל ההילולא.

ההבדל הכללי שבין שלש התקופות האמורות:

בתקופה הראשונה, מתר"פ עד תר"צ, הי' סדר הקשור בעבודה והפצת התורה והיהדות באופן של סכנת נפשות ממש – שכך הי' מיד בקבלת הנשיאות בתר"פ, שהי' אז חושך כפול ומכופל מצד גזירת המלכות, וכן גם בזמן הראשון אחרי שיצאו משם7 היו "שיריים", ועיקר העבודה היתה כפי שקשורה במדינה ההיא, שהיו בזה מדידות והגבלות, עד הסיום שהי' בסיום תרפ"ט. בתקופה שאחרי היציאה מן המדינה ההיא עד אחרי הביקור הראשון בארצות-הברית, עוד לא היתה קביעות המקום היכן להתיישב, והרי סיום היציאה הוא כשקובעים המגורים במקום חדש, ולפני קביעת המקום הרי זה כאילו עדיין לא נגמרה היציאה משם. הביקור באה"ק (בסיום תרפ"ט) והביקור בארה"ב (תר"צ) היו – כפי פשוטם – כדי לתור בארץ, להסתכל בארצות השונות ולהתבונן ולהחליט היכן לקבוע מקום, כיון שעד אז יודעים רק שיצאו משם, ולא קבעו היכן להיות. לכן בנוגע לביקור באה"ק ידוע מה שבעל ההילולא הסביר8, שרגיל הי' להיות בהאַדיץ', בניעזין ובליובאַוויטש וכו', ומכיון שאז לא היתה האפשרות לכך, החליף זאת על ביקור במקומות הקדושים באה"ק, זאת אומרת בנוסח אחר, שזהו מעין הביקור במקומות הקדושים של אבותיו במדינה ההיא.

אח"כ היתה התקופה השני' – משנת תר"צ עד ת"ש, שאז היתה קביעות המקום בליטא9 ואח"כ בפולין10, ובעיקר בפולין, שכן, גם כשהיו בריגא, הי' זה ענין של ארעי11, עד שיעשו ההכנות הדרושות לקביעת מקום במדינה שהי' בה אז ריבוי מבנ"י ואפשרויות גדולות של הפצת התורה והיהדות – והיא מדינת פולין, אלא שלפנ"ז היו צריכים לראות מקודם איך נראים הדברים באה"ק ובחצי כדור התחתון, ולאחר מכן היתה ההחלטה אחרי ישוב הדעת (אחרי שנבחנו האפשרויות האחרות בפועל, ולא רק בהשערה).

לאחר מכן באה התקופה השלישית, עד תש"י, בחצי כדור התחתון, שגם שם היתה קביעות מקום – עד כמה שאפשר להיות קביעות מקום בגלות.

וישנם כמה הבדלים בשלשת אופני עבודתו ועמלו. ברם הנקודה והחילוק הכללי שי"ל עכ"פ בדרך אפשר, הוא:

התקופה הראשונה היא תקופה של מסירות נפש בפועל על דבר קל, על דבר ממוצע ועל דבר גדול. כל הענינים שהיו באותה מדינה, בכל דבר שהי' קשור ברצון הבורא, היו צריכים לזה מסירות נפש בפועל, כולל המס"נ הגדולה ביותר – שבוחרים ביהודי אחר ושולחים אותו בשליחות הקשורה בסכנת נפשות, שזו מסירות נפש גדולה יותר לאין ערוך מאשר מס"נ כשאדם מעמיד רק את עצמו בסכנה, ואעפ"כ עשה גם זאת. יתרה מזו – אף לאחר שהיו כאלה שנתפסו ונשלחו לארץ גזירה, ובאותה מדינה הנה שילוח כזה הי' ענין של "אלמלא נגדוהו לחנני' מישאל ועזרי'"12 לא היו עומדים בנסיון, ולמחר שוב "מסרו את הנפש", של עצמו, וגם בחרו ביהודי אחר שימלא מקום השליח שנתפס, שכאמור זו מס"נ גדולה ועמוקה וקשה יותר לאין ערוך מאשר כשמעמיד את עצמו בסכנה13.

לאחר מכן היתה העבודה של עשר השנים האמצעיות, שהיו בדוגמא של "ואביו שמר את הדבר", והענין של "ויקנאו בו אחיו"14, שאין כאן המקום להאריך בזה, שזהו גם, אם כי באופן אחר, קושי גדול ביותר בהפצת התורה והיהדות, כיון ש"ויקנאו בו אחיו", בידעו שהם אחיו, אבל בידעו ש"אביו שמר את הדבר", שהקב"ה הטיל עליו אותה שליחות, וכביכול "ממתין ומצפה מתי יבוא"15 ותקוים השליחות, הרי זה כדוגמת המדובר, שלא רק שלא מתחשבים במסירות נפשו שלו, אלא שפועל בעצמו לעסוק בהפצת היהדות, אע"פ שיודע ש"ויקנאו בו אחיו".

ואח"כ ישנה התקופה השלישית, תקופת ת"ש-תש"י בחצי הכדור התחתון, שהיו צריכים להתחיל העבודה מלכתחילה, וכפתגם הידוע של בעל ההילולא16, שבא לְגַלוֹת באמריקה ש"אמריקה איז ניט אַנדערש" (אינה שונה). להודיע למדינה שעומדת בעצם תקפה, ושבה שוררת עשרות בשנים ההכרה שאמריקה, חצי כדור התחתון, יש לה מנהגי' והנהגותי' היא ודרכי עבודה שלה, ובא פליט לאותו מקום, במצב שלכאורה נזקק אז לחסדי המדינה, וליחס טוב של המדינה, ושיקבלו אותו בסבר פנים יפות, והנה, ההכרזה הראשונה, ובהטעמה שזהו כל הבסיס וכל תכלית ההתיישבות באמריקה: להפוך את אמריקה מעיקרה, ולהודיע שאמריקה אינה שונה, ודינה בדיוק כמו העיירה בחצי הכדור העליון. וזהו אופן שלישי בעבודת ה' – להתגבר על קשיים מיוחדים שצריכים לשנות את "ההרגל נעשה טבע"17, ושצריכים לשנות זאת בתקיפות ובהנהגה כזו שכאילו אא"פ כלל ולא שמעו "קא סלקא דעתך" שאמריקה שונה, אף שלכאורה איפכא מסתברא: אמריקה שונה, שהרי נקראת בפי כל: העולם החדש, וגם חסידות עצמה מסבירה שזהו חצי כדור התחתון (כידוע המכתב18 – בו נכלל מאמר הרבי הצמח צדק ביאור מאמר אדמו"ר הזקן בקשר לחצי כדור התחתון).

הצד השוה בכל שלשת התקופות הוא: כשהיו צריכים להילחם בגזירת המלכות, היתה ההתחלה הראשונה מס"נ בפועל ממש, ואח"כ גם כשנמצאים במעמד ומצב שקרובים לדעה – אחיו – מקנאים בו וטוענים: "הַיתכן? מדוע כך ומדוע כך?", ואעפ"כ לא מתחשבים בזה, כיון שיודעים ברור שצריכים לבצע השליחות, שזוהי מס"נ מסוג אחר ובאופן אחר [ולכן יתכן שאדם יהי' בתכלית השלימות באופן אחד של מס"נ, ולא להיות מסוגל לאופן השני של מס"נ], ואח"כ האופן השלישי של מס"נ: אפשר לבוא למדינה, ולבנות שם ד' אמות עצמאיות, ולעשות מסביב לד' האמות חומה דלתיים ובריח, ולומר, שבא לכאן "כי שם ביתו19 – כל מקום שהלך שם ביתו עמו"20, ומה שנעשה בשאר חלקי המדינה, אינו שייך לשליחות שלו. תמורת זה הודיע מלכתחילה, שאינו רוצה ד' אמות עבורו, כי אם כל אמריקה תהי' אותן ד' אמות, שאינן שונות מכפי שהיו הד' אמות מעבר לים, בחצי כדור העליון, שזהו המס"נ באופן השלישי בצורה שונה לגמרי.

כאמור, אין מס"נ אחת תלוי' בשני', אבל כשישנם באדם כל ג' מסנ"פ אלו השונות זמ"ז – זה מראה שהעצם שלו הוא מס"נ, ובמילא אין לדידי' כל הבדל. מכיון שזו מציאותו, הרי בכל אופן, באיזו תקופה ובאיזה מעמד ומצב שלא יהי' – מס"נ היא השלטת בכל ופועלת.

על יסוד ביאור הידוע21 בהלשון "פתח רבי שמעון" וכיוצא בזה: אחרי שפותחים את הפתח, הרי זה נעשה אח"כ דרך בה יכולים ללכת קטנים וקטני קטנים וכו' – כך גם הזכרון וההתבוננות בשלש התקופות, למרות שלכאורה מי יכול להשוות עצמו לעבודה כזו ולמס"נ כזו, הרי אחרי שסלל את הדרך, והדליק פנס אור להאיר לכל אלה ההולכים באורחותיו, ולמטה מהם, ועד לכזה הנקרא (במכתב הידוע לי"ב תמוז22 ) "כל אשר בשם ישראל יכונה", הרי לאחר מכן, פתוחה הדרך שכל אחד יכול ללכת לבטח דרכו.

ומהצלחתו של בעל ההילולא, בבצעו עבודתו בכל שלשת התקופות האמורות, למרות שהיו שונים תכלית שינוי אחת מהשני' – נמשכת ההצלחה לכל אלה, עד לזה שבשם ישראל יכונה, שיחליט לעשות באחד מהענינים, בשנים או בכו"כ מהם, שילכו בהצלחה רבה ומרובה, ומחיל אל חיל.

ובקרוב ממש – לקבל פני משיח צדקנו, עם כל הניצוצות והבירורים שיפעלו ויבררו ויזככו ויעלו למעלה מעלה, ולומר: "ראו גידולים שגידלנו", ושכבר הגיע הזמן שיהי' "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו"23, ובקרוב ממש.