בס"ד. ש"פ משפטים, כ"ד שבט, מבה"ח אדר, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם1. וצריך להבין דיוק הלשון אשר תשים לפניהם, ולא כהלשון הרגיל בכ"מ אשר תלמדם, וכיו"ב. גם ידוע דיוק רבינו הזקן בתו"א2 (וכן בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז3 ), דלפניהם משמע לשון רבים, וכי תקנה4 הוא לשון יחיד, והל"ל כי יקנו. ומבאר, שמ"ש כי תקנה קאי על משה רבינו ע"ה, וקאי אדלעיל מיני', היינו על מ"ש ואלה המשפטים אשר תשים, משה רבינו דוקא [ואחריו אתפשטותי' דמשה בכל דרא5, שהם הת"ח, דת"ח אקרי משה6, ובפרט אלו המלמדים תורה לישראל] ישים המשפטים לפניהם, והיינו ע"י כי תקנה עבד עברי כו'.
ב) והענין בזה, כמבואר באור התורה7 ע"פ דברי הגמרא בערובין8 [שמביא רבינו הזקן בהלכות ת"ת9 ] בנוגע לאופן לימוד הרב עם תלמידו, מניין שחייב להראות לו פנים, ופרש"י, ללמדו לתת טעם בדבריו כו', שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (ולא כתיב אשר תלמדם, צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם – רש"י). וממשיך, שמבואר במ"א בענין מראה לו פנים10, היינו כי חכמת אדם תאיר פניו11, בחי' הארת ח"ס שבפנים גבוהה מבחי' שערות כו'. א"כ פי' תשים לפניהם, שימשיך בחי' הארת פנים כו'.
ג) וביאור הענין, דהנה, כללות ענין הפנים הוא מלשון פנימיות, והיינו לפי שדוקא בפנים ניכר פנימיות האדם12, דכיון שבפנים נמצאים החושים היותר נעלים, לכן ע"י הפנים אפשר לידע פנימיות האדם, משא"כ בעורף יש מקום לשאלה כו'13. אמנם, מלבד כללות ענין הפנים שהוא בניגוד לעורף, יש בפנים גופא כמה מדריגות, ועד לענין דחכמת אדם תאיר פניו, שזהו ע"ד שמצינו בגמרא14 שצהבו פניו של רבי אבהו מחמת שמצא תוספתא עתיקתא (חדתא15 ), שהארה זו היא בחלק הפנים הפנוי משערות הנקרא תרין תפוחין16, שלמעלה מבחי' שערות, כולל גם שערות הזקן (תיקוני דיקנא), כי17, אע"פ שהם למעלה משערות הראש, ומורים על גדלות השכל, כידוע שמילוי הזקן הוא סימן על גדלות המוחין18, מ"מ, ה"ה בחי' שערות בלבד, שאין להם ערך כלל למוחין שבראש, ואין עיקר חיות המוחין מתפשט בהם כלל, אלא הארה מצומצמת בעלמא שבאה ע"י הפסק עצם הגולגולת, ועד כדי כך, שאם יחתוך אדם שער ראשו, הנה אע"פ שהשערות הם חלק הצומח שבאדם שגדלים ע"י יניקתם חיות מהמוח, מ"מ, לא ירגיש המוח כאב כלל, כיון שזוהי יניקה מצומצמת שבאה ע"י הפסק כו'. וכן הוא בהמשכת כל ענין פנימי, שכדי שיבוא לזולת, הרי זה דוקא ע"י צמצומים כו'. וכמו ברב ותלמיד, ששכל התלמיד הוא למטה באין ערוך משכל הרב, וכדי שיבוא אצלו השפעת הרב, הרי זה דוקא ע"י שהרב מצמצם את שכלו תחלה וכו'. וכן הוא באדם עצמו, שכדי שיומשך גילוי השכל משרשו ומקורו, החל מהברקת השכל שהו"ע החכמה, ואח"כ בהרחבת הביאור ברחובות הנהר דבינה, ועד לדעת שכולל חו"ג, הרי זה ע"י צמצום דוקא, והיינו, ששרש ומקור השכל נשאר במקומו, בבחי' חכמה סתימאה, שהו"ע שכל סתום, ומשם נמשכת הארה מצומצמת בבחי' שערות כו'. ולמעלה מזה הוא חלק הפנים שפנוי משערות, ששם נעשה הגילוי דחכמת אדם תאיר פניו, שזוהי התגלות הארה עליונה מחכמה סתימאה ממש, למעלה מעלה מההארה המצומצמת שנמשכת מבחי' שערות כו'.
ומזה מובן גם הענין דתשים לפניהם, להראות לו פנים, כפי שהוא בבחי' הפנים שבתורה. דהנה19, יש בחי' בתורה שנקראת נובלות חכמה שלמעלה20, בחי' נובלות לבד, כדוגמת ההמשכה שבבחי' שערות הנ"ל21, שזוהי בחי' התורה כפי שבאה למטה בבי"ע, כמאמר22 על23 תורתך באצילות שלמדתנו בבריאה, ע"י הפרסא שבין אצילות לבי"ע. ויש גם בחי' התורה כפי שהיא באצילות, ולמעלה מזה, כמ"ש24 ואהי' אצלו גו' שעשועים גו' משחקת לפניו, בבחי' שעשועי המלך בעצמותו25, כפי שהיא נעלמה מעין כל חי26, שבכללות היא בחי' חכמה שבעצמות, שהיא בכלל חכמה סתימאה, כידוע27 שגם עצמות המוחין נקרא חכמה סתימאה. ועז"נ אשר תשים לפניהם, בחי' הארת ח"ס שבתורה כו'. וענין זה קשור גם עם הפירוש הפשוט שתשים לפניהם קאי על ישראל, שבחי' הפנים שבתורה נמשכת בבחי' הפנימיות (לפניהם מלשון פנימיות) דישראל, ובאופן דמראה לו פנים, בטעם והסברה כו'.
ד) ועפ"ז יובן גם מ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני28, כי, בסיני, בשעת מ"ת, כאשר וירד הוי' על הר סיני29, היתה המשכת פנימיות ועצמות התורה, ובהמשך לזה נאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אף אלו מסיני, שהו"ע המשכת בחי' הפנים שבתורה. וכאמור לעיל שענין זה נמשך לפנימיותם של ישראל, שלכן אמרו רז"ל30 מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן כו', וכפי שמבאר רבינו הזקן31, דלכאורה אינו מובן הדמיון מה להלן אף כאן, שהרי במעמד הר סיני הי' גילוי העצמות באופן שכל העם רואים את הקולות ופב"פ דבר ה' (ששמעו באוזן הגשמי וראו בעין הגשמי), ומה שייך ענין זה לעסק התורה של כל אדם כשלומד בפני עצמו כו'. אך הענין הוא, שגם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני, כיון שכל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו32, ובאופן דתען לשוני אמרתך33, שהתורה היא אמרתך, אלא שלשוני תען, כעונה אחר האומר מה שהוא אומר כו'.
ה) וזהו גם שמ"ש אשר תשים קאי על משה רבינו, שהוא דוקא ישים המשפטים לפניהם. והענין בזה, כפי שממשיך באור התורה7, שמבואר במ"א בביאור אלה מסעי דרוש השני34 איך שבחי' זו (הארת ח"ס שבפנים) נקראת חותמו של הקב"ה אמת35. דהנה, תיקון ואמת16 הוא התיקון השביעי שבו נמשך ומתגלה אור הח"ס כמו שהוא, שלא ע"י צמצום דבחי' שערות, שזהו גם ענין האמת, שהוא בכל מקום כמו שהוא בלי שינויים, כמרומז בתיבת אמת36, שמתחילה באות א', שהיא התחלת האותיות, והמשכה באות מ', אמצע האותיות, וסיומה באות ת', סוף האותיות, היינו, שמתחילתו ועד סופו הוא ללא שינויים. וענין זה נמשך ע"י משה דוקא, כי משה ענינו אמת, שמדת אמת ראה37. וזהו גם מ"ש38 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם, שהוא הממשיך ממוצאיהם, דקאי על שרש ומקור הנשמה, למסעיהם, שזהו כפי שהנשמה נסעה וירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא39. ונוסף על ההמשכה מלמעלה למטה, נעשית על ידו אח"כ גם ההעלאה מלמטה למעלה, שזהו"ע ואלה מסעיהם למוצאיהם. וענין זה הוא באופן דויכתוב משה, שויכתוב היינו כמו כתב סופר שפירושו חתם סופר40, והיינו המשכת חותמו של הקב"ה אמת. וזהו אשר תשים, דקאי על משה, שהוא הממשיך בחי' הפנים דתורה לפנימיותם של ישראל. ועי"ז נעשה הענין דמאיר עיני שניהם הוי'41, שגם אצל משה ניתוסף בבחי' הפנים באופן נעלה יותר כו'.
וזהו גם מ"ש לאח"ז4 כי תקנה עבד עברי, שקאי על ההמשכה מהבחי' שעלי' נאמר42 בעבר הנהר ישבו אבותיכם, שהו"ע שרש ומקור הנשמה (מוצאיהם)43, ומשם ממשיך לבחי' שש שנים יעבוד4, דקאי44 על עבודת הבירורים שבמשך השית אלפי שנין דהוי עלמא45, ועד שבשביעי יצא לחפשי חנם4, דקאי על אלף השביעי, כמבואר בתניא46 שאז הוא זמן עיקר קבלת השכר (לאחרי ההתחלה בביאת משיח צדקנו), שאז יהי' יום שכולו שבת (ועד לבחי' רעוא דכל רעוין47 ) ומנוחה לחיי העולמים48.
הוסיפו תגובה