בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ח.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.
א. כמדובר כמ"פ1, יש מעלה מיוחדת בקביעות שנה זו – שיום השבת בא לאחרי שני ימי יו"ט, במשך ג' פעמים, אשר, "בתלת זימני הוי חזקה" (כדברי הגמרא2 ).
קביעות זו היתה לראשונה בנוגע לר"ה – ששבת תשובה בא מיד לאחרי שני ימי ר"ה, שגם בהם ישנו ענין התשובה,
כי, ר"ה הוא התחלת עשרת ימי תשובה, דאף ש"יוהכ"פ הוא זמן תשובה"3, הרי גם ר"ה נכלל בימי התשובה, כמובן מזה שישנם "עשרת ימי תשובה", שכוללים גם את ר"ה,
ובתשובה גופא – שיש בה כמה דרגות, ובכללות: תשובה תתאה ותשובה עילאה – הנה התשובה דר"ה היא תשובה עילאה, שהרי אין להזכיר ענין של חטא ועון בר"ה4, כיון שתשובה עילאה אינה על חטא ועון5,
וגם יום השבת הו"ע התשובה, שהרי "שבת אותיות תשב"6, ותשובה זו אינה על חטא ועון, שהרי שבת "אין עצב בה"7, אלא התשובה היא מתוך שמחה – תשובה עילאה6.
וכיון שישנם ג' ימים של תשובה עילאה ללא הפסק, ו"בתלת זימני הוי חזקה" – הרי זה נמשך על כל השנה כולה, שיהי' בה ענין התשובה באופן של תשובה עילאה, למעלה מחטאים ועוונות.
וכמו"כ היתה קביעות זו בנוגע לחג הסוכות, שענינו שמחה, שהרי ענינו של יו"ט בכלל הוא "מועדים לשמחה", ובפרט חג הסוכות שנקרא "זמן שמחתנו", וגם יום השבת "אין עצב בה", כי אם שמחה, ואע"פ ששבת ענינו עונג, מ"מ, יש בו גם ענין השמחה, ואדרבה, השמחה היא באופן נעלה יותר מביו"ט, כיון שזוהי שמחה הכלולה בעונג8.
וכיון שישנם ג' ימים של שמחה ללא הפסק, ו"בתלת זימני הוי חזקה" – אזי נמשך ענין השמחה על כל השנה כולה.
ועד"ז בנוגע לשמע"צ ושמח"ת ויום השבת שלאחריהם, ולא עוד אלא שהשמחה דשמע"צ ושמח"ת היא גדולה יותר מהשמחה של הימים הראשונים של חג הסוכות, ומזה מובן, שגם השמחה של יום השבת שלאחריהם גדולה יותר מהשמחה של יום השבת שלפנ"ז, ועוד זאת, שהשמחה של יום השבת גדולה יותר מהשמחה של שמע"צ ושמח"ת, דכיון שביום השבת מתעלים כל ימי השבוע, הרי ביום השבת זה מתעלים שמע"צ ושמח"ת, ולכן השמחה היא גדולה יותר, וכמובן גם מהכלל ש"מעלין בקודש ואין מורידין"9.
זאת ועוד:
יום השבת זה הוא "שבת בראשית", שהוא שבת כללי, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר10, שלפי אופן העמידה ("ווי מ'שטעלט זיך אַוועק") בשבת בראשית, כך נמשך על כל השנה כולה, ומטעם זה נוהגים בשבת בראשית למכור המצוות כו'11, כיון שזהו שבת כללי על כל שבתות השנה.
וכיון שהשמחה היותר גדולה היא בשבת בראשית שהוא שבת כללי – הרי בודאי ששמחה זו נמשכת על כל השנה כולה.
ב. ונקודה נוספת בקביעות שנה זו – שגם פרשת ברכה לומדים ג' פעמים (וביו"ט זה עצמו אומרים חלק הפרשה דששי ג' פעמים12 ), כך, שישנו ענין ה"חזקה" ("בתלת זימני הוי חזקה") גם בנוגע להמשכת כל הברכות.
ובפרטיות יותר – המשכת כל הברכות בכל הענינים מהקצה הכי עליון עד להקצה הכי תחתון, כמ"ש בפרשה13 : "וליוסף אמר מבורכת הוי' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת", היינו, שהמשכת הברכה היא הן בנוגע לענינים הכי נעלים – "שמים", וב"שמים" גופא – "מטל", שמורה על דרגא נעלית יותר, והן בנוגע לענינים תחתונים – "תהום", וב"תהום" גופא – "רובצת תחת", וכל ענינים אלו – באופן ד"ממגד", שהו"ע התענוג, והרי ענין התענוג פועל בכל הענינים שיהיו כולם באופן של תענוג.
וענין זה ("וליוסף אמר גו'") קשור במיוחד עם יוסף שבדורנו14, שעל ידו באים כל ההמשכות וההשפעות, שהרי עליו נאמר15 "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", ו"הוא המשביר לכל עם הארץ"16,
והסדר בזה – שתחילה היא ההמשכה לבנ"י, ואח"כ גם "מתחת זרועות עולם"17, ועד שגם הם מודים לבנ"י,
ובאופן ש"הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום"18, והרי "שלום" קאי על שלמה, שהשלום שלו19, שממנו בא משיח – יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
* * *
ג. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת תהי' לכם.
* * *
ד. כיון שביום שמח"ת מסיימים פרשת ברכה, וביום הש"ק מסיימים פרשת בראשית – אמלא את מקומו של ה"שמש", ואזכיר (כפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' נוהג לפעמים להזכיר20 ) ע"ד החיוב להעביר את הסדרה, הן פרשת ברכה והן פרשת בראשית.
– העברת הסדרה דפרשת ברכה היתה צריכה להיות לפני שמח"ת21, אבל אלו שלא עשו זאת עדיין, יכולים עדיין לעשות זאת; אך כדי שלא לערב בין הפרשיות, יסיימו פרשת ברכה לכל-הפחות לפני קריאת פרשת בראשית.
ועד"ז בנוגע ללימוד שיעורי חת"ת22, שזוהי עבודה גדולה וקשה, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר23, שפרשת בראשית היא פרשה ארוכה, וכן פירושי רש"י הם ארוכים כו', ועיקר הקושי הוא מצד הקביעות של שבת בראשית מיד לאחרי שמח"ת, ואעפ"כ, צריכים להשלים את הלימוד כו'.
וכל זה – למרות שדורשים לשמוח בשמח"ת, לשיר ולרקוד מתוך שמחה אמיתית, שזוהי עבודה גדולה ומעייפת כו', ובפרט כאן בברוקלין, שבדרך כלל לא נותנים מנוחה... לא לאכול ולא לשתות ולא לישון כו'24, ואעפ"כ, כיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"25, ו"איני26 מבקש כו' אלא לפי כחן"27, הרי בודאי ישנו הכח הדרוש לעשות זאת בפועל ממש.
* * *
ה. איתא בילקוט28 שכאשר "עמד משה לברך את ישראל", "פתח במה שחתם יעקב" – כשם ש"יעקב .. פתח במה שחתם יצחק", וכן דוד, ש"פתח במה שחתם משה": משה חתם ב"אשריך ישראל"29, ודוד פתח ב"אשרי האיש"30 (וכמו"כ סיים ב"אשרי", שהרי "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי"31, כפי שמבאר הצמח-צדק32 מעלת הדבר).
והענין בזה – שישנם לבנ"י כל הברכות וההמשכות כו', הן בגשמיות והן ברוחניות, החל מאברהם אבינו, שהי' מקור כל הברכות, כפי שאמר לו הקב"ה: "הברכות נתונות בידך"33, ועד לברכות של דוד, שיש בהם עילוי לגבי כל הברכות שלפנ"ז, כי, הברכות של אברהם היו בהגבלה (מבלי הבט על גודל רצונו לברך כו'), ועד"ז הברכות של יצחק ויעקב ומשה, ואילו ברכותיו של דוד – "דוד עבדי נשיא להם לעולם"34 – נמשכות תמיד, ללא מדידות והגבלות.
וביחד עם זה, הנה ברכותיו של דוד הם המשך לברכותיו של משה, וברכותיו של משה – המשך לברכותיו של יעקב, וברכותיו של יעקב – המשך לברכותיו של יצחק, וברכותיו של יצחק – המשך לברכותיו של אברהם.
ובכל אופן – ישנם כל הברכות, החל מברכת אברהם, "אחד הי' אברהם וירש (זרעו) את הארץ"35, ועד לברכת דוד, מלכא משיחא, משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכת המזון על הכוס].
הוסיפו תגובה