בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם1. ומביא הצמח צדק באור התורה2 כמה פירושים בתיבת ויכולו, ובכללות הם ג' פירושים. פי' הא' הוא כפשוטו (שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו3 ) שויכולו הוא מלשון גמר, היינו, שנגמרה מלאכת בריאת שמים וארץ. פי' הב' הוא מלשון כליון. ופי' הג' הוא מלשון תענוג, כמ"ש4 לכל תכלה ראיתי קץ, שפי' תיבת תכלה (לדעת כמה מפרשים5 ) הוא לשון תענוג. והנה, החילוק בין ג' פירושים אלו הוא, שלפי' הא' קאי ויכולו על ענין הבריאה (גמר הבריאה), ולפי' הב' קאי ויכולו (לא על ענין הבריאה שמלמעלה, אלא) על עבודת האדם לפעול בהעולם ענין הביטול, שזהו"ע הכליון, וכידוע6 בפי' מארז"ל7 מן שמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי, שלמעלה ישנו ענין הבריאה מאין ליש, ואילו עבודת האדם היא להפוך מיש לאין. ולפי' הג' שויכולו הוא מלשון תענוג, הרי זה ענין נעלה יותר גם מענין העבודה, והיינו, שלאחרי עבודת האדם בענין הביטול, ביטול היש, ועד לביטול במציאות אזי נותנים לו מלמעלה בחי' התענוג, שענין זה הוא בבחינת עבודת מתנה שבאה מלמעלה.

והענין בזה, דהנה8, בענין השבת (שבו נאמר ויכולו גו') אמרו חז"ל9 אטו שבת ישראל מקדשי לי' והא שבת מקדשא וקיימא, והיינו, שענין השבת אינו תלוי בעבודת האדם (כמו יו"ט שישראל אינהו דקדשינהו לזמנים10 ), אלא הו"ע שמצד הבריאה. ולאידך גיסא, הרי בענין השבת נאמר11 זכור את יום השבת לקדשו, היינו, שהענין דלקדשו תלוי בעבודת האדם. ובמק"א אמרו רז"ל12 א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם, והיינו, שהשבת היא בבחי' מתנה. והרי ג' ענינים אלו חלוקים הם מן הקצה אל הקצה, כי, הענין דמקדשא וקיימא הו"ע שמצד הבריאה מלמעלה ואינו תלוי בעבודת האדם כלל, ואילו הענין דזכור את יום השבת לקדשו הו"ע שתלוי בעבודת האדם ונמשך לפי אופן העבודה, ואילו הענין דמתנה טובה ששבת שמה הו"ע שלמעלה מעבודת האדם, שהרי מתנה אינה כמו עבודה שאפשר לתבוע שכר העבודה, וזהו שאמר הקב"ה למשה לך והודיעם, כי, אם אפשר לתבוע זאת כמו ענין העבודה, אזי אין צריך להודיעם, והצורך להודיעם שייך רק על ענין של חידוש שלולי ההודעה לא היו יודעים זאת, וזהו"ע המתנה, שאינה מצד עבודת האדם, אלא מה שניתן מלמעלה בתורת מתנה, אבל לאידך גיסא, ענין המתנה תלוי גם בהמקבל, שהרי אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא13.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה משנת"ל14 בענין התורה, דכיון שאסתכל באורייתא וברא עלמא15, הרי מהביאור בענין התורה יובן גם בנוגע לענין השבת, ובפרט שענין השבת קשור לענין התורה, כמארז"ל16 דכו"ע בשבת ניתנה תורה. ונתבאר בזה, שיש בתורה כמה מדריגות17. ענין הירושה, כמ"ש18 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שירושה היא ענין קבוע שאינו תלוי במעמדו ומצבו של היורש19, שהרי אם הוא רק בנו של המוריש אזי יש לו דין יורש, וכמו"כ אין הירושה תלוי' בענין העבודה, שהרי ע"י העבודה לא יתוסף בענין הירושה. ונוסף לזה יש ענין בתורה שעליו אמרו20 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, היינו, שאין זה ענין של ירושה, אלא ענין התלוי בעבודה, שלפי אופן העבודה כך נמשך לו ענין התורה. ונוסף לזה יש בתורה גם ענין של מתנה, כמ"ש21 ויתן אל משה ככלותו, שניתנה לו במתנה22, ואם למשה רבינו הוצרכה לינתן התורה במתנה, עאכו"כ בנוגע לכל בנ"י שהוצרכה התורה לינתן להם במתנה דוקא, שזהו דיוק הלשון מתן תורה, וכן בנוסח ברכת התורה אומרים נותן התורה. ונתבאר בזה, שענין הירושה והעבודה שבתורה הם מבחי' אחור שבתורה, שזוהי דרגת התורה ששייכת לעולמות, ואילו ענין המתנה שבתורה הוא מבחי' הפנים שבתורה, כפי שהתורה היא בעצמותו ית', בחי' שעשועי המלך בעצמותו23. וגם בחי' זו ניתנה לישראל, לפי שהם מושרשים בעצמותו ית', כמ"ש24 יבחר לנו את נחלתנו וגו'. ונתבאר בזה, שענין המתנה שבתורה הוא לא רק שנמשך ענין נעלה יותר כו', אלא שענין זה פועל גם בענין הירושה והעבודה שבתורה, והיינו, שענין המתנה שנתחדש במתן תורה פעל גם בבחי' הירושה שבתורה שהיתה קודם מ"ת, שהרי גם קודם מ"ת הי' אברהם זקן ויושב בישיבה, וכן יצחק ויעקב, ומימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם כו'25, ואעפ"כ הנה לאחרי כל זה ניתוסף גם הענין דמ"ת, שאז נמשך בחי' המתנה שבתורה, וענין זה פעל גם במדריגת התורה כפי שהיתה קודם מ"ת. והיינו לפי שבחי' הפנימיות עד לבחי' פנימיות הכתר פועלת גם בבחי' החיצוניות ששייכת לעולמות.

וכיון שאסתכל באורייתא וברא עלמא, הרי כל הענינים שבתורה צריכים להיות גם בעולם, ולכן, כשם שבתורה פועלת הפנימיות על החיצוניות, הנה כן הוא גם בעולם. ויובן מהענין דראש השנה, כידוע26 שאז חוזרים כל הדברים לקדמותן, וצריך להמשיך מבחי' התנשאות עצמית שהו"ע הפנימיות, ודוקא עי"ז פועלים גם בבחי' החיצוניות שתהי' ההמשכה גם בעניני העולם. והענין בזה, דהנה, אע"פ שבכ"ה באלול נברא העולם27, מ"מ, אין עושים אז ראש השנה כו' [ואף שידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר28 שחסידים הראשונים היו לומדים מכ"ה באלול ואילך את פרשת היום דמעשה בראשית, הרי, נוסף לכך שזוהי רק הנהגה של יחידי סגולה, חסידים הראשונים, הנה גם הנהגה זו בודאי אינה ענין של ר"ה כו']. וטעם הדבר, לפי שבכ"ה באלול לא נמשך עדיין מבחי' הפנימיות, כי, ההמשכה מבחי' הפנימיות שהיא ע"י עבודת בנ"י היא ביום הששי למעשה בראשית שהוא יום ברוא אדה"ר, ולכן עושים דוקא אז ר"ה, כיון שההמשכה מבחי' הפנימיות פועלת גם בבחי' החיצוניות השייכת לעולמות, שעי"ז יומשך להיות גלה כבוד מלכותך29, ובאופן שידע כל פעול כו'30, ועד שמלכותו בכל משלה30, כדאיתא בסידור האריז"ל31 שקאי גם על הקליפות שמכחישים כח פמליא של מעלה.

ג) וע"פ משנת"ל שגם בעולם ישנו ענין הפנימיות והחיצוניות, בחי' פנים ובחי' אחור, ובאופן שהפנימיות פועלת על החיצוניות, יובן גם בנוגע לענין השבת, שהו"ע השלימות דהעולם, כמארז"ל32 מה הי' העולם חסר כו' בא שבת כו', היינו, שהשבת פועל שלימות בעולם. והענין בזה33, דהנה, הענין דשבת מקדשא וקיימא הו"ע השבת כפי שהוא מצד הבריאה, שלאחרי ששת ימי המעשה בא בדרך ממילא יום השבת, ולכן הרי זה רק בחי' אחור וחיצוניות דשבת. וגם בחי' השבת שמצד ענין העבודה, שהו"ע זכור את יום השבת לקדשו, כיון שבא ע"י עבודת האדם, הרי זה קשור עדיין עם בחי' אחור וחיצוניות דשבת בלבד. ולאחרי זה נמשך בחי' המתנה דשבת, שהוא למעלה מענין השבת כפי שהוא מצד הבריאה, ולמעלה גם מענין השבת כפי שהוא ע"י העבודה, היינו, שאי אפשר להגיע לזה ע"י עבודה, ועל זה אומר הקב"ה מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו', שזהו בחי' הפנימיות דשבת שהוא העצם דשבת (משא"כ שאר הדרגות דשבת שנמשכים מבחי' אחור וחיצוניות ובמילא אינם העצם דשבת), ובחי' זו מבקש הקב"ה ליתנה לישראל, שנמשכת בדרך מתנה מלמעלה. וג' מדריגות אלו הם בג' הזמנים שבשבת, מעלי שבתא, יומא דשבתא ורעוא דרעוין34.

והנה בחי' המתנה דשבת שהיא מבחי' הפנימיות, נמשכת ופועלת גם בבחי' השבת שמצד הבריאה שהיא מבחי' החיצוניות (וכמשנת"ל בענין התורה ועד"ז בכללות העולם, שבחי' הפנימיות פועלת גם בבחי' החיצוניות). והענין בזה, דהנה, ענין השבת שמקדשא וקיימא מצד הבריאה, שהי' כבר בתחילת הבריאה בזמן אדה"ר, הי' צריך להיות שייך לא רק לישראל בלבד. ומ"מ, כיון שבחי' המתנה דשבת שמצד בחי' הפנימיות ניתנה לישראל דוקא, שזהו מצד הענין דיבחר לנו את נחלתנו גו' אשר אהב סלה, שלכן ניתן להם בחי' המתנה דשבת, הרי זה פועל גם על בחי' החיצוניות דשבת, שגם היא שייכת לישראל דוקא, ועד שאמרו רז"ל35 גוי ששבת חייב מיתה, שנאמר (בפ' נח36 שקורין תיכף לאחרי פ' בראשית) ויום ולילה לא ישבותו, והיינו, שאע"פ שפסוק זה קאי בסדר הבריאה, הנה גם על ענין השבת שמצד הבריאה אמרו גוי ששבת חייב מיתה, שזהו לפי שהפנימיות פועלת גם על החיצוניות. ועד"ז בנוגע לענין התורה, שגוי שעוסק בתורה (הרי אף שהתורה היא תורת חיים37, מ"מ) חייב מיתה38, וענין זה הוא גם מדריגת התורה כפי ששייכת לעולם, וטעם הדבר, דכיון שבחי' הפנימיות דתורה שייכת לישראל דוקא, הרי זה פועל גם על בחי' החיצוניות דתורה, שגם היא שייכת לישראל בלבד.

ד) וזהו ויכולו השמים והארץ גו', שנת"ל שיש בזה ג' פירושים, שהם ג' מדריגות הנ"ל. והיינו, שפי' הא' שויכולו הוא מלשון גמר מלאכת בריאת שמים וארץ, הו"ע דשבת מקדשא וקיימא מצד הבריאה, וכידוע שכללות ענין הזמן הוא נברא39, וכיון שבענין הזמן ישנה ההתחלקות דששת ימי החול ויום השבת, הרי מובן, שהזמן דשבת הוא בריאה בפני עצמה. ופי' הב' שויכולו הוא מלשון כליון, הו"ע השבת כפי שנעשה ע"י עבודת האדם, זכור את יום השבת לקדשו, שעבודה זו הו"ע הכליון. ובפרטיות יותר יש ב' מדריגות בענין הכליון, כמבואר בלקו"ת שה"ש בתחלתו בענין ב' בחי' כלה. ופי' הג' שויכולו הוא מלשון תענוג, הו"ע השבת שבבחי' עבודת מתנה, שעז"נ מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה.

ה) וכל זה הוא הכנה ליום שכולו שבת, שהוא אלף השביעי, חד חרוב40, שגם בו יהיו ג' המדריגות הנ"ל. והיינו, שישנו הענין דאלף השביעי כפי שהוא מצד ענין הבריאה, שסדר הבריאה הוא שלאחרי שית אלפי שנין דהוי עלמא אזי בא אלף השביעי. ונוסף לזה יהי' אז גם ענין העבודה, שזהו"ע השיר שהיו הלוים אומרים כו' מזמור שיר ליום השבת41, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים42. ונוסף לזה יהי' אז גם בחי' המתנה, שהו"ע התגלות התענוג העליון שלמעלה משייכות לעולם, שהו"ע שעשועי המלך בעצמותו. ואעפ"כ, הנה מעין מדריגה זו נתגלה לנו גם עתה בפנימיות התורה, שזהו בדוגמת שלימות התענוג שבאלף השביעי, ובאופן כזה צריכה להיות העבודה בהפצת המעיינות חוצה, מתוך מנוחה ותענוג, ועי"ז פועלים שיהי' אתי מר דא מלכא משיחא43, בקרוב ממש.