ביום השמיני עצרת, יום שמחת-תורה, ה'תשכ"ח

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

ביום השמיני עצרת תהי' לכם1. הנה מ"ש לכם הוא כדאיתא במדרש2 הה"ד3 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ובלשון הזהר4 ישראל ומלכא בלחודוהי. וזהו גם מ"ש במדרש5 משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא כו', כך אמר הקב"ה לישראל [שהרי הקב"ה הוא אוהבם של ישראל, כדכתיב6 כי נער ישראל ואוהבהו, וישראל הם אוהביו של הקב"ה, כדכתיב7 ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך], ביום השמיני עצרת תהי' לכם, גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד. והיינו, שבכל שבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, אבל בשמע"צ מקריבים פר אחד כנגד ישראל. וצריך להבין, כפי שמדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה דשנת תש"ח8, דממשמעות לשון המדרש מובן דההשפעה לנש"י בשמע"צ הוא ג"כ מאותה המדריגה עצמה שהי' ההמשכה לע' שרים, שהרי אומר בא ונגלגל במה שתמצא, הנה כשם שבמשל הוא מה שנמצא ממה שמוכן, כן הוא בהנמשל, דמאותה המדריגה עצמה נמשך ההשפעה לנש"י, ואין זה מובן, דהלא ודאי ההשפעה לנש"י הוא ממדריגה גבוה ונעלית הרבה יותר [וכנ"ל בפירוש עצרת תהי' לכם שהו"ע יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך]. ועוד, מהו בא ונגלגל במה שתמצא, מהו הלשון ונגלגל כו'.

ויש להוסיף, שעד"ז יש לדייק בנוגע לענין ירידת גשמים שמתחילים להזכיר בשמע"צ. דהנה9, איתא במדרש10 עכו"ם אחד שאל כו' אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים [שהרי חג הפסח הוא זכר ליצי"מ שאז הי' רפוא לישראל ונגוף למצרים11, ובחג השבועות ניתנה תורה בהר סיני, שנקרא סיני ע"ש שירדה שנאה לעכו"ם עליו12, ובחג הסוכות נאמר13 למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שידיעה זו היא חלק מהמצוה14, והיינו, שחג הסוכות קשור עם הזכרון דיצי"מ שבו הי' נגוף למצרים, כנ"ל], ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים [שהרי ימי השמחה של עכו"ם נקראים ימי אידיהן15, מלשון איד ושברון16 ], ואימתי אנו ואתם שמחים, (א"ל) זה יום ירידת גשמים, מ"ט, לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו17, מה כתוב אחריו, הריעו לאלקים כל הארץ18. וצריך להבין, איך אפשר לומר שביום ירידת גשמים אנו ואתם שמחים, הרי בודאי יש חילוק בהשפעת הגשמים בין אופן ההמשכה לישראל לאופן ההמשכה בעולם (ובפרט לעכו"ם), וכמודגש גם בכך שכללות ההמשכה על הענין דירידת גשמים הוא בשמע"צ שבו נאמר לכם, שמורה על ההמשכה לישראל דוקא.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה המאמר הידוע19 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, שמזה מובן, שע"י ביאור הענינים כפי שהם בתורה, יובן גם כפי שהם בנוגע לעולם. והנה, בענין התורה מצינו ג' לשונות שהם הפכיים זמ"ז20. דהנה כתיב21 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה דייקא, היינו, שהתורה היא בבחי' ירושה, שירושה הו"ע שבא בדרך ממילא, ועד שאינו תלוי כלל בדעת המוריש, שהרי אם ירצה לעשות איזה שינוי בענין הירושה, ולדוגמא, אם יאמר שבתו תירשנו במקום שיש בן, הרי זה מתנה על מ"ש בתורה שתנאו בטל22. ולאידך גיסא, אמרו חז"ל23 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, היינו, שהתורה אינה ענין של ירושה, אלא ענין התלוי בעבודה דהתקן עצמך, שלפי אופן עבודתו יומשך לו ענין התורה, והרי ענין העבודה הוא היפך ענין הירושה שאינה תלוי' בעבודה כלל, ובלשון רבינו הזקן בתניא24 : ירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו (ויתירה מזה שענין העמל אינו מוסיף בו מאומה), ונמצא, שענין הירושה וענין העבודה (התקן עצמך כו') הם שני קצוות הפכיים. ונוסף לזה נאמר בתורה ויתן אל משה ככלותו גו'25, שניתנה לו במתנה26, וכמו"כ ניתנה התורה לכל בנ"י במתנה, שזהו דיוק הלשון מתן תורה, ע"ש שניתנה במתנה. והרי ענין המתנה הוא ממוצע בין ירושה (מורשה) לעבודה (התקן עצמך), כי, מחד גיסא, אין המתנה כמו עבודה שיכולים לתבוע עלי' שכר, ולא עוד אלא שיכול לתבוע שנתינת השכר תהי' באופן דלא תלין גו'27, שהרי ענין המתנה הוא מדעת הנותן, שאם רוצה נותן ואם אינו רוצה אינו נותן, וענינה הוא שנותנים לאיש שלא לפי עבודת מעשיו, שלכן אינו יכול לתבוע זאת. אבל לאידך גיסא, תלוי הדבר גם בהמקבל, שהרי אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא28. וצריך להבין, מה הם ג' הענינים דירושה עבודה (התקן עצמך) ומתנה שבתורה.

ג) והענין בזה, דהנה במגילה עפה דזכרי' כתיב29 והיא כתובה פנים ואחור, והיינו30, שיש בתורה בחי' פנים ואחור, בחי' פנים שבתורה היא בחי' התורה כפי שהיא אצלו ית', כמ"ש31 ואהי' אצלו גו' שעשועים גו', בחי' שעשועי המלך בעצמותו32, ועז"נ33 נעלמה מעיני כל חי, שהיא למעלה משייכות אל העולמות. וזהו"ע לוחות הראשונות שהיו באופן שכולו פנים30 (גם כאשר ניתנו בארון יחד עם לוחות האחרונות34 ). ובחי' אחור שבתורה היינו בחי' התורה כפי ששייכת לעולמות שנמשכה ונתלבשה בעניני העולם, דאף שבתורה כתיב35 הלא כה דברי כאש, ודרשו חז"ל36 מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה, מ"מ, הרי התורה מתלבשת בעניני העולם כו'. ובזה יובן מארז"ל37 דוד זמירות קרית להו, שקרא דברי תורה בשם זמירות באמרו זמירות היו לי חוקיך38, ונענש על זה כו'. והענין בזה39, דהנה, דוד המלך ע"ה הי' מזמר ומרנן ומשתבח בתהלת התורה כדי לשמח לבו בעת צרתו, והיינו, ע"י ההתבוננות במעלת התורה שכל העולמות תלויים בדקדוק א' מדברי תורה, וכמו בענין הקרבנות, שע"י הקרבת עוף אחד או קומץ מנחה ע"ג המזבח נעשה עליית כל העולמות40, ואם שינה כו' אזי נתבטלה עליית העולמות כו', וא"כ, איזה תפיסת מקום יש להצער שלו בענינים הגשמיים לגבי עסקו בתורה, כיון שלגבי לימוד התורה הרי כל העולם ומלואו כלא חשיב, מאחר שבדקדוק א' שבתורה תלוי כל חיות וקיום העולם. ואעפ"כ נענש על זה, כי, מעלה זו שבתורה שבדקדוק א' שבה תלויים כל העולמות, היא רק בחי' חיצוניות התורה שנקראת אחור, שזוהי דרגת התורה כפי ששייכת לעולמות, אבל בחי' הפנימיות שבתורה, אין לשבחה בתהלת חיות כל העולמות, מאחר שאינה בערך כלל לבחי' העולמות, להיותה בחי' שעשועי המלך בעצמותו.

ד) ועפ"ז יש לבאר פרטי הענינים דירושה עבודה ומתנה שבתורה. דהנה, ענין הירושה שבתורה (מורשה קהלת יעקב) הוא בבחי' האחור שבתורה, היינו, כפי שהתורה שייכת לעולמות, שהרי ענין הירושה שבתורה הוא שע"י התורה מבררים את ניצוצות הקדושה שנפלו בעניני העולם ע"י שבירת הכלים דתהו, שזהו שנאמר בהם41 וימלוך וימת, שנפלו ממדריגתם כפי שהיו בבחי' הקדושה, ומאן דנפיל מדרגי' אקרי מית42, וכאשר מבררים אותם ע"י התורה אזי יורשים את בחי' האורות דתהו. והרי ענין בירור הניצוצות (שעי"ז יורשים האורות דתהו) נעשה גם בלי עבודה כלל (כמו ענין הירושה), כידוע תורת הבעש"ט43 שנתפזרו ישראל בכל מקומות הארץ באיים רחוקים וגם מה שתועים בדרך להתהלך בעיירות הוא כדי לטהר את ארץ העמים שאוירה טמא, וישראל באמונתם הפשוטה בלב כאו"א מישראל אף שהוא בבחי' שינה אפ"ה מטהרת ארץ העמים כו'. והיינו, שכאשר איש ישראל הולך בדרך, בדרכים עקלקלות ועד למקום שאינו דרך כלל, הנה אפילו אם אינו מהרהר אותיות התורה, הרי הוא פועל בירור הניצוצות עי"ז שעובר במקום זה, שזהו מצד ענין הירושה, שאינו תלוי בעבודה כלל, אלא צריך רק להיות ראוי ליורשו. והרי ענין זה שייך לכאו"א מישראל, כמבואר בתניא44 שכל איש ישראל יורש מהאבות בחי' האהבה והיראה, שהם שרש לרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת45, שעל ידם נעשה בירור הניצוצות שבדברים הגשמיים שבהם נתלבשו המצוות, ועי"ז יורשים האורות דתהו. ומזה מובן שכל איש ישראל הוא בבחי' יורש, שעומד במקום המוריש, כמ"ש46 תחת אבותיך יהיו בניך, שזהו החילוק שבין לוקח ומוכר ליורש ומוריש, שבלוקח ומוכר אין הלוקח עומד במקום המוכר, ורק ביורש ומוריש עומד היורש במקום המוריש (כמבואר בסוגיית הגמרא במסכת ב"ב47 ). אמנם, כיון שענין הירושה שבתורה הוא שע"י התורה נעשה הבירור בעולמות, הרי זה שייך לבחי' האחור שבתורה, שזוהי דרגת התורה כפי ששייכת לעולם.

ונוסף על ענין הירושה שבתורה, יש בתורה גם בחי' שעלי' אמרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, שזוהי בחי' התורה שמגיעים אלי' ע"י העבודה דוקא, והיינו, שמתייגע בתורה ועי"ז מגלה ופועל בה ענינים חדשים עמוקים יותר כו'. אמנם, כיון שזוהי מדריגת התורה שבאים אלי' ע"י עבודת האדם, הרי זה עדיין בחי' האחור שבתורה. והיינו, שאע"פ שע"י עבודתו נמשך לו מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח48, מ"מ, גם המשכת האתעדל"ע היא רק מבחינה שאתעדל"ת מגעת שם, שזוהי בחי' ששייכת לעולמות, בחינת האחור שבתורה.

אך בחי' המתנה שבתורה, שעז"נ ויתן אל משה ככלותו, היא מבחי' הפנים שבתורה, שזוהי בחי' התורה כפי שהיא בעצמותו ית'. וגם בחינה זו ניתנה לנש"י, לפי ששורש הנשמות הוא ג"כ בעצמותו ית', וכמ"ש49 יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה, ואדרבה, שרש הנשמות הוא למעלה גם משרש התורה, כדאיתא במד"ר ר"פ בראשית50 שבעה דברים קדמו לבריאת העולם, התורה כו' וישראל כו', ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ובתדב"א51 איתא שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קדום, אומר אני ישראל קדמו, דכיון שבתורה נאמר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל, הרי שישראל קדמו לתורה52. וכיון שנש"י מושרשים בעצמותו ית', לכן מקבלים הם גם את בחי' המתנה שבתורה, שזוהי מדריגת התורה כפי שמושרשת בעצמותו ית'.

ה) והנה אע"פ שבחי' המתנה שבתורה היא מבחי' הפנים שבתורה, והיא למעלה מבחי' העבודה והירושה שבתורה שהם מבחי' האחור שבתורה, מ"מ, פועלת בחי' המתנה שמבחי' הפנים גם בבחי' העבודה והירושה שמבחי' האחור. ויובן ממה שמצינו בראש השנה, כידוע53 שאז חוזרים כל הדברים לקדמותן וצריכים להמשיך המשכה חדשה מבחי' התנשאות העצמית, שזוהי בחי' הפנימיות כו', והמשכה זו שמבחי' הפנימיות פועלת ומחדשת (פרישט אָפּ) גם את בחי' החיצוניות שנמשכת בעולמות, להיות וידע כל פעול כו' ויבין כל יצור כו'54, ועד שיהי' מלכותו בכל משלה54, כמבואר בסידור האריז"ל55 שקאי גם על גקה"ט כו', הנה גם שם פועלת ההמשכה שמבחי' הפנימיות כו'. וכן הוא בכל ההמשכות, שהמשכת הפנימיות פועלת גם בבחי' החיצוניות56, וכמו בבחי' הכתר, שהמשכת פנימיות הכתר פועלת בחיצוניות הכתר וכו'. וכן הוא בענין התורה, שבחי' המתנה שמבחי' הפנים פועלת גם בבחי' העבודה והירושה שמבחי' האחור והחיצוניות. דהנה, בחי' המתנה שבתורה נמשכה בזמן מתן תורה. אבל הרי גם קודם מ"ת הי' ענין התורה כפי שהיא בבחי' ירושה, כמארז"ל57 אברהם זקן ויושב בישיבה הי', וכן יצחק ויעקב, ומימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם כו'. וכאשר נמשך במ"ת בחי' המתנה שבתורה, הרי זה פעל גם בבחי' התורה שהיתה לפנ"ז.

ו) ועפ"ז יובן גם מאמר המדרש שיום ירידת גשמים הוא יום שכולם (אנו ואתם) שמחים, כי, אע"פ שכללות ההמשכה על ענין ירידת גשמים היא בשמע"צ שנאמר בו לכם, שהו"ע לך לבדך, לישראל דוקא, מ"מ, ההמשכה לישראל מבחינת הפנימיות פועלת גם בבחינת החיצוניות שמזה נמשך גם לאוה"ע. והענין בזה58, דהנה אמרו רז"ל59 בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הארץ שותה ממים עליונים, ומזה מובן, שעיקר הענין דהמשכת הגשמים הוא לישראל דוקא, שהם עושין רצונו של מקום, שהרי עמך כולם צדיקים60 [וגם כאשר לפעמים יכול להיות שמצד סיבות שאינם תלויות בו תהי' אצלו הנהגה שלא כדבעי, הרי זה רק בחיצוניות, אבל בפנימיות הרי הוא טוב כו', וכפס"ד הרמב"ם61 לענין גט מעושה ע"פ ב"ד], ולכן מקבלים המשכת הגשמים מבחי' הפנימיות, ששותין ממים העליונים, והיינו, שגם כפי שנמשך במים התחתונים הרי זה כפי שההמשכה היא מצד מים העליונים. ועל ידם נמשכת השפעת הגשמים גם לעכו"ם, אלא שההמשכה לעכו"ם היא ע"י הפסק של מסכים ופרסאות וצמצומים כו', שעי"ז נמשך להם מים התחתונים, בחי' החיצוניות בלבד. וזהו גם מ"ש במדרש בנוגע לשמע"צ בא ונגלגל כו', לפי שבשמע"צ נמשך לישראל מבחי' פנימיות המקיף, ועל זה אומר במה שתמצא, שהוא בבחי' מציאה שאינו יודע מאין באה כו'.

וע"י המשכה פנימית זו שנמשכת בשמע"צ נמשך גם בכל הענינים שבמשך השנה כולה, שאז הוא סדר העבודה דויעקב62 הלך לדרכו63, ובאופן דויפגעו בו מלאכי אלקים, כפירוש רש"י דהיינו מלאכים של חוצה לארץ ושל ארץ ישראל, שהו"ע הסיוע של המלאכים בעבודתם של ישראל, דגפיף לון ונשיק לון כו'64, וכמו"כ מסייעים המלאכים לישראל בעבודת הבירורים, שעי"ז פועלים להיות דירה לו ית' בתחתונים65.