בס"ד. חלק משיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

יז. כיון שמיום השבת "מתברכין כולהו יומין", ובנדו"ד, ימי חנוכה – הנה כאן המקום לדבר עוד הפעם אודות ההכנות לחנוכה (נוסף על המדובר בהתוועדות די"ט כסלו), בתוספת פרטים, כדי שהפעולות בעניני חנוכה ייעשו מתוך "שטורעם" הכי גדול, שזוהי הנקודה העיקרית של ההתוועדות די"ט כסלו והתוועדות זו, שהרי "המעשה הוא העיקר".

ובהקדמה:

ידוע שלכל מצוה יש סגולה פרטית, ולדוגמא: מצות תפילין – עלי' נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכפי שראו זאת בגלוי אצל רבינו הזקן, שבשעה שהניח תפילין בהיותו במאסר, נפל פחד על כולם; אלה שעמדו, לא יכלו לשבת, ואלה שישבו לא יכלו לעמוד. ואע"פ שענין זה כפי שהוא באופן שרואים זאת בגלוי לעיני בשר, שייך רק אצל צדיקים (כמו רבינו הזקן), מ"מ, עצם הענין ד"ויראו ממך" שייך אצל כל אחד מישראל.

אמנם, הסגולה של מצות תפילין אינה באופן שניכרת בגלוי – שהרי יתכן שהגוי אינו יודע כלל מה הם תפילין, ויתכן שאינו יודע שבתוך התפילין יש פרשיות וכו', ולאו דוקא שרואה את השי"ן שבתפילין, ובודאי אינו מבחין החילוק בין שי"ן של ג' ראשים לשי"ן של ד' ראשים. ואעפ"כ, כשרואה יהודי מניח תפילין, הרי זה פועל אצלו הענין ד"ויראו ממך", אע"פ שאין לו הסברה על זה. ועד"ז בשאר המצוות.

ובענין זה יש מעלה מיוחדת במצות הדלקת נר חנוכה – שכאשר יהודי מדליק נר חנוכה, אזי מאיר אור כפשוטו, שמאיר גם לגוי שהולך ברחוב, ועי"ז יכול להזהר שלא ליפול לבור כו' [שהרי בנוגע לגוי לא שייך הענין ש"אין . . רשות להשתמש בהן"], כך, שענין זה הוא בבחינת "ונתתיך לאור גוים" [שהרי יש ענין לשמור גם על גוי, ופשיטא – שלא להרגו ח"ו (אם אין זה מעמד ומצב דה"בא להרגך", שאז צריך להשכים להרגו)], והיינו, שפעולת המצוה נראית בגלוי גם לעיני בשר של גוי, כך שאינו זקוק להסברה שכלית, ולכן הרי זה פועל וחודר לא רק בשכלו אלא גם בכל כחותיו כו'.

יח. ולכן, כאן המקום לעורר עוה"פ אודות ההשתדלות שבכל בית יהודי ידליקו נר חנוכה בכל שמונת ימי חנוכה – לכל-הפחות מנורה אחת עבור כל הבית (שידליקנה הגדול שבבית), ומה טוב ונכון – שלכל ילד תהי' מנורה משלו, מצד ענין החינוך (אף שבנוגע לענין האור די במנורה אחת).

ולתועלת הצלחת הענין – יש להעניק מנורה במתנה (במקום שיש צורך בכך). ובנוגע להוצאות הכספיות – הנה לאלו שלא יהי' להם מקור כספי אחר, יתנו על זה מה"מגבית" די"ט כסלו.

ויש להוסיף ולעורר גם אודות הצורך להזהיר בנוגע לערב שבת ומוצאי שבת – שבערב שבת יקדימו להדליק משך זמן מבעוד יום, ובמוצאי שבת יאחרו להדליק משך זמן לאחרי צאת השבת,

[ומה טוב שיורו לכתחילה על שיעור זמן ארוך יותר מהזמן המדוייק (ובפרט בנוגע למוצאי שבת, שהרי אפשר להדליק עד חצות הלילה), כדי להבטיח שלא יבואו לידי מכשול של חילול שבת ח"ו],

– כי, רק כשמדליקים נר חנוכה ע"פ רצון ה' פועלים ענין של אור כו', ובלאה"כ, מוטב יותר שלא להדליק, כיון שאי אפשר לעשות ענין של בנין ע"י היפך הבנין –

וכן להזהיר שלא לטלטל את המנורה לאחרי הדלקתה בערב שבת עד מוצאי שבת.

ובודאי שאם ישתדלו – יוכלו להבהיר ולהבטיח כהנ"ל מבעוד מועד.

יט. וכן להשתדל בנוגע לילדי ישראל – לאסוף אותם לכל הפחות פעם אחת במשך ימי חנוכה (במוסדות שבהם לא לומדים בימי חנוכה; ובמוסדות שבהם לומדים בימי חנוכה – יש לעשות זאת כמה פעמים), ולומר בפניהם דבר תורה מענינא דיומא,

ומה טוב – לעשות זאת בזמן הדלקת הנרות, באופן שא' הילדים ידליק את הנרות במעמד כולם, ולומר מה שנהוג לומר אחרי הדלקת הנרות, בכל מקום לפי מנהגו,

וגם ליתן להם "מעות חנוכה", כמנהג ישראל, ומהנכון, שחלק מהמעות חנוכה יתנו לצדקה.

כ. וכן יש להשתדל בנוגע ל"נטורי קרתא" – אנשי הצבא, שהם השלוחים של כלל ישראל שזכו להגן על בנ"י בגופם ובנפשם – שתהי' מנורת חנוכה בכל "מחנה" ו"מוצב", אפילו במקום שיש חייל אחד, ועאכו"כ במקומות שיש חיילים הרבה, ובכל יום ידליק מישהו אחר, כדי לזכות מספר גדול יותר של יהודים.

ועד"ז בנוגע למעות חנוכה – הנה מי שתהי' לו הזכות לחלק מעות חנוכה, יאמר בפניהם דבר-תורה, וכיון ש"כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", אזי יוכל לקיים מנהג ישראל ליתן מעות חנוכה ל"ילדיו". וכדאי שיעשו זאת גם החיילים בינם לבין עצמם – שאחד יאמר לחבירו דבר-תורה, ואז יוכל לקיים המנהג דנתינת מעות חנוכה.

וכן להשתדל שבכל "מחנה" ו"מוצב" תהי' קופת-צדקה, על השולחן או קבועה בקיר, כדי שהחיילים יוכלו ליתן צדקה (חלק מהמעות חנוכה).

ועד"ז בנוגע לתורה ותפלה – כדי שיהיו כל ג' הקוין שעליהם העולם עומד – שיתנו להם גם סידורים (תפלה) וספרי תהלים (מכ"ד ספרי קודש שבתורה), שיהיו מונחים במקום גלוי לכל, כדי שיהיו מן המוכן לכל מי שרוצה להשתמש בהם (כיון שלפעמים קורה שלא נמצא תחת ידו סידורו הפרטי כו'). ובפרט שההתעוררות על זה היא מצדם – שהם מבקשים שיתנו להם עידוד רוחני.

וכן בנוגע לכל בית בישראל – שיהיו בו קופת-צדקה, סידור ותהלים. ואלו שהם מחסידי חב"ד שהולכים בדרכו של רבינו הזקן – יהי' להם גם ספר חסידות: תניא, תורה אור או לקוטי תורה (שיש בהם דרושים על כל פרשה ופרשה).

ובמיוחד יש להשתדל בנוגע לבתים שבהם יש אלמנות ויתומים, לא עלינו, מהמלחמה כו' – להאיר אותם באור של נרות חנוכה שידליקו האמהות והילדים, נוסף על האור כפשוטו, ע"י דברי תנחומין וכו'.

ועד"ז בנוגע לפצועים רח"ל – להשתדל שהם בעצמם ידליקו נרות חנוכה, וכן קרוביהם, האב והאם, הסבא וסבתא וכו', כדי להכניס בבית תוספת אור.