בס"ד. חלק משיחת י"ט כסלו, ה'תשל"ד (יא).

בלתי מוגה

סח. ועד"ז ישנם כאלו שממתינים לשמוע מהי העמדה בנוגע ל"מיהו יהודי", וטוענים שכיון ששותקים, הרי זה סימן שכך וכך.

ובכן: להוי ידוע, שלדאבוננו, לא נשתנה בזה מאומה, ואדרבה: המצב נעשה גרוע יותר, מצד זה שלא זו בלבד ש"עבר ושנה כו'", אלא שנה ושילש וריבע וחימש ושישה...

ויתירה מזה: במשך המלחמה ובימים שלאחרי המלחמה, הגיעו גויים וגויות ששידלו ורשמו אותם בתור "יהודים". – כשהיא טענה שהיא נוצרי' (פרובוסלבית), אמר לה ה"פקיד": יהיו לך חיים רגועים – אם תירשמי בתור יהודי'!

ולמרות שיש כאלו שנכחו במעמד זה, והדבר לא הי' בגדר סוד – הנה לכל לראש היתה הכחשה: "להד"ם", לא היו דברים מעולם!

וכמו שהי' עד עכשיו; וכמו שעכשיו תהי' בודאי הכחשה, שמה שאומר פב"פ שתשעים אחוז סיכמו כבר – להד"ם, אלא יתחילו לדבר כשיגיעו לז'נבה... ולאידך גיסא, אם הוא "דיפלומט", חייב הוא ליתן הכחשה, כי, לולי זאת, במה תתבטא ה"דיפלומטיא"! אלא מאי, אם זה מתאים להמציאות או לא – נראה אח"כ; "הלכתא למשיחא"!...

ועד"ז בנוגע ל"מיהו יהודי": המצב הולך ומתדרדר רח"ל! ומי שבמשך כל הזמן טען להד"ם – טוען גם עכשיו להד"ם, ועוד ידו נטוי' – שגם מחר יטען להד"ם!

הדבר היחידי שבאמת להד"ם – שהלה הבטיח לפני שנים שיקים "ועידה" שתחקור ותדרוש את הפקידים, ועד היום הזה, אין אפילו שמות מי הם חברי הועידה, וכבר לא מדברים על זה שלא נעשה שום דבר! לכאורה היו יכולים למנות שלשה אנשים, ולצוות עליהם לשכב לישון... כך שלכל-הפחות יקרא שיש "ועידה". ואעפ"כ, עד כדי כך להד"ם, שגם זה לא עשו! וכאמור – עוד ידו נטוי'!

סט. אמנם, עומדים אנו בזמן של י"ט כסלו, שאז צ"ל כל הענינים באופן ד"פדה בשלום נפשי", ובמילא אסור שיהיו ענינים של מלחמה, אפילו עם אינם-יהודים, ועאכו"כ בין יהודי לחבירו.

ע"פ שולחן-ערוך חייבים לזעוק שחוק "מיהו יהודי" מחריב, רח"ל, את היסודות שעליהם עומד הקיום של עם ישראל, ומערער את היסודות של בטחון וכו' וכו'; אבל בנוגע לי"ט כסלו כתב רבינו הזקן שאסור שיהי' אפילו שריקה ("פייף") של קדושה, ועאכו"כ שלא תהי' מלחמה כו', ויתירה מזה, אפילו לא "חרב של שלום" (כמדובר לעיל (ס"ג)).

ולכן, יש לדבר שלום – שכל אלו שעד עתה לא עשו כדבעי, או שעשו מה שלא צריך לעשות, כולל גם ה"מיניסטער" בעצמו, יניחו את כל עניניהם כדי להיות "העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור", כדברי הגמרא שעל זה אומר הקב"ה "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם",

– הגמרא לא אומרת "כל המיניסטער" "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם", שכן, בשביל להוציא את בנ"י מהגלות אין צורך ב"מיניסטער", אלא צ"ל "עוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור", ועאכו"כ לא לנצל את ה"כסא" כדי לרשום גוי' בתור יהודי'!

(כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך בבת-שחוק:) דיבורי זה אינו באופן של "מלחמה", וגם לא באופן ד"חרב של שלום", אלא כפי שהוא באופן של "פדה בשלום", אבל גם ב"פדה בשלום" גופא יכולים להיות כמה דרגות...

ויה"ר שלא יצטרכו לדבר גם בנוסח זה, אלא יהי' רק "שלום" ו"שלוה" הן "בחילך" והן "בארמנותיך",

ויהי' הענין של טהרת בנות ישראל (כמובן הרמז בזה) – היפך ממ"ש הרמב"ם בהתחלת הלכות חנוכה ש"פשטו ידם . . בבנותיהם", ועד"ז בנוגע לפרטי הענינים דתומ"צ – "תורתך" ו"רצונך" – שנימנו שם,

ונתכונן לחנוכה מתוך שמחה וטוב לבב, כל ישראל יחד, כולל גם אלו שעד עתה עשו ענינים בלתי-רצויים, כיון שע"י הרהור תשובה אמיתית נעשה צדיק גמור,

ומכאן ולהבא לא תהי' "פירצה" – "אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו", כפי שנתפרש בגמרא בשייכות לאחיתופל ודואג – יהודים שידעו ללמוד, אלא שניצלו זאת באופן הפכי כו'.

וכאמור, לא עתה הזמן ולא עתה המקום כו', אלא רק להבהיר שלא יפרשו את העדר הדיבור בזה כסימן שנשתנה משהו; רח"ל נשתנה לגריעותא!

ויה"ר – כאמור – שכיון שהקב"ה אינו מוגבל בשום דבר, לא בזמן ולא במקום, לא בשכל ולא בנבואה וכיו"ב, כך, שברגע כמימרא יכולה להיות הגאולה מה"א-ל זר אשר בקרבך", ועד לגאולה האמיתית ושלימה של כללות עם ישראל ("לי ולבני") "מבין אומות העולם" – הנה אכן יהי' כך בעגלא דידן, למטה מעשרה טפחים, ובטוב הנראה והנגלה, לילך בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו, ולחגוג יחד אתו את ימי החנוכה הבאים עלינו ולקראתנו ולקראת כל בנ"י לשלום, באופן ד"להודות ולהלל לשמך הגדול".

* * *