בס"ד. חלק משיחת י"ט כסלו, ה'תשל"ד (ו).

בלתי מוגה

כב. בהמשך להאמור לעיל אודות הנשק הרוחני שנותן חיות בנשק הגשמי – נשאלת השאלה:

הצלחת הנשק תלוי' בכך שהוא נשק סודי – כהלשון בזה, משא"כ כשמתפרסם מהותו של הנשק, אזי יכול גם הצבא שכנגד להתחיל להשתמש בנשק זה, או למצוא ענין שיגן עי"ז שיבלבל ויבטל את כחו של הנשק ה"סודי", כיון שכבר אינו "סוד".

ובנוגע לעניננו: המדובר בנוגע למצוות מעשיות – אין בזה סוד! שהרי הדברים כתובים בפירוש לא רק בשולחן-ערוך הארוך, אלא אפילו ב"קיצור שולחן ערוך", שגם תורגם בלשונות של כל עמי הארץ, כך, שכל מי שרוצה יכול לידע מהו ה"נשק הסודי"!

ולדוגמא: בנוגע ל"נשק" התפילין – הרי לכאורה אין סוד בדבר, כיון שכולם יכולים לראות את התפילין בחלונות-ראוה בכל מקום ומקום, ביחד עם תיאור בכתב ממה עשויים התפילין ומה מונח בתוכם וכו'.

כג. אך מלכתחילה אין מקום לקושיא, כי:

כדי להשתמש בנשק סודי – לא די בכך שקוראים בספר או ששומעים ממישהו אודות מהותו של הנשק הסודי, אלא צריך גם להשיגו, וגם לדעת כיצד להשתמש בו.

ובנוגע ל"נשק" של מצוות מעשיות, כמו תפילין – קובעת התורה שכאשר אינו-יהודי מניח תפילין על ראשו ועל ידו, אין בזה ענין של מצות תפילין, כמבואר בארוכה בדברי רבינו הזקן והצמח צדק, וכהלשון בזה שזהו כמו "שמונחים על השולחן", והיינו, שמונחים אמנם תפילין כשרות שיש בהם קדושה, אבל התפילין אינם פועלים הפעולה ד"ויראו ממך", שזהו דוקא כשהתפילין מונחים על ראשו של יהודי!

ונמצא, שזהו נשק שאינו-יהודי לא יכול להגיע אליו! – הוא יכול להגיע לקלף, לפרשיות ולתפילין, אבל להניחם באופן שהתפילין יפעלו פעולתם – מציאות כזו יכולה להיות רק אצל יהודי, כך, שזהו נשק שלעולם אינו יכול ליפול לידי אינם-יהודים, כי, בהגיעו לידים כאלו, הנה מיד הוא חדל מלהיות "נשק", אלא הוא כמו "שמונחים על השולחן"!

כד. וכמו"כ לא שייך לומר שאם ידעו מהותו של נשק זה, יוכלו להתגונן מפניו:

ובהקדים – שבשמותיו של הקב"ה יש שמות שהם בלשון יחיד, ויש שמות שהם בלשון רבים. ובנוגע לשמו של הקב"ה בשייכות לענין הצבא – לא אומרים "אלקי הצבא", אלא "אלקי צבאות", "ה' צבאות", לשון רבים, היינו, שבכל מקום שישנו צבא, הנה העומד בראש הצבא הוא: "אלקי הצבאות".

כלומר: הקב"ה הוא לא רק "אלקי הצבא" של אלו שמגינים על ארץ הקודש וגוי קדוש, אלא הוא גם "אלקי הצבאות" של כל צבא שישנו בעולם; גם אם זה צבא שנמצא בירדן או במצרים, במוסקבה או בוושינגטון – הנה הקב"ה הוא הבעה"ב האמיתי של כל צבא.

אלא שיש חילוק בדבר – שצבא ישראל יש לו בחירה חפשית להחליט מה לעשות, כיון ש"נתתי לפניך וגו'", והקב"ה מבקש מהם "ובחרת בחיים", בתורת חיים ובמצוותי' עליהם נאמר "וחי בהם", אבל אינו רוצה ליטול מהם את הענין הכי גדול שיכולים ליתן לנברא – להיות "כאחד ממנו לדעת טוב וגו'" (היפך הטוב), כפירוש הרמב"ם שמביא רבינו הזקן (בעל השמחה) בלקוטי תורה, שקאי על הענין של בחירה חפשית שישנו רק אצל הקב"ה, ועד"ז אצל בנ"י, ש"אתה בחרתנו מכל העמים", כיון ש"בנים אתם להוי' אלקיכם", ש"בנים" יש להם, כביכול, טבע האב, ולכן יש גם להם בחירה חפשית; אבל כל שאר הצבאות – כשמקבלים פקודה מ"אלקי הצבאות" באופן כך, חייבים הם להתנהג באופן כך, היינו, שגם הנהגת הצבא שכנגד תלוי' ב"אלקי הצבאות".

ומזה מובן, שאין לחשוש שימצאו עצה ותרופה נגד ה"נשק הסודי" איך למנוע את פעולתו – דכיון שזהו נשק שנבחר ע"י "אלקי הצבאות" (של שני הצבאות), הרי לא שייך לומר שיוכלו למצוא עצה כנגד זה.

כה. ואם בעבר הי' מקום להתווכח ולשאול מהי הראי' לזה – הנה עכשיו ראו זאת לאחרי יוהכ"פ:

מיד כשיצאו מיום הקדוש, ראו ש"אלקי הצבאות" מנהיג את הצבא שכנגד – שעצר אותו שלש, ארבע או חמש קילומטר מתעלת סואץ, ועצר אותו בחרמון, באמרו: אין לך ללכת הלאה!...

– אמירה זו לא היתה באופן שנשמעה אצל הצבא שכנגד למטה, אלא באופן ש"אע"ג דאינהו לא חזו, מזלייהו חזו", ולכן לא המשיכו ללכת הלאה.

וכאשר "מזלייהו" שאל עד מתי צריך להמתין? – הי' המענה: עד שיהודים יתאספו ויתארגנו באופן הדרוש, וכאשר יהודים יהיו מוכנים שתהי' לכם (לצד שכנגד) מפלה, אזי תצאו למלחמה!...

ולהעיר: אילו הי' "מזלייהו" פועל למטה על "אינהו" באופן ישיר, אזי מלכתחילה לא היו יוצאים למלחמה, אלא שלפעמים לא נפעל הדבר מיד, מאיזו סיבה שתהי', והתחיל רק לאח"ז, ביום השני או השלישי לאחרי יוהכ"פ, שאז נעשה הענין ד"תפול עליהם אימתה ופחד" עד לענינים של פועל.

ואם לא הי' מתערב יהודי לעצור זאת, הי' הצד שכנגד נוחל מפלה שלימה!

[ואין כאן המקום להאריך בזה, ובפרט שזהו ענין השייך לעבר. ויש לקוות שיסתיים הדבר לטובה].

כו. וכאמור לעיל – "המעשה הוא העיקר":

נוגע כאן (לא הדיבור בפלפול ושקלא-וטריא, אלא) שיתנו "נשק פנימי" ותוכן בחיים כפשוטם, ועאכו"כ תוכן בחיי הנשמה של כל אנשי הצבא,

וכיון שכל אחד מישראל בכל מקום שנמצא הוא חלק מ"צבאות הוי'",

– כדברי הרבי נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, בי"ט כסלו תש"ד (שכבר נדפסו), שמאז שבנ"י יצאו ממצרים קיבלו את התואר "צבאות הוי'",

ובזה נכללים כל בנ"י, החל מרגע לידתם, שהרי "לגיון של מלך" רגיל להימנות מיד בלידתו, כמו יוכבד שנולדה בין החומות והשלימה המנין דשבעים נפש, כמבואר בפירוש רש"י בכ"מ –

הרי נוגע שכל איש צבא יעמוד במקומו באופן המתאים ובתוקף המתאים ומזויין בנשק רוחני ונשק פנימי, ועי"ז פועל לא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע לכללות כל הצבא בכל קצוי תבל.

וכולם מתגייסים ל"צבאות הוי'", כפי שהי' ביצי"מ, שיצאו משם "על צבאותם", וכך יהי' בקרוב ממש, כמ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

* * *