בס"ד. חלק משיחת י"ט כסלו, ה'תשל"ד (ה).

בלתי מוגה

כ. ועוד ענין בזה:

כשם שבנוגע לרכישת נשק גשמי, לא מחפשים לרכוש זאת אצל מי שהי' הולך עמו לטייל או שגר עמו תחת קורת גג אחד וכו', אלא מחפשים מומחה לעניני נשק – כך גם בנוגע לנשק רוחני צריך לחפש מומחה לנשק רוחני, אע"פ שיתכן שמעולם לא גר עמו באותו בית, באותו רחוב או אפילו לא באותה העיר.

מהו הצורך להבהיר זאת? – כיון שלפני כמה שנים באו לידי הכרה (בהכרח או ברצון עצמי וכו') אודות הצורך בלימוד יהדות, אבל הפקידו זאת בידי אלו שהיו מטיילים עמהם, חיים עמהם באותו בית, ושייכים לאותה מפלגה. אך כעבור כמה שנים נוכחו לדעת שכל מה שלימדו הי' ענין שאין בו תוכן!

הלואי היו מבטיחים זאת לפני כמה שנים, אבל עכשיו נמצאים בזמן שאפילו בגלוי הרי זה כבר לא עת שלום.

כא. אין הכוונה ח"ו לתפוס מישהו בשגיאה, ולהעביר אותו ממפלגה אחת למפלגה שני';

זה לא ענין שנוגע לנצחונו של איש זה או אחר, וזה לא ענין שנוגע ל"מפלגות" – שהרי התורה ניתנה לכל אחד מישראל, וניתנה באופן של ירושה – "מורשה קהילת יעקב", מבלי לבקש ממנו הסכמה ורשות; כיון שנולד יהודי, או נתגייר כהלכה – אזי מקבל כל תרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן, עם כל הענינים הקשורים בזה, כך, שבאופן כזה נברא, נולד והתחנך – שזהו חייו ואורך ימיו.

– מצד בחירה חפשית ביכלתו להזיק לעצמו, רח"ל, וגם אז ה"ה חייב בידי שמים; אבל בנוגע להזיק לזולת, ה"ה חייב גם בידי אדם. –

זהו ענין שנוגע לאלו שזכו שהקב"ה בחר בהם להגן על קיבוץ של שלש מליון יהודים, שדורשים, מבקשים ומתחננים שיתנו להם "תוכן", נשק רוחני, נשק "סודי" (כפי שנקרא עתה), שיתן להם כח למלא את שליחותו של הקב"ה; להם לא נוגע עניני "מפלגות" ו"בחירות" – להם נוגע רק מילוי התפקיד!

וישנם אלו שבידם ליתן זאת מיד הלילה, מחר בבוקר ובמשך היום, ולעשות זאת מדעת עצמם וברצון הטוב.

וכמדובר כמ"פ בנוגע לצדקה או בנוגע לרפואה לחולה, שלמקבל לא נוגע מהו הטעם שנותנים לו, אם זה לשמה או שלא לשמה; ועד"ז בנוגע לנשק לחייל – נוגע רק שיהי' לו בפועל הנשק המתאים בגשמיות, והנשק המתאים ברוחניות.

ואין צורך בחקירות כו', כיון שכולם יודעים מהו ה"נשק הסודי" שעל ידו התקיימו בנ"י (יותר מכל האומות) במשך כל שלשת אלפי השנים, וימשיכו להתקיים עד ביאת משיח צדקנו ולאחרי זה, כשיקויים היעוד "והיתה לה' המלוכה", "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

וכאמור לעיל, מדובר אודות ענין שנוגע לפועל – למלא את הדרישה והתחנונים הפנימיים, ב"קלא דאשתמע" או "קלא דלא אשתמע", של אלו שהם שומרי העם ושומרי הארץ הקדושה (שקשורים זה בזה, שהרי מדובר אודות עם קדוש וארץ הקדושה), שיתנו להם קדושה אמיתית ותוכן אמיתי בחיים, שיתן להם גם חיות בעמדם במקומם למלא תפקידם.

ואז "תפול עליהם אימתה ופחד" על כל העומדים נגדם, כיון ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נדגול", והרי לא נוגע ענין הכמות, וכמ"ש "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות", שלהיותו מנהיג הצבא של שני הצדדים, יבטיח כל מה שצריך להבטיח.

ובאופן כזה יעמידו את הענין של יהדות אמיתית אצל השומרים ואצל הנשמרים, ומתוך שמחה וטוב לבב.

ויקויים בפועל הענין ד"פדה בשלום . . מקרב לי", שלא יצטרכו כלל לענינים שאינם של שלום, כיון שיקויים היעוד "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם", "אפילו חרב של שלום" (כנ"ל ס"ג), "ואולך אתכם קוממיות".

* * *