בס"ד. חלק משיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

יח. וכאן המקום להבהיר ולשלול ענין של עצבות בנוגע למצב בארץ הקודש:

ישנם הטוענים ושואלים, איך יתכן הדבר שבמלחמת ששת הימים ראו נסים גלויים, ואילו במלחמה שהתחילה בזמן ש"עיצומו של יום מכפר", לא ראו נסים גלויים?

וכאן רואים גודל חשכת הגלות – שלא שמים לב ("מ'כאַפּט זיך ניט") שדוקא במלחמה זו הי' נס גדול למעלה מדרך הטבע, ונס גדול יותר מאשר במלחמה ההיא:

לאחרי שהערבים הצליחו לעבור את "תעלת סואץ" ולפרוץ את קו ההגנה (ועד"ז בנוגע לחזית עם סורי') – לא הי' שום דבר שהי' יכול למנוע ולעצור אותם בדרכם, כך, שהיו יכולים להגיע עד תל-אביב וירושלים, והיל"ת מה שהי' יכול לקרות אז!...

ואעפ"כ אירע נס גדול שלא ע"פ דרך הטבע – שלאחרי שעברו 10-12 קילומטר, עצרו בדרכם ונשארו לעמוד במקומם, עד שהצבא הצליח להתאושש ולגייס את הכחות הדרושים כו'.

והגע עצמך:

כל מי שהי' בצרפת בעת מלחמת העולם השני' (וכן מי שקרא אודות תקופה זו), יודע, שהצרפתים בנו "קו הגנה" מבוצר ביותר, שלא בערך מאשר קו ההגנה שהי' בסיני, שכלא ממש חשיב לגביו. וכאשר האשכנזים ימ"ש ריכזו את כל כח השריון שלהם ופרצו את הקו בנקודה מסויימת (כפי שאירע במלחמה זו), נתבלבלו הצרפתים לגמרי, וכך הצליחו האשכנזים לחדור ולהגיע עד הים, ולכבוש את כל צרפת ביום אחד (ורק כדי לסיים את הכיבוש בכל פרטיו הוצרכו עוד כמה ימים).

וכיון שכולם יודעים מזה, ובמיוחד אלו שלומדים תכסיסי המלחמה, שמלמדים אותם לכל לראש אודות מלחמת העולם השני' שאירעה בימינו – הרי בדרך הטבע היו גם הם יכולים לעשות כן ח"ו.

ויתירה מזה: כדי לכבוש את צרפת הוצרכו לעבור דרך כמה ערים, ובכל עיר הי' צבא וכו'; ואילו כאן הי' באמצע רק מדבר, ללא ישובים, ורק מספר מועט של חיילים וטנקים כו', שלא היו מצליחים לעצור אותם. – כולם ידעו שזהו המצב, ועד שבוושינגטון חשבו כבר שלא יהיו יותר דאגות משם כו'; הדאגה היחידה שנותרה היא איך למנוע מצב שתהי' לרוסיא בעלות בלעדית שם.

ואעפ"כ, בנוגע לפועל, עצרו הערבים בדרכם ולא המשיכו להתקדם הלאה – אך ורק בגלל שכך רצה הקב"ה, והרי לגוי אין בחירה, כך, שזהו נס גמור שלמעלה מהטבע, שהרי הקב"ה אינו זקוק להלבשה בטבע כדי להראות נס.

יט. ולאחרי כל זה, מנסים להעלים על האמת, ולא לספר עד כמה היתה גדולה הסכנה כו' – למרות שהדבר ידוע לרבים, החל מאנשי הצבא, החיילים והמפקדים, שראו זאת בעיני בשר, וסיפרו לבני משפחותיהם וכו' – כיון שלא רוצים להודות שהי' זה נס גדול, שהרי זה היפך ממש מהענין ד"כחי ועוצם ידי"!...

וע"ד המסופר בתנ"ך (כמדובר כמ"פ שכל ענין מצינו בתורה), שכאשר ירושלים היתה בסכנה, בא ישעי' ואמר לאחז שביכלתו לעשות נס ("אות"), ואחז לא הסכים, באמרו: נס? – לא! לכאורה איך יתכן הדבר, הרי מדובר אודות סכנה שיכבשו את ירושלים?! – אבל אעפ"כ, לא רוצים נס!...

ובכן: הנהגה כזו מתאימה לאלו שהולכים בשיטת "קאַרל מאַרקס"; אבל השאלה היא על אלו שאמורים להגן על תורת משה – מדוע לא מגלים ומפרסמים אודות גודל הנס?!

ויתירה מזה:

כאשר תבעו לערוך חקירה ודרישה למצוא מה היתה הטעות וכו' – לא כדי להעניש מישהו, אלא כדי להבטיח שלא יעשו אותה טעות בעתיד – הנה אפילו השמאלנים הסכימו לכך, בלית ברירה... והיחידים שהתנגדו לכך, צעקו בקול רעש גדול שאין לערוך חקירה ודרישה, שתגרום לפילוג ופירוד הלבבות כו', ויש לדחות זאת עד שיגיע הזמן המסוגל לזה – הם אלו שאמורים להגן על תורת ישראל!...

והקופץ בראש הוא אותו אחד שרושם גוים בתור יהודים, ומכריז שירושלים היא עיר למופת ודוגמא לעולם כולו שיהודים וערבים יכולים לחיות בשלום ביחד, שלכן גרים שם גם עשרות אלפי ערבים שרובם ככולם הם מחבלים!...

וכל זה למה – כדי לישא חן בעיני הבעה"ב שלו, שמושיב אותו על ה"כסא", והוא דבוק לכסא; "צמיד פתיל" לכסא הפסול!...

כ. ומשלימות הארץ ושלימות העם – לשלימות התורה:

כאשר בוחרים רב ע"י קבלת שוחד, אזי מקבלים עונש – שכאשר מגיע עת משבר, ויהודים עומדים בהתעוררות ולבם ער לשמוע דברי-עידוד ("אַ וואַרעמען וואָרט"), אזי לפתע אין לו מה לומר, ואין מה לשמוע ממנו! – יש אחרים שמדברים כו', ואילו הוא, אין לו מה לומר, מלבד דברים של מה בכך, ובוודאי לא דברים היוצאים מן הלב, שנאמרים באמת, שרק הם נכנסים אל הלב.

וכל זה למה – בגלל ש"השוחד יעור עיני חכמים", שלכן נעשה עיור ואינו רואה את האמת.

עכשיו לא צריכים אותו אפילו בשביל לתת "היתרים" (כיון שכבר נותנים היתרים על ימין ועל שמאל), ולכן אין לו מה לתת! וכאן רואים את העונש שלו!

כא. ויה"ר שיקויים מ"ש "ואלה תולדות יצחק גו'", "יעקב ועשו האמורים בפרשה", שיעקב פועל על עשו לטוב כו',

ובאופן ש"ואלה מוסיף על הראשונים" – מ"ש לפנ"ז בנוגע לישמעאל: "על פני כל אחיו נפל" [תמורת מ"ש "ידו בכל ויד כל בו", "בני אנשא יהון צריכין לי'"], ועד"ז בנוגע ליעקב ועשו (הבירור דעשו ע"י יעקב) – נפילה גמורה לעשו, ונצחון גמור ליעקב,

ולא רק באופן ד"האמורים בפרשה", בתורה, אלא כפי שנמשך למטה בפועל ממש.

* * *