בס"ד. חלק משיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשל"ד.

יז. ועז"נ בפסוק: "כי תצא למלחמה על אויביך" אזי בודאי ש"נתנו ה' אלקיך בידך" וגם "ושבית שביו" – שיוציאו את כל בנ"י שנמצאים שם בשבי, וגם את כל ניצוצות הקדושה שנמצאים שם.

ובפרט כאשר בנ"י נמצאים במצב ודרגא של צדיקים: עכשיו התחיל כל הענין ביום ש"עיצומו של יום מכפר", ובמילא עומדים כל בנ"י – ועאכו"כ אלו שלא חשבו על עצמם, ומסרו את נפשם בפועל להגן על מליוני יהודים – בדרגא של צדיקים גמורים.

ואע"פ שיכול לבוא הצד שכנגד ולטעון, שעל עניני יוהכ"פ גופא אין יוהכ"פ מכפר – הרי:

יש דין (בשו"ע – בדינים שבזמן הגלות, בעיר שהקיפוה עכו"ם, שמזה מובן) שהיוצא למלחמה צריך לעשות כל הענינים שיהי' בריא וחזק. וכיון שמלחמה זו היא "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", וגם רבינו הזקן פוסק בשו"ע שלו (שמזה מוכח שזה נוגע גם בזמן הגלות) ש"נכרים שצרו על עיירות ישראל", אפילו כשבאים "על עסקי תבן וקש" (בעיר הסמוכה לספר), צריך ללחום נגדם, ובפרט בנדו"ד שזה לא הי' "על עסקי תבן וקש" – הרי מובן, שכל הענינים שעשו בגלל שמביאים לבריאות וחיזוק הגוף דהמגינים, הנה לא זו בלבד שהיו מותרים, אלא זהו ע"ד מ"ש רבינו הזקן שם בנוגע שמירת שבת.

ובמילא, אפילו אם הי' אחד או שנים אשר כו' – הנה לא זו בלבד שזהו ענין ש"נעשה היתר גמור", אלא יתירה מזה: כיון שהשתמשו בזה לחיזוק במלחמה, שהיא פקוח נפשות דרבבות מישראל, הרי זה חיוב כו', כנ"ל.

חי. כאמור לעיל, שעי"ז שלמטה נעשה בירור הלכה, אומר רבינו הזקן, שנפעל כך למעלה, ובמילא הרי זה נמשך אח"כ ומתגלה למטה – הרי ישנו בירור ההלכה בנוגע לענין דעיצומו של יום מכפר וכו', שכל בנ"י הם צדיקים,

וכן ישנו בירור ההלכה ד"טועמי' חיים זכו", וכמודגש לעיל, שאע"פ שנמצאים עדיין בגלות,

– [וח"ו לומר שזוהי אפילו רק אתחלתא דאתחלתא דגאולה. לא בשביל זה סבלו יהודים את כל היסורים כו'. והעובדה שיש כאלו שאומרים שזוהי אתחלתא דגאולה, הרי זה פרט נוסף בחושך כפול ומכופל של הגלות. וטעות זו (שזוהי אתחלתא דגאולה) כבר נתבטלה מעיקרה],

ויש צורך שתסתיים הגלות ותתחיל אתחלתא דגאולה, וכפשוטו ממש. וכידוע הסיפור אודות הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, שאדמו"ר מהר"ש (שאמר שצ"ל "מלכתחילה אַריבער") אמר לצ"צ שצריכים את משיח כפשוטו. ובודאי ידע הצ"צ מזה, ובלשון הרמב"ם שזהו ענין שנאמר בתורה ובנביאים באופן ש"כל הספרים מלאים בדבר זה", אלא שרצה שיאמר וידרוש זאת מי שהי' אז לא בציור של נשיא אלא הי' מקבל –

ישנו הפס"ד ד"טועמי' חיים זכו", כנ"ל בארוכה.

וכיון שעושים זאת ע"פ ציווי התורה, שהיא תורת חסד ותורת שלום – יהי' זה בחסד וברחמים ובדרכי שלום. ובפרט שזה קשור עם שבת, שענינו תענוג – יהי' זה מתוך תענוג וכו'.

ויהי רצון, שיראו נפלאות הוי' בעיני בשר, ויכירו בכך שלא כחי ועוצם ידי, אלא יד הוי' עשתה זאת, ו"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", וכפירוש החסידות: בו בעצמותו.

וכל זה נעשה ע"י בירור "דבר הוי' זו הלכה", ובהסכם כל הנאספים, ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא", ובפרט שנמצאים כאן כו"כ עשיריות מישראל, ועונים על זה אמן, שפירושו אמת ואמונה, שכל הנ"ל יהי' בדרכי נועם ובדרכי שלום, וידעו שיד הוי' עשתה זאת.

וכל זה יהי' הכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שיבנה ביהמ"ק במקומו, "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך" (כמבואר הענין בכ"מ ובפרט בהמשך וככה), ונקיים מצות הקהל כפשוטו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

* * *