בס"ד. חלק משיחת י"ט כסלו, ה'תשל"ד (ט).

בלתי מוגה

לו. בהמשך לענין הקודם – יש צורך להוסיף ולסיים:

דובר לעיל (סל"א) בנוגע לאלו שנמצאים במקום מסויים, שצריך להשתדל שיהי' שם ענין התפילין, ענין התהלים, וגם ענין הצדקה; וכיון שכל אחד מישראל הוא חלק מ"צבאות הוי'", כפי שהתחיל מיד בצאת בנ"י מארץ מצרים "על צבאותם" [ובפרט ע"פ מ"ש בהגדה: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", וכמבואר בארוכה בנוגע לדברי הרגצ'ובי שזוהי "פעולה נמשכת", כך, שבכל רגע שצריך להזכיר יצי"מ אזי "יצא ממצרים", ונעשה בגלוי חלק מ"צבאות הוי'"] – צ"ל אצל כל אחד מישראל ג' ענינים אלו.

וענין זה בא להזכיר, שפעם הי' בפשיטות שבכל בית יהודי יש קופת-צדקה, ואילו בימינו, הנה מפני כמה סיבות יש בתים שאין בהם קופת-צדקה, אלא שולחים צ'קים וכיו"ב.

אמנם, ע"פ דברי הגמרא (הנ"ל סל"ג) שאפילו הממון שנותן האיש אינו בדוגמת לחם ומזון שנותנת האשה, שזהו דבר המוכן ולכן פועל יותר – הרי עאכו"כ בנוגע לנתינת צ'ק, שלאח"ז צריך המקבל ללכת לבנק, ולהמתין עד שיקבל עבורו ממון, ורק אז יוכל לקנות צרכיו – הרי זה רחוק יותר אפילו מנתינת ממון.

ולכן, נכון ביותר לחזור ולחדש את המנהג הטוב, שבכל בית יהודי תהי' קופת-צדקה – שזה עצמו יזכיר על ענין הצדקה, ואם הוא זוכר בלאה"כ – הרי זה יזכיר לו שצריך להוסיף יותר, כיון שתופס שקופת-הצדקה היתה צריכה מזמן להיות מלאה... ועדיין יש מקום לשלשל לתוכה עוד מטבעות.

ובמיוחד יש בזה תועלת גם בענין החינוך – כי, כשהילדים רואים בבית קופת-צדקה, שואלים מיד: "מה זאת"? ואז יש הזדמנות להסביר להם את כל ענין הצדקה, שקשור גם עם הענין ד"מלוה ה' חונן דל", עם כל הפרטים החינוכיים שישנם בנתינת הצדקה, שמצד זה כדאי להרגיל יהודים – קטנים ועאכו"כ גדולים – בנתינת הצדקה.

וכמסופר גם בזכרונות של רבינו נשיאנו, שכאשר לא היתה אפשריות ליתן צדקה, היו משתדלים ליתן גמילות-חסד איש לרעהו (ע"ד המסופר בגמרא במסכת מגילה בנוגע לפורים: "מחלפי סעודתייהו"), כדי להרגיל את עצמם בענין של גמילות חסדים כפשוטו.

* * *