בס"ד. חלק משיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

כא. ישנו גם ענין כאוב, בלתי-רצוי (שלכאורה לא הוצרך להיות), שבהכרח להבהירו, וכיון שהדיבור בזה הוא בזמן של רעוא דרעוין, בודאי לא יזיק כו':

לאחרי ההתוועדות של י"ט כסלו, שבה עיכבו כו"כ מבנ"י במשך חמש ומחצה שעות, שבהם נאמרו עניני תורה, נגלה דתורה, מאמר חסידות ודברי מוסר [ועדיין נשארו כמה ענינים בלתי מבוארים, הן בסיום של מסכת ברכות (אפילו לאחרי ההשלמה בהתוועדות זו), והן במאמר כו'; ומה גם שכל ענין בתורה הוא בלי גבול!], ועד לענינים של פועל – הנה הדבר היחידי שבו שקלו וטרו ושאלו כו' הי' בנוגע להמדובר אודות ז'נבה!...

פנו בטלפון מא"י ושאלו מה היתה הכוונה בדברים שנאמרו שיש לפרשם בב' אופנים, ודרשו – באופן "אַז ס'איז ניט שייכות צו זאָגן"... – שחייבים לקבל מענה מידי. – חשבתי ששואלים בנגלה או בחסידות, אבל בפועל – לא! השאלה היחידה היתה בנוגע לז'נבה!

וזאת – בה בשעה שאמרתי בפירוש שלא רציתי כלל לדבר אודות ז'נבה, אלא שלא רציתי לגרום עגמת-נפש ליהודי שלא יוכל לישון במנוחה... בגלל שאינו יודע מהי דעתי אודות ז'נבה.

ובכן: כפי שכבר דובר בי"ט כסלו – כל המציאות של ז'נבה אינה אלא כקליפת השום!... כיון שכל הענינים סוכמו כבר מראש, וכפי שכבר כתב פרופסור (ליבערמאַן) – שיודע מה שנעשה מאחורי הפרגוד – שועידת ז'נבה לא תפעל מאומה, כיון שכבר סיכמו הכל מראש (ולפלא שהתירו לו להדפיס זאת בעיתונים... שהרי אילו היו מצווים עליו שלא להדפיס, לא הי' מדפיס, להיותו נוח לבריות), ובמילא אין תועלת בהדיבור על זה, כיון שעכשיו כבר יצא הדבר מידיהם לגמרי, כך, שחבל על כל רגע שעוסקים בזה מתוך להט ("מ'קאָכט זיך וועגן דעם"); צריכים רק להבהיר שלא יפרשו אי-הדיבור בזה כסימן לחרטה כו' והסכמה ח"ו.

כל מה שדובר לפנ"ז בנוגע להפסקת אש וכו' – הי' כל זמן שעדיין היו יכולים לפעול משהו בזה, משא"כ עכשיו, שלא ניתן לשנות מאומה, כיון שהכל סוכם כבר, ולא רק בדיבור, אלא גם בכתב, וממתינים רק לפקודה מה"אדון הגדול" בוושינגטון, ובלית ברירה – שהרי עתה אוחזים ב"סופו באונס", גם אם היתה "תחלתו ברצון"... – יעשו כל מה שיצווה, וכן יקום, כך, שאין נפק"מ אם הפוליטיקאים והעיתונאים כו' יסעו לז'נבה או לא; לא מעלה ולא מוריד; אם יצוו עליו לנסוע, יסע, ואם לאו – לא יסע.

יש רק דבר אחד טוב בזה – שבינתיים יפסקו חילופי האש, וכך יחסכו קרבנות – שאפילו בנוגע למצרי הרי זה ענין בלתי-רצוי, ועאכו"כ בנוגע ליהודי, שכל אחד מישראל הוא "עולם מלא"; ועד"ז בנוגע לפצועים, שהרי "מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא". ומצד זה, יש לסיים זאת בהקדם האפשרי, ולא לדחות זאת בגלל ענינים של כבוד וכיו"ב, שאין להם תפיסת מקום לגבי ענין של שפיכות דמים כו'.

ובכן: בנוגע להדפיס מהמדובר אודות ז'נבה – הנה אם אין צורך בזה כלל, מה טוב, ואם צריכים להדפיס משהו – יש לכתוב בקיצור נמרץ (וכל המקצר הרי זה משובח), שהכל סוכם כבר מראש, ולא יחדשו דבר כו'; ואילו אריכות הדברים תהי' בנוגע לעניני חנוכה כו'.

כב. ויש להוסיף בתור מאמר המוסגר גם בנוגע ל"מיהו יהודי" – שנמצאים עכשיו בזמן שבו צריך לדבר רק בשבחם של ישראל, ומה שדובר בענין זה, הי' רק כדי שלא יחשבו שהשתיקה היא בגלל שנשתנה המצב לטובה, שכן, לדאבוננו לא נשתנה מאומה במצב הבלתי-רצוי, שבתקפו עומד, ומיום ליום נעשה גרוע יותר, ועוד ידו נטוי'... (שלכן אין אפילו מה לדבר עם פלוני, כיון שבלאה"כ לא יפעלו אצלו מאומה, ואדרבה: עצם הדיבור עמו עלול להתפרש כהוכחה על שינוי המצב לטובה).

ולכן, יש להודיע, שכל אלו שלוחמים עבור גיור כהלכה, ואני הק' בתוכם – ימשיכו בזה, וברור הדבר ש"דבר אלקינו יקום לעולם".

ובכל אופן, גם כאשר לא רואים הזזה כו', חייבים להמשיך ולהרעיש על זה, כיון שיתכן שבגלל הרעש ימצא פקיד אחד (שמצד עצמו הוא אדם תמים, אלא שמתיירא מהעומד על גביו...) שימנע פעם אחת מלרשום גוי בתור יהודי, ועי"ז יהי' גוי אחד פחות בא"י... בשביל זה לבד כדאי כל הרעש!

כג. וכאמור לעיל (סי"ז ואילך) – יש לנצל את הזמן בנוגע לענינים השייכים לימי חנוכה, כולל גם בנוגע להמוזכר אודות ז'נבה, שעכשיו נמצאים במצב שיכול להשתנות רק ע"י נס... וכיון שלא נביא אנכי ולא בן נביא, אינני יודע איזה נס יראה הקב"ה, אבל, כשם שאירעו נסים עד עתה, בודאי יכול הקב"ה להראות נס גם עתה, ואפילו ביום אחד, שישתנה המצב מן הקצה אל הקצה.

ומכאן באים לענין בתורה:

לכאורה מה הי' הצורך להבהיר שאפילו מצרי שנופל הו"ע בלתי רצוי?

אך הענין הוא, שמצינו בזהר דבר פלא בנוגע לשעיר לעזאזל, ששלחוהו למדבר, מקום הקליפות כו' (דלכאורה אינו מובן: למה הוצרכו לשלחו לשם, הרי בודאי היו יכולים לפעול כל הענינים על אתר) – כדי שגם להם תהי' הנאה, ועי"ז יסתפקו במה שנותנים להם, ולא יהיו להם טענות שלא נותנים להם מאומה כו'.

וע"ד המבואר בד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי (המוזכר לעיל), שלכאורה אינו מובן "למה צריך פדי', מאחר שלא יש מנגד כלל" – ש"מצד שורש האחיזה דקליפה בסיטרא דקדושה צריך ליתן להם פדיון, שהוא דבר קטן תמורת דבר גדול כו', ודוגמא לדבר שילוח השעיר לעזאזל כו'".

ועד"ז בנוגע לעניננו:

נתבאר לעיל שהמצב דעתה יכול להשתנות רק מלמעלה (ע"י נס, או ע"י תפלה שפועלת למעלה כו'), ששם יש דעה לשרים של אוה"ע, שבהם תלוי' הנהגת אוה"ע למטה, שאינה בבחירתם, אלא ע"פ השר שלהם למעלה. ולכן, גם אם מצד בנ"י הרי זה באופן שכבר אין ברירה, הרי עדיין יש ברירה להקב"ה להטות את הצד השני כפי רצונו.

וזהו גם הטעם שדובר אודות הענין הבלתי-רצוי שבנפילת מצרי כו' – כי, כשמבארים ענין ע"פ תורת אמת, ובמעמד כו"כ מישראל, שומע גם השר שלמעלה שזהו ענין שנוגע גם לטובתו, שגם אצל אוה"ע לא יפלו קרבנות, ובדרך ממילא הרי זה פועל פעולתו גם על הנהגת אוה"ע למטה.

כד. והעיקר – כאמור לעיל – לנצל את הזמן עבור הפעולות בעניני חנוכה, להשתדל שכל אחד מישראל, שהוא "עולם מלא", ידליק נרות חנוכה, וכיון שהדלקתם היא בגלל שזהו רצון הקב"ה, הרי הם הנרות שמדליק ומאיר הקב"ה, ו"באור פני מלך – חיים".

וענין זה יומשך על כל השנה כולה, עד לחנוכה תשל"ה הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, שאז יומשך אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם (כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק בנוגע לר"ה).

ומכאן באים להוראה נוספת שלמדים מנרות חנוכה – שבהם רואים את האמת שאין זה באופן ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה": יהודי יכול לחשוב שכיון שהוא הכין את השמן והפתילות כו', והדליק את הנרות, הרי זה שלו, שנעשה בכחו כו'. אך על זה אומרים לו, שאסור להשתמש באור של נרות חנוכה, כיון שהכל בא מהקב"ה!

ויה"ר שבדרכי נועם כו' (ללא צורך באמצעים קשים) יראו את האמת שאין זה "כחי ועוצם ידי", ואע"פ שיש צורך בהשתדלות בדרכי הטבע, הרי זה רק לבוש כו'.

(וסיים:) ועד שמזה נבוא למעמד ומצב ש"לכל בני ישראל יהי' אור במושבותם".