בס"ד. חלק משיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

כט. הביאור בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר:

ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בנוגע לעילוי שניתוסף אצל רבינו הזקן ע"י המאסר והגאולה די"ט כסלו: "הגם שקשה לומר, אבל האמת הוא כן, מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו כו', כן ע"י הקטרוגים שהיו בפ"ב נתגלה הפנימיות דוקא כו'".

ועד"ז יש לומר בנוגע ליעקב – שדוקא ע"י ירידתו למצרים (כותשין אותו) ניתוספו אצלו כל הענינים שנימנו בזהר.

ל. וענין זה שייך במיוחד לימינו אלו:

כיון שבתקופה האחרונה עברנו זמנים קשים, החל מיוהכ"פ כו', הנה העצה לזה היא – להוסיף בשמחה, כיון ששמחה פורצת גדר, ולא רק שמבטלת דינים, אלא גם ממתיקה אותם.

ולכן, יש להרבות בשמחה עד ימי חנוכה, ועאכו"כ בימי חנוכה, וגם לאחריהם.

וכיון שההכנות לחנוכה מתחילים כבר משבת פ' וישב, שמיני' מתברכין כל ימי השבוע, גם יום ראשון דחנוכה (שכולל את כל שמונת ימי חנוכה, כמבואר בשערי אורה), וגם יום שני דחנוכה, שבו נסתיימה הגאולה של רבינו הזקן (כמדובר בארוכה בהתוועדות די"ט כסלו) – יערכו מסתמא מיד לאחרי הבדלה אסיפה גדולה בקשר לפעולות דימי חנוכה,

– ויקחו את שיירי המזונות והמשקה, ביחד עם ההתעוררות שהיתה בעת ההתוועדות במעמד של מאות מישראל –

ויה"ר שההשתדלות בזה תהי' בהצלחה רבה (כפי שמצינו אצל יוסף), ומתוך שמחה שפורצת גדר, ועד לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *