בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. דובר כמ"פ שיום השבת כולל את כל ימי השבוע, ומההוכחות לזה – כפי שרואים בשיעורי חת"ת, שבמשך ימי השבוע לומדים בכל יום השיעור חומש של יום זה (ביום ראשון – מהתחלת הפרשה עד שני, ביום שני – עד שלישי, וכן הלאה), ואילו ביום השבת קוראים את כל הפרשה כולה, שכוללת את כל השיעורים של כל ימי השבוע, כולל גם השיעור של יום השבת בתור א' מימי השבוע.

וכידוע שאע"פ שיום השבת הוא חלק משבעת ימי הבנין, חלק מענין הזמן, יש ביום השבת גם ענין שלמעלה משבעת ימי הבנין, למעלה מהזמן (והיינו שבזמן גופא הרי זה למעלה מהזמן) – שלכן אומרים בכל יום ראשון בשבוע: "היום יום ראשון בשבת", אע"פ ש"כבר עברו רבבות ימים משימ"ב עד עתה", "מפני שבשבת העלי' . . מבחי' זמן, ע"כ כל יום א' הוא ממש יום ראשון כמו יום א' של ששת ימי בראשית (שהרי "הימים האלה נזכרים ונעשים"1 ) שנתחדש הזמן מלמעלה מהזמן (שהרי זמן הוא נברא, כמובא בסידור2 בשם המגיד), כך מתחדש כל יום ראשון שאחר השבת, שהשבת הוא העלי' . . למעלה מהזמן"3.

ובלשון הקבלה4 – בנוגע לענין השבת כפי שהוא בספירות – שמצינו ששבת קשור עם ספירת המלכות (שלכן יש ב"שבת" אותיות "בת"5, בחי' המלכות), א' משבעת ימי הבנין, וכן מצינו ששבת קשור עם ספירת הבינה (שענינה תענוג6, שזהו ענינו של שבת, כמ"ש7 "וקראת לשבת עונג"), שהיא למעלה משבעת ימי הבנין, ונקראת "אם הבנים"8, ועד לאם שמרחפת על הבנים בבחי' מקיף.

ונוסף לכך ששבת הוא למעלה מימי הבנין (למעלה מהזמן), הרי הוא גם כולל את כל ימי הבנין (כולל גם כפי שיום השבת הוא חלק משבעת ימי הבנין), שבו הם מתעלים כו'.

ב. ובנוגע ליום הש"ק זה, ש"פ וישב – נכלל ומתעלה בו גם יום י"ט כסלו שחל בשבוע זה, בערב שבת.

ונוסף לזה: הקביעות דיום הש"ק פ' וישב היא בכ"ף כסלו, שמלבד היותו היום שבא לאחרי ובהמשך לי"ט כסלו, הרי הוא בעצמו קשור עם הגאולה – כידוע המסופר בלקוטי דיבורים (בשיחת י"ט כסלו9 ) שגם לאחרי שרבינו הזקן יצא מהמאסר בי"ט כסלו, התעכבה ביאתו למקומו בין החסידים במשך שלש השעות כו' (שבהם הי' לרבינו הזקן צער גדול יותר מאשר הישיבה במאסר), כך, שהגאולה נמשכה גם בכ"ף כסלו, ולכן הי' הסדר אצל רבותינו נשיאינו, שברוב הפעמים היתה נערכת ההתוועדות די"ט כסלו – אור לכ' כסלו10.

ועוד זאת, שכ"ף כסלו יש לו שייכות מיוחדת עם הדפסת ספר התניא בפעם הראשונה בשנת תקנ"ז – כידוע11 שרבינו הזקן רצה שהדפסת התניא תושלם לקראת י"ט כסלו, יום ההילולא של רבו, הרב המגיד (שבשנה זו מסתיימת שנת המאתיים להסתלקותו), ובפועל הגיע התניא מבית הדפוס רק בכ"ף כסלו, ועל זה אמר רבינו הזקן: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"12, שבפועל נשלמה ההדפסה בכ"ף כסלו, וחזר כמ"פ: "כ"ף כסלו, כ"ף כסלו", אלא שבאותה שעה – בשנת תקנ"ז – לא הבינו חסידים מה היתה כוונת רבינו הזקן, עד שהגיעה הגאולה בי"ט וכ"ף כסלו (בזכות שתי השנים של חיות בתורה ועבודה שהוסיף ספר התניא בקרב החסידים), ואז הבינו מה שרבינו הזקן הדגיש את הענין של כ"ף כסלו – שמזה מובן הקשר המיוחד של כ"ף כסלו עם ענין הגאולה.

ג. וע"פ המדובר כמ"פ13 שמכל ענין (כל דבר שיהודי רואה או שומע) יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו – יש לבאר ההוראה14 מהקביעות די"ט וכ"ף כסלו בפרשת וישב, ובפרט כ"ף כסלו שחל בשבת פ' וישב, שבו קורין פרשת וישב כולה בפרהסיא ובפירסום הכי גדול, שזוהי המעלה של קריאת התורה בשבת ברבים לגבי לימוד שיעורי חת"ת ביחיד.

וכמובן, שאע"פ שגם לימוד שיעורי חת"ת הוא באופן שרבים לומדים אותו שיעור באותו יום, מ"מ, אין זה נקרא לימוד ברבים,

– וכמו קרבן פסח, שאע"פ שכל ישראל מקריבים באותו זמן ובאותו מקום (ועד שמצינו במקום אחד שנקרא בשם "קרבן ציבור"15 ), מ"מ, הרי זה קרבן יחיד, שצריך לבוא מממון היחיד דוקא –

וזוהי מעלת קריאת התורה בשבת, בברכה לפני' ולאחרי', שהיא במעמד עשרה מישראל דוקא, לגבי לימוד שיעורי חת"ת (כולל גם השיעור דיום השבת).

ובנוגע לפרשת וישב גופא (שקורין את כולה) – הנה ע"פ הידוע ש"שמו אשר יקראו לו" הוא החיות של הדבר הנקרא בשם זה (כפי שמאריך הרב המגיד ברמזי תורה16 ), יש לבאר את ההוראה משם הפרשה; ובזה גופא – לכל לראש ביאור הענין בתורה, ולאח"ז – ההוראה (תורה מלשון הוראה17 ) בעבודה בפועל, שהרי "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"18, שלכן צ"ל תחילה הענין ד"גדול תלמוד", ולאח"ז צריך להיות נמשך ב"מעשה".

ד. בנוגע לשם הפרשה – "וישב", לא "וישב יעקב" (או "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"), אלא "וישב" סתם – אינו מובן: מהו התוכן וההוראה שיש ללמוד משם זה?

ויובן ע"פ המבואר בשיחת י"ט כסלו תש"ד19 – "ויהי בשלושים שנה"20 – אודות דברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שדיבר פעם21 בנוגע לקביעות די"ט כסלו שחל לעולם בפרשת וישלח או בפרשת וישב, וביאר זאת באופן שהבינו זאת גם יהודים שהיו רגילים ליקח כל ענין ע"פ השגת העולם (בהתאם לחידוש די"ט כסלו – שתורת החסידות תומשך באופן של הבנה והשגה לכל בנ"י22 ).

ותוכן הביאור בהשייכות די"ט כסלו לפרשת וישב – "וישב יעקב בארץ מגורי אביו":

"אביו" – הוא יצחק, שענינו גבורה, כמ"ש23 "פחד יצחק", אלא שזוהי גבורה דעתיק, ש"לית שמאלא בהאי עתיקא"24, וענין הגבורה הוא תגבורת החיות25 (וע"ד מ"ש26 "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק", והיינו, שהריבוי ד"זרעו" באופן עצום ונפלא נעשה ע"י "ואתן לו את יצחק" דוקא).

ו"מגורי (אביו)", מלשון מגור ומורא27 – דכיון שהכוונה בכל מה שנאצל (כולל גם גבורה דעתיק) היא שיומשך למטה מטה ממש [שזהו גם תוכן הענין ד"לית שמאלא בהאי עתיקא", שאין ענין של הגבלה (שמאלא), ולכן נמשכים הענינים דבחי' עתיק עד למטה מטה], לכן יש ענין של פחד ("מגורי") – כמ"ש28 "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" – אם אכן אפשרי הדבר שיהי' הגילוי עד למטה בעולם הגשמי.

ופירוש "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – שהענין שהי' אצל יצחק באופן של מורא ("מגורי אביו"), הי' אצל יעקב באופן של התיישבות ("וישב יעקב"); אמנם בתחילה נחרד יעקב ("יעקב האָט זיך אַ טרייסל געטאָן") בלכתו ללבן29, אבל בהיותו שם עסק בעבודת הבירורים בצאן לבן, ועי"ז נעשה אצלו ענינו של יצחק אביו (גבורות דעתיק) באופן של התיישבות.

ה. והענין בזה:

כאשר צריך להמשיך בהתיישבות ענין שהוא למעלה ממנו, אבל בערך ושייך אליו, אזי צ"ל תחילה ענין של חרדה ("אַ טרייסל") – ע"ד מ"ש30 "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם", ואיתא בגמרא31 "וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו", דכיון ש"מזלייהו חזו", הרי זה שייך אליהם, אלא שהוא למעלה מהם (שלכן "לא חזו"), ולכן "חרדה גדולה נפלה עליהם" (משא"כ בענין שלמעלה ממנו לגמרי, ואינו שייך אליו כלל, שאז אין אפילו ענין של חרדה, כיון שהוא נמצא בעולם אחד, והענין שלמעלה ממנו נמצא בעולם אחר לגמרי).

וע"ד שמצינו32 שר' זירא התענה מאה (או ארבעים33 ) תעניות לפני שהתחיל ללמוד תלמוד ירושלמי – דכיון שר' זירא ידע שאופן הלימוד דתלמוד ירושלמי הוא נעלה הרבה יותר מאשר אופן הלימוד דתלמוד בבלי, וידע גם שיש לו שייכות ללימוד זה שהוא בערך אליו (שלכן "בעא למיסק לארץ ישראל", ובגלל זה "הוה קמשתמיט מיני' דרב יהודה כו'", שהי' "מוחה בידו", כמסופר בגמרא בסוף מסכת כתובות34 ), לכן הוצרך להיות אצלו ענין של "חרדה" ("טרייסל"), שזהו ענין התענית – ענין הביטול, בכדי לצאת ממציאותו הקודמת, ורק לאח"ז יוכל להגיע למעלת הלימוד דתלמוד ירושלמי35.

ועד"ז בנוגע ליעקב – שכדי שהענין של "מגורי אביו" ("פחד יצחק") שלמעלה ממנו יוכל להיות אצלו באופן של התיישבות, הוצרך להיות אצלו ענין של "חרדה" ("טרייסל"), כיון שזהו ענין שלמעלה ממנו אבל גם שייך אליו, כמ"ש23 "פחד יצחק הי' לי".

אמנם, התכלית אינה להשאר במצב של "חרדה", שהרי "לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה"36 ;

ולכן הלך יעקב ללבן – אף שזוהי תכלית הירידה עבורו, שהרי יעקב (בחיר שבאבות37 ) הי' תכלית הקדושה, ולבן הי' תכלית הלעו"ז, ויתירה מזה, שבהיותו שם התעסק עם צאן לבן, שבלעו"ז גופא אין זה סוג המדבר, אלא סוג החי;

ועי"ז המשיך את הענינים היותר נעלים באופן של התיישבות.

ו. ונוסף על ביאור הענין בתורה – ישנה גם ההוראה בעבודה בפועל:

כאשר דורשים מיהודי העבודה ד"וישב", והוא טוען שזוהי עבודה נעלית שאינה שייכת אליו, ולמה תובעים זאת ממנו – אומרים לו: כבר הי' לעולמים (לא רק אצל ר' זירא, אלא עוד לפנ"ז) – אצל יעקב אבינו, שענין נעלה ביותר (גבורות דעתיק) הי' אצלו באופן של התיישבות.

וכיון ש"שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר38. . והיתה נשמתו ג"כ כלולה מכל הנשמות שבישראל"39 – נוסף על היותו אחד משלשת האבות, ש"אין קורין אבות אלא לשלשה"40, והרי הבן עומד במקום האב, כמ"ש41 "תחת אבותיך יהיו בניך" – הרי זה גם בכחו של כל אחד מישראל.

ז. ובפרטיות יותר:

תובעים מיהודי לצאת מד' אמותיו ולעסוק בהפצת המעיינות חוצה; לקרב יהודי לתומ"צ כו'. כך תבע כ"ק מו"ח אדמו"ר, וכך תבע כ"ק אדנ"ע, וכמבואר בספרים גודל הענין של קירוב הזולת וכו'.

וכאשר שואלים: מדוע אתה ישן ("וואָס שלאָפסטוּ")?!... האם אתה יכול להצביע על יהודי אחד עכ"פ שקרבת במשך עשר שנים האחרונות?!... – הנה יש מי שטוען, שהוא צנוע, "הצנע לכת". ומוסיף, ש"הצנע לכת" הוא ענין עיקרי בעבודת ה', כמ"ש42 "מה ה' דורש ממך כי אם . . הצנע לכת"!... ולכן טוען, שהנהגה כזו – לצאת ולהראות "גבורה" שביכלתו לקרב יהודי לאביו שבשמים – היא היפך הצניעות והענוה!

ובכן: המענה לזה הבהיר כבר רבינו הזקן בהקדמה לספר התניא – לפני שמתחילים ללמוד תושב"כ של תורת החסידות43 – שכותב בנוגע ל"גדולים שבעירו": "אליהם בקשתי שלא לשום יד לפה ח"ו להתנהג בענוה ושפלות של שקר" (כפי שהיו אומרים פעם44 : "אַ שי"ן מיט דריי קעפּלאַך", או "דריי שי"ן'ען").

רבינו הזקן ראה שתתכן מציאות כזו שכאשר ישאלו מישהו איזו שאלה בתניא ("להבין דבר עצה מתוך קונטרסים אלו"), אזי ינצל זאת בתור "הסכמה" שהוא מ"הגדולים שבעירו", והראי', שבאים לשאול אותו... אבל להשיב ולבאר לו כו' – זאת לא! שהרי הוא עניו וצנוע... ולכן הוצרך רבינו הזקן להבהיר ולשלול זאת!

ובכן: כל מי ששמע פתגם ("אַ וואָרט") או מאמר חסידות מהרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר, וזוכר זאת, שהרי יש לו זכרון טוב... עליו לחזור זאת! – הרבי בודאי לא התכוין לטובת היחיד בלבד, אלא גם לטובת הרבים, ולכן עליו לחזור ולומר זאת גם להזולת, ששואל ומבקש ממנו, בקלא דאשתמע או בקלא דלא אשתמע...

ורבינו הזקן מוסיף ומבאר גם "גודל השכר, ממארז"ל45 ע"פ46 מאיר עיני שניהם ה'", והיינו, שדוקא עי"ז שפועל על הזולת, אזי ניתוסף גם אצלו כו'.

ומה שטוען שצ"ל ענין הצניעות כו' – הנה עז"נ "הצנע לכת עם אלקיך" (אף שהכתוב הי' יכול לומר "הצנע עם אלקיך"), והיינו, שהבחינה לידע עם הענין ד"הצנע" הוא מצד הקדושה ("עם אלקיך"), ולא מצד ההפכי ח"ו, היא, כשישנו ענין ההליכה ("לכת"), היינו, שיוצא מד' אמותיו כדי לפעול על הזולת כו', כולל גם שיש אצלו ענין של הליכה מדרגא לדרגא, ולא באופן שלאחרי שכבר עברו חמש או עשר שנים, עומד עדיין במעמדו ומצבו כמקודם, שכן, דוקא ענין ההליכה ("לכת") מורה על היותו "עם אלקיך".

ח. וזוהי ההוראה שלמדים מפרשת וישב – שדוקא כשיעקב יוצא ממקומו והולך לעסוק בבירור צאן לבן, אזי נעשה הענין ד"וישב יעקב בארץ מגורי אביו", שענינו של יצחק אביו, גבורה דעתיק, נמשך באופן של התיישבות.

וענין זה לא נשאר בעתיקא קדישא... אלא נמשך למטה מטה, עד "בארץ כנען" – כפירוש המגיד47 שהענין ד"כנען" הוא כמ"ש48 "כנען בידו מאזני מרמה", דקאי על "מרמה" (רמאות) כפשוטו, היפך הקדושה (ולא מרמה דקדושה49, שנעשה ע"י עבודה דוקא), ואעפ"כ, גם שם המשיך יעקב גבורה דעתיק.

וזהו גם כללות הענין די"ט כסלו – ש"יפוצו מעינותיך חוצה"50, שהחידוש בזה הוא לא רק שתורת החסידות תומשך בשכל, אלא שתחדור אפילו באבנים!

וכל זה נעשה באופן שאפילו לבן בעצמו – שטוען "הבנות בנותי והבנים בני וגו'"51 – מכריז שאף אחד לא יכול להתנכל ולפגוע בבנ"י, כיון ש"אלקי אביכם אמש אמר אלי וגו'"52.

ט. ובבואנו מי"ט כסלו, ר"ה לחסידות53, הנה כיון שבר"ה מודגש הענין ד"עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם" (כמ"ש הרמב"ם54 בנוגע לתקיעת שופר, וכפי שנתבאר הענין בזה בתורת החסידות55 ) – יה"ר שכל אלו שישנים עדיין יקיצו סוכ"ס משנתם!...

– יש כאלו שלכתחילה לא ישנו, ויש כאלו שהתעוררו משנתם בערב י"ט כסלו ובי"ט כסלו; אבל גם אלו שישנים עדיין – יתעוררו משנתם ויתחילו לפעול בהפצת המעיינות חוצה.

ועד שיקויים מ"ש "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", ובאופן ד"אלה תולדות יעקב יוסף"56, כפירוש המגיד47: להרבות תולדות שהוא מצות ומעשים טובים . . להוסיף כו'" – הלוך ומוסיף ואור.

והרי ענין זה שייך גם לחנוכה, שהרי הדלקת נר חנוכה היא באופן ד"מוסיף והולך", ו"עד דכליא ריגלא דתרמודאי"57 (אותיות מורדת58 ), שענין זה יהי' בשלימותו בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

י. נזכר לעיל (ס"ד) אודות התעסקותו של יעקב בבירור צאן לבן, שבשביל זה הוצרך לצאת מ"באר שבע", שזוהי דרגא נעלית בארץ ישראל גופא (כמובן מהפירושים בענין באר שבע59 ), והיו בה שני צדיקים, אברהם ויצחק, ולילך חרנה, "חרון אף של מקום בעולם"60, כדי לפעול בירור העולם.

וענין זה קשור עם המדובר בי"ט כסלו אודות סיום מסכת ברכות: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר61 וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך", דקאי על תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם (כמ"ש המהרש"א ש"כל מסכת זו התפלות והברכות . . הם קיומו של עולם כו'") – החל מכללות הענין דקיום העולם שהוא ע"י לימוד התורה, כדברי הגמרא62 שקודם מ"ת "ארץ יראה", וע"י מ"ת – "שקטה"63, וכדאיתא בזהר64 על הפסוק65 "עשרה עשרה הכף", שעשרת הדברות הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם; ובפרטיות יותר נעשית הפעולה בעניני העולם באופן ישיר ע"י פסק הלכה למעשה, "להבדיל גו' בין הטהור גו'"66.

ובהמשך לזה, יש להוסיף כמה נקודות שלא נתבארו עדיין.

יא. המשך הביאור בנוגע לסיום מסכת ברכות – נכלל בשיחת י"ט כסלו סמ"ד ואילך67.

יב. בהמשך לענין ד"מרבים שלום" – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א68 :

ולא כמו אלו שרוצים לעשות שלום ע"י הסרת המחיצה המבדלת "בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל"66, וכן בין ישראל לעמים.

ומה גם שתמורת שמירת המחיצה שבין ישראל לעמים, גורמים פירוד הכי גדול בין בנ"י: אצל בנ"י אסור שיהיו מחיצות בין איש לרעהו, ואפילו יהודי רפורמי – גדולה הרחמנות עליו, להיותו תינוק שנשבה לבין העכו"ם, אבל אין מחיצה בינו לבין שאר בנ"י; ואילו עכשיו רואים שיש פירוד בין רבנים כו' שלא הי' כמותו לעולמים, וזאת – בגלל שרוצים להסיר את המחיצה שבין ישראל לעמים!

והרי מחיצה זו תהי' גם כשיבוא משיח ויקויים היעוד69 "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד"; גם אז הגוי ישאר גוי, ויהי' חילוק בינו לבין יהודי, שגוי צריך לקיים ז' מצוות ב"נ, ואילו יהודי צריך לקיים תרי"ג מצוות.

הם חושבים שיכולים לעשות מה שרוצים, ו"עולם – גולם"... ואם יעשו רעש – יש לו מיד עצה לומר להד"ם, ואח"כ יאמר שהוא התחרט!...

וכמדובר כמ"פ שעיקר הטענה היא לאלו שעומדים מסביב ושותקים, ויש כאלו שמוסיפים ומכריזים "יחי המלך"... והעיקר, שמשאירים בידים שלהם את הכסף והמשרות כו', כך, שמצד החושך כפול ומכופל, הנה למרות שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו", חושבים שזקוקים אליהם כדי להשיג משרה וכו'. וכמדובר כמ"פ שקשה להאשים אותם, שכן, בשעה שהולכים אחריהם כצאן אחר הרועה, אזי מה יעשה הבן ולא יחטא?!...

ועד"ז בנוגע ללימוד עם ילדים אודות "אותו האיש"70, שכאשר מחו על זה, הנה מי שהצדיק זאת הי' (לא סוציאַליסט או קומוניסט, אלא) דוקא רב דתי! ואין פוצה פה ומצפצף!

ועד"ז בנוגע לשמירת שבת, שכאשר החליטו ששבת צריך להתחיל ביום ששי בשעה 2 בלילה, אמר בעצמו שענין זה הוא "להכעיס" את הקב"ה, וא"כ, כשטוען שחייבים להשאר בקואליציא, הרי בתור חלק מהקואליציא יש לו חלק בהוראה שהיא "להכעיס"!

ועד כדי כך, שאפילו כשנותרו עשרים יום עד הבחירות71, שהסדר הוא שבמשך זמן קצר זה נשאר כל אחד במקומו (ואח"כ מתחיל הכל מחדש), לא רצה (ולא הי' יכול...) להתפטר מה"כסא"!

ומשלימות התורה לשלימות הארץ – שהתחילו ללמוד עם ילדים קטנים אודות הצורך להחזיר שטחים של ארץ ישראל לגויים! אינך רוצה ללמוד עמהם תורה, אזי תלמד משהו אחר, דברי הרשות וכו', אבל למה ללמד ילדים קטנים שצריך להחזיר לגויים שטחים של א"י – שזהו בבחי' "מפי72 עוללים ויונקים יסדת" היפך ענין ה"עוז"!

יג. ולאלו שאומרים ששיניתי את דעתי – הרי זה דבר שלא שייך במציאות, שכן, האיסור לרשום גוי בתור יהודי הוא דין מפורש בשו"ע, ובמילא לא שייך בזה שינוי.

ועד"ז בנוגע למה שאמרתי שהזמן דעכשיו אינו אתחלתא דגאולה73 – שזהו דין מפורש (לא בשו"ע, שבו אין דינים אלו, אבל כן הוא) ברמב"ם74, שכותב ש"יעמוד מלך כו' ויכוף כל ישראל כו'", ואח"כ "בנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל", ורק אז "הרי זה משיח בודאי", וכל זמן שלא אירע כהנ"ל, אין זו אפילו אתחלתא דגאולה.

יש מי שהעלה סברא מעוותת75, שהרמב"ם עצמו כותב בהמשך הדברים76 ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו", וא"כ, יתכן שגם סדר הענינים הנ"ל בנוגע לגאולה אינו בדיוק כ"כ – הרי מובן שאי אפשר לומר כן, דא"כ, עלולה להיות נתינת מקום לומר כמו הגויים, להבדיל, שמשיח כבר בא!...

ועכצ"ל, שכל פרטי הענינים שכותב הרמב"ם בנוגע לענין הגאולה הם בתכלית הדיוק באופן ודאי וברור, אלא שיש פרטים נוספים ש"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", כיון שאינם נוגעים כ"כ להלכה, ולכן לא הכריעו בהם כו'.

ועד כדי כך הגיעו הדברים, שישנו מי שהדפיס ספר77 שבו מביא מ"ש הרמב"ם "יעמוד מלך וכו'", ובספר זה גופא כותב במק"א שעומדים אנו בזמן של אתחלתא דגאולה. ולכאורה היו צריכים לשאול אותו: איך אתה יכול לכתוב דבר והיפוכו?! אבל אין פוצה פה ומצפצף!

יד. ועפ"ז יש לבאר דבר פלא שמצינו ברמב"ם:

בדרך כלל כותב הרמב"ם פסקי ההלכות, מבלי להביא ראיות לדבריו. אבל כשכותב78 "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים וכו', אין הדבר כך", מוסיף ומביא ראי' לדבר: "שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה הי' . . נושא כליו של בן כוזיבא המלך . . אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד וכו'".

ולכאורה אינו מובן: למה הוצרך הרמב"ם להביא ראי' מטעותו של רבי עקיבא? וביותר יוקשה מה שמוסיף ש"כל חכמי דורו" טעו בכך, שהרי גם אם יש צורך להביא ראי', די בכך שמזכיר את ר"ע, ולמה צריך להוסיף גם אודות הטעות של כל חכמי דורו?!

אלא שכוונת הרמב"ם להבהיר, שיתכן שיבוא זמן שמישהו, שמחזיק את עצמו כרבי עקיבא בדורו, יחליט אודות מאורע או אדם מסויים שהוא משיח, וכל חכמי דורו יסכימו עמו (כפי שרואים שקיבל חתימות על ספרו וכו'), ולכן מבהיר שידעו אודות הטעות של ר"ע וכל חכמי דורו, שבזמנם היתה יכולה להיות טעות כזו, כיון שעדיין לא נתבררו פרטי הדברים בסדר הגאולה (כיון שיש בזה כמה דעות כו'75), אבל לאחרי שהרמב"ם כתב פרטי הדברים בסדר הגאולה, שוב אין מקום לטעות, כך, שברור הדבר שכל דבר (הן אדם והן מאורע) שמביא ל"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" יש לו שייכות לגאולה (והיינו, שנמצאים אמנם בגלות, אבל זהו ענין שיש לו שייכות לגאולה), משא"כ דבר שמביא להיפך מ"לחזק בדקה" כו'.

טו. בסיום השיחה (לאחרי הביאור בסיום מסכת ברכות) אמר:

ויה"ר שכיון שהקב"ה הוא "עושה שלום במרומיו"79, בין שר של מים ושר של אש80 – יומשך ענין השלום גם למטה (כמ"ש81 "ונתתי שלום בארץ"), "עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן", אמן כן יהי רצון.

* * *

טז. מאמר (כעין שיחה) ד"ה פדה בשלום נפשי82.

* * *

יז. כיון שמיום השבת "מתברכין כולהו יומין"83, ובנדו"ד, ימי חנוכה – הנה כאן המקום לדבר עוד הפעם אודות ההכנות לחנוכה (נוסף על המדובר בהתוועדות די"ט כסלו84 ), בתוספת פרטים, כדי שהפעולות בעניני חנוכה ייעשו מתוך "שטורעם" הכי גדול, שזוהי הנקודה העיקרית של ההתוועדות די"ט כסלו והתוועדות זו, שהרי "המעשה הוא העיקר"85.

ובהקדמה:

ידוע שלכל מצוה יש סגולה פרטית, ולדוגמא: מצות תפילין – עלי' נאמר86 "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכפי שראו זאת בגלוי אצל רבינו הזקן, שבשעה שהניח תפילין בהיותו במאסר, נפל פחד על כולם; אלה שעמדו, לא יכלו לשבת, ואלה שישבו לא יכלו לעמוד87. ואע"פ שענין זה כפי שהוא באופן שרואים זאת בגלוי לעיני בשר, שייך רק אצל צדיקים (כמו רבינו הזקן), מ"מ, עצם הענין ד"ויראו ממך" שייך אצל כל אחד מישראל.

אמנם, הסגולה של מצות תפילין אינה באופן שניכרת בגלוי – שהרי יתכן שהגוי אינו יודע כלל מה הם תפילין, ויתכן שאינו יודע שבתוך התפילין יש פרשיות וכו', ולאו דוקא שרואה את השי"ן שבתפילין, ובודאי אינו מבחין החילוק בין שי"ן של ג' ראשים לשי"ן של ד' ראשים88. ואעפ"כ, כשרואה יהודי מניח תפילין, הרי זה פועל אצלו הענין ד"ויראו ממך", אע"פ שאין לו הסברה על זה. ועד"ז בשאר המצוות.

ובענין זה יש מעלה מיוחדת במצות הדלקת נר חנוכה89 – שכאשר יהודי מדליק נר חנוכה, אזי מאיר אור כפשוטו, שמאיר גם לגוי שהולך ברחוב, ועי"ז יכול להזהר שלא ליפול לבור כו' [שהרי בנוגע לגוי לא שייך הענין ש"אין . . רשות להשתמש בהן"90 ], כך, שענין זה הוא בבחינת "ונתתיך לאור גוים"91 [שהרי יש ענין לשמור גם על גוי, ופשיטא – שלא להרגו ח"ו71 (אם אין זה מעמד ומצב דה"בא להרגך", שאז צריך להשכים להרגו92 )], והיינו, שפעולת המצוה נראית בגלוי גם לעיני בשר של גוי, כך שאינו זקוק להסברה שכלית, ולכן הרי זה פועל וחודר לא רק בשכלו אלא גם בכל כחותיו כו'.

יח. ולכן, כאן המקום לעורר עוה"פ אודות ההשתדלות שבכל בית יהודי ידליקו נר חנוכה בכל שמונת ימי חנוכה – לכל-הפחות מנורה אחת עבור כל הבית (שידליקנה הגדול שבבית), ומה טוב ונכון – שלכל ילד תהי' מנורה משלו, מצד ענין החינוך (אף שבנוגע לענין האור די במנורה אחת).

ולתועלת הצלחת הענין – יש להעניק מנורה במתנה (במקום שיש צורך בכך). ובנוגע להוצאות הכספיות – הנה לאלו שלא יהי' להם מקור כספי אחר, יתנו על זה מה"מגבית" די"ט כסלו93.

ויש להוסיף ולעורר גם אודות הצורך להזהיר בנוגע לערב שבת ומוצאי שבת – שבערב שבת יקדימו להדליק משך זמן מבעוד יום, ובמוצאי שבת יאחרו להדליק משך זמן לאחרי צאת השבת,

[ומה טוב שיורו לכתחילה על שיעור זמן ארוך יותר מהזמן המדוייק (ובפרט בנוגע למוצאי שבת, שהרי אפשר להדליק עד חצות הלילה94 ), כדי להבטיח שלא יבואו לידי מכשול של חילול שבת ח"ו],

– כי, רק כשמדליקים נר חנוכה ע"פ רצון ה' פועלים ענין של אור כו', ובלאה"כ, מוטב יותר שלא להדליק, כיון שאי אפשר לעשות ענין של בנין ע"י היפך הבנין –

וכן להזהיר שלא לטלטל את המנורה לאחרי הדלקתה בערב שבת עד מוצאי שבת.

ובודאי שאם ישתדלו – יוכלו להבהיר ולהבטיח כהנ"ל מבעוד מועד.

יט. וכן להשתדל בנוגע לילדי ישראל – לאסוף אותם לכל הפחות פעם אחת במשך ימי חנוכה (במוסדות שבהם לא לומדים בימי חנוכה; ובמוסדות שבהם לומדים בימי חנוכה – יש לעשות זאת כמה פעמים), ולומר בפניהם דבר תורה מענינא דיומא,

ומה טוב – לעשות זאת בזמן הדלקת הנרות, באופן שא' הילדים ידליק את הנרות במעמד כולם, ולומר מה שנהוג לומר אחרי הדלקת הנרות, בכל מקום לפי מנהגו,

וגם ליתן להם "מעות חנוכה", כמנהג ישראל95, ומהנכון, שחלק מהמעות חנוכה יתנו לצדקה.

כ. וכן יש להשתדל בנוגע ל"נטורי קרתא" – אנשי הצבא, שהם השלוחים של כלל ישראל שזכו להגן על בנ"י בגופם ובנפשם – שתהי' מנורת חנוכה בכל "מחנה" ו"מוצב", אפילו במקום שיש חייל אחד, ועאכו"כ במקומות שיש חיילים הרבה, ובכל יום ידליק מישהו אחר, כדי לזכות מספר גדול יותר של יהודים.

ועד"ז בנוגע למעות חנוכה – הנה מי שתהי' לו הזכות לחלק מעות חנוכה, יאמר בפניהם דבר-תורה, וכיון ש"כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"96, אזי יוכל לקיים מנהג ישראל ליתן מעות חנוכה ל"ילדיו". וכדאי שיעשו זאת גם החיילים בינם לבין עצמם – שאחד יאמר לחבירו דבר-תורה, ואז יוכל לקיים המנהג דנתינת מעות חנוכה.

וכן להשתדל שבכל "מחנה" ו"מוצב" תהי' קופת-צדקה, על השולחן או קבועה בקיר, כדי שהחיילים יוכלו ליתן צדקה (חלק מהמעות חנוכה).

ועד"ז בנוגע לתורה ותפלה – כדי שיהיו כל ג' הקוין שעליהם העולם עומד97 – שיתנו להם גם סידורים (תפלה) וספרי תהלים (מכ"ד ספרי קודש שבתורה), שיהיו מונחים במקום גלוי לכל, כדי שיהיו מן המוכן לכל מי שרוצה להשתמש בהם (כיון שלפעמים קורה שלא נמצא תחת ידו סידורו הפרטי כו'). ובפרט שההתעוררות על זה היא מצדם – שהם מבקשים שיתנו להם עידוד רוחני98.

וכן בנוגע לכל בית בישראל – שיהיו בו קופת-צדקה99, סידור ותהלים. ואלו שהם מחסידי חב"ד שהולכים בדרכו של רבינו הזקן – יהי' להם גם ספר חסידות: תניא, תורה אור או לקוטי תורה (שיש בהם דרושים על כל פרשה ופרשה).

ובמיוחד יש להשתדל בנוגע לבתים שבהם יש אלמנות ויתומים, לא עלינו, מהמלחמה כו' – להאיר אותם באור של נרות חנוכה שידליקו האמהות והילדים, נוסף על האור כפשוטו, ע"י דברי תנחומין וכו'100.

ועד"ז בנוגע לפצועים רח"ל – להשתדל שהם בעצמם ידליקו נרות חנוכה, וכן קרוביהם, האב והאם, הסבא וסבתא וכו', כדי להכניס בבית תוספת אור.

*

כא. ישנו גם ענין כאוב, בלתי-רצוי (שלכאורה לא הוצרך להיות), שבהכרח להבהירו, וכיון שהדיבור בזה הוא בזמן של רעוא דרעוין, בודאי לא יזיק כו':

לאחרי ההתוועדות של י"ט כסלו, שבה עיכבו כו"כ מבנ"י במשך חמש ומחצה שעות, שבהם נאמרו עניני תורה, נגלה דתורה, מאמר חסידות ודברי מוסר [ועדיין נשארו כמה ענינים בלתי מבוארים, הן בסיום של מסכת ברכות (אפילו לאחרי ההשלמה בהתוועדות זו), והן במאמר כו'; ומה גם שכל ענין בתורה הוא בלי גבול!], ועד לענינים של פועל – הנה הדבר היחידי שבו שקלו וטרו ושאלו כו' הי' בנוגע להמדובר101 אודות ז'נבה!...

פנו בטלפון מא"י ושאלו מה היתה הכוונה בדברים שנאמרו שיש לפרשם בב' אופנים, ודרשו – באופן "אַז ס'איז ניט שייכות צו זאָגן"... – שחייבים לקבל מענה מידי. – חשבתי ששואלים בנגלה או בחסידות, אבל בפועל – לא! השאלה היחידה היתה בנוגע לז'נבה!

וזאת – בה בשעה שאמרתי בפירוש שלא רציתי כלל לדבר אודות ז'נבה, אלא שלא רציתי לגרום עגמת-נפש ליהודי שלא יוכל לישון במנוחה... בגלל שאינו יודע מהי דעתי אודות ז'נבה.

ובכן: כפי שכבר דובר בי"ט כסלו – כל המציאות של ז'נבה אינה אלא כקליפת השום!... כיון שכל הענינים סוכמו כבר מראש, וכפי שכבר כתב פרופסור (ליבערמאַן) – שיודע מה שנעשה מאחורי הפרגוד – שועידת ז'נבה לא תפעל מאומה, כיון שכבר סיכמו הכל מראש (ולפלא שהתירו לו להדפיס זאת בעיתונים... שהרי אילו היו מצווים עליו שלא להדפיס, לא הי' מדפיס, להיותו נוח לבריות), ובמילא אין תועלת בהדיבור על זה, כיון שעכשיו כבר יצא הדבר מידיהם לגמרי, כך, שחבל על כל רגע שעוסקים בזה מתוך להט ("מ'קאָכט זיך וועגן דעם"); צריכים רק להבהיר שלא יפרשו אי-הדיבור בזה כסימן לחרטה כו' והסכמה ח"ו.

כל מה שדובר לפנ"ז בנוגע להפסקת אש וכו' – הי' כל זמן שעדיין היו יכולים לפעול משהו בזה, משא"כ עכשיו, שלא ניתן לשנות מאומה, כיון שהכל סוכם כבר, ולא רק בדיבור, אלא גם בכתב, וממתינים רק לפקודה מה"אדון הגדול" בוושינגטון, ובלית ברירה – שהרי עתה אוחזים ב"סופו באונס", גם אם היתה "תחלתו ברצון"... – יעשו כל מה שיצווה, וכן יקום, כך, שאין נפק"מ אם הפוליטיקאים והעיתונאים כו' יסעו לז'נבה או לא; לא מעלה ולא מוריד; אם יצוו עליו לנסוע, יסע, ואם לאו – לא יסע.

יש רק דבר אחד טוב בזה – שבינתיים יפסקו חילופי האש, וכך יחסכו קרבנות – שאפילו בנוגע למצרי הרי זה ענין בלתי-רצוי71, ועאכו"כ בנוגע ליהודי, שכל אחד מישראל הוא "עולם מלא"102 ; ועד"ז בנוגע לפצועים, שהרי "מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא"103. ומצד זה, יש לסיים זאת בהקדם האפשרי, ולא לדחות זאת בגלל ענינים של כבוד וכיו"ב, שאין להם תפיסת מקום לגבי ענין של שפיכות דמים כו'.

ובכן: בנוגע להדפיס מהמדובר אודות ז'נבה – הנה אם אין צורך בזה כלל, מה טוב, ואם צריכים להדפיס משהו – יש לכתוב בקיצור נמרץ (וכל המקצר הרי זה משובח), שהכל סוכם כבר מראש, ולא יחדשו דבר כו'; ואילו אריכות הדברים תהי' בנוגע לעניני חנוכה כו'.

כב. ויש להוסיף בתור מאמר המוסגר גם בנוגע ל"מיהו יהודי" – שנמצאים עכשיו בזמן שבו צריך לדבר רק בשבחם של ישראל, ומה שדובר בענין זה, הי' רק כדי שלא יחשבו שהשתיקה היא בגלל שנשתנה המצב לטובה, שכן, לדאבוננו לא נשתנה מאומה במצב הבלתי-רצוי, שבתקפו עומד, ומיום ליום נעשה גרוע יותר, ועוד ידו נטוי'... (שלכן אין אפילו מה לדבר עם פלוני, כיון שבלאה"כ לא יפעלו אצלו מאומה, ואדרבה: עצם הדיבור עמו עלול להתפרש כהוכחה על שינוי המצב לטובה).

ולכן, יש להודיע, שכל אלו שלוחמים עבור גיור כהלכה, ואני הק' בתוכם – ימשיכו בזה, וברור הדבר ש"דבר אלקינו יקום לעולם"104.

ובכל אופן, גם כאשר לא רואים הזזה כו', חייבים להמשיך ולהרעיש על זה, כיון שיתכן שבגלל הרעש ימצא פקיד אחד (שמצד עצמו הוא אדם תמים, אלא שמתיירא מהעומד על גביו...) שימנע פעם אחת מלרשום גוי בתור יהודי, ועי"ז יהי' גוי אחד פחות בא"י... בשביל זה לבד כדאי כל הרעש!

כג. וכאמור לעיל (סי"ז ואילך) – יש לנצל את הזמן בנוגע לענינים השייכים לימי חנוכה, כולל גם בנוגע להמוזכר אודות ז'נבה, שעכשיו נמצאים במצב שיכול להשתנות רק ע"י נס... וכיון שלא נביא אנכי ולא בן נביא105, אינני יודע איזה נס יראה הקב"ה, אבל, כשם שאירעו נסים עד עתה, בודאי יכול הקב"ה להראות נס גם עתה, ואפילו ביום אחד, שישתנה המצב מן הקצה אל הקצה.

ומכאן באים לענין בתורה:

לכאורה מה הי' הצורך להבהיר71 שאפילו מצרי שנופל הו"ע בלתי רצוי?

אך הענין הוא, שמצינו בזהר106 דבר פלא בנוגע לשעיר לעזאזל, ששלחוהו למדבר, מקום הקליפות כו' (דלכאורה אינו מובן: למה הוצרכו לשלחו לשם, הרי בודאי היו יכולים לפעול כל הענינים על אתר) – כדי שגם להם תהי' הנאה, ועי"ז יסתפקו במה שנותנים להם, ולא יהיו להם טענות שלא נותנים להם מאומה כו'.

וע"ד המבואר בד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי107 (המוזכר לעיל108 ), שלכאורה אינו מובן "למה צריך פדי', מאחר שלא יש מנגד כלל" – ש"מצד שורש האחיזה דקליפה בסיטרא דקדושה צריך ליתן להם פדיון, שהוא דבר קטן תמורת דבר גדול כו', ודוגמא לדבר שילוח השעיר לעזאזל כו'".

ועד"ז בנוגע לעניננו:

נתבאר לעיל שהמצב דעתה יכול להשתנות רק מלמעלה (ע"י נס, או ע"י תפלה שפועלת למעלה כו'), ששם יש דעה לשרים של אוה"ע, שבהם תלוי' הנהגת אוה"ע למטה, שאינה בבחירתם, אלא ע"פ השר שלהם למעלה. ולכן, גם אם מצד בנ"י הרי זה באופן שכבר אין ברירה, הרי עדיין יש ברירה להקב"ה להטות את הצד השני כפי רצונו.

וזהו גם הטעם שדובר אודות הענין הבלתי-רצוי שבנפילת מצרי כו' – כי, כשמבארים ענין ע"פ תורת אמת, ובמעמד כו"כ מישראל109, שומע גם השר שלמעלה שזהו ענין שנוגע גם לטובתו, שגם אצל אוה"ע לא יפלו קרבנות, ובדרך ממילא הרי זה פועל פעולתו גם על הנהגת אוה"ע למטה.

כד. והעיקר – כאמור לעיל – לנצל את הזמן עבור הפעולות בעניני חנוכה, להשתדל שכל אחד מישראל, שהוא "עולם מלא", ידליק נרות חנוכה, וכיון שהדלקתם היא בגלל שזהו רצון הקב"ה, הרי הם הנרות שמדליק ומאיר הקב"ה, ו"באור פני מלך – חיים"110.

וענין זה יומשך על כל השנה כולה, עד לחנוכה תשל"ה הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, שאז יומשך אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם (כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק111 בנוגע לר"ה).

ומכאן באים להוראה נוספת שלמדים מנרות חנוכה – שבהם רואים את האמת שאין זה באופן ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"112 : יהודי יכול לחשוב שכיון שהוא הכין את השמן והפתילות כו', והדליק את הנרות, הרי זה שלו, שנעשה בכחו כו'. אך על זה אומרים לו, שאסור להשתמש באור של נרות חנוכה113, כיון שהכל בא מהקב"ה!

ויה"ר שבדרכי נועם כו' (ללא צורך באמצעים קשים) יראו את האמת שאין זה "כחי ועוצם ידי", ואע"פ שיש צורך בהשתדלות בדרכי הטבע, הרי זה רק לבוש כו'114.

(וסיים:) ועד שמזה נבוא למעמד ומצב ש"לכל בני ישראל יהי' אור במושבותם"115.

* * *

כה. בנוגע ללימוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י – ישנו פלא גדול בהתחלת הפרשה שרש"י אינו מתעכב על זה:

מסופר בהתחלת הפרשה אודות חלומותיו של יוסף: "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו . . ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים . . והנה תסובינה אלומותיכם ותשחוין לאלומתי"116.

ולכאורה אינו מובן117 :

יוסף הי' אז "בן שבע עשרה שנה"118, ובודאי הי' פיקח, ובפרט לאחרי ש"כל מה שלמד (יעקב) משם ועבר מסר לו"119 (ליוסף).

וא"כ, בידעו את היחס של אחיו אליו – כמ"ש120 "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום", וכפי שפירש רש"י "שלא דברו אחת בפה ואחת בלב" – איך יתכן שסיפר לאחיו (לאחרי "אַ גאַנצע הקדמה"... "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי") חלום שמורה על גדולה ושררה עליהם, שעלול להוסיף שנאה על שנאתם – כפי שאכן הי' בפועל121 : "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו"!

ואם לא די בכך – הנה "ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו . . השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי"122, שבחלום זה ניתוסף ענין ההשתחוואה (לא רק של אחיו, אלא) גם של יעקב אביהם!

ויתירה מזה: "ויספר אל אביו ואל אחיו"123, כפירוש רש"י ש"לאחר שסיפר אותו לאחיו, חזר וספרו לאביו בפניהם"!

ולכאורה – הרי זו הנהגה תמוהה ביותר! לא יאומן כי יסופר!

והנה, האברבנאל כתב ש"עם היותו רואה שהיו אחיו שונאים אותו, לא הי' הוא שונא אותם והי' . . מתחבר אליהם ומספר להם חלומותיו . . כמנהג האוהבים שיספרו חלומותיהם לאוהביהם וכו'".

אבל מובן שפירוש זה לא יונח אצל בן חמש למקרא, שבראותו שמפורש בכתוב שסיפור החלום הראשון גרם לכך ש"ויוסיפו עוד שנוא אותו", אינו מבין מדוע הוסיף וסיפר להם עוד חלום124.

וכפי שיתבאר לקמן.

כו. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר – מתעכב אאמו"ר125 על מאמר הזהר126 בענין "יוסף בן שבע עשרה שנה"118: "כד אתאביד מני' (מיעקב) יוסף בן שבע עשרה שנין הוה, וכל אינון יומין דאשתארו דלא חמא לי' ליוסף, הוה בכי על אינון שבע עשרה שנין, וכמה דהוה בכי עלי', קוב"ה יהב לי' שבע עשרה שנין אחרנין, דאתקיים בארעא דמצרים בחדו וביקרא ובשלימו דכלא"127, ומבאר, שג' הענינים "בחדו וביקרא ובשלימו דכלא" הם לנגד כח"ב: "בחדו שמחה היינו בינה, ביקרא הוא חכ' . . ובשלימו דכלא כתר".

ומביא גם מאמר הזהר בפ' ויחי128 : "הא לך שבע עשרה שנה אחרנין, בענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין, הה"ד129 ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו'", ומבאר, ש"הד' לשונות (ענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין) הם לנגד הד' מוחין חו"ב חו"ג דדעת", ו"ההפרש בין הכא שנקט ג' לשונות . . לנגד כח"ב . . להתם שנקט ד' לשונות לנגד חו"ב חו"ג דדעת" – כפי שמבאר הענין ע"פ קבלה.

ועדיין צריך ביאור בזה – מהי השייכות של כללות הענין למצרים, שדוקא שם זכה לכל ענינים הנ"ל. וכפי שיתבאר לקמן.

כז. הביאור בנוגע לפירוש רש"י – שלא נתבאר מדוע סיפר יוסף את חלומותיו לאחיו:

כשיוסף ראה שאחיו מקנאים בו – בגלל ש"ישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו (כל מה שלמד . . מסר לו) ועשה לו כתונת פסים", שזהו דבר שיוסף לא הי' יכול להכחיש – חיפש עצות כיצד להסיר ולבטל רגש הקנאה כו'.

ולכן, כשחלם החלום הראשון ד"מאלמים אלומים", עלה בדעתו שעי"ז יוכל לפעול על אחיו שלא יקנאו בו, ולכן סיפר להם את החלום:

ובהקדמה – שכל החלומות שהבן חמש למקרא למד אודותם עד עתה, הי' הפתרון שלהם בפשטות. וכמו חלום יעקב "והנה סולם גו' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", הי' כפשוטו – ש"מלאכים שליווהו בארץ . . עלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו"130 ; וכן החלום אודות "העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים" – ש"היו המלאכים מביאים אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב"131. ועד"ז בנוגע לחלום של אברהם, "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" – "רמז לצרות וחושך של גלויות"132 (וכפי שמפרש רש"י בנוגע לענין הגלות "בארץ לא להם"133 : "משנולד יצחק – ויגר אברהם וגו'").

ולכן חשב יוסף שכשיספר לאחיו החלום ש"תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי", אזי יפרשוהו כפשוטו – שהשבלים שלו יהיו טובים יותר מאשר השבלים שלהם, שיהיו נמכרים בשוק במחיר יקר יותר, ועי"ז יהי' עשיר גדול יותר כו'. ועי"ז חשב יוסף להחליש את קנאת אחיו – כיון שיווכחו ע"י חלום זה [שהאמינו ליוסף שראה זאת בחלומו, שבודאי לא ישקר להם, להיותו איש אמת] שמעלתו וגדלותו לגבי אחיו אינה אלא בנוגע לשבלים כו', וא"כ, מה הרעש?!... בשביל קטנות כזו ("אַזאַ קלייניקייט") אין מקום לקנאה ושנאה כו'.

אמנם, כיון ש"שנאה מקלקלת את השורה"134 – לא פירשו אחי יוסף חלום זה כפשוטו, אלא הבינו שמורה על שררה כו', ולכן אמרו121: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו", ובגלל זה – "ויוסיפו עוד שנוא אותו".

כח. אך כשחלם יוסף חלום אחר, חשב, שעכשיו יוכל לבטל את שנאת אחיו, עי"ז שיספר להם "הנה חלמתי חלום עוד"122 שבו רואים בבירור יותר שגדלותו של יוסף לא תתבטא בכך שימלוך על אחיו, כך, שאין להם סיבה לקנא בו:

בחלום השני לא דובר אודות אחי יוסף (כבחלום הראשון, "אנחנו מאלמים אלומים . . תסובינה אלומותיכם"), אלא אודות "אחד עשר כוכבים" ש"משתחוים לי". וכיון שענין הכוכבים מורה על ה"מזלות" שלמעלה, כפי שפירש רש"י על הפסוק135 "ויוצא אותו החוצה גו'", "צא מאיצטגנינות שלך שראית בכוכבים כו'" – הרי משמעות החלום של השתחוואת הכוכבים ליוסף היא שהמזלות שלהם (ולא הם בעצמם) ישתחוו ויעזרו כו' ליוסף.

ונמצא, שאין כאן ענין של שליטה וממשלה ליוסף על אחיו [כי, אילו הי' בעל החלום רוצה לרמז ענין זה, הי' צריך להראות פרטי החלום באותו סוג – או אחד עשר כוכבים משתחוים לכוכב אחד (כמו בחלום הראשון: "תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי"), או אחד עשר אנשים משתחווים לאיש אחד], ואדרבה: זוהי השפלה ליוסף שזקוק לקבל עזר וסיוע מהמזלות של אחיו. וכיון שכן, הרי אין להם סיבה לשנוא אותו.

ולכן לא הסתפק בכך שסיפר לאחיו, אלא "לאחר שסיפר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם" (ולא לאביו בפני עצמו, שלא יחשבו שסיפר לו באופן אחר) – מתוך תקוה שאביו יפרש ויסביר את פתרון החלום באופן שלא תהי' סיבה לשנוא אותו.

אבל בפועל לא פתר יעקב את החלום באופן כזה (בגלל שלאמיתו של דבר הי' החלום מורה על כך שאחי יוסף עתידים להשתחוות אליו), אלא "ויגער בו אביו וגו'"123 (אבל "שמר את הדבר"136, "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא"137 ).

כט. הביאור בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר:

ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע138 בנוגע לעילוי שניתוסף אצל רבינו הזקן ע"י המאסר והגאולה די"ט כסלו: "הגם שקשה לומר, אבל האמת הוא כן, מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו כו'139, כן ע"י הקטרוגים שהיו בפ"ב נתגלה הפנימיות דוקא כו'".

ועד"ז יש לומר בנוגע ליעקב – שדוקא ע"י ירידתו למצרים (כותשין אותו) ניתוספו אצלו כל הענינים שנימנו בזהר.

ל. וענין זה שייך במיוחד לימינו אלו:

כיון שבתקופה האחרונה עברנו זמנים קשים, החל מיוהכ"פ כו', הנה העצה לזה היא – להוסיף בשמחה, כיון ששמחה פורצת גדר140, ולא רק שמבטלת דינים, אלא גם ממתיקה אותם141.

ולכן, יש להרבות בשמחה עד ימי חנוכה, ועאכו"כ בימי חנוכה, וגם לאחריהם.

וכיון שההכנות לחנוכה מתחילים כבר משבת פ' וישב, שמיני' מתברכין כל ימי השבוע83, גם יום ראשון דחנוכה (שכולל את כל שמונת ימי חנוכה, כמבואר בשערי אורה142 ), וגם יום שני דחנוכה, שבו נסתיימה הגאולה של רבינו הזקן (כמדובר בארוכה בהתוועדות די"ט כסלו143 ) – יערכו מסתמא מיד לאחרי הבדלה אסיפה גדולה בקשר לפעולות דימי חנוכה,

– ויקחו את שיירי המזונות והמשקה, ביחד עם ההתעוררות שהיתה בעת ההתוועדות במעמד של מאות מישראל –

ויה"ר שההשתדלות בזה תהי' בהצלחה רבה (כפי שמצינו אצל יוסף144 ), ומתוך שמחה שפורצת גדר, ועד לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

[בסיום ההתוועדות (וכן לאחרי תפלת מנחה) התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ". ונכנס לחדרו לכמה דקות ויצא להתפלל תפלת ערבית].