בס"ד. מוצאי זאת חנוכה, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
כי עמך מקור חיים באורך נראה אור1. הנה הפירוש הפשוט בפסוק זה [שבו מתחילים כו"כ דרושים של ימי חנוכה, החל מתו"א לרבינו הזקן2, וכן דרושי הנשיאים ממלאי מקומו אחריו מדור לדור3, עד לדרושי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו4 ] הוא, שהקב"ה הוא מקור חיים לכל הענינים שישנם בעולם. ועז"נ כי עמך מקור חיים, עמך דייקא, שמורה על דבר הטפל, לפי שענין זה שהקב"ה הוא מקור חיים הוא רק טפל אליו, ובלשון הידוע של רבינו הזקן5 לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהווים ממנו. וממשיך בכתוב באורך נראה אור, והיינו, שענין החיים גופא, שיכול להיות באופן של אור או היפך האור, צ"ל באופן של אור, וענין החיים באופן של אור הוא ע"י המשכת האור מבחי' אורך דוקא. ובפשטות הרי זה הענין דנר מצוה ותורה אור6, שמאיר את כל ענין החיים, והיינו, לא רק שיוכל לראות את המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תעשינה, אלא עוד זאת, שעי"ז נעשים חיים מאירים.
ב) ויובן ע"פ המבואר7 בפי' הכתוב8 ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים, דלכאורה אינו מובן, איך שייך לומר על זה ובחרת, היינו, שיש ספק בדבר, כיון שיש טעמים לכאן ולכאן, ולכן יש צורך בבחירה, דלכאורה, כיון שזהו ענין של חיים, הרי ברור הדבר ללא כל ספק שכל אחד ירצה בחיים, ולא שייך לומר על זה ובחרת, בחירה חפשית. ומבואר בזה7, שבענין החיים יש חיים אמיתיים הקשורים עם מציאות אמיתית, אך יש גם חיים גשמיים שאינם חיים אמיתיים של מציאות אמיתית, כי, כל דבר גשמי אינו נצחי, וכיון שלאחרי זמן תתבטל מציאותו, הרי מובן שאפילו בשעה שישנו במציאות, אין זה חיים אמיתיים של מציאות אמיתית. וכידוע הראי' מנהרות שנפסקים אחת לשבע שנים, שגם בהיותם במציאות נקראים נהרות המכזבין9, היפך הענין דמים חיים10 שצ"ל בנוגע לענין טהרת הפרה. אמנם, כיון שלכאורה רואים מציאות של עולם גדול, ובלשון הכתוב11 גדלו מעשיך ורבו מעשיך, ובעיני בשר רואים את ענין הבשר (גשמיות) שבדבר, ואילו בנוגע לענין הרוחניות צריך כמה ראיות והוכחות וכו', וכמבואר בחסידות גופא, ששכל אנושי אינו יכול להשיג מהות הנפש, מהות הרוחניות, כי אם מציאותם בלבד12, לכן יכול להיות שהאדם יבחר בחיים הקשורים עם גשמיות, ובפרט שנופת תיטופנה שפתי זרה13, שזהו ענין שמתוק בתחלתו14. ולכן יש צורך בציווי ובחרת בחיים, שאע"פ שמצד הבשר ה"ה נמשך לבשר כו', רוח הבהמה היא היורדת למטה15, מ"מ ירצה להכניס את עצמו (אַריינלייגן זיך) ולהתבונן ביגיעת בשר16 (פאַרמאַטערן זיין בשר) כדי לראות את האמת ולבחור בחיים אמיתיים דוקא.
וזהו גם באורך (דוקא) נראה אור, שאע"פ שרואה אור גשמי, שיש לו תועלת ממנו ומשתמש בו וכו', צריך לידע שכדי שנראה אור לאמיתתו, הרי זה באורך דוקא, נר מצוה ותורה אור. והיינו, שאע"פ שמדובר אודות ענינים גשמיים, שבהם יש צורך לכאורה באור גשמי דוקא, שהרי רוחני וגשמי הם כרחוק מזרח ממערב, ובריחוק גדול יותר, וא"כ, כיצד יוכל להאיר את עניניו הגשמיים באור רוחני. וכן בפשטות, שכאשר צ"ל וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה17 ע"י עשי' גשמית בעוה"ז הגשמי שהוא גם חומרי, הרי לכאורה צריך להתנהג לפי ההנהגות והחוקים שמצד טבעיות הדברים הגשמיים ועד גם לטבעיות הדברים החומריים. ומביא ראי' מדיני התורה, שבעניני מסחר צריך להתחשב במנהג התגרין18, ועפ"ז נקבע הקנין או ביטול הקנין ע"פ תורה, דכיון שמדובר אודות עניני מסחר, יש דעה גם לסוחר (דאָרטן האָט אַ סוחר וואָס צו זאָגן), ולאו דוקא סוחר יהודי. אך עז"נ כי עמך מקור חיים גו', דכיון שכל ענין החיים הוא עמך, מהקב"ה, הרי מזה מובן, שכדי ללכת לבטח דרכו ותהי' דרכו מאירה, הרי זה באורך דוקא, נר מצוה ותורה אור.
ג) והנה פירוש הנ"ל בפשטות הענינים סיבתו הוא בגלל שכן הוא בפנימיות ורוחניות הענינים ועד בענין הספירות (שפשטות הענינים נשתלשלו מהן19 ), כמבואר בדרושי חסידות20 בפירוש כי עמך מקור חיים, ש"בחי' המלכות שבעולם האצילות שנעשה עתיק לבי"ע נק' מקור חיים דבי"ע, שהכתר הוא מקור ושרש כו' [ולכן, מקור חיים לכל עולמות בי"ע (ששם מתחיל ענין העולמות) הוא בחי' מלכות דאצילות שנעשית כתר (עתיק) לבי"ע], והוא באמת רק בחי' עמך וטפל לבחי' עצמות האצילות, ולכן לא נאמר כי אתה, רק כי עמך". אמנם, אצל איש ישראל יש ענין נעלה יותר, שיכול ליקח לא רק ענין טפל (עמך), אלא גם את האור של עצמות ומהות (האצילות), אורך21 (נר מצוה ותורה אור), ובאורך נראה אור, שעי"ז נראה האור גם בנוגע לעולמות בי"ע ועד לעוה"ז הגשמי [וכמו בהענין שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים22 דוקא, שענין הדירה הוא שבה נמצא עצמותו ומהותו של הדר בה23, ועד שיש זמנים שעומד ערום [לא בחוץ ח"ו, כשישנו זולת הרואה, שהרי המלך אין רואים אותו כשהוא ערום24, שזהו היפך ענין המלכות, אבל בדירתו יש זמנים שמתגלה בכל עצמותו ומהותו], באופן שלא יכנף עוד מוריך25, ללא לבושים26, וגילוי זה שישנו בהדירה נעשה בתחתונים דוקא].
וזהו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, שיש בזה ב' ענינים, והיינו, שתחילה נאמר גדלות הענין שהקב"ה הוא מקור חיים של עולמות בי"ע, ואף שזהו ענין של טפל, הרי זה עמך, טפל לך, לעצמות ומהות, שגם זה דבר נפלא (אַ גוואַלדיקע זאַך), עם היותו דבר טפל, ולא זהו עיקר האלקות. ולאח"ז נאמר יתירה מזה, באורך נראה אור, והיינו, שבענין החיים הנ"ל צ"ל ענין האור, והאור האמיתי הוא באורך, נר מצוה ותורה אור.
ד) ועוד ענין בזה, כפי שמוסיף רבינו הזקן בסיום הדרוש27 (בפירוש באורך נראה אור): "וגם אנחנו נֵרָאה (שנהי' אנחנו עם בנ"י נתראים לפניו לדבר חשוב28 ), כי מאחר שעל ידינו מתראה האור, הרי אנחנו נראים באור זה כו'". והענין בזה, דהנה, המשכת "אורך" לעולמות בי"ע יכולה להיות אך ורק ע"י בנ"י, כמבואר בכ"מ29, שכל העולמות וכל הנבראים (חוץ מבנ"י) הם בבחי' עומדים, וכיון שהם עצמם במדידה והגבלה, יכולים להמשיך רק ענין שבמדידה והגבלה. וכדי שיהי' באורך נראה אור, הרי זה רק ע"י בנ"י, כיון שקיבלו התורה ומקיימים מצוות (ודוקא ע"י הקיום שלהם נעשים למצוות30 ), ולכן על ידם מתראה האור. ו"מאחר שעל ידינו מתראה האור, הרי אנחנו נראים באור זה" למציאות חשובה כו'. וכפי שמסיים: "כמ"ש31 ומי כעמך ישראל כו'", שהמשכו [שלא נעתק בהדרוש, אם מצד הצנזור32 או שמלכתחילה אמר כך רבינו הזקן בדיבור] גוי אחד בארץ, שזה מורה על גודל מעלת בנ"י לגבי כל עמי הארץ (כולל גם אלו שמקיימים את שבע מצוות בני נח, שיש להם חלק בעולם הבא, כמ"ש הרמב"ם33, וכפי שמבאר ר"ה מפּאַריטש34 שחסידי אומות העולם נפשותיהם הם מק"נ), שלא זו בלבד שאינם שוים, אלא שאי אפשר כלל להשוות ביניהם, כי, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ה) אמנם יש ענין נעלה עוד יותר בדבר. ובהקדים, שבכמה דרושים35 הובא מאמר הילקוט36 על הפסוק (כי עמך מקור חיים) באורך נראה אור (כמשנ"ת בארוכה בקיץ שעבר37 ), משל למי שמדליק את הנר כו' והוא כבה, אמר, עד מתי אהי' מתייגע, אמתין לזריחת השמש ואלך לאורה, כך ישראל כשנשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום, חזרו ונשתעבדו בבבל ועמדו דניאל [חנני'] מישאל ועזרי' וגאלום, חזרו ונשתעבדו במדי ועמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון ועמדו החשמונאים וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום, אמרו ישראל, הרי נתייגענו, נגאלין ומשתעבדין וחוזרין ונגאלין ומשתעבדין, אין אנו מבקשין שיאיר לנו כו' אלא הקב"ה כו' (כפי שיהי' בגאולה העתידה שאין אחרי' גלות, שעלי' נאמר ונודה לך שיר חדש38 ). והיינו, שבאורך נראה אור קאי על הגאולה דעכשיו שהיא גאולה אחרונה שתהי' ע"י משיח צדקנו39, אלא שהבקשה על זה היא בזמן הגלות40, כי, בזמן של גאולה, אפילו כמו הגאולה מגלות בבל וכיו"ב, לא עמדו בנ"י במצב של חושך, ולכן אין מקום לזעוק ולבקש באורך גו', כיון שנמצאים במצב של אור, אף שהאור אינו בתכלית השלימות. וכמובן גם מתורת הבעש"ט41 (שנאמרה ע"י רבינו הזקן42 והובאה ע"י רבותינו נשיאינו שלאחריו43 ) על הפסוק44 כן בקודש חזיתיך, הלואי בקודש חזיתיך, כמו בארץ צי' ועייף, והיינו, שהענין דצמאה לך נפשי כמה לך בשרי, בכל השטורעם ובתכלית השלימות, הרי זה דוקא כאשר נרגש שנמצא בארץ צי' ועייף. וענין זה אינו שייך בזמן של גאולה, אפילו גאולת עזרא, גאולת מרדכי ואסתר (גאולת פורים) או גאולת חשמונאים, כיון שאין זה מעמד ומצב דארץ צי' ועייף. ומזה מובן (כמבואר בהדרוש39), שפסוק זה נאמר דוקא בזמן הגלות, שזהו מעמד ומצב דארץ צי' ועייף, ולכן זועקים ומבקשים – ופועלים – באורך גו', שהגאולה תבוא ע"י הקב"ה בעצמו, ואז נראה אור לעד ולעולמי עולמים.
ו) ועפ"ז יש לבאר הענין דכי עמך מקור חיים באורך נראה אור כפי שהוא בספירות באופן נעלה יותר. דהנה, נת"ל שמקור חיים קאי על מלכות דאצילות שנעשית כתר לבריאה. אמנם, ענין זה ישנו גם בכללות סדר ההשתלשלות, שמלכות דא"ק נעשית כתר לעולמות בי"ע הכלליים, שזהו מקור חיים של כל סדר ההשתלשלות. אך גם על בחי' זו נאמר כי עמך מקור חיים, שזהו רק עמך, טפל ובטל כו'. ואילו בנ"י ע"י התומ"צ פועלים הענין דבאורך נראה אור, היינו, שלוקחים את האור של הקב"ה בעצמו, עצמות ומהות ממש, ועי"ז נראה אור עד למטה (כנ"ל ס"ג).
והענין בזה, כבפשטות הענינים, שע"י תומ"צ לוקחים מהותו ועצמותו ית' ממש, שזהו"ע אשר קדשנו במצוותיו וצונו, מצוה לשון צוותא וחיבור45, וכמבואר בתניא46 בפירוש אשר קדשנו במצוותיו, שהעלנו למעלת קודש העליון ב"ה שהיא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, שזוהי קדושת העצמות. וכידוע המבואר באוה"ת47 בפירוש מאמר המדרש48 על הפסוק49 קדושים תהיו גו', יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם, שאף שבתחילה הרי זה באופן שקדושתי למעלה מקדושתכם, הנה עי"ז שקדושים תהיו, מגיעים סוכ"ס לקדושתי שלמעלה מקדושתכם, שגם היא נמשכת בקדושתכם. ואדרבה, כיצד נעשה הענין דקדושתי, שמורה על השייכות לסדר השתלשלות [שהרי קדושה היא לשון הבדלה (כמ"ש בתניא45), והרי הבדלה שייך לומר רק על ענין שיש לו איזה שייכות כו'], הרי זה ע"י ישראל, כמאמר50 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, והרי על נשמותיהן של צדיקים נאמר51 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כתורת הבעש"ט52 שישראל הנקרא אדם הוא בצלמנו כדמותנו, באותו צלם וצורה שהי' נחקק במחשבה הקדומה, וכמבואר בתורת הרב המגיד53 שזהו כמשל אדם שיש לו בן, שאף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עכ"ז נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב, אבל בהש"י שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל, שהי' נחקק צורתם במחשבה, כמו שאמרו רז"ל54 ישראל עלו במחשבה, כי אצלו ית' העבר והעתיד שוים. וכמשנ"ת בארוכה55 החידוש בזה, שקודם הבריאה נחקק במחשבה גם קיום התומ"צ בעשי' בפועל, כיון שלמעלה אין כח חסר פועל (כמבואר בכ"מ)56, והיינו, שאין לומר שהחידוש הוא שאצל הקב"ה הי' הוה ויהי' כאחד, ולכן יודע שנשמותיהם של צדיקים יקיימו מצוות, דמאי קמ"ל, אלא החידוש הוא, שגם מה שנפעל ע"י עשי' בפועל למטה דוקא, הרי זה ישנו כבר כפי שבנ"י הם בצלמנו כדמותנו, שזהו הצלם והדמות דנשמותיהם של צדיקים כפי שהם בעצמות ומהות.
וזהו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, שאע"פ שגם בחי' מלכות דא"ק שנעשית כתר לבי"ע הכלליים (מקור חיים) היא רק עמך וטפל כו', הנה ע"י תומ"צ לוקחים את האור דעצמותו ומהותו ית', אורך, ובאורך נראה אור עד למטה, לאחרי שהנשמה ירדה ונתלבשה בגוף, כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
ז) וזהו גם מ"ש בסיום הדרוש בפירוש באורך נראה אור, שגם אנחנו נראה מאחר שעל ידינו מתראה האור כו' (כנ"ל ס"ד), היינו, שכל הענינים נעשים ע"י בנ"י, וכמבואר בהדרוש57 בפירוש מ"ש58 המשפילי לראות בשמים ובארץ, שזה שהקב"ה משפיל את עצמו כביכול הרי זה ע"י בשמים ובארץ, דקאי על עבודת ישראל ברצוא ושוב, שזהו"ע שמים וארץ59 כפי שהם בעבודה שבלב, הנסתרות להוי' אלקינו60, ומזה נמשך גם והנגלות, ו"ה נגלות, תורה ומצוות61, שזהו"ע שמים וארץ62, שתורה היא בחי' שמים, כמ"ש63 הלא כה דברי כאש, והמצוות הם בחי' ארץ, לפי שנתלבשו דוקא בענינים גשמיים, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכו'. וזהו שגם אנחנו נראה מאחר שעל ידינו מתראה האור כו', כיון שע"י בנ"י נעשה כל הענין, החל מההמלכה בנשמותיהן של צדיקים, ועד לעשיית הדירה לו ית' בתחתונים ע"י לימוד התורה וקיום המצוות כפשוטם.
והמעשה הוא העיקר64, לעסוק בזה באופן דהולך ומוסיף ואור, ילכו מחיל אל חיל (שעי"ז פועלים) יראה אל אלקים בציון65, ועי"ז פועלים שלום בעולם, כפי שהרמב"ם מסיים הלכות חנוכה, שכל התורה (לא) ניתנה (אלא) לעשות שלום בעולם, וכמ"ש66 הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום.
הוסיפו תגובה