וארא אל אברהם, ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשל"ד

בס"ד. ש"פ וארא, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו'1, ומבאר אדמו"ר הזקן [בעל ההילולא דכ"ד טבת שחל בערב שבת] בתו"א2, שוארא יש בו ב' פירושים, א' לשון עבר, שנתגלה לאבות, והב' לשון עתיד שהוא לשון הוה, שתמיד יש בחינה זו בכל זמן בכל אדם. ויש להוסיף בזה, דכיון שב' הפירושים הם בתיבה אחת וענין אחד, הרי מובן שיש להם שייכות זה לזה3, והיינו, שבאותו האופן "שנתגלה לאבות", הנה באותו האופן "תמיד יש בחינה זו בכל זמן בכל אדם".

ב) וממשיך לבאר בתו"א איך אפשר הדבר: כי הנה אין קורין אבות אלא לשלשה4, והענין, שבחי' האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור וכו', ולכן, בחי' האבות צריך להיות בכל אדם, שהם שרש ומקור כל נשמות ישראל.

ומזה מובן, שמעלת עבודת האבות, עד לאופן הכי נעלה שבזה, יכולה להיות אצל כאו"א מבנ"י. וכמו בנוגע למעלת עבודת האבות שהן הן המרכבה5, שהחידוש בזה הוא, שלא זו בלבד שבשעת מעשה וקיום המצוה נעשית היד המחלקת צדקה כו' מרכבה ממש לרצון העליון ב"ה6, אלא ענין זה הי' אצלם כל ימיהם לעולם7, הנה כיון שבחי' האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור, לכן יכולה להיות אצל כל אחד מישראל מעלת האבות שהיו מרכבה כל ימיהם. וכן הוא בנוגע לענין דוארא, שבכחו של כל אחד מישראל שיהי' אצלו הענין דוארא כמו שהי' אצל האבות ממש, כולל גם הענין דוארא כפי שהי' אצל כל אחד מהאבות בפ"ע, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, כפי שהם חלוקים בעבודתם כו'.

וענין זה הוא "בכל זמן בכל אדם". בכל זמן היינו הן בעבודה דימות החול והן בעבודה דיום השבת (שהו"ע התענוג, חמדת ימים8, ויכולו9 ) ושבת שבתון10, ועד גם לעתיד לבוא, שגם אז יהי' ענין העבודה, כמארז"ל11 צדיקים אין להם מנוחה כו' שנאמר12 ילכו מחיל אל חיל, וכמבואר באגה"ק13 שאז יהיו העליות בקדושה גופא. ובכל אדם, היינו הן אם הוא בבחי' ראשיכם שבטיכם והן אם הוא בבחי' חוטב עציך ושואב מימיך14 [שיש מעלה בכל אחד מהם, וכפי שמבאר בעל ההילולא בלקו"ת פ' נצבים15 שיש מעלה ברגל לגבי הראש], וגם כפי שבחי' אלו ישנם בעבודת כל אחד מישראל כמו שישנם בכללות קומת בנ"י, הנה בכל בחי' אלו יכול להיות הענין דוארא, כמו שהי' אצל האבות.

ג) והנה כוונת הגילוי דוארא היא כדי לפעול את הענין דיצי"מ, כמ"ש לאח"ז16 והוצאתי אתכם גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי גו', שהם ד' לשונות של גאולה17. ומזה מובן, שהענין דוארא נעשה כשנמצאים עדיין בגלות מצרים, בזמן דהרעות לעם הזה18. וכיון שגלות מצרים כוללת את כל הגלויות19, הנה כמו בגלות מצרים, כן הוא בגלות זה האחרון, שבזמן דהרעות גו', דהיינו בחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא, ישנו הענין דוארא, ועי"ז נעשה ענין הגאולה.

ד) וע"פ הידוע שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכמבואר בתניא20 שהגילוי דלעת"ל תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, הרי מובן, שכדי לפעול ענין הגאולה, וד' לשונות של גאולה, צ"ל ענין הגאולה בעבודת האדם, כיון שהעבודה צריכה להיות מעין ודוגמת ההמשכה שנפעלת על ידה. וזהו מה שמבואר בדרושי חסידות21 שכללות ענין הגאולה בעבודת האדם הו"ע התשובה, וד' לשונות של גאולה הם ד' אופנים בעבודת התשובה, והיינו לפי שגם תשובה ענינה גאולה, שהאדם גואל את עצמו כו', ולכן עי"ז נמשך מלמעלה ענין הגאולה מן הגלות. וזהו גם מה שמצינו שלפני כל ענין של תומ"צ, שהוא המשכה מלמעלה, צ"ל הקדמת ענין התפלה, שהיא העלאה מלמטה למעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה22 (וכידוע23 הדיוק בתיבת השמימה שזהו למעלה משמים סתם), כי, ענין העלאת הנשמה שבתפלה [כידוע ביאור בעל ההילולא אדמו"ר הזקן24 בענין נשמה באפו25, שלפני התפלה הנשמה היא רק באפו ואינה מתפשטת בכל הגוף כו'], הרי גם זה הוא ענין התשובה. ולכן, כשם שבד' לשונות של גאולה צ"ל תחילה ענין התשובה ועי"ז באה אח"כ ההמשכה מלמעלה, עד"ז הוא גם בהמשכה דתומ"צ, שתחילה צ"ל הקדמת התפלה שהיא כענין התשובה, העלאה מלמטה למעלה, ולאח"ז ענין התורה, מביהכ"נ לביהמ"ד26, ואח"כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ27, שהו"ע קיום המצוות, שכ"ז הו"ע ההמשכה מלמעלה שבאה לאחרי ההעלאה28.

ה) והענין בזה, כמבואר בדרושי האזינו בלקו"ת29, שעיקר התשובה הוא כמ"ש30 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. וד' הבחינות שבתשובה הם התשובה דסור מרע31, התשובה דעשה טוב31, והתשובה דבקש שלום31, ובזה גופא ישנם ב' אופנים, תשובה ובעל תשובה (כמבואר בלקו"ת32 ). וע"פ המבואר לעיל (ס"ד) שענין התשובה הוא הקדמה לכללות ענין התומ"צ, הרי מובן, שלאחרי ד' בחינות אלו שבתשובה, באה ההמשכה דתומ"צ ג"כ בד' בחינות, שהו"ע העבודה דסור מרע, העבודה דועשה טוב, העבודה דבקש שלום – שהו"ע התורה, כמבואר ברמב"ם33 שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, ובזה גופא יש ב' אופנים (ע"ד ב' האופנים דתשובה ובעל תשובה) – תורה ובעל תורה, דהיינו, כפי שהאדם לומד התורה, וכפי שהתורה נקראת על שמו34. ועי"ז נעשה כללות הענין דהרוח תשוב אל האלקים, שהו"ע עליית הנשמה35 לשרשה ומקורה בבחי' נתת בי, שלמעלה מבחי' טהורה היא, ועאכו"כ למעלה מבראתה יצרתה נפחתה36, שהם ד' דרגות37, כנגד ד' לשונות של גאולה.

ובפרטיות יותר, הנה העלי' לבחי' נתת בי שלמעלה מד' הדרגות דטהורה בראתה יצרתה ונפחתה, היא עלי' חמישית, כנגד הלשון החמישי, והבאתי אתכם אל הארץ גו'38, שכנגדו יש גם כוס חמישי39. אלא שאעפ"כ אומרים שיש ד' לשונות של גאולה, כי, ענין הגאולה הוא יציאה ממצב הפכי, וענין זה הוא בלשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, שיש בהם יציאה ממצב הפכי [כולל גם ולקחתי, שאף שנאמר ולקחתי אתכם לי לעם, שקאי על מ"ת, חמישים יום לאחר יצי"מ, הרי בתיאור הניסים דיצי"מ בפ' ואתחנן40 נאמר לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ובמופתים, ומזה מובן שהתחלת הענין דולקחתי היתה ביצי"מ, שהו"ע היציאה ממצב הפכי], משא"כ היעוד דוהבאתי גו' שלאח"ז אינו ענין של יציאה ממצב הפכי, אלא עילוי במצב של גאולה עצמו. וענין זה הוא כנגד קוצו של יו"ד, שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שכנגדם הם ד' לשונות של גאולה41, שהו"ע הכתר42, שלמעלה מבחי' חכמה, ומ"מ ה"ה מחובר לאות יו"ד [וי"ל שזהו ע"ד המבואר43 בענין תספרו חמישים יום44, שלאחר העבודה במ"ט יום שהם כנגד מ"ט שערים, אזי נמשך ממילא גם שער הנו"ן, ועד"ז הוא בנוגע לקוש"י, שנמשך ממילא לאחר העבודה בד' האותיות]. וזהו גם מה שה' העליות הם כנגד ד' כוסות45, כיון שזהו בחי' הכתר כפי שהוא בקוצו של יו"ד (הקשור עם היו"ד), ולא כפי שבחי' הכתר היא באופן דלא אתרמיז באות וקוץ כלל46 (למעלה גם מקוצו של יו"ד).

ו) והנה כל האמור לעיל שייך לא רק בגלות מצרים, אלא גם בכל הגלויות, כי גלות מצרים כוללת את כל הגלויות (כנ"ל ס"ג), ובפרט גלות האחרון, שבו נאספו השיריים של כל הגלויות, וכפי שרואים במוחש שגלות זה האחרון הוא הכי קשה. וזהו שכל הגלויות נתגלה קיצם, אבל גלות אדום לא נתגלה קיצו47. וכדאיתא במדרש48 בנוגע למ"ש ביעקב ויחלום והנה סולם גו'22, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים, ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר אפשר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא עבדי יעקב49, אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו, הה"ד50 אם תגבי' כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום הוי'. ולכן כשבקש יעקב לגלות את הקץ, נסתם ממנו51, דלבא לפומא לא גליא52, דהיינו שהגאולה נמשכת ממקום שלא נתגלה אפילו ליעקב. אך גילוי הקץ נעשה ע"י העבודה שבזמן הגלות, ובפרט ע"י הענין דיפוצו מעינותיך חוצה53 (שנתגלה דוקא בזמן הגלות), שמפיצים בהחוצה לא רק מי הנהר, ואפילו לא רק מי המעין, אלא המעין עצמו נמשך בהחוצה54, הרי זה מאיר את חושך הגלות, און ס'וועט פאַרברענט ווערן די שיריים פון גלות (כמאמר בעל ההילולא55 דיו"ד שבט). ועי"ז פועלים את ד' הלשונות של גאולה, ועד שפועלים גם הענין החמישי דוהבאתי גו', שלמעלה מד' הלשונות (כנ"ל ס"ה), שזהו גם ענינו של משיח, וכמ"ש56 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, דבחי' מאד היא דרגא החמישית שלמעלה מד' הדרגות דישכיל ירום ונשא וגבה57 [וזהו שמאד אותיות אדם58, אבל סדר האותיות הוא באופן אחר, כי לא אדם הוא59 ], אלא שקשורה עמהם, כשם שקוצו של יו"ד קשור עם היו"ד (כנ"ל ס"ה). וכנגדם הם גם העליות דנש"י, כמארז"ל60 לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. ולעת"ל תתעלה בחי' בתי ותהי' למעלה מבחי' אמי, שעז"נ61 רני ושמחי בת ציון. ולאח"ז יהיו עוד עליות, כמ"ש12 ילכו מחיל אל חיל, דהיינו שלע"ל גופא יהיו עליות זו למעלה מזו (כנ"ל ס"ב), ועד שיגיעו לדרגא שלמעלה מענין העליות, שזהו"ע יום62 שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים63.