בס"ד. שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשל"ד.
בלתי מוגה
א. דובר כמ"פ בנוגע לשבת מברכים החודש, שנוסף על נקודות המשותפות מצד הענין הכללי של שבת מברכים שהוא בשוה בכל חדשי השנה, ישנם גם ענינים מיוחדים בשבת מברכים של כל חודש, ובנדו"ד, חודש כסלו, שבא לאחרי החדשים תשרי ומרחשון.
וכיון שסדר החדשים, שחודש כסלו בא לאחרי החדשים תשרי ומרחשון, הו"ע שנקבע ע"י הקב"ה, בודאי יש בזה הוראה בעבודת ה', במכ"ש מזה שבכל ענין שבעולם יש הוראה בעבודת ה'1, ועאכו"כ שבסדר החדשים יש הוראה בנוגע לאופן ההנהגה בעולם ע"פ תורה.
ב. חודש כסלו הוא החודש השלישי מחודש תשרי – בדוגמת חודש סיון שהוא החודש השלישי מחודש ניסן.
ובהקדים – שכיון ש"ארבעה ראשי שנים הם"2, וביניהם אחד בתשרי ואחד בניסן, הרי מובן, שיש ענינים שבהם תשרי הוא ה"ראש", ויש ענינים שבהם "ניסן" הוא ה"ראש"; ובהתאם לכך ישנו גם החילוק בנוגע לחודש השלישי – שכסלו הוא חודש השלישי מתשרי, וסיון הוא חודש השלישי מניסן.
והענין בזה – כידוע ומבואר בכ"מ3 בנוגע לחילוק שבין ניסן לתשרי, שניסן הוא הקו דמלמעלה למטה ותשרי הוא הקו דמלמטה למעלה, וכמרומז גם בשמות החדשים, שניסן נקרא "חודש האביב"4, שהאותיות אב(יב) הם כסדרם, מלמעלה למטה, ואילו ב"תשרי" האותיות הם בסדר הפוך: ת' ש' ר', מלמטה למעלה.
[ולהעיר, שגם בסדר העבודה מלמטה למעלה יש צורך שתהי' תחילה נתינת כח מלמעלה שעי"ז תוכל להיות העבודה מלמטה למעלה, כידוע בענין "מי הקדימני ואשלם"5, אבל אעפ"כ, העיקר בזה היא עבודת המטה. וכמובן גם מזה ש"אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו"6, והיינו, שאע"פ שלו יש רק קב אחד, ואילו מחבירו יוכל לקבל תשעה קבין, וכיון שזה "חבירו", בודאי יתנם לו "בעין יפה"7, מ"מ, טבע האדם שרוצה "בקב שלו", שהשיג ע"י עבודתו ויגיעתו דוקא. וטעם הדבר – לפי שכן הוא למעלה, שיש חביבות יתירה אצל הקב"ה בעבודת המטה, ובהתאם לכך נעשה גם טבע האדם, מלשון "אדמה לעליון"8, שרוצה בקב שלו דוקא; ועד שסוכ"ס מקבל עי"ז גם תשעה הקבין של חבירו, כמבואר בכ"מ9 ].
ומזה מובן, שסיון הוא חודש השלישי בענינים שמלמעלה למטה, וכסלו הוא חודש השלישי בענינים שמלמטה למעלה.
ונמצא, שיש נקודה משותפת בחדשים סיון וכסלו שהם חודש השלישי, אבל בכל אחד מהם יש גם ענין וחידוש מיוחד שאין בזולתו; החילוק והענין המיוחד שבכל אחד מהם – נתבאר בכתבי אאמו"ר ז"ל10, אבל שם לא נתבארה הנקודה המשותפת שביניהם, כיון שזהו ענין המובן מעצמו, כדלקמן.
ג. ובהקדים ביאור מעלת הענין דשלישי:
בכלל יש מצד הטבע ב' קוין – חסד וגבורה, וכמו באדם, אם הוא במצב רוח טוב, שאז עומד בתנועה של חסד והתפשטות, או שאינו במצב רוח טוב, שאז עומד בתנועה של גבורה וצמצום;
ויש קו שלישי שלמעלה משניהם ואינו מוגדר בהם, ולכן בכחו להגביל כל אחד מהם, ועד – לצרפם ולחברם ולעשות מהם ענין אחד, שזוהי תכלית השלימות, וכידוע בענין "עושה שלום במרומיו"11, שאע"פ שישנו החילוק בין מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, הנה הקב"ה שהוא למעלה משניהם, למעלה מכל מדידה והגבלה, עושה שלום ביניהם לחברם יחד כו'.
ובלשון הקבלה – הרי זה החילוק בין תהו לתיקון12, שבתהו יש רק ב' קוין, ובלשון הכתוב13 : "וימלוך . . וימת": תוקף ההתפשטות או תכלית הצמצום, והמעלה של תיקון – שיש בו ג' קוין, שדוקא על ידם "העולם עומד" ו"העולם קיים"14, שזהו מצד מעלת הקו השלישי שמצרף ומחבר ב' הקוין, להיותו למעלה מהם, ועד למעלה ממדידה והגבלה של גדרי הטבע וכללות סדר ההשתלשלות15.
ד. וענינו בעבודת האדם:
ישנם ב' הקוין ד"סור מרע" ו"עשה טוב"16, וכפי שמתבטאים בכך שבגוף האדם יש שני ידים, יד ימין – "ימין מקרבת", ויד שמאל – "שמאל דוחה"17, וכן שני רגלים, רגל ימין, שמורה על הענין ד"הוי רץ למצוה"18, ורגל שמאל, שמורה על הבריחה מענינים בלתי-רצויים כו'.
אך לא די בכך שיחליט בעצמו באיזה קו לילך, אלא צריך להסתכל ולראות מהי הוראת התורה ("בקש שלום"19 ) – שהיא בקו האמצעי (שלישי), "תפארת גופא" (בין "חסד דרועא ימינא" ל"גבורה דרועא שמאלא")20, שאז נעשית עבודתו בשלימות – "תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם"21, ועי"ז פועל גם שלימות בעולם.
והענין בזה – שקו השלישי פועל שעבודתו בב' הקוין תהי' לא מצד ולפי הגבלת טבע מדותיו כו', אלא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.
ה. וכן הוא גם בסדר החדשים – החל מהחדשים שהם בקו דמלמעלה למטה:
חודש ניסן הוא בתנועה של גילוי והתפשטות (חסד) – שבו היתה הגאולה דיצי"מ, באופן של דילוג – "מדלג על ההרים"22, שבהיותם שקועים במ"ט שערים דהיפך הקדושה23, "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"24, שזוהי הנהגה שלמעלה מהטבע; וזהו ענינו של כל החודש [כי, אע"פ שהיציאה ממצרים היתה בחמשה עשר בו, הרי כבר בר"ח ניסן נצטוו בנ"י על קרבן פסח (הקשור עם יצי"מ), וכפירוש רש"י ש"כיון שקבלו עליהם (בר"ח) מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו", שלכן נאמר25 "וילכו ויעשו בני ישראל"] – כמרומז בשם "ניסן", שיש בו ב' נוני"ן, שמורה על "נסי נסים", כמובן מדברי הגמרא26 "הרואה הונא בחלום, נס נעשה לו (נו"ן כנגד נו"ן), חנינא חנניא יוחנן, נסי נסים נעשו לו" (נוני"ן הרבה, נסים רבים), היינו, שזהו "נס" אפילו לגבי ענין של "נס".
ואילו חודש אייר הוא בתנועה של הגבלה וצמצום (גבורה) – שלמרות שזה עתה יצאו ממצרים כדי ללכת לקבל את התורה, וא"כ היו צריכים לכאורה לעמוד בתנועה של יציאה מהכלים לגמרי, הנה בפועל היו אז במדבר, במעמד ומצב של הליכה מדודה ומוגבלת, ללא ענין של הפלאה מיוחדת ("אַ געוואַלדיקער ענין"), שזהו תוכן הענין דספה"ע שסופרים יום אחרי יום כו'; ובהתאם לכך הרי זה חודש שאין בו מועד ויו"ט מיוחד.
ולאח"ז בא חודש סיון, חודש השלישי27 – קו השלישי שמחבר את שני הקוין להיותו למעלה משניהם, שלכן הי' בו הענין דמ"ת – "אוריאן תליתאי בירחא תליתאי"28 – שבו נתבטלה הגזירה ("שניט"29 ) וההבדלה שבין עליונים ותחתונים30.
ו. וכן הוא סדר החדשים שהם בקו דמלמטה למעלה:
חודש תשרי הוא בתנועה של גילוי והתפשטות (חסד) – "מרובה במועדות"31, ו"מושבע בכל", "גתות בתוכו ברכות בתוכו . . סוכה בתוכו לולב וערבה בתוכו"32, באופן שאין דוגמתו בכל שאר חדשי השנה.
ואילו חודש מרחשון הוא בתנועה של הגבלה וצמצום (גבורה) – שאין בו מועדים וימים טובים, וכל ענינו הוא העסק בעבודת האדמה, חרישה וכו', שזוהי העבודה היותר תחתונה וקשה, שלכן מצינו שהדגשת ענין המנוחה בשנת השמיטה מתבטאת במיוחד ביחס לשלילת עבודת האדמה דוקא.
[וזהו גם החילוק בין מרחשון לאייר – שהעבודה של חודש אייר, ספירת העומר, היא בענין האור והגילוי (ספירה מלשון בהירות ואור33 ), ואילו העבודה דחודש מרחשון היא עבודת האדמה, דכיון שחודש מרחשון הוא בחדשים שהם בקו דמלמטה למעלה, מודגשת בו יותר העבודה עם המטה דוקא].
ולאח"ז בא חודש השלישי, חודש כסלו, ששייך לקו השלישי שמחבר את שני הקוין להיותו למעלה משניהם – כפי שענין זה מתבטא בסיום החודש (ש"הכל הולך אחר החיתום"34 ) ביו"ט דחנוכה, שקשור עם ענין המס"נ שלמעלה ממדידה והגבלה, שזה הי' אופן עמידת בנ"י נגד היוונים מבלי להתחשב בחשבונות שהם חלשים ומעטים נגד גבורים ורבים כו',
ובאופן כזה הוא גם קיום מצות נר חנוכה – כמ"ש הרמ"א35 שעכשיו נעשה "מנהג פשוט" שכל אחד מישראל מדליק נר חנוכה באופן ש"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך", שזהו אופן ההנהגה ד"מהדרין מן המהדרין"36 (שלא מצינו דוגמתו בכל שאר המצוות, שהסדר בזה, שישנו עצם ענין קיום המצוה, וישנו קיום המצוה באופן של הידור, "כל חלב לה'"37, ועד לאופן ד"מהדרין מן המהדרין"38 ), שהנהגה זו באה כתוצאה מענין המס"נ שלמעלה ממדידה והגבלה.
ז. ועוד ענין שניתוסף בחודש כסלו דוקא בדורות האחרונים (אף ש"אכשור דרא" בתמי'39 ) – התגלות תורת החסידות בי"ט כסלו באופן ש"יפוצו מעינותיך חוצה"40 :
ידוע הפתגם41 ש"כל ענין החסידות הוא לשנות טבע מדותיו" – לא רק שינוי ותיקון מדה בלתי רצוי', דמאי קמ"ל, שהרי הצורך וההכרח בזה הוא גם מצד קיצור שו"ע, ואילו החידוש של תורת החסידות הוא – שצריך לשנות גם את הטבע דקדושה, ולא באופן של ביטול ושבירת מציאות הטבע, שהרי "לא תהו בראה (כי אם) לשבת יצרה"42, אלא באופן שעושים ממנו דירה לו ית' בתחתונים43, והיינו, שבעולם גופא פועלים ענין שלמעלה ממדידה והגבלה – בדוגמת העילוי שפועל קו השלישי בשני הקוין.
וזהו גם הענין דיפוצו מעינותיך חוצה – שהתפשטות המעיינות היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן מתפשטים ובאים גם ל"חוצה".
ובזה גופא מודגש ענין ה"מעיין" דוקא – לא כמו גשם שבא מלמעלה, אלא דוקא מעיין שנובע מלמטה, שענין זה קשור עם מעלת עבודת המטה דוקא (שהרי כסלו הוא חודש השלישי בסדר העבודה דמלמטה למעלה), שלכן מגיע למעלה מעלה ביותר.
ח. וענין זה מהוה לימוד והוראה לכל אחד מישראל שמברך את החודש:
יהודי יכול לחשוב שדי בכך שיעבוד ויצליח בעבודתו בב' הקוין דסור מרע ועשה טוב, ובפרט כשחושב שיש לו יצה"ר גדול... וגם הסביבה לא כל פעם מסייעת לעבודת ה', וכפי שרואה את כל הקשיים שהיו בעבודתו אתמול וכו'.
ועל זה באה ההוראה מהחודש השלישי – שעבודתו של יהודי צריכה להיות באופן שלמעלה מהגבלת שני הקוין כו', והיינו לפי שמציאותו של יהודי היא למעלה ממדידה והגבלה, להיותו בנו של הקב"ה, כפי שמאריך רבינו הזקן בהתחלת ספר התניא44 [שזהו הדרוש שאמר רבינו הזקן ביום ההולדת של הצ"צ45 ] ש"כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית'", כך, שיש לו כחות בלתי משוערים, ולכן אינו יכול להסתפק בעבודה מוגבלת (כפי שיכול להסתפק מישהו אחר), אלא ממנו דורשים עבודה ללא הגבלות – לא רק "בכל לבבך" (שבזה נכלל הפיכת היצה"ר כו'46, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא47 ), אלא גם "בכל מאדך"48 ; וכל זמן שעבודתו היא רק במדידה והגבלה, יכולים לשער עד כמה גדולה הרחמנות עליו, שבה בשעה שיש לו כחות בלתי משוערים, מסתפק בעבודה כזו שלפי ערך הכחות שלו נחשבת לענין של מה בכך, כמו נתינת פרוטה בלבד!
ולאידך גיסא, גם כאשר משתתף בנתינת "אצבע קטנה"49, יש ביכלתו לפעול באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.
וכל זה – לא רק בעבודתו בנוגע לעצמו, אלא גם בעבודה עם הזולת, כהוראת ימי חנוכה שצריך להאיר "על פתח ביתו מבחוץ"36, ועד ש"כל הגולה" נעשית "כמדורת האש" (כהלשון בנוגע לקידוש החודש50 ), ועי"ז זוכים להדלקת הנרות בביהמ"ק, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
* * *
ט. האמור לעיל אודות ענינו המיוחד של חודש כסלו שמתברך ביום הש"ק זה, הו"ע ששייך לשבת מברכים חודש כסלו בכל שנה; ונוסף לזה יש גם הוראה מאופן הקביעות של שבת מברכים כסלו שיש בזה שינויים משנה לשנה, וכיון שקביעות החדשים היא ע"פ תורה, בודאי יש בזה גם הוראה:
הקביעות המיוחדת של שבת מברכים חודש כסלו בשנה זו היא – בערב ר"ח, כך, שמשבת מברכים נכנסים לר"ח מיד, ללא הפסק בינתיים.
ברוב הפעמים הקביעות היא באופן שבין שבת מברכים לר"ח יש הפסק של כמה ימים, שבאמצעותם נמשכת הברכה של שבת מברכים עד שמגיעה לר"ח, אבל כיון שהמשכה זו היא בדרך מעביר (אף שפועלת בהם איזה רושם), הרי זה באופן שהברכה מתעלמת בהם, ואינה באה בהתלבשות ובגלוי, שהרי לא ניכרת בהם ברכת החודש הבא, ואדרבה, הם ימים ששייכים לחודש הקודם; וזוהי המעלה שבשבת מברכים חודש כסלו בשנה זו – שאין הפסק בין שבת מברכים לר"ח.
ועד כדי כך, שבשבת מברכים עצמו, לאחרי חצות היום, ישנה כבר הפעולה דר"ח, שלכן אין אומרים צדקתך צדק במנחת שבת51, והיינו, שהענינים שנפעלים בכל שבת ע"י אמירת צ"צ (כמובא מדברי הזהר52 שג' הפסוקים דצו"צ הם כנגד ג' הצדיקים יוסף משה ודוד כו'), נפעלים מעצמם מצד ענינו של ר"ח (שקשור עם ענין הגאולה, שאז "עתידים (בנ"י) להתחדש כמותה"53, וזהו גם ענינם של משה ודוד – גואל ראשון הוא גואל אחרון54 ),
[וע"ד משנ"ת55 בנוגע לימים שאין אומרים בהם תחנון בחודש תשרי, שהענינים שנפעלים בדרך כלל ע"י אמירת תחנון, נפעלים מצד מעלת ימים הנ"ל שבחודש תשרי, הקשורים עם הענין ד"ושמחת בחגך"56 ],
וכיון שענין זה נעשה מצד מעלת הזמן עצמו, הרי זה באופן נעלה יותר מכמו שנעשה ע"י אמירת האדם, שבשביל זה יש צורך בידיעת פירוש המילות ועניני הכוונות כו'.
ויתירה מזה, שענינו של ר"ח פועל גם על ההפטרה שבשחרית, עוד לפני אמירת ברכת החודש – שלמרות שבדרך כלל צריכה להיות ההפטרה "מענין הפרשה"57, הנה בקביעות כזו דוחים ההפטרה שמענין הפרשה ומפטירים "מחר חודש" (בסיפור דדוד ויהונתן, שזהו גם ענין יחוד שמשא וסיהרא58, ובאופן ד"עד דוד הגדיל"59, שקשור עם ענין הגאולה).
י. והמעלה שבקביעות כזו היא בבחינת "ברוך אומר ועושה"60 :
בכל שבת שבו מברכים בנ"י את החודש, במעמד עשרה מישראל, ובמקום קדוש, שגם בזמן הגלות נקרא "מקדש מעט"61 – ברור הדבר שהקב"ה מקיים את הברכה; אבל יש מעלה יתירה כאשר המשכת הברכה היא בזריזות, שמיד לאחרי ה"אומר" – אמירת הברכה שפועלים בנ"י בכחו של הקב"ה, שהוא הנותן להם כח לברך את החדשים62 – נמשך ה"עושה".
וההוראה מזה בעבודה – שכאשר יהודי מחליט לעשות דבר טוב, בא' הקוין הנ"ל, אין לו לעשות חשבונות ולדחות זאת למחר כו', אלא דורשים ממנו ענין הזריזות – לעשות זאת תיכף ומיד.
וכפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק63 גודל מעלת הזריזות, ש"זריזותי' דאברהם אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם, כי העקדה עצמה אינה נחשבה כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת אברהם אבינו ע"ה, בשגם כי ה' דיבר בו קח נא את בנך כו'64, והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה' גם כי לא דיבר ה' בם, רק שאברהם אבינו ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו",
ועד"ז בכל אחד מישראל – באופן שירושה היא לנו מאבותינו – שכאשר עושה דבר בזריזות, הרי זה מורה על שמחתו וחפצו כו',
והיינו, שאע"פ שלכאורה יש מקום לטעון שסיבת הזריזות היא בגלל שהי' מבולבל, או אפילו אם הי' מיושב, הרי זה רק מורה שאינו עצל כו', אבל מי יאמר שזהו חפצו ורצונו כו' – הנה על זה אומר רבינו הזקן שהזריזות מורה על "שמחתו וחפצו",
והביאור בזה – ע"פ הידוע פסק הרמב"ם65 שבפנימיות רוצה כל אחד מישראל לקיים תומ"צ כו', ולכן, כשמקיים מצוה בזריזות (לאחרי שמתגבר על העצלות כו'), אזי מתגלה רצונו האמיתי, שמחתו וחפצו (שזהו כל התענוג שלו) כו'.
יא. ועי"ז שעבודת האדם היא בזריזות – פועלים ענין של זריזות בנוגע לגאולה, שקשורה עם כללות ענינו של ר"ח (כנ"ל ס"ט),
ושייכת במיוחד לחודש כסלו, שסיומו בהדלקת נרות חנוכה, הקשורים עם נרות המקדש, אבל באופן ש"הנרות הללו אינן בטלים לעולם" (כמ"ש הרמב"ן66 ), שזהו"ע שלמעלה מהגבלה, ומספרם שמונה, שזהו החידוש של משיח, שאז יהי' כינור של שמונה נימין67 ; ולפנ"ז – הגאולה של רבינו הזקן בי"ט כסלו, "החג אשר פדה בשלום נפשנו וכו'" (ככל אריכות הדברים במכתבו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע68 ), ולאח"ז גם הגאולה של אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו, ועד שבגלל זה נקרא חודש כסלו כולו בשם "חודש הגאולה"69.
וכללות הענין בזה – שכל אחד צריך לפעול בעצמו לצאת מההגבלות שלו, ולפעול זאת גם על אחרים, שזהו"ע של גאולה פרטית,
ומהגאולה הפרטית של כל אחד מישראל – באים לגאולה הכללית של כל בנ"י, החל מהענין ד"ואולך אתכם קוממיות", "בקומה זקופה"70, עוד בימי הגלות האחרונים, ועד לגאולה בפועל ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.
* * *
יב. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש.
* * *
יג. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק71 "יודע ציד", "לצוד ולרמות את אביו בפיו72, ושואלו, אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות"73,
– שהכוונה כאן לנתינת "מעשר מכל", לא רק מגידולי קרקע, אלא מכל הנכסים. והשאלה "איך מעשרין74 את המלח ואת התבן" (שעיקר התועלת שלהם היא כשמערבים אותם עם דברים אחרים) היא, אם מחשבים את שוויותם כפי שהם בפני עצמם או כפי שמשתמשים בהם בתור תערובת ונתינת טעם –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"ה ע' 116 ואילך.
יד. בהערות אאמו"ר75 מתעכב על מאמר הזהר76 בפירוש הכתוב71 "ויגדלו הנערים": "סטרא דאברהם גרים לון לאתגדלא, וזכותי' סייע להון, הוא הוה מחנך לון במצוות דכתיב77 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'",
ומבאר ע"ד הקבלה, ש"כל הגדלה הוא מצד החסדים", ולכן "ויגדלו הנערים, דוקא סטרא דאברהם גרים לון . . מדתו של אברהם שהוא מדת הגדולה והחסד", שזהו גם מה שאברהם נקרא "האדם הגדול בענקים"78. ובפרטיות יותר "יש כאן ג' דברים להגדלתן, א' סטרא דאברהם, ב' זכותי', ג' חינוכו", "סטרא דאברהם גרים לאתגדלא במוח דחכמה דגדלות, וזכותי' דאברהם סייע שיתגדלו במוח דבינה (מקור הגבורות) . . הוא הוה מחנך לון במצות . . הוא מן בחי' מוח הדעת . . והחינוך הי' לעשות צדקה ומשפט, צדקה הוא מעטרא דחסד שבדעת, ומשפט שהוא דין מעטרא דגבורה שבדעת".
אך עדיין צריך להבין:
"ויגדלו הנערים" – קאי לא רק על יעקב אלא גם על עשו, ולכאורה, כיון שענינו של עשו הוא היפך הקדושה, מה שייך גידולו של עשו ל"סטרא דאברהם"?!
במדרש79 איתא: "ביעקב כתיב ויגדלו הנערים, ועשו הי' בכלל, אלא שקלקל במעשיו, ובזה את הבכורה ונעשה קטן, שנאמר80 הנה קטן נתתיך בגויים", והיינו, שעשו שקלקל במעשיו איבד את הגדלות שקיבל מאברהם. אבל אי אפשר לפרש כן בזהר, שאינו מזכיר ענין זה. ועכצ"ל שגם גידולו של עשו באופן בלתי רצוי קשור עם הגדלות דאברהם (שניצל אותה באופן בלתי רצוי כו').
וכפי שיתבאר לקמן.
טו. בהמשך להמדובר אודות פירוש רש"י, הנה כאן המקום לבאר ענין בלקו"ש השבועי81, הקשור עם פירש"י בתהלים:
נתבאר שם82 ראי' לחדודי עכ"פ למנהג לומר הקאַפּיטל תהלים המתאים למספר שנותיו – ממארז"ל83 "אשרי האיש (קאַפּ' א) ולמה רגשו גוים (קאַפּ' ב) חדא פרשה היא", ולפי מנין זה – מזמור "לשלמה משפטיך גו'" הוא מזמור ע"א, וסיומו "כלו תפלות דוד בן ישי", היינו שאמרו דוד כשנסתלק, ודוד נסתלק בן ע' שנה.
אך עפ"ז נשאלת השאלה: מדוע אומרים קאַפּיטל ע"ב לאחרי שנת ע"א, בה בשעה שבאמת הרי זה קאַפּיטל ע"א? והרי בודאי אין זה "סתם משחק", שיכולים להטות ולשנות לכאן או לכאן!
והביאור בזה84 :
החילוק בזה (אם "אשרי האיש" ו"למה רגשו" "חדא פרשה היא" או כמו שהוא בכל הספרים שלנו ש"למה רגשו" הוא מזמור השני) – יש לבאר ע"פ סוגיית הגמרא בברכות שם85, שמביא ראי' ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו" הם "חדא פרשה" מזה ש"כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב אשרי האיש, וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסי בו".
והביאור: תוכנו של המזמור ד"אשרי האיש" הוא – מעלת ישראל בקיום התומ"צ ("לא הלך בעצת רשעים גו' כי אם בתורת ה' חפצו גו'"86 ), שעי"ז "והי' גו' וכל אשר יעשה יצליח", (והפכם ו)"לא כן הרשעים כי אם כמוץ גו'"87.
והתמי' במזמור שלאח"ז "למה רגשו" וכללות תוכנו – הם שלילת השליטה של אוה"ע על בנ"י, ואדרבא: "אתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ"88 – באופן שלמעלה מן הטבע (ולכן באה התמי': "למה רגשו גוים גו'", שהרי "יושב בשמים ישחק גו'"89 ).
ושני המזמורים "חדא פרשה" הם (בתקופה אחת) – כאשר בנ"י הם (בגלוי) במצב ד"אשרי . . לא הלך בעצת גו'", כי זה מביא (בגלוי) "למה רגשו גוים גו' יושב בשמים ישחק גו' אתנה גוים נחלתך גו' אשרי כל חוסי בו"90.
ולכן "חדא פרשה היא" (בימי דוד) לדוד, שבימיו הי' מצב הנ"ל בפועל ד"לא הלך בעצת רשעים גו'", "רגשו גוים", "אתנה גוים נחלתך", וכפרש"י עה"פ "למה רגשו גוים": "ולפי משמעו יהי' נכון לפותרו על דוד עצמו91 כענין שנאמר92 וישמעו פלשתים . . ונפלו בידו וכו'".
[בימי שלמה לא הי' מצב ד"רגשו גוים", כי ניבא עליו "הוא יהי' איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב גו' שלום ושקט"93 ].
אבל בדורות שלאח"ז דלא קיימא סיהרא באשלמותא94, ובפרט בזמן הגלות – חסר באשלמותא דרבים בעניני "אשרי האיש גו'", אף שהי' בעבר (וישנו גם בהווה בכו"כ יחידים) – ולכן גם לא קשה על אשר בהווה "רגשו גוים", אלא שלאחרי זמן, בימות "מלך המשיח"95 – יתמהו "למה רגשו גוים",
ו"אשרי האיש גו' והי' כעץ שתול גו'" מדבר ביחיד בכל זמן – ומזמור (וזמן) בפ"ע96 – באחרית הימים – (שאז יתמהו) "למה גו'".
ועפ"ז מובן ג"כ מה שרש"י מביא פירוש הנ"ל (ד"למה רגשו" קאי על דוד) כפירוש שני – אף שזהו "לפי משמעו" – ומה ש"רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח" מביא כפי' ראשון,
כי פשוטו של מקרא – כל הספרים שלנו – ה"ה ב' מזמורים, "למה רגשו" פרשה בפ"ע (תקופה בפ"ע),
אלא שע"פ דחז"ל חדא פרשתא היא (באותה התקופה).
ואף שדחז"ל היא, בכ"ז פי' גם אליבא (אף שפרש"י בא לפרש פשוטו של מקרא) – כיון שזהו "משמעו".
ולהוסיף שכיון שדוד הוא "נעים זמירות ישראל"97 דכל הדורות, כלל בספר התהלים ב' המנינים: העיקרי – שהם ב' פרשיות (כנ"ל); השני – דדורו דדוד, באמירתו בפעם הראשונה ש(לכן – מוכרח שיהי' משמעו באופן ש)הם פרשה אחת98.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים, שכאן רואים איך שכל עניני התורה הם בדיוק, אפילו ענינים שהם רק לחידודי ורמז וכו'].
* * *
טז. הביאור בנוגע להערות אאמו"ר (בדא"פ עכ"פ):
ובהקדים המבואר99 בדברי הגמרא100 בנוגע לכ"ו דורות שלפני מ"ת, שהכעיסו לפניו, ואעפ"כ היו ניזונין בחסדו של הקב"ה, ולכן האריכו ימים וכו' – שענין זה הוא מצד בחי' חסד דאריך, שלהיותו בלי גבול, נמשך גם לאלו שהכעיסו לפניו, ע"י שמגביהים את עצמם – כמ"ש101 "אם תגבי' כנשר" – לקבל יותר מכפי הקצוב להם, מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, שבה נאמר102 "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו גו'", וכמארז"ל103 "מה איכפת לי' כו'".
ועד"ז מבואר בתו"א104 בנוגע לבחי' חסד דאברהם שנמשך גם לישמעאל, שעליו אמר אברהם "לו ישמעאל יחי' לפניך"105, להיותו חסד בלי גבול.
ועפ"ז אפשר לבאר גם הענין ד"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד גו'", ש"סטרא דאברהם גרים" – שמצד החסד דאברהם נעשית הגדלה גם בעשו (כמו ישמעאל), אף שהגדלה זו היתה באופן בלתי-רצוי.
יז. ובעומק יותר (בהתאם לתוכן דברי הזהר וביאור אאמו"ר ז"ל שגם ההגדלה דעשו היא בקדושה) – שההמשכה מחסד שלמעלה מהשתלשלות לעוברי רצונו, היא, כדי שעי"ז יתוסף עוד יותר בקדושה:
מבואר בד"ה ויגדלו הנערים תרס"ה106 (שיש בו ענינים נפלאים) שב' התוארים "איש יודע ציד איש שדה" הם ב' דרגות – מקיפים ופנימיים דקליפה: "איש יודע ציד" קאי על המקיפים דקליפה, ו"איש שדה" קאי על הפנימיים דקליפה.
וע"י "יעקב איש תם יושב אהלים"71 – נעשה התיקון והבירור ד"עשו איש יודע ציד איש שדה": "איש תם" כולל ב' המדרגות דמקיפים ופנימיים, כי בקדושה גם המקיף נכלל עם הפנימי, ו"יושב אהלים" הוא כענין "אהלי קדר"107, דקאי על המקיפים דקליפה, ישמעאל ועשו108, היינו, התוספת אור שנעשה ע"י הבירור דעשו, שהאורות דתוהו נמשכים ומתגלים באופן של התיישבות.
וזהו הפירוש ד"ויגדלו הנערים גו'" – שע"י המשכת חסד דאברהם ("סטרא דאברהם גרים לון") שלמעלה מהשתלשלות נעשה הגדלה גם ב"עשו איש יודע ציד איש שדה", והכוונה בזה – שיתברר ע"י יעקב, שעי"ז יהי' יעקב "יושב אהלים", תוס' אורות דתוהו שיאירו בתיקון.
יח. וכאן המקום להבהיר ולשלול ענין של עצבות בנוגע למצב בארץ הקודש:
ישנם הטוענים ושואלים, איך יתכן הדבר שבמלחמת ששת הימים ראו נסים גלויים, ואילו במלחמה שהתחילה בזמן ש"עיצומו של יום מכפר"109, לא ראו נסים גלויים?
וכאן רואים גודל חשכת הגלות – שלא שמים לב ("מ'כאַפּט זיך ניט") שדוקא במלחמה זו הי' נס גדול למעלה מדרך הטבע, ונס גדול יותר מאשר במלחמה ההיא:
לאחרי שהערבים הצליחו לעבור את "תעלת סואץ" ולפרוץ את קו ההגנה (ועד"ז בנוגע לחזית עם סורי') – לא הי' שום דבר שהי' יכול למנוע ולעצור אותם בדרכם, כך, שהיו יכולים להגיע עד תל-אביב וירושלים, והיל"ת מה שהי' יכול לקרות אז!...
ואעפ"כ אירע נס גדול שלא ע"פ דרך הטבע – שלאחרי שעברו 10-12 קילומטר, עצרו בדרכם ונשארו לעמוד במקומם, עד שהצבא הצליח להתאושש ולגייס את הכחות הדרושים כו'.
והגע עצמך:
כל מי שהי' בצרפת בעת מלחמת העולם השני' (וכן מי שקרא אודות תקופה זו)110, יודע, שהצרפתים בנו "קו הגנה" מבוצר ביותר, שלא בערך מאשר קו ההגנה שהי' בסיני, שכלא ממש חשיב לגביו. וכאשר האשכנזים ימ"ש ריכזו את כל כח השריון שלהם ופרצו את הקו בנקודה מסויימת (כפי שאירע במלחמה זו), נתבלבלו הצרפתים לגמרי, וכך הצליחו האשכנזים לחדור ולהגיע עד הים, ולכבוש את כל צרפת ביום אחד (ורק כדי לסיים את הכיבוש בכל פרטיו הוצרכו עוד כמה ימים).
וכיון שכולם יודעים מזה, ובמיוחד אלו שלומדים תכסיסי המלחמה, שמלמדים אותם לכל לראש אודות מלחמת העולם השני' שאירעה בימינו – הרי בדרך הטבע היו גם הם יכולים לעשות כן ח"ו.
ויתירה מזה: כדי לכבוש את צרפת הוצרכו לעבור דרך כמה ערים, ובכל עיר הי' צבא וכו'; ואילו כאן הי' באמצע רק מדבר, ללא ישובים, ורק מספר מועט של חיילים וטנקים כו', שלא היו מצליחים לעצור אותם. – כולם ידעו שזהו המצב, ועד שבוושינגטון חשבו כבר שלא יהיו יותר דאגות משם כו'; הדאגה היחידה שנותרה היא איך למנוע מצב שתהי' לרוסיא בעלות בלעדית שם.
ואעפ"כ, בנוגע לפועל, עצרו הערבים בדרכם ולא המשיכו להתקדם הלאה – אך ורק בגלל שכך רצה הקב"ה, והרי לגוי אין בחירה, כך, שזהו נס גמור שלמעלה מהטבע, שהרי הקב"ה אינו זקוק להלבשה בטבע כדי להראות נס.
יט. ולאחרי כל זה, מנסים להעלים על האמת, ולא לספר עד כמה היתה גדולה הסכנה כו' – למרות שהדבר ידוע לרבים, החל מאנשי הצבא, החיילים והמפקדים, שראו זאת בעיני בשר, וסיפרו לבני משפחותיהם וכו' – כיון שלא רוצים להודות שהי' זה נס גדול, שהרי זה היפך ממש מהענין ד"כחי ועוצם ידי"!...
וע"ד המסופר בתנ"ך111 (כמדובר כמ"פ שכל ענין מצינו בתורה), שכאשר ירושלים היתה בסכנה, בא ישעי' ואמר לאחז שביכלתו לעשות נס ("אות"), ואחז לא הסכים, באמרו: נס? – לא! לכאורה איך יתכן הדבר, הרי מדובר אודות סכנה שיכבשו את ירושלים?! – אבל אעפ"כ, לא רוצים נס!...
ובכן: הנהגה כזו מתאימה לאלו שהולכים בשיטת "קאַרל מאַרקס"; אבל השאלה היא על אלו שאמורים להגן על תורת משה – מדוע לא מגלים ומפרסמים אודות גודל הנס?!
ויתירה מזה:
כאשר תבעו לערוך חקירה ודרישה למצוא מה היתה הטעות וכו' – לא כדי להעניש מישהו, אלא כדי להבטיח שלא יעשו אותה טעות בעתיד – הנה אפילו השמאלנים הסכימו לכך, בלית ברירה... והיחידים שהתנגדו לכך, צעקו בקול רעש גדול שאין לערוך חקירה ודרישה, שתגרום לפילוג ופירוד הלבבות כו', ויש לדחות זאת עד שיגיע הזמן המסוגל לזה – הם אלו שאמורים להגן על תורת ישראל!...
והקופץ בראש הוא אותו אחד שרושם גוים בתור יהודים, ומכריז שירושלים היא עיר למופת ודוגמא לעולם כולו שיהודים וערבים יכולים לחיות בשלום ביחד, שלכן גרים שם גם עשרות אלפי ערבים שרובם ככולם הם מחבלים!...
וכל זה למה – כדי לישא חן בעיני הבעה"ב שלו, שמושיב אותו על ה"כסא", והוא דבוק לכסא; "צמיד פתיל" לכסא הפסול!...
כ. ומשלימות הארץ ושלימות העם – לשלימות התורה:
כאשר בוחרים רב ע"י קבלת שוחד, אזי מקבלים עונש – שכאשר מגיע עת משבר, ויהודים עומדים בהתעוררות ולבם ער לשמוע דברי- עידוד ("אַ וואַרעמען וואָרט"), אזי לפתע אין לו מה לומר, ואין מה לשמוע ממנו! – יש אחרים שמדברים כו', ואילו הוא, אין לו מה לומר, מלבד דברים של מה בכך, ובוודאי לא דברים היוצאים מן הלב, שנאמרים באמת, שרק הם נכנסים אל הלב112.
וכל זה למה – בגלל ש"השוחד יעור עיני חכמים"113, שלכן נעשה עיור ואינו רואה את האמת.
עכשיו לא צריכים אותו אפילו בשביל לתת "היתרים" (כיון שכבר נותנים היתרים על ימין ועל שמאל), ולכן אין לו מה לתת! וכאן רואים את העונש שלו!
כא. ויה"ר שיקויים מ"ש114 "ואלה תולדות יצחק גו'", "יעקב ועשו האמורים בפרשה", שיעקב פועל על עשו לטוב כו',
ובאופן ש"ואלה מוסיף על הראשונים"115 – מ"ש לפנ"ז116 בנוגע לישמעאל: "על פני כל אחיו נפל" [תמורת מ"ש117 "ידו בכל ויד כל בו", "בני אנשא יהון צריכין לי'"118 ], ועד"ז בנוגע ליעקב ועשו (הבירור דעשו ע"י יעקב) – נפילה גמורה לעשו, ונצחון גמור ליעקב,
ולא רק באופן ד"האמורים בפרשה", בתורה, אלא כפי שנמשך למטה בפועל ממש.
* * *
כב. המשך הביאור בענינים המופלאים ע"ד ההלכה שבפירוש רש"י – החילוק בין דברי רש"י "איך מעשרין כו'" לדברי המדרש119 "איך מתקנין כו'", והשייכות לפלוגתת הרמב"ם והראב"ד120 בפירוש "ויתן לו מעשר מכל"121, אם זה בגדר תרומת המכס מהשבי ומלקוח במלחמת מדין או בגדר מצות מעשר122 – נכלל בשיחה המוגהת הנ"ל (סי"ג) ע' 120 ואילך.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
ויה"ר שיהי' הענין ד"תלמודו בידו"123 – להוסיף בלימוד התורה, נגלה וחסידות, מתוך "שטורעם", עד ימי חנוכה – שקשורים עם נס השמן, שקאי על תורה124, וכמודגש גם בנוסח ד"על הנסים" ש"עמדה מלכות יון הרשעה . . להשכיחם תורתך" – ועאכו"כ לאחרי ימי חנוכה.
ועי"ז יפעלו הענין ד"בקש שלום"125 – שגם אלו ש"יצרם אנסם"65 ישלימו אתו126, ועד שימשיכו "אמת ה' לעולם"127, להאיר את העולם כולו, ואור זה יכלה וישרוף את השיריים האחרונים של חשכת הגלות128, ועד לקיום היעוד "ה' יהי' לך לאור עולם"129, ובאופן ש"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים"130, "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' גו' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור"131, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
[לאחר אמירת ברכה אחרונה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ"].
הוסיפו תגובה