בס"ד. ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, ושלשת תרד מאד וגו', ואני שלשת החצים וגו'1. וצריך להבין מהו הדיוק במספר שלש דוקא. וכן בפסוקים שלפני ההפטורה, ויאמר יהונתן גו' כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית2, שגם כאן מדייק מחר השלישית דוקא. ומה שפירש רש"י שמא לא יתמה (אבי) מחר אבל יתמה ביום השלישי, אין זה מספיק עדיין, שהרי מהמשך הכתובים רואים שלפועל הי' מספיק גם ב' ימים (שביום הא' הי' עדיין קס"ד כו', אבל ביום השני שאל (שאול) מיד מדוע לא בא בן ישי גו'3 ). גם צריך להבין בפנימיות הענינים, מהו הטעם שדוקא ג"פ הוי חזקה4, שהרי הסיבה לכך שע"פ הטבע ג"פ הוי חזקה, היא, לפי שכן הוא בפנימיות הענינים.
ב) ויובן ע"פ המבואר בדרושי מחר חדש, ובפרט באוה"ת על פסוק זה5, שפי' ושלשת שתעשה שלישי' כמו סגו"ל. וביאור הדברים, דהנה כתיב6 והייתם לי סגולה מכל העמים אשר ע"פ האדמה, פי', מכל העמים אשר ע"פ האדמה, תעשו לי מהם סגולה, כי מבירורים שעושים ישראל מכל העמים, עושין מהם כמו סגו"ל.
ויש לבאר במאמר המוסגר, שסגולה הוא כמו סגול, דכיון שאותיותיהם שוים, הרי זה מורה שענינם אחד הוא. וכידוע7 ששמו אשר יקראו לו בלה"ק הוא בהתאם לשרשו ומקורו של הדבר הנקרא בשם זה. ובענין זה היתה גודל חכמתו של אדה"ר שקרא שמות לכל הנבראים, עי"ז שראה כל דבר כפי שהוא בשרשו במרכבה העליונה כו'8. וכן הוא גם מלמטה למעלה, שמשמו אשר יקראו לו בלה"ק, יכולים לידע שרשו במרכבה העליונה. ומזה מובן, שכשישנם שני שמות שאותיותיהם (או עכ"פ רובם, שרשי התיבות) שוים, הנה אף שבגילוי אינם דומים זל"ז, הרי הם שייכים זל"ז בשרשם, שלכן שוים באותיותיהם, שכל אות היא בתמונה מיוחדת פרטית המורה על ציור ההמשכה והתגלות האור והחיות כו'9.
וממשיך לבאר10, שהסגול יש בו ב' נקודות זו אצל זו ואחת תחתיהן. ונקודה זו התחתונה היא בחי' הביטול, שלכן עומדת למטה מהאות. וביטול זה מהפך ומעלה את שתי הנקודות כו'. והענין בזה, ששתי הנקודות שלמעלה מורה על תהו, שבו יש רק ב' קוין11, וימלוך וימת12, וימלוך הו"ע הריבוי וההתפשטות שמצד החסד, וימת הו"ע הצמצום וגבורה. והעלאת שתי נקודות אלו ע"י הנקודה השלישית הו"ע בירור התהו ע"י התיקון, שבו יש ג' קוין, דוגמת ג' הנקודות דסגול. וכן הוא בענין והייתם לי סגולה מכל העמים (שסגולה הוא מלשון סגול), ששתי הנקודות קאי על בחי' עשו וישמעאל, שעיר וחותנו13 (ששרשם מתהו), שהם בחי' חו"ג דלעו"ז, ישמעאל הו"ע ריבוי ההתפשטות שמצד החסד (אלא שזהו בחי' החסד כפי שהוא בנפילה גמורה, כמ"ש14 על פני כל אחיו נפל), שלכן לא הי' יכול לקבל הציווי דלא תנאף15, ועשו הו"ע הצמצום וגבורה, שזהו"ע על חרבך תחי'16, שכל המציאות והחיות שלו הוא ע"י החרב כו'. וב' נקודות אלו דעשו וישמעאל כוללים את כל שבעים האומות17 (וזהו שמצינו בזהר18 שיש גלותא דאדום וגלותא דישמעאל, אע"פ שהיו עוד גליות, לפי שאדום וישמעאל הם כללות כולם). והנקודה שלמטה הו"ע הביטול שבישראל, שעל ידו מבררים ומהפכים ב' הנקודות דחו"ג הנ"ל שיתעלו לקדושה.
ג) וביאור הענין, דהנה כתיב19 כי אתם המעט מכל העמים, שאפילו לגבי אוה"ע הם בבחי' מעט, והיינו, שלא זו בלבד שהם ממעטים עצמם אף שנשפע להם רוב השפעה, אלא שהם בבחי' ביטול אפילו לגבי אוה"ע. וכביאור כ"ק אדמו"ר הזקן20 בפירוש הכתוב21 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שזהו אפילו לגבי אוה"ע. והיינו, שאף שיודע שהוא עם חכם ונבון22, והיא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים22, ויודע שאתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות23, וכיון שהמרומם אותם הוא הקב"ה, הרי זו רוממות אמיתית, אעפ"כ, הרי הוא "מעט" לגבי העמים. ויובן ע"פ המבואר24 בענין והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שענין זה בא ע"י שהתבונן שכל עניני מעלותיו אשר בהם הוא גבוה במעלה ומדרגה מכל אדם, הרי זה מה שניתן לו מלמעלה, ואילו היו נותנים כחות אלו לאדם אחר, הי' מגלה את הכחות באופן נעלה יותר. והסברה זו שייכת אפילו לגבי אוה"ע, ומטעם זה הי' משה עניו אפילו לגבי אוה"ע. ולהעיר גם מב' הגירסאות במארז"ל25 הוי שפל רוח כו', בפני כל אדם (בלי ה"א), או בפני כל האדם (בתוספת ה"א), שבמקומות שמבארים טעם הביטול ששייך גם לגבי אוה"ע, אומרים כל האדם (בתוספת ה"א), שקאי גם על אוה"ע26, אבל במקומות שמבארים הטעם על הביטול ששייך רק לגבי בנ"י [וכמו הביאור שבתניא פרק לב, דמי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורם באלקים חיים, בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, שזהו מצד שורש נפשם בהוי' אחד, שזהו"ע ששייך בישראל דוקא], מדייקים לומר כל אדם (בלי ה"א), דקאי על בנ"י דוקא, אתם קרוים אדם27, ע"ש אדמה לעליון28. וזהו שנאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם (בתוספת ה"א) אשר ע"פ האדמה, כי אצלו הי' הביטול הנ"ל ששייך אפילו לגבי אוה"ע. ועד"ז הוא גם הביטול דאתם המעט מכל העמים.
וע"י הביטול שבישראל, שהם מעט מכל העמים, מבררים ישראל את כל העמים, בדוגמת המבואר לעיל בענין תמונת אות סגול, שיש בו ב' נקודות זו אצל זו ואחת תחתיהן, שמגבהת את שתי הנקודות שעלי'. והיינו, שיש כאן שני ענינים הפכיים, שמחד גיסא, הנקודה התחתונה היא למטה משתי הנקודות, ולאידך גיסא, הרי היא מגבהת את שתי הנקודות. וכמשל הידוע29 מכלי ההגבהה הנקרא "ליווער", שבכדי להגבי' איזה דבר בשלימות, צריך להגביהו מתחתיתו.
ועוד זאת, שלאחרי שהנקודה התחתונה דסגו"ל מגבהת את שתי הנקודות שעלי', אזי מתהפכת להיות ע"ג שתי הנקודות, ונק' סגולתא (כנ"ל ששני שמות שאותיותיהם שוים יש להם שייכות בתוכנם), שהוא טעם הנגינה שהו"ע התענוג30, ואז היא למעלה משתי הנקודות [וע"ד המבואר31 בענין נקודת חיריק, שהיא תחת האות, וע"י העבודה נעשית נקודת חולם, שהיא נקודה שלמעלה מן האות. וכך נעשה כאן מסגול סגולתא. אמנם שם הוא ע"י העבודה עם עצמו (ולכן היא נקודה אחת), משא"כ כאן הוא ע"י העבודה עם עשו וישמעאל (ולכן ה"ה ג' נקודות)]. וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים, שע"י בירור כל העמים שמרומז בסגו"ל, נעשים בנ"י בבחי' סגולתא כו'. וגם בענין זה יש שני הפכים, שמחד גיסא, הם סגולה (מובחרים) מכל העמים, ולאידך גיסא, הרי זה גופא נעשה עי"ז שמבררים את כל העמים, שמזה מובן גם העילוי והשכר של כל העמים, שהרי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'32, על איזה דבר שעושה, ועאכו"כ על זה שעל ידם נעשים ישראל סגולה כו'.
ד) וענין זה קשור עם כללות הענין דמחר חדש, שהו"ע מולד הלבנה, שעל זה אמרו ישראל מונין ללבנה33, והם עתידים להתחדש כמותה34. וביאור המעלה שבזה, דהנה, החילוק בין שמש לירח הוא, שהשמש אין בו שינויים, אָדער גאָר אָדער גאָרניט, זריחה או שקיעה, יום או לילה, משא"כ הלבנה, שבתחלה ישנו מולד הלבנה שהוא בבחי' נקודה בלבד, ועוד לפנ"ז ישנו ההעלם לגמרי, שהו"ע כי יפקד, ועי"ז נעשה אח"כ מולד הלבנה, ובאופן שעולה מדרגא לדרגא, ועד לקיימא סיהרא באשלמותא35. ועד"ז הוא גם בישראל, שיש בהם כמה דרגות ועליות, וכנ"ל דבתחלה ישנה הנקודה שלמטה מב' הנקודות, ולאח"ז מתעלה למעלה מב' הנקודות.
ה) ויש לקשר זה גם עם מ"ש בהתחלת פרשת השבוע ואלה תולדות יצחק. דהנה, לכאורה צריך להבין מ"ש ואלה בוא"ו, הרי בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים36, ואיך יוסיף על תולדות ישמעאל האמורים למעלה37. דבשלמא מ"ש למעלה ואלה תולדות ישמעאל38, הרי זה מוסיף על בני קטורה שלפנ"ז39, אמנם מ"ש ואלה תולדות יצחק, ופרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה, איך שייך לומר שיעקב מוסיף על ישמעאל. ולהעיר, שבשמו"ר ר"פ משפטים36 (ששם הובא הכלל בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים) מפרש מ"ש ואלה תולדות יצחק, שמוסיף על הראשונים, על מ"ש למעלה הימנו בני ישמעאל, שלכך נאמר תולדת יצחק חסר, להוציא יעקב מכלל הרשעים, והיינו שההוספה היא רק לגבי עשו, ולא לגבי יעקב. אבל אי אפשר לומר כן בפירוש רש"י שמפרש בפשוטו של מקרא דקאי על יעקב ועשו האמורים בפרשה, והיינו, שלא זו בלבד שכולל גם את יעקב, אלא אדרבה, שמקדים את יעקב לעשו (אף שמדבר אודות תולדות יצחק, ועשו נולד ראשון), ומזה מובן שיעקב הוא העיקר גם לגבי הענין דואלה מוסיף על הראשונים. ואינו מובן, איך שייך לומר שיעקב מוסיף על ישמעאל. ומבואר בזה, ע"פ מארז"ל40 לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', דכשם שהוצרך תחלה לצאת ישמעאל כדי שיצא יצחק מבורר, כך הוצרך תחלה לצאת עשו כדי שיצא יעקב מבורר כו'. אבל עפ"ז, הוספה זו (שגם מיצחק יצא עשו כדי שיצא יעקב נקי) אינה מעליותא, ולא יוצדק על זה ואלה מוסיף, שהוא קצת לגנאי (אף שמסיים בשבח, שיצא הזוהמא, כדי שיצא יעקב נקי).
אך הענין הוא, כפי שמבאר באוה"ת39, שנראה יותר כמו שפי' בזה הרב החסיד ר' נחום ז"ל (מטשערנאָביל) בס' מאור עינים41 בענין ואלה תולדות, הוא"ו מוסיף, היינו שמוסיף ומרחיב גבול הקדושה ע"י הוצאת ובירור הניצוצות הקדושות מן הקליפה ומעלה אותן להכלל בקדושה. וזהו ואלה תולדות כו' יעקב ועשו האמורים בפרשה, דהיינו שע"י יעקב הוא מברר גם את בחי' עשו ומעלה ממנו ניצוצי הקדושה. ועפ"ז יש לפרש גם ענין ואלה מוסיף על הראשונים, שמוסיף על תולדות ישמעאל, שיעקב מברר גם את בחי' ישמעאל, והיינו, לפי שרק יעקב (בחיר שבאבות42 ) מטתו שלמה43, ועליו נאמר44 ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, חרון אף של עולם45, לפעול שם הבירור כו', ועד שבירר גם את עשו וישמעאל, וכנ"ל שהבירור דעשו וישמעאל (שכולל את הבירור דכל שבעים האומות) הוא כללות בירור ב' הנקודות חו"ג, ע"י הנקודה התחתונה דסגול, שהו"ע הביטול כו', ועד שמתעלית לנקודה דסגולתא שלמעלה משניהם.
וזהו ואלה תולדות גו'46, ואלה דייקא, בו' המוסיף, שהוא"ו סוד הדעת, שמוסיף ומרחיב גבול הקדושה ע"י בירור והעלאת המדות חו"ג, שזהו מ"ש47 וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, היינו שע"י בחי' הדעת, שיתקע מחשבתו בחוזק48, ה"ה פועל בשמים ממעל, המורה על ריבוי ההתפשטות, שהוא בחי' ישמעאל, ועל הארץ מתחת, שהוא בחי' עשו (חרבא). וזהו גם ענינו של יעקב, שהרי מדתו של יעקב היא מדת האמת49, דא אות ו'50, שצורת הוא"ו מורה על ענין ההמשכה מלמעלמ"ט51, והו"ע קו האמצעי שמבריח מן הקצה אל הקצה52, ולכן מחבר ב' הקוין דחו"ג. ועוד זאת, שע"י יעקב שהוא מדת האמת, נעשה הבירור דעשו שהוא היפך האמת, כמארז"ל53 שעשו הוא ע"ש הא שוא שבראתי בעולמי, וכמו האומר על עמוד של אבן שהוא של זהב הרי זו שבועת שוא54, וכמו"כ מה שמחשיב העולם ליש ודבר נפרד זהו שוא55, וביתר שאת, שהרי האבן עם הזהב יש להם איזה שייכות עכ"פ, שהרי שניהם מוגדרים במקום גשמי, אורך ורוחב ומשקל, משא"כ העולם הרי באמת אין לו שום מציאות כו'. ולכן צריך להמשיך האמת בעולם, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם56. וזהו כל ענין מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות57, לברר את נה"ב והגוף וחלקו בעולם כו'58, ואין צריך לזה עבודה ויגיעה גדולה, אלא מספיק אצבע קטנה כו'59, ועי"ז מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות60, ועד שפועלים המעמד ומצב דלעת"ל, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד61, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך62 (וכפי שכבר הי' לעולמים63 ), שהמלכים יהיו מאושרים מזה שיש להם אפשרות לשמש את בנ"י כו'64.
הוסיפו תגובה