בס"ד. שבת חול המועד סוכות, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

חג1 הסוכות שבעת ימים להוי'2, ומביא הצ"צ3, שמפסוק זה למדים שקדושה חיילא על עצי סוכה, כדאיתא בגמרא4 מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה (שלמי חגיגה ליאסר משהוקדשו) כך חל שם שמים על הסוכה, ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג (חגיגה) לה', אף סוכה לה' [והיינו, דכיון שבפסוקים אלו מדובר בענין חג הסוכות, הי' הכתוב יכול לומר (בלשון סתמי) חג שבעת ימים לה', וממילא הי' מובן שהכוונה היא לחג הסוכות, ומזה שהכתוב מפרש חג הסוכות, ילפינן שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה], ומביא גם מ"ש האחרונים5, דה"ל קדושת הגוף (כשם שקדושת החגיגה היא קדושת הגוף). וכמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן6 (שזהו פס"ד בנוגע לפועל), שכל שבעת ימי החג אסור להסתפק מעצי הסכך מן התורה, ומדברי סופרים אסור להסתפק אפילו מעצי הדפנות. וענין זה הוא במצות סוכה דוקא, משא"כ בשאר מצוות, הנה אפילו מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצוות7, כמ"ש8 וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג, הרי אין קדושה חלה על הציצית, רק דאסור להשתמש בהן משום ביזוי מצוה9 (והיינו שזהו רק כדי לשלול היפך ענין הכבוד, אבל בסוכה יש קדושת הגוף). והא דאיתא בגמרא10 דסוכה וציצית הן רק תשמישי מצוה ונזרקין, היינו לאחר שעברה מצוותן, אבל בשעת ז' ימי הסוכות חל קדושה עלייהו. וצריך להבין מאי שנא סוכה מציצית ושאר תשמישי מצוה, שדוקא גבי סוכה יש קדושת הגוף.

ב) ויובן בהקדם משנת"ל11 שבמצות סוכה נוגע בעיקר שתהי' המצוה בגשמיות הענינים, דהיינו באכילה ושתי' גשמית דוקא, וכן הנאה גשמית מצל הסוכה (שצ"ל צלתה מרובה מחמתה דוקא12 ), שלכן המצטער פטור מן הסוכה13. ומטעם זה נמשכת גם קדושת המצוה בגשמיות הסוכה, ומזה בא גם הדין לפועל, שבסכך יש דין קדושת הגוף מדאורייתא ומדרבנן גם בהדפנות. אמנם, גם בכל המצוות צ"ל הקיום בגשמיות דוקא [וכמבואר בתניא14 מעלת מצוות מעשיות דוקא, שאז גם כח הגוף ממש שבעשי' זו נכלל בקדושה], שעי"ז באים לתכליתם למטרתם ולכוונתם, וכידוע שזהו החילוק (בכללות) בין תורה ומצוות, שהתורה, אף שלא בשמים היא15, כי אם דוקא בארץ, הרי גם כמו שהתורה היא למטה בארץ נאמר עלי'16 הלוא כה דברי כאש כו', משא"כ המצוות הם בענינים גשמיים דוקא, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, ולכן באים כל המצוות במדידה והגבלה גשמית דוקא17. ועד שאפילו המצוות שבחובת הלבבות, שכללותם הם מצות אהבה ויראה, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך גו'18, ואת ה' אלקיך תירא19, שהם ענינים רוחניים, הרי גם הם צריכים להיות נרגשים בלב הגשמי דוקא, אהבה גשמית ויראה גשמית שפועלים על הלב הגשמי ענין של כיווץ או התרחבות והתפשטות20. ובפרטיות יותר, הנה לכל לראש ישנה מעלת הדבר הגשמי שראוי ומוכשר לעשיית המצוה, שהוא מזוכך יותר משאר הדברים הגשמיים שאינם ראויים לקיום המצוה (כמבואר בדרוש יביאו לבוש מלכות שבתורה אור21 ובשערי אורה22 ). ונוסף לזה ישנו העילוי שנעשה בדבר הגשמי בשעה שמקיימים בו את המצוה בפועל, כמו במצות תפילין, שכאשר התפילין מונחים על השולחן, אין בזה השראת פנימיות רצונו ית' כלל, דאף שבפ' קדש הכתובה בקלף יש רמז להשראת אור חכמה דאצי', מ"מ, אין האור שורה בכלי אלא כשהאדם מניחם בראשו דוקא, כמשנת"ל23. ובזה גופא יש חילוקים בין מצוה אחת לחברתה, וכמו החילוק בין סוכה לציצית ושאר תשמישי מצוה, שדוקא גבי סוכה יש קדושת הגוף כנ"ל, ולא רק בעת קיום המצוה, אלא גם לאחרי גמר קיומה מאיר בה עדיין בגילוי קדושת הסוכה כמו בעת קיום המצוה.

ג) וביאור הענין, דהנה נת"ל23 שע"י קיום המצוות נמשכת תוספת קדושה על נפשו האלקית של האדם שמקיים המצוה, שזהו"ע אשר קדשנו במצוותיו, שע"י המצוות אנו מתעלים בקדש העליון כו'24, וכמו"כ נמשכת תוספת קדושה בהמצוות עצמם (כנ"ל שדוקא כאשר האדם מניח תפילין בראשו, נעשית בהם השראת פנימיות רצונו ית'), ועד שעי"ז נעשה הענין דמקדשי שמך25, שממשיכים תוספת קדושה בשמו ית'.

אמנם בדרגת הקדושה גופא יש חילוקי דרגות כו'. דהנה כתיב26 קדושים תהיו כי קדוש אני, ודרשו רז"ל27 יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. וענין זה נפעל ביוהכ"פ, אחת בשנה28, שבו נכנס הכה"ג בבית קדה"ק, ועי"ז ממשיך בחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם, כי בחי' קדה"ק הוא הכלי שבו מאיר מבחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם. וכיון שהכה"ג מתפלל בשם כל ישראל ובשביל כל ישראל, הנה עי"ז ממשיך הענין דקדושתי שלמעלה מקדושתכם בכל ישראל, ועי"ז מתמלאים כל הפגמים מהעוונות של כל השנה. ולאחרי העבודה דיוהכ"פ מלמטה למעלה, נמשך האור מלמעלה למטה בחג הסוכות. ומצד זה היא גם השמחה בחג הסוכות שנקרא זמן שמחתנו, דלכאורה אינו מובן, הרי כל המועדים הם מועדים לשמחה29, ולמה אומרים זמן שמחתנו בחג הסוכות דוקא, ומבואר הטעם בזה30, ע"פ המשל מבן המלך שנתרחק מאביו המלך, ואח"כ כשמתקרבים בבחי' ראי' מקרוב תגדל השמחה ביותר, ועז"נ31 שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק שנעשה קרוב32, שזוהי מעלת בעלי תשובה (כמארז"ל33 במקום שבע"ת עומדים כו'), שזדונות (וכ"ש השגגות) נעשו לו כזכיות34 (ממש), שזהו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא35, והיינו, שמחשוכא עצמו נעשה נהורא, ולכן תגדל השמחה ביותר.

ועפ"ז יובן מעלת הקדושה שבמצות סוכה דוקא. דהנה, בענין סכך הסוכה (שזהו עיקר ענין הסוכה שנקראת על שם הסכך36 ) ידוע שנמשך מענן הקטורת דיוהכ"פ37. ונמצא, שבסכך הסוכה נמשכת הקדושה היותר נעלית, בחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם, ובאופן שההמשכה היא למטה מטה, עד למקום הזדונות, שגם הם נהפכו לזכויות (דאף שענין זה נעשה ביוהכ"פ, הרי ביוהכ"פ ה"ז באופן של עלי' מלמטלמ"ע, ואילו בחג הסוכות ה"ז באופן של המשכה מלמעלמ"ט, כנ"ל), שבמקום החשוכא נעשה נהורא, ולכן נוגע יותר (מבשאר המצוות) שהקדושה תהי' בגשמיות דוקא. ובגלל זה יש קדושת הגוף ממש בגשמיות סכך הסוכה (ומדרבנן גם בדפנות).

ד) ומזה נמשך גם במצות ד' מינים, שנמשך האור בגשמיות ד' המינים יותר מבשאר המצוות. ובהקדים, שענין השמחה שבסוכות [שבאה מצד גילוי בחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם שנמשך ביוהכ"פ שעי"ז מתמלאים כל הפגמים, כנ"ל] הוא (בעיקר) בנטילת הד' מינים, וכמ"ש38 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים, ומזה מובן, שהענין שנת"ל בנוגע למצות סוכה [המשכת קדושה נעלית למטה דוקא, יותר מבשאר המצוות] הוא גם במצות נטילת ד' מינים, ואדרבה, שהרי סוכה הו"ע המקיף [אלא שעז"נ בסוכות תשבו39, שצריך להמשיך המקיף בהתיישבות40, אבל הסוכה עצמה היא בחי' מקיף], משא"כ נטילת ד' מינים בסוכה הו"ע המשכת המקיף דסוכה בפנימיות, כמבואר בכ"מ41. ומזה מובן, שגם במצות נטילת ד' מינים יש ענין של המשכת קדושה בגשמיות ע"ד המשכת הקדושה בגשמיות הסכך והדפנות של הסוכה.

והענין הוא, דהנה נת"ל42 הטעם למה נבחרו ד' מינים אלו דוקא, לפי שבהם נראה בגלוי ענין האחדות, שזהו מצד גילוי האין המהוה את היש. ובהקדים, שאף שכל הנבראים נבראו מאין ליש, הרי צריך לזה הענין דאילו נתנה רשות לעין לראות כו'43 [אלא שגם ע"י השכל אפשר להבין שאין דבר עושה את עצמו, ועד לתורת הבעש"ט44 שבריאת העולם אינה כמעשה אנוש ותחבולותיו, אלא באופן שדבר הוי' נצב ועומד לעולם בכל נברא, ומהוה ומחי' ומקיים אותו, אבל זהו רק ענין של הבנה והשגה בשכל, ולא באופן של ראי', שהרי אין רואים אלא את היש הנברא], משא"כ במצות ד' מינים, הנה גם לפני שנתקיימה בהם המצוה, רואים בהם בגלוי ענין האחדות, שזהו מצד גילוי האין שבהיש. וכמבואר בדרושים45 בנוגע לפרטי ד' המינים, שבלולב כתיב38 כפת תמרים, אל תקרי כפת אלא כפוּת46, דאף שיש בלולב כמה עלים נפרדים, וגם כל עלה כפול לב', מ"מ הרי הם דבוקים ואחוזים זב"ז כאילו הם אחד, והיינו, שאף שמצד היש יש בו ענין של פירוד, שהוא מחולק לכמה עלים, וגם כל עלה מחולק לב', הנה מצד גילוי האין שבהם הרי כולם כפותים יחד. ועד"ז בענף עץ עבות, דאף שצ"ל בו כמה (ג') עלים, מ"מ ה"ה תלתא בחד קינא47, שזה מורה על ענין האחדות. וכן בערבה, שאף שאין בה טעם ואין בה ריח48, שזה מורה שאין בה הענין דרוחניות שבגשמיות, הנה גם בה יש ענין האחדות, שלכן נקרא אחוינא49, ע"ש שגדלים באחוה50. וכן באתרוג, שהוא הראשון בכתוב וראשון במעלה, שיש בו טעם ויש בו ריח48, ה"ה דר באילנו משנה לשנה51, וסובל ע"ע כל שינויי האוירים עם היותם הפכיים זמ"ז, קור וחום קיץ וחורף גו'52, ועד שזמן גידולו של האתרוג הוא ג' שנים53, ונמצא שסובל ע"ע שינויי האוירים במשך ג' שני חזקה54, ולא זו בלבד שהוא סובל שינויי האוירים, אלא שגם גדל מהם, ולא עוד אלא שזה פועל בו להיות פרי עץ הדר (ועד שממנו למדים גם על שאר המינים שצריכים להיות הדר55 ), שזהו ענין התענוג (וכמו ענין השבת שהו"ע התענוג, וכידוע בפירוש בורא נפשות רבות וחסרונן (ולאח"ז מוסיף) להחיות בהם כו', שהו"ע התענוג56 ). ומכ"ז מובן שבגשמיות ד' המינים נראה ענין האחדות בגילוי.

ונוסף על המשכת המקיף דסוכה בפנימיות ע"י מצות נטילת ד' מינים, הרי זה נמשך בשמע"צ ושמח"ת בפנימיות ממש57, ואז העבודה היא בריקוד ברגלים [דהגם שהתורה ענינה הבנה והשגה, ואפילו תושב"כ שגם מי שלא ידע מאי קאמר יוצא י"ח לימוד התורה58, הרי צ"ל זה בדיבור עכ"פ58, הנה כאן העבודה היא בריקוד ברגלים דוקא], ואפילו חכמים גדולים הנה עבודתם היא בריקוד ברגלים דוקא59, שבזה כולם שוים.

ה) וזהו חג הסוכות שבעת ימים להוי', שדוקא אז הוא זמן שמחתנו, כיון שבא לאחרי שתחילה הי' ענין הריחוק ע"י הזדונות כו', ולאח"ז נעשה הקירוב ביותר עי"ז שהזדונות נעשו כזכיות ממש, שזהו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא, והיינו, שבמקום החשוכא נעשה נהורא (שלכן נמשכת גם בסכך קדושת הגוף ממש, כנ"ל ס"ג), ולכן תגדל השמחה ביותר להיות זמן שמחתנו. ומהשמחה דחג הסוכות נמשך ענין השמחה על כל השנה, כמו כל עניני חודש תשרי, שהוא חודש הכללי, שהם נמשכים על כל השנה60. ועי"ז הנה באור פני מלך חיים61, שנמשך חיים כפשוטו בכל המצטרך, ועד לבחי' חיי החיים דיוהכ"פ62, וגם ענין התענוג, שנמשך מיוהכ"פ שעז"נ63 להחיותם ברעב, כנ"ל (ס"ד) בענין להחיות בהם נפש כל חי שזהו"ע התענוג. ועד שענין השמחה פורץ גדר64, שיעלה הפורץ לפנינו65, דקאי על משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.