ביום השמיני עצרת, יום שמחת תורה, ה'תשל"ד

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

ביום השמיני עצרת תהי' לכם1, ופרש"י, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם. ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך דשנת תש"ד2 (ויהי בשלושים שנה3 ), דצריך להבין תוכן ענין ההנאה של מעלה מזה אשר בשמיני עצרת תהי' לכם. ובכללות אינו מובן הציווי דתהי' לכם, דענינו ע"ד דכתיב4 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (כדאיתא במדרש5 עה"פ החודש הזה לכם6, ומזה מובן גם בנוגע למ"ש עצרת תהי' לכם), דמשמע אשר רק ציווי זה הוא לכם, והלא כל המצוות הם לישראל, ומה בא להשמיענו כאן באומרו לכם. גם צריך להבין איך מתאים זה עם המבואר במדרש7, משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, בא ונגלגל אני ואתה במה שתמצא כו', שמזה משמע שהסעודה דשמיני עצרת היא מאותה המדריגה עצמה שהיתה הסעודה לכל בני המדינה8, ואיך מתאים זה עם הפירוש שעצרת תהי' לכם הו"ע יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ב) ויובן בהקדם הידוע9 שבשמע"צ נעשית הקליטה של כל האורות והגילויים דחודש השביעי, החל מר"ה (כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר10 שכל הענינים שפועלים בר"ה ע"י קו המרירות, פועלים בשמע"צ ושמח"ת ע"י קו השמחה), עליו נאמר11 אתם נצבים היום גו', כמבואר בלקו"ת12 שהיום קאי על ר"ה, יומא דדינא רבא13 (ולכן לעולם קורין פרשה זו בשבת שלפני ר"ה14 ), ועז"נ אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, היינו, שכל בנ"י, מראשיכם עד שואב מימיך, עומדים כולם לפני הוי' אלקיכם כו', שמזה מובן גודל מעלת כל אחד מישראל, אפילו פשוט שבפשוטים. ולכן נעשית אז עבודת בנ"י באופן דבקשו פני את פניך הוי' אבקש15, ועד להמבואר בסידור ד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל16, שבר"ה חוזרים הדברים לקדמותם, וע"י עבודת בנ"י מגיעים לפנימיות עצמותו ומהותו ית', ועי"ז מתחדש החיות ממקורו ושרשו הראשון, ומשם ממשיכים לפנימיות התענוג, ומשם לפנימיות חו"ב, ומשם לפנימיות המדות, ומשם לפנימיות המלכות, ועד שנמשך גם למחדו"מ (שנמשכים מבחי' המלכות), ועד שזה פועל שינוי גם בחיצוניות העולמות. ולאח"ז ישנו גם ענין ענן הקטורת שביוהכ"פ, שאז עולה המלכות לעתיקא17, שזוהי תכלית העלי' כו'. וכללות העבודה דעשי"ת היא באופן דכאן ליחיד18, וכפי שמבאר רבינו הזקן19 שהו"ע יחידה שבנפש כו'. ובחג הסוכות נמשך כל זה מלמעלה למטה, תחילה בבחי' מקיף, בסכך הסוכה, ולאח"ז נמשך גם בפנימיות, ע"י נטילת ד' מינים20, ועד שבשמיני עצרת הרי זה בא בבחי' קליטה. ועז"נ עצרת תהי' לכם, לך לבדך ואין לזרים אתך.

ג) ויש להוסיף בשלילת השייכות לזרים (אין לזרים אתך), שאין הכוונה לזרים ממש, אלא שבענין זה ה"ה זרים. וע"ד שמצינו לגבי כהן ומלך21, ועד"ז מצינו לגבי הלוים שמחולקים למשוררים ושוערים, שכל אחד הוא זר לגבי עבודתו של השני22. וכן הוא בנוגע לעניננו, שאין הכוונה לזרים ממש, שהרי מדובר אודות בני המדינה שבאים לסעודה יחד עם אוהבו של המלך, וכמובן גודל מעלתם מזה שמקריבים כנגדם בחג הסוכות שבעים פרים23, והרי ידוע גודל מעלת הקרבן, כדאיתא בספר הבהיר24 ובזהר25 (ומובא בכ"מ בדא"ח ובארוכה בהמשך ההילולא26 ) שרזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף. אלא שלגבי הענין המיוחד של שמע"צ נקראים כל בני המדינה בשם זרים. ולכן צריכה התורה להודיע שביום השמיני עצרת תהי' לכם, לך לבדך ואין לזרים אתך, שאף שיש סברא שיהיו אתך, מ"מ המסקנא היא שאין לזרים אתך.

וי"ל שלגבי ענין זה נקראים אפילו מלאכי השרת בשם זרים, כמובן ממ"ש בנוגע לכניסת הכה"ג לקדש הקדשים ביוהכ"פ, וכל אדם לא יהי' באוהל מועד גו'27, ואיתא בירושלמי28 אפילו אותן שכתב בהן29 ודמות פניהם פני אדם, לא יהיו באוהל מועד, והרי כניסת הכה"ג לקדה"ק היא באופן שכולל את כל בנ"י, ועבודתו שם היא בשביל כל ישראל, ומזה מובן שלגבי כל אחד מישראל נקראים אפילו מלאכי השרת בשם זרים. וזהו גם מה שאמרו רז"ל30 מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ועד שעתידין צדיקים (דקאי על כל אחד מישראל, שהרי עמך כולם צדיקים31 ) שנקראין על שמו של הקב"ה32, ופרש"י33 שיהא שמם הוי', שם הוי' דייקא, למעלה משם אלקים, לשון רבים34 [ואף שזה יהי' לעת"ל, עתידין צדיקים כו', הרי גם עתה ישנו כבר ענין זה. וכמשל35 אדם שיש לו תיבה מליאה אבנים טובות ומרגליות, שאף שלעת עתה אינו רואה אותם, כי הם סגורים וחתומים בתיבה, הרי הם שייכים אליו גם עתה, ויש בידו המפתח לפתוח התיבה בבוא הזמן כו'. וכן הוא גם לגבי הענינים דלעת"ל, שאז יהיו בגילוי, אבל גם עתה ישנם כבר ענינים אלו, כיון שפועלים אותם ע"י העבודה דשית אלפי שנין36, ובלשון התניא37 במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות].

ד) וביאור הענין, דהנה נפש האלקית שבכל אחד מישראל היא חלק אלקה ממעל ממש38. ואף שיש חילוקי דרגות בנשמות, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר הנ"ל39 שיש ג' דרגות בנשמות40, הא', נשמות דאצילות ממש, ב', נשמות מאצילות שבבי"ע, ג', נשמות דבי"ע [ובכללות נחלקים לשנים, זרע אדם וזרע בהמה41 ], הרי גם המדריגה היותר תחתונה שבנשמות התהוותה ממדריגה נעלית יותר מהמדריגה שממנה מתהווים המלאכים ושארי הנבראים, ולכן הנה כל נשמה, גם נשמה דעשי' [ובלשון התניא42 דגם נפש דנפש דמל' דעשי' כו' היא כלולה מכולן, גם כו' חכמה דאצילות], יש בה בחי' נקודת הלב שהיא רעותא דלבא ותעלומות הלב אשר למעלה מעלה מטעם ודעת המושג ומושכל כו' [וכמבואר בלקו"ת ד"ה שחורה אני ונאוה43, שגם הנשמות שבבריאה יש בהם הביטול והאהבה כו', ואדרבה, מחמת הירידה כו' יש התגלות יותר מכמו שהיתה באצילות כו'].

והענין בזה, כמבואר שם44 שכל הנשמות הנה התהוותן הוא ע"י התלבשות עצמות אלקות דאצי' ממש באור הנשמה דבי"ע באופן שאין אור הנשמה מסתיר על האור הזה, וכפי שמביא לפנ"ז45 מ"ש בת"ז תיקון ס"ט46 ואילין דאצילות אמרו לאילין דבריאה דמתלבשין בהון נעשה47 אדם בצלמנו כדמותנו, שמזה מובן, שגם כמו שהנשמה ירדה בבריאה, יש בה מבחי' ע"ס דאצילות ממש, וזהו נעשה לשון רבים, לפי שהאירו ע"ס דאצילות ממש בע"ס דבריאה ועי"ז נתהוו נשמות דבי"ע. והענין הוא, דאע"פ שהתהוות כל הנבראים היא מאצילות (שלכן נקרא גם אצילות בשם עולם כו'), אלא שמשם נמשך ע"י מסכים ופרסאות לע"ס דבריאה, ומשם לע"ס דיצירה, ומשם לע"ס דעשי', ומ"מ הרי הם אותם הע"ס [וזהו הטעם שאין אומרים שיש ארבעים ספירות בד' עולמות אבי"ע48, אלא עשר ולא אחד עשר49, ומכ"ש לא ארבעים, כי אותם הע"ס דאצילות באים ומשתלשלים לבריאה וליצירה ולעשי'. ובלשון ההגהה שבתניא50 שזהו"ע מלכותך מלכות כל עולמים51, שמלכותך52 הו"ע מל' דא"ס שנעשה עתיק לאצילות, ומשם נמשך להיות מלכות כל עולמים, גם עולמות בי"ע], אבל אעפ"כ, כל זה הוא ע"י התלבשות גמורה, משא"כ בנשמות, הנה אע"פ שגם הנשמות דאצילות עוברים בבחי' מעבר עכ"פ דרך עולם הבריאה, כדי שיוכל להיות אצלם אכילה ושתי' גשמית כו' (כמבואר בכ"מ53, ומובן גם בפשטות), ועאכו"כ נשמות דבי"ע שהם באים לעולמות בי"ע בבחי' התלבשות, הרי אין זה דומה להתלבשות גמורה שבהתהוות הנבראים. ומכל זה מובן גודל מעלת הנשמות לגבי שאר הנבראים, ואפילו המלאכים, שלכן נקראים גם המלאכים בשם זרים לגבי נש"י.

ה) וזהו ביום השמיני עצרת תהי' לכם, לכם דייקא, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שזהו מצד גודל מעלת נש"י, ועד לעצם הנשמה, בחי' היחידה שמקבלת מבחי' יחיד54 (ניצוץ בורא55 ), שזהו"ע התקשרות החלק בהעצם, כי העצם שאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו56, כמשנת"ל57.

ובפרטיות יותר יש בזה ב' פירושים, פי' הא', אמר להם המקום עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, שבפי' זה אין צורך כלל לשלול את בני המדינה כו'. ופי' הב', אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא כו'. והענין בזה, שפי' הא', שאמר להם המקום עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, ללא צורך בשלילת בני המדינה, הרי זה מצד עצם הנשמה [אלא שאין זה רק כפי שעצם הנשמה היא למעלה, כי אם גם כפי ששייכת ופועלת גם על חלק הנשמה המלובשת בגוף. וע"ד משנת"ל (ס"ב) בנוגע לר"ה, שאע"פ שההמשכה היא מהפנימיות שלמעלה, מ"מ, ע"י שההתהוות אינה בבחי' רפיון ידים58, הרי זה פועל שינוי גם בחיצוניות העולם, שלא נסתלק ממנו החיות כו'. וכן הוא גם בנוגע לנש"י, שעצם הנשמה פועל גם על חלק הנשמה המלובשת בגוף]. ומצד זה יש גם פירוש נוסף בתיבת עצרת – מלשון מלוכה59, דכל ישראל מלכים הם60, והיינו, שע"י שפעלו בר"ה הענין דתמליכוני עליכם61, הנה מצד מדה כנגד מדה62, נעשים גם הם מלכים. אך פי' הב', שאמר המלך לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא (מאותה המדריגה עצמה שהיתה הסעודה לכל בני המדינה), הרי זה אפילו מצד עניני הגוף, שמצד גשמיות הגוף ה"ה נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע (כמבואר בתניא63 שלכן שייך ענין הבחירה בישראל דוקא), ואעפ"כ אומרים נגלגל אני ואתה כו', יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ו) ויש לומר בדא"פ, שזהו מה שבהמשך לשמע"צ קוראים בתורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ64, דשמים קאי על ענינים הרוחניים ששייכים לבנ"י דוקא, ע"ד הסעודה קטנה כדי שאהנה מכם, וארץ קאי על ענינים גשמיים, עניני הגוף, ששייכים גם לאוה"ע, ואעפ"כ פועלים גם בהם הענין דכל מעשיך יהיו לשם שמים65, ועד לענין בכל דרכיך דעהו66, דדעת הוא מלשון התקשרות67, שענין זה אינו שייך בלעו"ז (וכמבואר68 בענין תרין צפרין, שבלעו"ז אין מוח הדעת), שזהו ע"ד הענין דיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וכל זה נמשך גם בשמים וארץ גשמיים, ועד שפועלים היעוד דלעת"ל שיהיו שמים חדשים וארץ חדשה69, וכמו שתורה חדשה מאתי תצא70, בגאולתנו האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.