בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

ביום ששי בשבוע, ערב שבת – יש מעלה הן לגבי הימים שלפניו והן לגבי היום שלאחריו:

המעלה לגבי הימים שלפניו – שבו נעשית עיקר ההכנה ליום השבת, והיינו, שאע"פ שההכנה לשבת יכולה להיות במשך כל ימי השבוע, כפי שמצינו בהנהגת שמאי1, הרי עיקר ההכנה לשבת היא ביום ששי, כדמוכח מהדין2 שהרץ בערב שבת (לצורך ההכנה לשבת) וגרם היזק פטור, שלא מצינו זאת בנוגע להתעסקות בהכנה לשבת בשאר ימי השבוע.

והמעלה לגבי היום שלאחריו – יום השבת – שכל הענינים שעל ידם תהי' האכילה דשבת (אם מלמעלה או ע"י עבודת האדם) נעשים בפועל ביום ששי, שהרי שבת עצמו "מקדשא וקיימא"3, באופן ש"כל מלאכתך עשוי'"4, ואילו העשי' היא ביום ששי.

ולכן, דוקא ביום ששי, ערב שבת, ישנו הענין דאמירת "ויכולו", כמארז"ל5 "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית".

וזוהי המעלה המיוחדת בקביעות שנה זו ששמח"ת חל ביום ששי, ערב שבת – מצד ההכנה לשבת שנעשית ביו"ט שמותר במלאכת אוכל נפש.

ובזה גופא, הנה נוסף על המעלה דערב שבת בראשית, הרי זה קשור גם עם פרשת ברכה – כי, אע"פ שפרשת ברכה אין לה שבת, הרי לא יתכן לומר שבפ' ברכה אין העילוי ד"ויכולו", ועכצ"ל, שענין זה נעשה ביום שמח"ת (מצד איזו הסברה שתהי').

ויה"ר שכל הברכות של פרשת "וזאת הברכה" יומשכו בשבת בראשית – שבה קורין אודות בריאת השמים והארץ וכל צבאם: "את השמים לרבות תולדותיהם"6 – ענינים רוחניים, ו"את הארץ לרבות תולדותי'"6 – ענינים גשמיים, ועד לסיום הענין: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"7 ; והמשכה זו תהי' "עד היום האחרון" (כדרשת חז"ל8 על הפסוק9 "עד הים האחרון"), עליו נאמר10 "והי' באחרית הימים יהי' הר בית ה' (ביהמ"ק) נכון בראש ההרים".

* * *

צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת תהי' לכם.

* * *

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון הכנה, ניגון רבינו הזקן בן ד' הבבות (בבא הד' – פ"א), "ניע זשוריצי כלאָפּצי", "הושיעה את עמך", "כי אלקים יושיע ציון", והניגון "ופרצת".

אח"כ צוה להכריז שמחר לפנות ערב תהי' התוועדות המשך להתוועדות זו, ולאחרי' יחלק מכוס של ברכה, ועכשיו יברכו ברכת המזון ויתפללו קבלת שבת ותפלת ערבית.

לאחרי תפלת ערבית דליל שבת, התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון של "ושמחת בחגך" על התיבות "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"11 ].